מהו איזוק אלקטרוני ? ערר על איזוק אלקטרוני

##מה זה "איזוק אלקטרוני" ? ## מטרתה של תכנית הפיקוח האלקטרוני במתכונתה הנוכחית היא לשמש אמצעי מעצר נוסף לעצורים אשר מפאת מסוכנותם, לא ניתן היה לשחררם לחלופה שיהא בה כדי לאיין מסוכנות זו. הוראה על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני מצמצמת את נזקי המעצר בקרב עצורים אלה שכן היא מאפשרת להם לשהות עד כמה שניתן בסביבתם הטבעית, תוך שנוצרת עקב כך הקלה במצוקת המקום הקיימת במתקני המעצר של שירות בתי הסוהר ואף חיסכון תקציבי. ואולם, מובן כי מתכונת הפיקוח האלקטרוני מותנית בכך שבית המשפט שוכנע כי יש באמצעי פיקוח זה, כשהוא נלווה מטבע הדברים לתנאים מגבילים אחרים, כדי להבטיח את תכלית המעצר בנסיבות העניין. למסקנה זו נמצא חיזוק בדברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני ובנוסח החקיקה כפי שנתקבל בסופו של יום בכנסת, שמהם עולה כי כוונת המחוקק היא לאפשר לבית המשפט להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני רק מקום שיש בו כדי להשיג את תכלית המעצר; וזאת על רקע מכלול שיקולים ובהם מאפייניו של הנאשם, מסוכנותו הפוטנציאלית וסיכויי עמידתו בתנאי תכנית הפיקוח אל מול החשש מפני הפרת תכנית הפיקוח על ידו. יתרה מכך, בהליכי מעצר בפיקוח אלקטרוני ממשיכים לחול הכללים הרגילים בדבר הוכחת מסוכנותו של הנאשם בהליכי מעצר לפי חוק המעצרים. כך למשל, סעיף 22 ב(ב)(1) לחוק המעצרים, בהפנותו לאחת מהעבירות המנויות בסעיף 21( א)(1)(ג) המקימות חזקת מסוכנות, קובע כי אין מקום להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני של מי שמתקיימת לגביו חזקת מסוכנות כאמור, וכי ככלל – מקומו של זה במתקן כליאה. ##חוק פיקוח אלקטרוני (איזוק אלקטרוני)## ביום 16.6.2015 נכנס לתוקפו חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי ( תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014. החוק נוסף כסימן ג1 לחוק המעצרים. סעיף 22 ב(א) לחוק המעצרים קובע כלהלן: החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני 22ב. מצא בית המשפט כי התמלאו התנאים למתן צו מעצר לפי הוראות סעיף 21( א), וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כאמור בסעיף 21( ב)(1), רשאי הוא, בכפוף לשאר הוראות סעיף זה, להורות כי חלף החזקת העצור במקום מעצר, יימצא העצור במקום שיקבע ולמשך תקופה שיקבע, בתנאי פיקוח אלקטרוני ( בחוק זה – מעצר בפיקוח אלקטרוני), אם התקיימו כל אלה: בעבר רווח השימוש במונח שחרור לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, או נוסח דומה, על אף שבחוק המעצרים לא מופיע המונח חלופת מעצר. בתיקון לחוק, ביקש המחוקק לומר כי אין מדובר בחלופת מעצר, אלא במעצר בפיקוח אלקטרוני. ודוק: לא מדובר בשינוי טרמינולוגי בלבד, אלא בשינוי תפיסתי של ממש. נאשם שנקבע כי ישהה תחת פיקוח אלקטרוני נחשב לעצור, כאשר המעצר בפיקוח אלקטרוני בא חלף מעצר, על כל ההשלכות הנובעות מכך, לרבות מגבלת הזמן וההוראות המיוחדות הקבועות בסעיפים 63-60 לחוק המעצרים. ##ההבדל בין מעצר רגיל למעצר בפיקוח אלקטרוני## המחוקק הבחין בין מעצר רגיל למעצר בפיקוח אלקטרוני, לגביו נקבעו מגבלות זמן כפולות - תחילת משפט תוך 60 יום מהגשת כתב אישום, והארכה על ידי בית המשפט העליון בחלוף 18 חודשים, תוך אפשרות להאריך הפיקוח האלקטרוני ב-180 יום נוספים ( להרחבה אודות החוק והשינויים בחוק המעצרים ראו רון שפירא " חוק הפיקוח האלקטרוני – הערות והארות" הסניגור 217 עמ' 10-4 (2015))." בש"פ 4658/15 - פרשת פישר, פסקה 13; ובנוסף: "ביום 16.6.2015 נכנס לתוקפו חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי ( תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014 (להלן: חוק הפיקוח האלקטרוני או החוק). חוק זה נוסף כסימן ג'1 לחוק המעצרים, וכן בוצעו מכוחו תיקונים בדברי חקיקה נוספים. חוק הפיקוח האלקטרוני החליף בחקיקת קבע את הוראת השעה בנושא שהייתה תקפה במשך מספר שנים, והוא מסדיר עתה את מעמדו המשפטי של מעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני ואת המנגנון ליישומו. עד למועד כניסתו לתוקף של החוק, כלי הפיקוח האלקטרוני נועד לצורך חלופת מעצר לכליאתו של נאשם. מבחינה מעשית, הפיקוח האלקטרוני מאפשר, אז כמו עכשיו, התרעה בזמן אמת על יציאתו של מפוקח ממתחם מוגדר; וזאת באמצעות צמיד אלקטרוני ( המכונה " אזיק") המותקן על רגלו של המפוקח. הפסקת שידור מן האזיק, מחמת עזיבת המפוקח את המתחם שהוגדר או בשל תקלה טכנית, ניתנת לדיווח מיידי. בית משפט זה עמד בעבר על יתרונותיו וחסרונותיו של כלי פיקוח זה בציינו כי כוחו מוגבל, והוא אינו יכול להוות כלי פיקוח הולם על נאשם שמסוכנותו גבוהה או על מי שלא ניתן ליתן בו אמון. משכך, נקבע כי כלי הפיקוח האלקטרוני לרוב אינו אלא רכיב משלים בחלופת מעצר למפקחים אנושיים ( בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' אגרונוב). ##האם איזוק אלקטרוני מהווה חלופת מעצר ?## במסגרת חוק הפיקוח האלקטרוני שנכנס לתוקף ביום 16.6.2015 נקבע כי הפיקוח האלקטרוני על עצורים לאחר הגשת כתב אישום לא ייחשב עוד כחלופת מעצר לפי סעיף 21( ב)(1) לחוק המעצרים, אלא מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. על שינוי זה נאמר לאחרונה על ידי בית משפט זה ( השופט י' עמית) כי אין מדובר בשינוי טרמינולוגי גרידא אלא בשינוי תפיסתי של ממש (בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל). חשיבותה של קביעה זו נעוצה בהגדרת מעמדו המשפטי של המפוקח כעצור עד תום ההליכים, ולא כמי ששוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים שבין תנאיה גם תוספת פיקוח אלקטרוני, כפי שהיה בעבר בהתאם להוראת השעה. להגדרת מעמדו של מפוקח אלקטרוני כעצור נודעת נפקות בשני מישורים מרכזיים. במישור האחד, על עצור בתנאי פיקוח אלקטרוני חל עתה מנגנון אישור הארכת מעצר בהתאם להוראות סעיפים 62-60 א לחוק המעצרים. במישור השני, אם עצור בתנאי פיקוח אלקטרוני יפר את תנאי הפיקוח כפי שנקבעו בעניינו, ניתן להחזירו מיידית למתקן כליאה בהחלטה מינהלית. סעיף 22 ח לחוק המעצרים מסמיך עתה את הממונה על הפיקוח האלקטרוני בשירות בתי הסוהר ( שהוא סוהר בדרגת גונדר משנה לפחות) להורות על הפסקת המעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני ולהחזיר את המפוקח למעצר במתקן כליאה במקרה של חשד להפרת תנאי הפיקוח. זאת בעוד שעל פי הכלל שחל בהוראת השעה, במקרה של הפרה של תנאי השחרור של מי ששוחרר לחלופת מעצר בתוספת פיקוח אלקטרוני, נדרש היה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט שהורתה על שחרור כאמור. על יסוד האמור, נבדל למעשה מעמדו של עצור בפיקוח אלקטרוני ממעמדו של נאשם שממילא היה ניתן לקבוע לו חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו, מחד גיסא; וממעמדו של עצור מאחורי סורג ובריח שלא ניתן לקבוע בעניינו כי הפיקוח האלקטרוני, הגם שהוא מתווסף לתנאים מגבילים נוספים, מגן באופן מספק מפני מסוכנותו, מאידך גיסא. הנה כי כן, ניתן להשקיף במידת מה על מעצר בפיקוח אלקטרוני כאל אמצעי המצוי ב"מדרג ביניים" בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים במתקן כליאה. ודוק: לא כל מי שנקבע לגביו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרור לחלופת מעצר, עשוי להיות בבחינת " מועמד אוטומטי" למעצר בפיקוח אלקטרוני. "פיקוח אלקטרוני" אינו נוסחת פלא שיש בה כשלעצמה משום מענה למי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לציבור ולקורבנות העבירה בנסיבות המקרה. הבדיקה אם בכל זאת יש לסטות מהכלל בדבר מעצר מאחורי סורג ובריח לגבי מי שלא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר, תיעשה על רקע מכלול של שיקולים ובראשם מסוכנותו של הנאשם. מבחינה זו, חוק הפיקוח האלקטרוני לא שינה סדרי בראשית – אף שמסתמן שטענה ממין זה שבה ועולה לפני בתי המשפט מאז כניסתו של החוק לתוקף. לשון אחר, גם לאחר השינוי התחיקתי בית משפט לא יורה על השמתו של נאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, שמטבעו הוא כלי מוגבל – אלא אם כן שוכנע שדי בו, בצירוף תנאים מגבילים אחרים, כדי להשיג את תכלית המעצר; וזאת בהינתן העובדה שמן הבחינה " הטכנית", האיזוק האלקטרוני נותר כשהיה." בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 ואילך (10.08.2015) - להלן: "פרשת פלוני"; וראו התייחסויות נוספות לכך שמעצר בפיקוח אלקטרוני מהווה מעין "מדרג ביניים" בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים – בש"פ 5524/15 בן משה נ' מדינת ישראל (19.08.2015); בש"פ 5456/15 מדינת ישראל נ' רובין (17.08.2015). ניכוי תקופת מעצר ממשך המאסר – סעיף 43 לחוק העונשין מורה כי - "מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת ...". מכאן, שתקופת המאסר אמורה להתחיל ממועד גזר הדין ואילך ולא רטרואקטיבית, ממועד המעצר או תוך ניכוי של תקופות המעצר. עם זאת, אין חולק כי ההלכה הנוהגת היא שתקופת מעצר נגרעת כעניין שבשגרה מהמאסר, מטעמים שונים, לאמור: "ככלל, ראוי שהתקופה שבה שוהה נאשם במעצר עד להרשעתו וגזירת דינו ינוכו מעונש המאסר הסופי, על מנת להימנע מכפל ענישה. רק במקרים חריגים תהיה הצדקה שלא לנכות את תקופת המעצר מעונש המאסר" - ע"פ 4152/13 ישראלי נ' מדינת ישראל (13.8.2014) בפסקה 10 , וראו אף את ע"פ 5760/14 פלוני נ' מדינת ישראל (03.06.2015); ע"פ 4935/14 שמואל נ' מדינת ישראל (27.07.2015); אם כי – אין המדובר ב"ניכוי אוטומטי" ושיקול הדעת בהקשר זה נותר בידי הערכאה המוסמכת, בהתאם לנסיבות הפרטניות, וכפי שנפסק: "ניכוי תקופת מעצרו של נאשם מתוך תקופת המאסר, הוא נוהג מקובל, שטעמיו עימו, אך האפשרות להורות כן נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ותלויה בנסיבות המקרה. כפי שנפסק, הכלל הוא, כי "לנאשם אין זכות קנויה לניכוי ימי מעצרו והשאלה אם לנכות את ימי המעצר נתונה לשיקול דעת בית המשפט, אשר שוקל את הנושא במסגרת העונש הראוי"." - (רע"פ 7584/14 פלוני נ' מדינת ישראל (02.12.2014), ובנוסף - רע"פ 245/10 ‏גבאי נ' מדינת ישראל (13.4.2010); רע"פ 6050/11 רישק נ' מדינת ישראל (5.9.2011); ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 לפסק-דינו של השופט הנדל (9.11.2014)). ##להלן החלטה בנושא ערר על איזוק אלקטרוני:## החלטה 1. לפניי ערר על החלטת בית-המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 18/7/07 בתיק ב"ש 176/07, לפיה ימשיך העורר להיות נתון במעצר בית בשעות הלילה ובאיזוק אלקטרוני. 2. נגד העורר הוגשו לבית-משפט קמא שמונה כתבי אישום אשר נדונו במאוחד, שבהם יוחסו לו עבירות של נהיגה תחת השפעת משקה משכר (שני אישומים); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח (שני אישומים); נהיגה בזמן פסילה; נהיגה בזמן פסילה, בשכרות ובקלות ראש; וכן נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה ופגיעה ברכב משטרתי, שכרות ואי-מסירת פרטים. העבירות בוצעו במהלך השנים 2004 - 2007. 3. ביום 1/1/07 הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 6/3/07 נעתר בית-משפט קמא לבקשתו של העורר והורה על שחרורו בתנאים מגבילים, וביניהם "מעצר בית" בביתו בין השעות 21:00 - 9:00, כאשר ביתרת שעות היממה עליו להימצא במקום עבודתו "יור קאר" בבית-חנינא החדשה. כמו כן חויב העורר באיזוק אלקטרוני ובהפקדת סך 20,000 ש"ח. 4. ביום 10/7/07 גזר בית-משפט קמא את דינו של העורר והשית עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל של 12 חודשים, מאסר על-תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך שש שנים, וקנס בסך 10,000 ש"ח. במסגרת גזר הדין הורה בית-משפט קמא, כי "היה ויוגש ערעור, פסק הדין מעוכב עד תום שמיעת הערעור". להלן נאמר בגזר הדין, כי "הקנס יקוזז מסכום ההפקדה (סה"כ לנאשם 21,000 ש"ח הפקדות). יתרת ההפקדה תשמש כערבות להתייצבות הנאשם במאסר. ב"כ הנאשם יהא רשאי להגיש בקשה הנוגעת לסכום ההפקדה עם סיום ההליכים בתיק". יצוין, כי מפרוטוקול הדיון בבית-משפט קמא עולה, כי החלטתו של בית-משפט קמא באשר לעיכוב הביצוע ניתנה ללא שהתבקש לכך על-ידי העורר, וממילא שלא נערך בעניין זה דיון. יושם לב, כי בהחלטתו לא התייחס בית-משפט קמא לשאלת המשך תקפם של יתר תנאי השחרור שבהם היה נתון העורר באותה העת, לאמור: מעצר הבית בשעות הלילה, החובה להימצא בשעות היום במקום העבודה והאיזוק האלקטרוני. 5. ביום 11/7/07, לאחר מתן גזר הדין, פנה בא-כוח העורר לאגף הפיקוח על האיזוק האלקטרוני במשרד לביטחון פנים, הסב את תשומת לבו כי בית-משפט קמא לא התנה את עיכוב ביצוע העונש בכך שתנאי השחרור בערובה יישארו בתקפם, וביקש לתאם עם העורר את הסרת האיזוק האלקטרוני. בתגובה, פנה אגף הפיקוח לבית-משפט קמא וביקש הבהרה בעניין זה. בו ביום החליט בית-משפט קמא, בלא שקיים דיון, כי תנאי השחרור בערובה שהוטלו בשעתו יעמדו בעינם עד להתייצבות העורר לריצוי מאסרו, ואם יוגש על-ידו ערעור, עד למתן החלטה בערעור. בא-כוח העורר הגיש לבית-משפט קמא בקשה לבטל החלטה זו, ואולם ביום 12/7/07 דחה השופט קמא את הבקשה בציינו כי "ההחלטה באשר לאיזוק אלקטרוני רלוונטית עד תום ההליכים. ההליכים טרם הסתיימו ...". בקשה נוספת, שהגיש בא-כוח העורר נדחתה אף היא בנימוק ש"ההליכים לא הסתיימו ואין לפיכך מקום לשינוי בתנאי שחרורו של המבקש (העורר - י. ע.). אין גם מקום לקיים דיון בבקשה כפי שמבקש ב"כ המבקש". על החלטה זו (נושאת תאריך 18/7/07) הוגש הערר שלפניי. 6. לטענת בא-כוח העורר, תנאי השחרור בערובה, אשר הושתו על העורר עם תחילת ההליכים בבית-משפט קמא, פקעו מאליהם עם מתן גזר הדין. המשיבה עצמה נמנעה מלבקש להאריך את תקפם של תנאי השחרור עד לתחילת ריצוי העונש, ולא היה מקום שבית-משפט קמא יורה על כך על-פי בקשתו של גורם זר שלא היה צד לדיון (האגף לפיקוח במשרד לביטחון פנים), ומבלי שקיים דיון, שבו נשמעה עמדתו של העורר. בא-כוח העורר הוסיף וטען, שגם לעצם העניין אין הצדקה להאריך את תנאי השחרור בערובה, שכן העורר הקפיד לקיימם באופן מלא ומדויק, רישיון הנהיגה שלו נפסל והוא ממילא רשאי לצאת מביתו כל יום בין השעות 09:00 - 21:00. אשר להבטחת התייצבותו של העורר לריצוי עונשו, הרי זו מובטחת בהפקדה כספית משמעותית. ועוד צוין, כי האזיק האלקטרוני המותקן על רגלו של העורר, מכאיב לו מאד וגרם לו לנפיחות ברגל, ומן הדין להורות על הסרתו ולו מטעם זה. 7. בא-כוח המשיבה טען מנגד, כי יסוד אי-התייחסותו של בית-משפט קמא להארכת תנאי השחרור בערובה במסגרת גזר הדין הנה סברתו המוטעית, שלה הייתה שותפה גם התביעה, כי אלה נותרים בעינם גם לאחר מתן גזר הדין, עד להתייצבות העורר לריצוי עונשו. לשיטתו של בא כוח המשיבה, לא היה מנוע בית-משפט קמא מלהורות על הארכת תנאי השחרור בערובה בשלב מאוחר יותר, כפי שנעשה על-ידו בפועל. אף אם נפל בהליכים בערכאה הראשונה פגם כלשהו, הרי ניתן לרפאו גם בשלב זה ואין מניעה להאריך את תנאי השחרור בערובה אפילו עתה. לעצם העניין נטען על-ידי בא-כוח המשיבה, כי לא זו בלבד שמסוכנותו של העורר לשלום הציבור לא פגה עם מתן גזר הדין, אלא שהיא אף התעצמה. 8. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים הגעתי למסקנה כי אף על פי שבהליך לפני בית משפט קמא נפלו פגמים של ממש, מן הדין להותיר את תנאי השחרור בערובה שנקבעו בשעתו על כנם. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי. על פי מה שנפסק בבש"פ 1760/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (5), 1, תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט קמא, שעניינם במעצר הבית של העורר ובאיזוקו האלקטרוני, אכן פקעו עם מתן גזר הדין. עם זאת, משנדרש בית משפט קמא לסוגיית דחיית מועד ביצוע עונש המאסר בפועל שהטיל על העורר קנה סמכות להתנות את הדחייה במתן ערובה ובתנאים אחרים שימצא לנכון (סעיפים 43, 44 ו-87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966). במסגרת זו מוסמך בית המשפט ליתן את הדעת לא רק על תנאים שיבטיחו את התייצבותו של הנידון לריצוי העונש, אלא גם על תנאים שיפיגו את מסוכנותו לשלום הציבור. יצוין, כי בקשות כגון אלה, לקבוע מועד מאוחר לתחילת ריצוי עונש, תוך הארכתם של תנאי השחרור, מוגשות לערכאה הדיונית ונדונות לפניה כדבר שבשגרה. בענייננו, ראה בית משפט קמא לדחות את ריצוי עונש המאסר של העורר עד למתן פסק דין בערעור בלא שנתבקש לכך ובלא שקיים דיון (כך עולה מפרוטוקול בית משפט קמא). בהמשך החליט בית משפט קמא, על פי בקשתו של אגף הפיקוח במשרד לביטחון פנים, אף זאת ללא שקיים דיון, כי תנאי השחרור בערובה יוותרו על כנם. דרך התנהלות זו אינה מעוגנת בדין ומהיבט זה נפל בהליך פגם. עם זאת, במסגרת הדיון שלפניי שטחו ב"כ הצדדים את כל טענותיהם באופן מלא ומפורט. בנסיבות אלה, איני רואה מניעה ליתן החלטה לגופם של דברים (וראו את סעיף 54 לחוק המעצרים, המסמיך את בית המשפט הדן בערר לקיים את ההחלטה שעליה עוררים, לשנותה או לבטלה ולתת כל החלטה אחרת במקומה). העורר נעצר בינואר 07' לאחר שסטה מנתיב נסיעה וגרם לסיכון תוך שהוא שיכור ברמה העולה כמעט פי חמש על המותר בחוק. באותה העת היו תלויים ועומדים נגדו מספר תיקים בגין עבירות שכרות ונהיגה תחת פסילה. לחובתו של העורר לא פחות מ- 60 הרשעות קודמות. אין, אפוא, קושי לקבוע, כי מדובר בנהג שלוח רסן, המסכן את שלום הציבור בדרגה גבוהה. הרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו אינה גורעת ממסוכנותו כהוא זה. אדרבא, יש בה כדי להמחישה ולהעצימה. במצב דברים זה, לא ניתן לבטל את תנאי השחרור בערובה. מטרתם של ריתוק העורר לביתו ולמקום עבודתו, תוך איזוקו האלקטרוני, הנה להבטיח, שלא ישוב לנהוג בכלי רכב באופן שבו נהג בעבר, ולאפשר פיקוח אפקטיבי על הגבלה זו. ביטולם של תנאי השחרור יאפשר לעורר לשוב לסורו מבלי שלמשיבה תהיה כל יכולת פיקוח ממשית על תנועותיו. דחיית מועד ביצוע עונש המאסר שהוטל על העורר מחייבת, אפוא, את הארכתם תוקפם של תנאי השחרור. כך הם פני הדברים גם לאחר שנותנים את הדעת על העובדה, שלמן מתן גזר הדין ועד למתן החלטתי זו נותרו תנאי השחרור על מכונם אף על פי שלא התקיים דיון כהלכתו. המדובר, אמנם, בפגם בהליך, אך ביטולם של תנאי השחרור בעטיו של פגם זה עלול לפגוע אנושות בשלום הציבור ועם כך אין להשלים. במהלך הדיון אישר העורר, כי רופאיו לא מצאו שהנפיחות ברגלו נובעת מהאזיק האלקטרוני דווקא. סיכומם של דברים הוא, כי תנאי השחרור שנקבעו בשעתו בבית משפט קמא, לרבות מעצר הבית החלקי והאיזוק האלקטרוני, יישארו על כנם. במובן זה, הערר נדחה. מעצרשאלות משפטיותאיזוק אלקטרוניערר