ערעור על עונש חריג

סנגורו של המערער טען, כי הגם שהורשע מרשו בעבירות חמורות, היה עונשו חורג בחומרתו מרף הענישה המקובל (לשם הוכחת טענותיו אלה הציג מספר פסקי דין - במסגרתם הושתו עונשי מאסר קצרים יותר). להלן פסק דין בנושא ערעור על עונש חריג: פסק - דין פתח-דבר 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 11.11.07, בתיק פל 675/07 ובתיק פל 689/07 - במסגרתם הורשע המערער, לאחר שהודה במיוחס לו תוך ניהולן של הוכחות בעניינו, בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בשלושה מועדים שונים - לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה"); הרשאה לקטין בלתי מורשה לנהוג ברכב - לפי סעיף 36ב(ג) לפקודה, וכן בעבירות של נהיגה ללא ביטוח - לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970. בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות של נהיגה ללא רישיון תקף או של נהיגה בפסילה; 5 שנות פסילה בפועל, אשר תצטברנה לעונש פסילה קיים, בן 5 שנים, מהרשעה קודמת, כך שתקופת הפסילה בפועל תעמוד על 10 שנים, וכן קנס בשיעור של 10,000₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. פרטי האישום בעניינו של המערער 2. תיק פל 675/07 - ביום 2.4.07 בסמוך לשעה 10:00 בבוקר, כמתואר בכתב האישום, נהג המערער מכונית בבית שמש, לכיוון מרכז "ביג" באזור שיפוט ירושלים. סמ"ר יאיר כהן (להלן: "השוטר"), אשר נסע בנתיב הנגדי, הבחין במערער והחל בנסיעה בעקבותיו. המערער האיץ רכבו, נסע לכביש 38 ומשם לכביש 3835 (כך בכתב האישום), וכך נמלט מן השוטר. ­ביום 22.5.07 בסמוך לשעה 12:00, נהג המערער טרקטורון, בבית שמש, ברחוב "הארזים". רכב משטרתי הבחין במערער בעודו נוהג. אז פתח המערער בנסיעה מהירה לכיוון רחוב "הדס", באזור שיפוט ירושלים. המערער המשיך בנסיעה לחורשת האקליפטוס - שם הרשה לקטין, בן פחות מ-13 שנים, אשר אינו מורשה לנהיגה, לנהוג על הטרקטורון, בעוד המערער יושב מאחוריו. בנסיבות האמורות נהג המערער ברכב תחת פסילה אשר הושתה עליו עקב הרשעותיו הקודמות, ביום 12.9.02, לתקופה של 10 שנים, וכן נהג ברכב ללא ביטוח בר תוקף. על כן הורשע המערער בביצוע עבירות של נהיגה בפסילה, הרשאה לקטין בלתי מורשה לנהוג, וכן עבירה של נהיגה ללא ביטוח (כאמור בפתח הדברים). 3. תיק פל 689/07 - ביום 25.7.07, בסמוך לשעה 12:00, כמתואר בכתב האישום, נהג המערער אופנוע ברחוב "ראובן" שבבית שמש, מכיוון מערב לכיוון מזרח, באזור שיפוט ירושלים. בנסיבות אלה נהג המערער ללא פוליסת ביטוח בת תוקף ולאחר שהודע לו, כי הוא פסול מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים, כאמור - כאשר עונש הפסילה האמור, אשר החל ביום 12.9.02, עמד בתוקפו. על כן, הואשם המערער בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וכן בעבירה של נהיגה ללא ביטוח בר תוקף. טענות הצדדים לערעור 4. סנגורו של המערער טען, כי הגם שהורשע מרשו בעבירות חמורות, היה עונשו חורג בחומרתו מרף הענישה המקובל (לשם הוכחת טענותיו אלה הציג מספר פסקי דין - במסגרתם הושתו עונשי מאסר קצרים יותר). נוסף לאמור, לטענת הסנגור, לא נתן בית משפט קמא משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, באשר התחשבות באלה מחייבת בקיצור תקופת מאסרו בפועל וכן בקיצור תקופת פסילת רישיונו בפועל. יש לזכור, לעניין זה, לדידו של הסנגור, כי מרשו שהה בתנאי מעצר בית משך תקופה העולה על 3 חודשים. סנגורו של המערער טען עוד, בטרם נגזר דינו, כי היה מקום להזמנתו של תסקיר מבחן בעניינו של מרשו, על מנת לבחון האם נזקק לטיפול פסיכולוגי. 5. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. הוא הפנה לפסק הדין הקודם בעניינו של המערער, בבית משפט קמא, בשל ביצוען של עבירות בחמישה אירועים שונים. אז הורשע המערער בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, תוך עקיפה מימין, וגרימה לתאונת דרכים וכן בעבירה של נהיגה במהירות של 205 קמ"ש - כל אלה בזמן פסילה. על כן, הושת על המערער עונש הפסילה לתקופה ארוכה - אודותיו מלין כעת סנגורו. עוד הפנה ב"כ המשיבה לערעור אודות פסק הדין האמור (ע"פ 6519/02) - במסגרתו, בדומה לפסק דינו של בית משפט קמא, נקבעה רמת מסוכנותו הגבוהה של המערער, המחייבת בהותרת עונשיו, נשוא ערעור זה, על כנם. בפסק הדין שבערעור דנא אף תקף בית המשפט המחוזי את המשיבה על בחירתה שלא להגיש ערעור נגדי על קולת עונשו של המערער, תוך שדחה כלל טענותיו של המערער והדגיש, כי התסקיר בעניינו של המערער אינו חיובי וכי הוא אינו נוטל אחריות למעשיו. דא עקא, וחרף קביעותיו הקשות של בית המשפט שלערעור בעניינו, מוסיף המערער לזלזל בפסיקתו וממשיך לבצע עבירות חמורות, כאילו לא ארע מאומה. למערער עבר תעבורתי עשיר, הכולל 48 הרשעות - ביניהן עבירות חמורות של נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סטרי, אי ציות לתמרורים ב-36 וב-37, נהיגה ברמזור אדום, נהיגה בחוסר זהירות, נהיגה בפסילה (פעמיים), וכיו"ב. נוסף לכל אלה, למערער עבר פלילי עשיר, הכולל 4 עבירות נגד הסדר הציבורי, שתי עבירות נגד הגוף ועבירה כלפי הרכוש. ב"כ המשיבה סיכם את טיעוניו באומרו כי מדובר ב"פגע רע" המהווה סכנה של ממש לציבור, בהתנהגותו, כך שיש להרחיקו מן החברה ומן הכביש. דיון 6. עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות הקיים בתיק, מביא אותי למסקנה, כי דין הערעור להידחות על הסף. להלן אבאר דבריי. המערער קיבל את רישיון הנהיגה שלו לפני כ-10 שנים לערך. בעשור שנותיו כנהג, הספיק המערער לצבור הרשעות למכביר בגין ביצוען של עבירות תעבורתיות, וביניהן כאלה חמורות במיוחד. המערער הוענש בגין עבירותיו אלה, אך הדבר לא נתן בו אותותיו, שהרי המערער מוסיף לבצע עבירות תעבורה ולנהוג כאשר אינו מורשה לכך (מחמת עונש הפסילה האמור). יתרה מזו ואף חמור מכך, המערער אינו מבין חומרת מעשיו, מידת הסיכון הנשקפת ממנו לציבור כולו ולציבור הנהגים בפרט, החומרה שבניסיונותיו לחמוק מרשויות האכיפה והחומרה היתרה הנודעת, כמובן, לביצוען של עבירות נוספות, כאשר נאסר עליו לעשות כל שימוש ברכב בשל פסילת רישיון הנהיגה שלו. ברי, כי המערער לא למד מעונשיו הקשים (לפחות לדידו) מאומה ודומה, כי אינו מסוגל לחדול מביצוען של עבירות תעבורה שונות וקשות (דוגמת העברת ההגה לידיו של קטין, אשר טרם מלאו לו 13 שנים, במהלכו של מרדף מרשויות החוק). במצב דברים זה, משאין למערער כל מורא מבתי המשפט ולא מרשויות האכיפה, והוא עושה ככל העולה על רוחו, איני רואה כל טעם להפחתה בעונשו, כשם שנגזר בבית משפט קמא, ואיני סבור - בניגוד לסנגורו - כי המדובר ברף ענישה מקשה וחריג במיוחד. איני מזלזל בזאת בחומרתם של העונשים, אשר הושתו על המערער, אך סבורני, כי בנסיבות עניינו החמורות בתכלית, הדבר מחויב המציאות, ולאו פחות מכך. 7. לדידי, בבחירתו לפנות לבית משפט זה בערעור אודות חומרת עונשו, נהג המערער בעזות מצח מאין כמותה לאחר שהפר החקיקה התעבורתית הקיימת, פעם אחר פעם ובגלוי. נסיבותיו האישיות של המערער - חשובות או קשות ככל שתהיינה - אינן צריכות לקבל כלל משקל לאור תמונת המצב העגומה, אשר הוצגה בפניי. במצב דברים זה, יש לבכר האינטרס הציבורי שבהרחקת המערער - ובמהרה, מן הציבור, תוך הצבתו מאחורי סורג ובריח. יתרה מזו, המערער קיבל ההזדמנות להפנים חומרת מעשיו וללמוד הלקח מהם, אך בחר להתעלם מכך במופגן. על כן, תהיינה נסיבותיו אשר תהיינה, אין לו להלין כעת - אלא על עצמו בלבד. אציין, כי שקלתי האם יש מקום להתחשב בתקופת שהייתו של המערער בתנאי מעצר בית, במידת מה, ברם עיון בחומר הראיות ה"עשיר", הקיים לחובתו של המערער, שכנעני, כי אין ליתן לכך כל משקל, וכי המערער אינו ראוי לכל הקלה שהיא. 8. סיכומם של דברים - הערעור נדחה בזאת. המערער יתייצב לצורך ריצוי עונש מאסרו בתחנת המשטרה, אשר במגרש הרוסים בירושלים, ביום 31.1.08 בשעה 09:00, והקנס ישולם כפי שהורה בית משפט קמא. יתר רכיבי גזר דינו של המערער - בעינם עומדים. ערעור