ערעור על סיווג פסילה

ערעור המערערת מופנה כנגד סיווג הפסילה באשר לטעמה, סיווג זה מרוקן מתוכן את עונש הפסילה ואף מעלה את רמת הסכנה למשתמשים בדרך. להלן פסק דין בנושא ערעור על סיווג פסילה: פסק דין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בקרית-גת (כבוד השופט פולוק) בתיק תעבורה 22156/06. בית משפט קמא הרשיע את המשיב על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות , עבירה לפי סעיף 62(3) וסעיף 39א' לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961. בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה למשך 24 חודשים. חתימה על התחייבות להמנע מלעבור עבירה בסך של 2,500 ₪ למשך שנתיים. מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים. 120 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שתוגש על ידי שירות המבחן. העמדה למבחן למשך 6 חודשים. בסעיף 3 לגזר הדין קבע בית משפט קמא כי הפסילה תסווג כך המשיב יהא רשאי לנהוג על רכב מסוג משא מעל 15 טון עד לשעה 22:00. ערעור המערערת מופנה כנגד סיווג הפסילה באשר לטעמה, סיווג זה מרוקן מתוכן את עונש הפסילה ואף מעלה את רמת הסכנה למשתמשים בדרך. כן טענה המערערת כי השופט קמא לא פירט את הנסיבות המיוחדות אשר הביאוהו לסווג את הפסילה. מנגד, טען ב"כ המשיב כי המשיב הורשע בעבירה של סירוב לעבור בדיקה של שכרות ולא בעבירה של נהיגה בשכרות, סעיף שהעונש בצידו הוא רשות להטלת פסילה למשך שנתיים ימים ולא חובה. ב"כ המשיב טען כי בית משפט קמא קיבל תסקיר משירות המבחן, תסקיר אשר בדק את מכלול נסיבותיו של המשיב ופסק הדין מאזן בין האינטרס הציבורי לזה של המשיב באשר נהיגה על משאית הינה מטה לחמו. סעיף 64 ד' לפקודת התעבורה קובע כי: (א) סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3). סעיף 62 (3) קובע כדלהלן: העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 16 (להלן- חוק העונשין) ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט-קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין: (3) הוא שיכור בהיותו נוהג של רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי. משמע, מי שסירב לעבור בדיקה רואים אותו כמי שנהג בשכרות. אין איפוא צורך בציון סעיף 62(3) לפקודת התעבורה בכתב האישום שכן זה מצויין מפורשות בסעיף 64ד המפנה אליו. סיווג רשיון הנהיגה: סעיף 36א. לפקודת התעבורה קובע כי: "הטיל בית המשפט פסילה או פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, יטיל את הפסילה כאמור לגבי נהיגה ברכב מכל סוג שהוא; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, שיפרש בפסק הדין, להורות כי הפסילה לא תחול לגבי נהיגת רכב מסויים, או לגבי סוג מסויים של רכב". בע"פ 1688/07 - מדינת ישראל נ' סמי אלעוברה . תק-על 2007(3), 466 נפסק על ידי כבוד השופט אלון כהאי לישנא: "בהינתן זאת, נמצא בעינינו גזר הדין קמא מופרז לקולא במידה המחייבת התערבותנו. השיקולים ששקל בית המשפט קמא לקולת עונשו של המערער, כולם שיקולים נכבדים הם. אולם, האיזון שאיזן בין אלה לבין חומרת הרשעתו על תוצאתה הקטלנית ולבין חובת בתי המשפט לנקוט באמות מידה מחמירות במי שהורשעו בעבירות שכאלה, נמצא בעינינו מחטיא את מטרת הענישה. בתי המשפט מחוייבים ומצווים להתריע ולהרתיע באמירה ברורה מפני החומרה והסכנה המופלגת הכרוכה בנהיגה, תוך התרשלות רבתי וממחיר הדמים הנורא הנגבה אגב כך. עברייני הדרכים באים ברגיל מרקע "נורמטיבי" ושיקולי השיקום נדחים דרך כלל בעניינם מפני אינטרס הציבור וההגנה על חייו וגופו בעת שנוסע הוא לתומו בדרכים או חוצה אותם רגלית. מידת העונש שנקבעה בגזר הדין קמא נמצאה בענייננו מחטיאה שיקול מרכזי זה שבקביעת עונשם של מורשעים בעבירות אלה על תוצאותיהם הנוראיות. הדברים אמורים בעניין דנן הן לעניין תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער והן לעניין פסילתו מנהיגה תוך סיווג הפסילה לרכב ציבורי בלבד. לא מצאנו טעם ראוי לסיווג זה של הפסילה, שכן מסוכנותו של המערער בדרכים נודעת מעצם דרך נהיגתו, ויהיה הרכב שינהג בו אשר יהיה". אמנם, בפסק דין זה ובפסקי דין נוספים שניתנו על ידי כבוד הנשיא ברק (כתוארו אז) ברע"פ 2867/97 ועל ידי כבוד השופט חשין בבש"פ 8161/06, דובר בתאונות קטלניות. תפקידו של בית המשפט הינו לעקור מן השורש תופעה מסוכנת של נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים. הסכנה הינה בנוהג ולא בסוג הרכב בו הוא נוהג ואדם אשר נוהג תחת השפעת משקה משכר מסכן את חיי זולתו, לא רק את חייו הוא. על בית המשפט להחמיר עם אלה הנוהגים בזמן שכרות ולדון אותם לתקופת הפסילה המינימלית לכל הפחות, אלא אם יש נימוקים כבדי משקל לסטות מן הענישה המינמלית. זאת ועוד. לו סבר בית משפט קמא כי יש נימוקים כבדי משקל להקל בעונשו של המשיב, היה עליו לנמק , כמצוות המחוקק, על שום מה ראה לנכון לעשות כן. המשיב טען כי הוא נישא וכי לפרנסתו עובד הוא כנהג משאית. דווקא בתסקיר שירות המבחן, חרף היותו חיובי, נכתב :"התרשמנו מבחור צעיר אשר גילה לארוך השנים קשיי הסתגלות לנורמות חברתיות ולמסגרות, כפי שבא לידי ביטוי בעברו הלימודי והצבאי. נראה שטרם הטמיע ואינו פועל על פי דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים מושרשים אולם מאופיין בקושי בדחיית סיפוקים ובנטייה להתנהגות אימפולסיבית, דברים אשר הביאו אותו להסתבכויותיו הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה.....יחד עם זאת התרשמנו כי חל שינוי באופן תפיסותיו והתנהגותו , וכי פועל באופן בוגר ושקול יותר, מעמיד בפני עצמו מטרות ומכוון עצמו לשם השגתן. התרשמנו כי עורך סדר בחייו והוא פועל באופן עצמאי ומתמשך לשיקומו בתחומי חייו השונים , כאשר בתקופה הנוכחית משתדל לבסס עצמו בתחום התעסקותי והאישי...." בשוקלי את כלל הנימוקים לקולא ולחומרא,ובהתחשב בעובדה כי על המשיב הוטל עונש מאסר על תנאי, תקופת מבחן ו - 120 שעות של"צ, סבורני כי האיזון בין האינטרס הציבורי לשמירה על חיי אדם ומנגד גדיעת מטה לחמו של המשיב, מחייב התערבות בגזר דינו של בית משפט קמא באופן שמחצית התקופה שנגזרה על המשיב כפסילה בפועל לא תסווג ומחציתה תסווג. לאור האמור נפסק כדלקמן: 1. תקופת הפסילה בפועל שבסעיף 3 לגזר הדין של בית משפט קמא תיוותר על כנה. 2. החל מהיום ולמשך 12 חודשים מהיום לא תסווג הפסילה והיא תחול על רכב מכל סוג שהוא. 3. בחלוף 12 חודשים מהיום תסווג הפסילה כך שהמשיב יהא רשאי לנהוג על רכב מסוג משא מעל 15 טון עד לשעה 19:00. 4. יתר סעיפי גזר הדין יוותרו על כנם. 5. המשיב יפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערעור