להלן פסק דין בנושא ערעור על עונש נהיגה בשכרות: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט ד. לנדסמן) בת.ד. 5433/06 של בית משפט שלום באר שבע, אשר הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה התשכ"א - 1962 וגזר עליו עונש של קנס כספי בסך 1,500 ₪, פסל את המערער מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, וכן השית על הנאשם עונש פסילה מותנה ועונש מאסר מותנה. במהלך הדיון בערעור ויתר ב"כ המערער על הערעור בענין הרשעת המערער בעבירה וצמצם את השגותיו אך ורק לענין העונש ובפרט למשך תקופת הפסילה בפועל אותה השית בית משפט קמא על המערער. 2. העובדות, עליהן לא היה חולק, מלמדות כי כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו כי נהג בשכרות, כשבגופו נמצא ריכוז אלכוהול של 740 מיקרוגרם, בשיעור העולה על המידה הקבועה והכל בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961. המערער הורשע בעבירה המיוחסת לו, על פי הודאתו ובית המשפט גזר עליו את העונשים כמפורט לעיל. 3. טען ב"כ המערער כי טעה בית משפט קמא, מקום שהשית על המערער עונש פסילה לתקופה כה ממושכת מבלי שנתן את הדעת לנסיבותיו האישיות המצדיקות חריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק. ציין ב"כ המערער כי העונש אשר הושת על המערער הינו מופרז וחורג לחומרה ועומד בניגוד לעמדת הפסיקה אשר בנסיבות דומות השית עונשים קלים יותר. כמו כן, עמד הסנגור על נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו יליד 1973 הזקוק לרשיון הנהיגה לצורכי פרנסתו. ציין בא כוחו כי המערער עובד במושב ניר בנים ונוסע כל יום ממקום מגוריו ברהט אל ניר בנים, נסיעה אותה התקשה לבצע בהעדר רשיון נהיגה. בנסיבות אלו ביקש כי בית המשפט יקבל את הערעור ויפחית בתקופת עונש הפסילה אשר הושתה על המערער. 4. מאידך טען ב"כ המשיבה, כי דין הערעור להדחות. לטענתו בית משפט קמא שקל את השיקולים הנכונים והעמיד את עונש הפסילה על רף המינימום הקבוע בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה, דהיינו 24 חודשים. כן טען כי לא היתה, בנסיבות העניין, כל נסיבה אשר הצדיקה הפחתה כלשהי מתקופת הפסילה האמורה בפרט לאור העובדה כי רמת האלכוהול אשר נמצאה בדמו של המערער היתה בשיעור גבוה במיוחד, כ-750 מיקרוגרם. כמו כן, עמד על מדיניות הפסיקה בעת האחרונה הקוראת להחמרה עם עבריינים המסכנים את הציבור, עת עושים שימוש בכלי רכב מנועי במצב של שכרות. 5. סבורתני כי דין הערעור להדחות. נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת. לא אחת נאמר כי בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ. לא לחינם קבע המחוקק רף ענישה בעבירה של נהיגה בשכרות והעמיד אותו על שנתיים פסילה. זאת, גם בלא שהתלוו לנהיגה בשכרות עבירות נוספות, כפי שארע בענייננו. המדובר בעונש חמור לכל הדעות, ואולם הוא נקבע בכוונת מכוון כמענה לתופעה חברתית מסוכנת ביותר של נהיגה בשכרות, אשר גובה קורבנות בנפש וברכוש. קביעת עונש מינימום והעלאת רף הענישה על ידי בתי המשפט נועדו להבהיר לנוהגים בכלי רכב, כי עונש פסילה לתקופה של שנתיים הוא העונש הצפוי לעבירה של נהיגה בשכרות, והוא יוטל על-ידי בית-המשפט בדרך-כלל, זולת במקרים מיוחדים אשר יצדיקו סטיה ממנו. בית המשפט העליון נדרש בעת האחרונה בשורה של החלטות לנושא הענישה הראויה בעבירה של נהיגה בשכרות וחזר על כך, כי על בתי המשפט לגזור את עונש המינימום שנקבע בחוק, כאשר על שיקולי השיקום האינדיבידואלי וההתחשבות בנסיבות האישיות לסגת בפני האינטרס הציבורי. באופן זה ידע כל נוהג ברכב, כי הנהיגה לאחר שתיה אסורה, וכי הנוהג לאחר ששתה מעמיד עצמו בסיכון של פסילת רישיון הנהיגה שלו לתקופה של שנתיים לפחות. ראה - רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל (החלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 16.5.04)- בנסיבות של נהיגה בשכרות אישר בית המשפט העליון את עונש הפסילה למשך שנתיים. טענותיו של הנערער שם לקיומן של "נסיבות מיוחדות" כגון : לא נגרמה תאונת דרכים, המבקש הוא נהג ותיק, והמקרה שארע הוא חד פעמי עבורו. כמו-כן, המדובר באדם מובטל אשר זקוק לרישיון הנהיגה לצורך חיפוש עבודה, נדחו. ראה גם רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל (מפי כב' השופט ג'ובראן - מיום 19.10.06) אשר חזר ואישר כי עונש פסילה ל-24 חודשים בגין נהיגה בשכרות הינו עונש ראוי. שם דובר בנסיבות בהן נמצא המערער כשבדמו רמת אלכוהול של 545 מיקרוגרם. וכן ראה רע"פ 9282/03 בדיר אמג'ד נ' מדינת ישראל (תק-על 2003(3) 2140), שם אישר בית המשפט העליון את עונש הפסילה לתקופה של שנתיים בגין עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש. וכך אומר בית-המשפט העליון (מפי כבוד השופטת נאור): "כל אשר עשה בית-המשפט קמא היה להפעיל את עונש המינימום הקבוע בחוק. בכך תיקן קביעה שגויה של בית-המשפט לתעבורה, בהתאם לנסיבות הארוע, לעברו של המבקש, ובעיקר בשל עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירות מן הסוג אשר ביצע המבקש". 6. במקרה דנן לא באה בפני בית משפט קמא כל נסיבה אשר תצדיק סטייה לקולא מעונש המינימום אותו קבע המחוקק. עונש אותו ראה לנכון המחוקק לקבוע כחלק מן ההתגייסות המערכתית למלחמה בקטל בכבישים. הפסיקה אותה הביא בפני ב"כ המערער, פסיקה של בתי המשפט השלום ממחוז הדרום, המלמדת על טווח ענישה של כ-10 חודשים בנסיבות של נהיגה בשכרות אינה תואמת את הנסיבות דנן. במרבית המקרים שם דובר בנסיבות בהן נמצא אחוז אלכוהול בדמו של הנוהג ברמה של כ- 300 מיקרוגרם, שגם הוא שיעור שאינו מבוטל, אך בהחלט נמוך פי שתיים מרמת האלכוהול אשר נמצאה בדמו של המערער כאן, כמו גם של אותם אחרים שעינינם הובא לעיל ואשר נדונו לעונשי פסילה של 24 חודשים , הכל כמפורט לעיל. 7. בחינת הדברים ויישומם של הכללים והעקרונות אשר הותוו לענייננו, על ידי בית המשפט העליון, מלמדים כי לא נפלה כל שגגה מפי בית משפט קמא אשר מצא לנכון להשית על המערער את עונש המינימום הקבוע בחוק, בצידה של העבירה בה הורשע. העובדה כי המערער זקוק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסתו, אינה מהווה שיקול או נסיבה לקולא שכן רבים מאיתנו נזקקים לרישיון הנהיגה כדי להגיע למקום העבודה. המערער כאן אינו מתפרנס מנהיגה בכביש, בדומה לנהג מקצועי שעבורו מהווה הדבר מקור פרנסה. למערער הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, המלמדות על כי אין הוא נוקט בדרך הזהירה בכביש. כך צבר הוא לחובתו רישום פלילי בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, בעבירות של חציית צומת באור אדום ובנהיגה בכלי רכב שרשיונו פקע. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל בסיס עובדתי או משפטי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא ודין הערעור להדחות. המערער יפקיד לאלתר את רשיון הנהיגה במזכירות בית המשפט .משפט תעבורהשכרותערעור