ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה

להלן פסק דין בנושא ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה:

פסק דין

כב' השופט האשם ח'טיב:

רקע כללי:

1.      המערער הורשע, בביהמ"ש לתעבורה בנצרת ( כב' השופט סבאג) (לאחר שמיעת ראיות) בשלוש עבירות הקשורות כולן לתאונת דרכים, אחת שאירעה ביום 28/6/01, ואלה הן העבירות ;
גרימת מוות ברשלנות , עבירה לפי ס' 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן : "חוק העונשין" ) +ס' 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש ) התשכ"א- 1961 ( להלן : "פקודת התעבורה" ) , גרימת נזק לאדם ולרכוש- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 ( להלן : "תקנות התעבורה " ) + ס' 38 לפקודת התעבורה, סטיה מנתיב נסיעה - עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה.

2.     לפי העובדות אשר נטענו בכתב האישום ואומצו ע"י הערכאה הקודמת בהכרעת -הדין , ביום 28/6/01 ,סמוך לשעה 17:15 , נהג המערער ברכב מסחרי מסוג ג'י.מ.סי סונומה מ.ר 18-251-11 ( להלן :"הרכב " )בקטע כביש 675 המוביל מצומת הסרגל לצומת יזרעאל ( להלן : "הכביש") . באותה עת, נהג סאלח כליבאת ( להלן : "המנוח") ברכב פרטי מסוג אופל מ.ר 89-473-48 ( להלן : "האופל" ) בכיוון ההפוך של הכביש.
בהגיעו לק"מ 5.4 בכביש, סטה רכב המערער שמאלה לנתיב הנגדי זאת ללא כל סיבה סבירה ומוצדקת ,חסם את נתיב הנסיעה של האופל והתנגש בו חזיתית (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נהרג המנוח, והמערער נפצע ואושפז בבי"ח .
כן ניזוקו האופל והרכב באופן קשה ונגרמו להם מעיכות קשות ומרובות.

3.      בפני בית המשפט לתעבורה כפר המערער באשמה, וביהמ"ש קמא, לאחר ששמע ראיות, כאמור, הרשיעו בעבירות אשר יוחסו לו וגזר עליו את העונשים כדלקמן ;
א.     מאסר בפועל של 10 חודשים .
ב.     קנס בסך של 5,000 ₪.
ג.     פסילה בפועל של 10 שנים , מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה.
ד.     פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך שנתיים.
ה.     מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או גרימת מוות ברשלנות.

4.     גירסת המאשימה, כפי שמצאה ביטויה בכתב האישום היתה כי המערער סטה ברכבו מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי ללא סיבה מוצדקת, התנגש ברכב המנוח שנסע בנתיב הנגדי, וגרם ברשלנותו למוות המנוח. המערער טען בהודעתו במשטרה כי אינו זוכר את התרחשות התאונה ובתשובתו לכתב האישום בבית המשפט הכחיש את האמור בסעיף 3 לכתב האישום המייחס לו סטיה מנתיב נסיעה לנתיב הנגדי. בעדותו בפני בית המשפט הודה המערער כי הוא סטה מנתיב נסיעתו ועבר ברכבו לנתיב הנגדי, אולם טען כי הוא עשה זאת ע"מ להתחמק מרכב המנוח, אשר קודם לכן סטה לנתיב נסיעתו, וע"מ למנוע התנגשות עמו, אלא שבינתיים רכב המנוח חזר לנתיב הנסיעה שלו, ושני כלי הרכב התנגשו.
     המערער כפר בקשר הסיבתי שבין מוות המנוח לתאונה.


ראיות הצדדים:

5.     המאשימה העידה מטעמה 9 עדי תביעה, רס"מ צבי שביב שהינו בוחן תנועה, אשר צילם את זירת התאונה (לוח צילומים ת/4 - 6 גליונות) הכין דו"ח בוחן ת/6 וכן גבה עדות מהמערער למוחרת יום התאונה, ת/5.
     רס"ר בוריס צ'ירנובילסקי, שאף הוא בוחן תנועה והכין חוות דעת בעניין תקינות צמיד קדמי שמאלי של רכב המערער וצילומים של צמיג זה, ת/8.
     שוטר משטרת התנועה הארצית, יוסף ח'ורי, אשר הגיע למקום אירוע התאונה סמוך לאחר התרחשותה, והכין דו"ח פעולה, ת/11.
     סדן ערן, מהנדס תנועה במשטרת ישראל אשר היה בזירת התאונה והכין דו"ח, ת/12.
     רב פקד רומן בורנשטיין, ראש מדור תאונות דרכים באת"ן העמקים, אשר ביקר בזירת התרחשות התאונה, הסריט את מקום התאונה והממצאים שראה שם, קלטת ת/14 והכין "מזכר" בקשר לכך, ת/13.
     דר' ג'קוב אירינה, רופאה אשר התלוותה לניידת נט"ן שהגיעה למקום אירוע התאונה ומאוחר יותר ערכה תעודת פטירה של המנוח (ת/1), תעודה רפואית ביחס למערער, (ת/2), ותעודה רפואית של המנוח (ת/3), ובעדותה תיארה את מצב המנוח בזירה כשהוא עדיין היה בתוך רכבו.
     דר' יורי ברלין, רופא וכירורג שעבד ביום התאונה רופא כירורג תורן במחלקה כירורגית בבית חולים העמק, בדק את המערער וחתם על תעודה רפואית, ת/10.
פרופ' יהודה היס, מומחה לאנטומיה פתלוגית ולרפואה משפטית, אשר ניתח את גופת המנוח והכין חוות דעת בקשר לכך, ת/15.

מטעם ההגנה העיד המערער עצמו, אשר, כאמור, הודה לראשונה כי הוא סטה מנתיב נסיעתו שמאלה לנתיב הנגדי, אולם טען כי עשה זאת ע"מ למנוע התנגשות ברכבו של המנוח שנסע בכיוון הנגדי וסטה לנתיב הנסיעה של המערער.
דר' עלי הואש, רופא העובד בקופת חולים בסמת טבעון, שם היה מטופל המנוח, שהתייחס בעדותו למצבו הרפואי של המנוח בחייו.
משה ברקן, בוחן תנועה לשעבר אשר הכין ע"פ בקשת המערער חוות דעת ביחס לאירוע התאונה, נ/1, התומכת בגירסת המערער.

בנוסף, הגיש המערער שני סיכומי אשפוז בבי"ח המתייחסים אליו, נ/2 ו- נ/3.

פסק דין של בית המשפט לתעבורה:

6.     בית משפט השלום לתעבורה בחן את ראיותיהם של שני הצדדים, ובסופו של יום, קבע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של המערער, על כן, הרשיעו בביצוע העבירות שיוחסו לו ע"פ כתב האישום והשית עליו את העונשים שפורטו לעיל.
בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו כי משהודה המערער כי סטה ברכבו מנתיב נסיעתו בימין הכביש ועבר שמאלה לנתיב הנגדי, הרי בכך התקיימה הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות מצידו של המערער, דבר שמטיל את הנטל על המערער לסתור את החזקה הנ"ל, ולו ברמה של "ספק סביר".

בית המשפט ניתח בהרחבה את עדותו של המערער ואת חוות דעתו של המומחה מטעמו, משה ברקן, ומצא כי עדות המערער אינה מהימנה, בין היתר, עקב היותה עדות כבושה, שהמערער הגה אותה אחרי תום פרשת התביעה, ולאור מצבו הרפואי של המנוח, כפי שהתברר במהלך פרשת התביעה, ועקב כך שבהודעתו במשטרה למחרת יום התאונה טען המערער בפני בוחן התנועה, צבי שביב, כי איננו זוכר כיצד אירעה התאונה, והנה לאחר כשלוש וחצי שנים מיום אירוע התאונה, מפרט המערער בפרטי פרטים כיצד אירעה התאונה.
בנוסף, מצא בית המשפט קמא כי בעדותו סתר המערער את עצמו, מצד אחד טען כי הוא לא מסר פרטים על התאונה לבוחן שביב, כי היה מונשם, מצד שני אישר כי חלקים מההודעה שלו במשטרה (ת/5) נמסרו על ידו. זאת ועוד, בבית המשפט העיד המערער כי לגבי מה שקדם לאירוע התאונה הוא זכר גם בעת מתן ההודעה במשטרה, מה שלא זכר, אלה הדברים שקרו אחרי התאונה, בעוד בנשימה אחת מאשר המערער כי הוא מסר חלקים מסויימים בהודעתו לבוחן שביב שעוסקים דווקא בדברים שקרו אחרי התרחשות התאונה כגון נסיעה מהירה באמבולנס, כאבים ברגליים שחש, וכאבים בגב כתוצאה מקפיצות האמבולנס ומים ששפכו על פניו.
באשר לחוות דעת של המומחה מטעם ההגנה, ברקן משה, ועדותו, בית המשפט מצא כי אלה מבוססים אך ורק על גירסת המערער, והמדובר למעשה לא בחוות דעת מקצועית אלא בחזרה על גירסת המערער בצורת חוות דעת.

גם בעניין הקשר הסיבתי בין מוות המנוח לתאונה, דחה ביהמ"ש קמא את טענות הנאשם וקבע כי האפשרויות שהמערער מעלה בדבר התרחשות אירוע לבבי כלשהוא שגרם למוות לפני אירוע התאונה הינן אפשרויות תיאורטיות ורחוקות ואין בהם כדי להקים ספק סביר בעניין סיבת מותו של המנוח. בית המשפט מצא בעדותה של דר' ג'קוב אירינה וחוות דעתו של פרופ' היס הוכחה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מפגיעה חבלתית קשה ובכח רב בבית החזה, דבר שגרם נזק ללב ולכבד וגרם למוות המנוח.

הערעור:

7.      הערעור דנן מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

8.      המערער קובל על כך שביהמ"ש קמא דחה ( בהחלטה מיום 3/12/04) את בקשתו למתן צו להמצאת מלוא התיעוד הרפואי מעברו של המנוח; לטענת המערער , הוכח בפני ביהמ"ש קמא כי האפשרות שהמנוח עבר אירוע של דום לב או הפרעה בהספקת דם אשר גרמו לו לאבד שליטה על הרכב, הינה אפשרות ממשית .
לחילופין טוען המערער כי החלטתו הנ"ל של ביהמ"ש קמא חסמה את האפשרות בפניו להביא מספיק ראיות לכך שהמנוח , עובר לתאונה, סבל מדום לב.

עוד טוען המערער כי מעדותו של פרופ' היס, עולה המסקנה כי יש לאפשר עיון בתיעוד הרפואי מעברו של המנוח ( פרופ' היס העיד, בין היתר, כי אצל המנוח היתה היצרות קשה של העורקים שמספקים את הדם ללב ,וכן כי למנוח היתה מחלת לב קשה. עוד הוא מסר בעדותו כי חולה עם עורקים כליליים ( עורקים שמובילים את הדם ללב) כפי שהיה אצל המנוח מצדיקים טיפול תרופתי וכירורגי מידי ואדם עם מחלת לב כזו יכול לחלות באוטם חריף בשריר הלב או בהפרעת קצב שיכולה לגרום למותו בכל רגע .
המערער מוסיף וטוען כי במהלך הדיון התברר כי המנוח חויב ע"י משרד הרישוי להחזיק ברכבו סוכריות. פרופ' היס העיד כי המנוח נדרש לכך כדי שבמידה ותחול ירידה פתאומית ברמת הסוכר בדם היכולה להשפיע על ראיה ועל מחשבה יש לקחת מיד סוכר דרך הפה כדי להעלות את רמת הסוכר בדם... ירידה משמעותית ברמת הסוכר בדם יכולה לגרום עד לאיבוד הכרה,טשטוש ראיה.
עוד טוען המערער כי פרופ' היס גם הדגיש, במהלך חקירתו הנגדית, את החשיבות שיש לקבלת התיעוד הרפואי מעברו של המנוח לצורך קביעה באם היתה למנוח ירידת סוכר בדם עובר לתאונה.

9.      המערער קובל גם על כך שביהמ"ש דחה את בקשת המערער לתקן את הפרוטוקול. טוען המערער כי עד ההגנה , רופא המשפחה של המנוח, ד"ר הואש (אשר למערער התיר בית המשפט לשאול אותו 3 שאלות בלבד) , העיד כי למנוח היתה מחלת סכרת פרועה ובלתי מאוזנת. אמרה זו של העד לא נרשמה בפרוטוקול, וביהמ"ש קמא דחה את בקשת המערער לתיקון הפרוטוקול באופן שתשובה זו של העד תקבל ביטוי בו, בנימוק כי השאלה עליה ניתנה התשובה הנ"ל, מלכתחילה לא הותרה, ע"י בית המשפט.

10.     המערער טוען עוד כי הבוחן לא ניסה כלל לדעת ולחקור מה היתה הסיבה בשלה סטה המערער לשמאל, וכן הוא העיד כי לא יודע מה בדיוק קרה. הבוחן לא יכול היה לקבוע באיזה נתיב היה כל אחד מכלי הרכב שניות לפני אירוע התאונה. על כן טוען המערער כי לא ברור איך ביהמ"ש קמא שלל את טענת המערער באשר לנסיעת "הזיג זג" של המנוח עובר לתאונה.

11.      עוד טען המערער כי הבוחן כשל עת הסתפק בעדות שנגבתה ממנו (מהמערער) למחרת התאונה שעה שהיה במצב רפואי קשה ביותר ומונשם.
המערער טוען כי ביהמ"ש דווקא זקף לחובת המערער את העובדה שהוא לא פנה מיוזמתו למשטרה לאחר שחרורו מביה"ח , על אף שזו חובתה של המשטרה לעמת את המערער עם הממצאים והמסקנות שהגיעה אליהם.
בהקשר זה טוען המערער כי הבוחן מסר גרסאות שונות בקשר לשאלה למה הוא לא חקר את המערער שוב פעם .
לטענת הסניגור, עדותו הפתלתלה של הבוחן מחזקת את טענות המערער ואת גרסתו .

12.     המערער מלין גם על כך שביהמ"ש קמא ייחס משקל רב ומכריע להודעתו בביה"ח , אף שהמערער אינו זוכר את נסיבות גביית עדות זו; מאחר ובעת גביית עדותו זו המערער היה מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי, ושם קיבל טיפול תרופתי ואף העשרת חמצן באמצעות מסכה .

13.     המערער טוען עוד כי הבוחן כשל גם משלא ביצע את הפעולות הבאות ;
- בדיקה אם המנוח הרכיב משקפיים כפי שרישיונו מחייב.
- הבוחן לא ערך שחזור של התאונה בשטח שיכולה להיות לו תרומה משמעותית, במיוחד נוכח העובדה כי מעדות עד התביעה מס' 8, רב פקד רומן בורנשטיין, עולה כי היתה שמש בכיוון נסיעת המנוח , ובנסיבות אלה אפשר שהמנוח הסתנוור.

14.      המערער מלין עוד על כך שביהמ"ש קמא דחה את כל האמור בחוות דעתו של מומחה ההגנה, וכן דחה את עדות המערער בפניו, אף שהיא לא נסתרה ע"י ראיות התביעה.

מכאן לטענות המערער בכל הקשור לגזר הדין ;

15.     בהקשר זה מלין המערער על המאסר בפועל שהוטל עליו וכן על התקופה הממושכת של הפסילה בפועל, ומבקש כי תקופת המאסר בפועל תקוצר ל-6 חודשים שירוצו בעבודות שירות ,ולחילופין, לקצר את תקופת המאסר בפועל.
המערער טוען כי הוא בן 55, הוכר ע"י המל"ל כנכה בשיעור של 100 %, נכה צה"ל וגמלאי של משטרת ישראל ,ובין היתר, הוא שימש כקצין מודיעין בקוי העימות, וכמפקד תחנת מגדל העמק.
כן הוא טוען כי היה על ביהמ"ש קמא להורות על קבלת תסקיר מבחן , במיוחד נוכח נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ( אשתו של המערער חלתה במחלת סרטן ,סובלת משיתוק ביד ימין והוכרה ע"י המל"ל כנכה בשיעור של 63% ).
הוא נוהג מזה 30 שנה ולחובתו 16 הרשעות קודמות ,אך כולן מסוג "ברירת משפט".
המערער מעולם לא הורשע בעבירה פלילית כלשהי וגם לא בעבירה של גרימת תאונות דרכים.

טענות המשיבה:

16.     התנהגות המנוח עובר לתאונה אינה רלוונטית, זאת לאור מיקום התאונה והממצאים הפיזיים שנמצאו בשטח ;
בדו"ח הבוחן לא נמצאו סימנים המעידים על סטיה פתאומית של רכב המנוח לצד השני של הכביש , כפי טענת המערער. אילו היה פועל המערער כפי שהעיד ( עלה בפתאומיות מהשוליים לכביש וסוטה חדה שמאלה ) , היו נמצאים ממצאים פיזיים בשטח התואמים זאת.
ע"כ , אין כל אחיזה במציאות לטענות המערער לעניין נהיגתו הפרועה של המנוח,אשר הובילה לפניה חדה של המערער עצמו מהשול הימני לשול השמאלי כדי "לחמוק מההתנגשות".

טענות המערער לעניין נהיגתו הפרועה של המנוח נולדו לאחר סיום פרשת התביעה. מאחר והמערער לא הציג כל גרסה בשלב של עדויות התביעה, לא במשטרה ולא בעת תשובתו לאישום. על כן לא היה כל בסיס לבקשת המערער לקבלת התיק הרפואי של המנוח.
המאשימה מוכנה להסכים כי אי מתן התיק הרפואי להגנה , חייב לפעול לטובתה ולא יכול לפגוע בהגנתו. אך , גם אם התנהגותו של המנוח הושפעה ממחלה כלשהי, הרי המערער לא היה יכול לראות זאת , ומשכך לא פעל המערער כתוצאה מכך. גם לא נמצאו בשטח סימנים המעידים על זיגזוגים או סטיות חדות או פתאומיות של שני כלי הרכב. ע"כ אין להתנהגות המנוח כל השפעה על נסיבות קרות התאונה .

17.     לעניין טענת הפגמים שבניהול הפרוטוקול בפני ביהמ"ש קמא , טוען ב"כ המשיבה כי התשובה שלא נרשמה היתה תשובה לשאלה שביהמ"ש ,מלכתחילה, לא התיר אותה, שכן למערער ניתנה האפשרות לשאול את רופאו של המנוח שלוש שאלות בלבד אשר הוכתבו מראש.

18.     המשיבה דוחה את טענות המערער לעניין רשלנות בבדיקת זירת התאונה וטוענת כי בתיק דנן העידו שני בוחנים שונים אשר הגיעו לזירה מיד לאחר קרות התאונה. בוחן אחד ביצע את המדידות והשרטוטים בשטח והבוחן השני תיעד את זירת התאונה בקלטת וידאו עם הסברים לגבי הנראה בשטח.

19.     באשר לטענות המערער לפיהן המשטרה התרשלה בכך שלא ביקשה לגבות ממנו עדות נוספת , טוענת ב"כ המשיבה כי דווקא המערער הוא זה אשר שיקר בקשר למצבו הרפואי בעת מסירת גרסתו .
בנוסף, מדובר במערער שהוא קצין משטרה ותיק , אשר שימש גם כקצין חקירות , ולכן הוא ידע שהוא יכול לפנות למשטרה ולמסור את גרסתו.

20.     ב"כ המשיבה מדגישה כי רוב קביעותיו של ביהמ"ש קמא מבוססות על התרשמותו מן העדים והראיות אשר הונחו בפניו.

21.     לעניין גזר הדין , טוענת ב"כ המשיבה כי מדובר בעונש סביר המאזן בין נסיבותיו האישיות והרפואיות של המערער לבין התוצאה הטרגית של מעשיו והצורך להילחם בנגע תאונות הדרכים.
ביהמ"ש קמא קבע בגזר דינו כי רשלנותו של המערער במקרה דנן היתה רשלנות גבוהה.

22.      בתגובתו לסיכומי המשיבה חוזר המערער על נימוקי הערעור וכן טוען כי גם העובדה כי הוא לא הורשה לשאול את רופאו של המנוח אלא 3 שאלות , גם היא צריכה לפעול לטובת המערער.
המערער גם טוען כי טענת המשיבה ,לפיה מכל מקום המערער לא ראה את המנוח ולכן הוא גם לא פעל בהתאם להתנהגות המנוח, הינה טענה לא מבוססת ואף מנוגדת לחומר הראיות .

דיון:

23.     בחנתי את הראיות שהונחו בפני בית המשפט קמא, ונתתי את דעתי לטענותיהם של שני הצדדים, ובאתי לדעה כי דינו של הערעור להידחות, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

     הכרעת דינו של בית משפט קמא נסמכת על הראיות שהובאו בפניו מנומקת היטב, ואין כל עילה לשנות ממנה דבר.

בית המשפט קמא צדק כאשר קבע בהכרעת דינו כי הודאת המערער, כי הוא סטה מנתיב נסיעתו בימין הדרך שמאלה אל הנתיב הנגדי, יצרה ראיה לכאורה בדבר נהיגה בחוסר זהירות, וכי משלב זה עברה חובת ההוכחה למערער אשר עליו להביא ראיות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה לא זהירה, אם כי רמת ההוכחה הנדרשת מן הנאשם לסתירת הראיה לכאורה הינה הרמה הנמוכה של "יצירת ספק סביר".
(ראה בעניין זה רע"פ 1713/93 משה (בן יצחק) בוקובזה נגד מ"י תק' על 93 (2) 1368 (אותו איזכר בית המשפט קמא).

קביעתו על בית המשפט קמא, לפיה המערער כשל בהבאת ראיות שיהיה בהם כדי להטיל ספק בראיה לכאורה בדבר נהיגתו הבלתי זהירה, מבוססת היטב על חומר הראיות שהיה בפניו. קביעתו של בית המשפט קמא כי עדותו של המערער אינה מהימנה מבוססת היטב הן על התרשמות מהמערער ועדותו והן על העובדה שגירסתו היתה כבושה והועלתה לראשונה רק במסגרת עדותו, ולא זו אלא אף זו, עדותו סתרה את הממצאים בשטח כפי שאלה עלו מדו"ח הבוחן בעיקר הממצא לפיו רכבו של המערער, עובר להתנגשות עם רכב המנוח, נסע בנתיב השמאלי באופן ישר ללא סטיה, בעוד רכב המנוח היה עם סטיה ימינה, והקביעה שעל השול הימיני, כיוון נסיעת המערער, לא נמצא סימני גלגלים, דבר שאינו מתיישב עם גירסת המערער לפיה הוא נסע עם שני גלגלים על שול ימני וסטה שמאלה במהירות כשראה את רכב המנוח נוסע מולו קרוב לתעלה הימנית.
דחיית גירסתו של המערער מבוססת היטב בחומר הראיות שהיה בפני בית המשפט, ואין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא בעניין זה, לא רק משום הכלל שערכאת הערעור לא תתערב בנקל בקביעות שמקורן בממצאי מהימנות, אלא גם משום שכאמור הממצאים בשטח מעידים על כך שגירסתו של המערער, בכל המדובר לסיבת סטייתו לשמאל הכביש אינה נכונה.

24.     גם בעניין הקשר הסיבתי, החלטתו של בית המשפט קמא וקביעתו כי מהראיות שהובאו בפניו, ובעיקר עדותם של דר' ג'קוב אירינה ופרופ' היס, הוכח כי גורם המוות הינו הנזקים שנגרמו ללב ולכבד כתוצאה מחבלה קשה ובכח רב שנגרמה לבית החזה כתוצאה מההתנגשות, הינה קביעה מבוססת שאין כל מקום לחלוק עליה.
     צדק בית המשפט קמא בקובעו כי טענות של המערער בדבר האפשרות כי מותו של המנוח נגרם מדום לב או אירוע לבבי אחר, שקדם להתנגשות, מעלות אפשרות רחוקה מאוד, על כן וגם אם יש בהן להעלות סביר בעניין סיבת מותו של המנוח, הרי שאין המדובר בספק ברמה של ספק סביר הנדרש לזיכוי נאשם, והרי הלכה פסוקה היא כי לא כל ספק מביא לזיכוי נאשם. רק ספק סביר יהיה בו כדי להביא לזיכוי הנאשם (על טיבו של הספק הסביר הדרוש לזיכוי נאשם ראה ספרו של קדמי "על הראיות" חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט, עמ' 1238, עמ' 1549 וכן את ספרו של פרופ' א. הרנון "על מידת ההוכחה הדרושה בפלילים" עמ' 213 - 214 והציטוטים שהובאו משם בהכרעת דינו של בית המשפט קמא).

בטרם סיום חלק זה של פסה"ד המתייחס להרשעתו של המערער, ראוי לציין כי לא מצאתי בטענות המערער, כנגד החלטת בית המשפט קמא אשר דחתה את בקשת המערער לתיקון פרוטוקול הדיון ע"י הוספת תשובתו של דר' הואש, לפיה סבל המנוח ממחלת סכרת פרועה ובלתי מאוזנת, כל ממש.

נכון כי משניתנה תשובתו של דר' הואש, היה ראוי כי תירשם בפרוטוקול הדיון, גם אם ניתנה לשאלה שלא הותרה ע"י בית המשפט, יחד עם זאת, אין בתשובתו זו של דר' הואש כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא, כך גם עניין העיון בתיקו הרפואי של המנוח, הרי שגם באם בעברו הרפואי של המנוח היה מוצא הסניגור מקרים בהם אירעו עליות או ירידות חדות ומפתיעות ברמת הסוכר, אין בכך כדי להוכיח כי כך גם קרה עובר לאירוע התאונה. בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי הנסמך על הראיות שבפניו ובעיקר ממצאים פיזיים בשטח, כי המנוח לא סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדית, משכך, לא היה כל ערך למידע רפואי אפשרי בעניין זה. הוא הדין לעניין מצב הלב, בית המשפט קמא קבע ובצדק כי האפשרות שהמערער מעלה לפיה עובר להתרחשות התאונה קרה אירוע לבבי כלשהוא שגרם למותו של המנוח הינו אפשרות רחוקה ובלתי מבוססת וקבע בהסתמך על עדויותיהם של דר' ג'קוב אירינה ופרופ' היס כי המוות נגרם מחבלה קשה ובכח רב לבית החזה שפגעה בלב ובכבד, חבלה שאין חולק כי נגרמה כתוצאה מהתאונה.

לסיכום, הכרעת דינו של בית המשפט קמא מנומקת היטב ומתבססת על חומר הראיות שהיה בפניו. בהכרעת דינו זו לא מצאתי פגם שיצדיק ביטולה או שינוייה, על כן דינו של הערעור על הכרעת הדין להידחות.

25.     באשר לעונש, לא מצאתי כל ממש בטענותיו של המערער בעניין זה.
תאונת הדרכים הפכו למכת מדינה, ובתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם במלחמה בתאונות הדרכים, במיוחד הקטלניות שבהם.
בענייננו, התאונה אירעה כתוצאה מכך שהמערער סטה לנתיב הנגדי ונסע עם כל ארבעת גלגלי רכבו בנתיב הנגדי, עד שהתנגש ברכב המנוח מבלי שתהיה כל הצדקה לכך, התרשלותו של המערער לכל הדעות הינה בדרגה גבוהה ביותר, דבר המחייב החמרה בעונש.

בחנתי את טענותיו של הסניגור ומצאתי כי העונש שבית המשפט קמא גזר על המערער הינו עונש המאזן נכונה בין חומרת העבירה, ההתרשלות החמורה של המערער, התוצאה הקטלנית הטרגית, והאינטרס הציבורי המחייב מלחמה בתאונות דרכים ע"י הטלת עונשים חמורים ומרתיעים, מצד אחד, והאינטרס של המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, מצד שני.

סבורני כי לאור המכלול, העונש שנגזר על המערער ע"י ביהמ"ש קמא איננו סוטה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ואיננו עונש חמור, לא כל שכן אינו חמור, במידה המצדיקה התערבותנו כערכאת ערעור.


על כן, ולאור כל האמור לעיל, ולו דעתי תשמע על ידי חבריי, הרי שיש לדחות את הערעור על שני חלקיו.



האשם ח'טיב, שופט




כב' השופט יצחק כהן - אב"ד:

מסכים.






יצחק כהן, שופט-אב"ד
סגן נשיא


כב' השופטת אסתר הלמן:

מסכימה.






אסתר הלמן, שופטת




הוחלט איפוא פה אחד לדחות הערעור וכאמור בחוות דעת כב' השופט חטיב.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור תעבורה

  2. אי שמירת רווח

  3. הידרדרות עגלה

  4. מספר שלדה מזויף

  5. כניסה לאי תנועה

  6. סיבוב פרסה מסוכן

  7. זהירות במעבר חציה

  8. דחיית ערעור תעבורה

  9. ענישה בעבירות תעבורה

  10. חובת איתות לפני פניה

  11. פניית פרסה במקום אסור

  12. הצעת חוק משקיפי תנועה

  13. הסעת נוסעים ללא מלווה

  14. עבירות תנועה של עו''ד

  15. נסיעה נגד כיוון התנועה

  16. פגם ברישום דו''ח תנועה

  17. שמירת מרחק בפניית פרסה

  18. תקנה 41 לתקנות התעבורה

  19. מתי מותר לנסוע לאחור ?

  20. תקנה 567 לתקנות התעבורה

  21. סעיף 48 לפקודת התעבורה

  22. סעיף 56 לפקודת התעבורה

  23. אי האטה לפני מעבר חצייה

  24. הארכת מועד בתיקי תעבורה

  25. זיכוי לאחר ערעור תעבורה

  26. תקנה 169 לתקנות התעבורה

  27. תקנה 21 ג לתקנות התעבורה

  28. כניסה לכיכר - עבירת תנועה

  29. ערעור תעבורה ללא עורך דין

  30. תקנה 169ו' לתקנות התעבורה

  31. פניה שמאלה - תקנות התעבורה

  32. בדיקה שנתית של ממיר קטליטי

  33. האטה לפני פקק - שמירת מרחק

  34. אזהרה לא לעבור עבירות תנועה

  35. אי ידיעה על מועד דיון תעבורה

  36. ביצוע פניית פרסה שלא בזהירות

  37. הארכת מועד הגשת ערעור תעבורה

  38. עונש לא מרתיע בעבירות תעבורה

  39. דחיית ערעור תעבורה על גזר דין

  40. ערעור על חומרת גזר דין תעבורה

  41. הרשעת עורך דין בעבירות תעבורה

  42. פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי

  43. פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה

  44. ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה

  45. הארכת מועד להישפט בעבירות תעבורה

  46. קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט

  47. זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה

  48. ערעור על חומרת העונש בעבירות תעבורה

  49. תקנה 49 לתקנות התעבורה - שמירת מרחק

  50. הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה

  51. עבר תעבורתי כשיקול בערעור על גזר דין

  52. אי ייצוג ע''י עורך דין בעבירות תעבורה

  53. הצעת חוק לתיקוני ענישה בעבירות תעבורה

  54. קבלת ערעור המדינה על זיכוי בעבירת תעבורה

  55. הארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין תעבורה

  56. פניה שמאלה - סעיף 43 (א) (3) לתקנות התעבורה

  57. ערעור על גזר דין בית משפט לתעבורה תל אביב

  58. צו מס בולים (תשלום אגרות תעבורה בבולים), תש"ם-1980

  59. התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה

  60. קביעת בית המשפט לתעבורה בהכרעת הדין המרשיעה מהווה ראיה

  61. תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ''ז-1997

  62. חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשדיר - הוראת שעה), התשס"ט-2009

  63. כתב אישום בעבירות סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה

  64. כתב אישום על קיפוח זכות עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה

  65. כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), התשמ"ז-1986

  66. תקנה 40(א) - לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון

  67. סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה - לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי

  68. תקנות התעבורה (סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 57 לפקודת התעבורה וערעור על החלטות בהן), תש''ם-1980

  69. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון