ערעור על ביטול דוחות חניה

להלן פסק דין בנושא ערעור על ביטול דוחות חניה:

פסק דין

כללי:
1.     לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב מיום 16/1/07 (כבוד השופט קהלת) בתיק 03/06/0008971 אשר דחה את בקשת המערער לביטול פסקי דין בגין 15 דו"חות חניה שנרשמו על שם המערער וגזר עליו לשלמם.

החלטה של בית משפט קמא:
2.     עיקרי החלטת בית משפט קמא הם:
א.     ההודעות לתשלום הקנס נשלחו לכתובתו של המבקש הרשומה במשרד הרישוי.
ב.     אישורי הדואר אשר צורפו לבקשת המבקש יש בהם כדי להוכיח, כי אכן ההודעות על תשלום הקנס נשלחו אל המבקש.
משלוח כזה מספק את דרישות החוק ולפיכך התקיימה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות").
ג.     העבירות לא התיישנו כיוון שהודעות תשלום הקנס הומצאו למבקש בתוך שנה מיום ביצוע העבירות.
ד.     לעניין התיישנות העונש - אין לבית המשפט זה סמכות לדון בשאלה.


טענות המערער:
3.     עיקר ערעורו של המערער מתמקד בטענה המרכזית, כי לא קיבל את הדו"חות והם לא נמסרו לידיו, וכי נטל ההוכחה שהמסירה בוצעה - הוא על המשיב. מכאן נובעות טענותיו, על זרועותיהן.

המערער תוקף את קביעת בית משפט קמא שקבע, כי במקרה דנן נתקיימה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות. לטענת המערער, המשיבה לא הוכיחה, כי הודעות הקנס נמסרו לו ולאסופת צילומי המסמכים שנמסרו לו אין דבר עם "אישורי משלוח". לטענתו, אישורי משלוח של דואר כמותי אינם יכולים למלא אחר מצוות תקנה 44א לתקנות.

מכאן לשיטת המערער, נובע כי העבירה התיישנה שכן בהיעדר מסירה כדין חלה בכל מקרה התיישנות על העבירות נשוא הדו"חות מאחר והעבירות הן מסוג חטא והן התיישנו על פי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.

לאחר הסיכומים ובטרם ניתן פסה"ד בערעור, בקש המערער להוסיף לטיעוניו את פסה"ד בעפ"א 80059/07 (מחוזי-ת"א) גנאל נ' עריית ת"א יפו ובמיוחד הפנה לקביעה, כי דו"חות המחשב שהגישה העירייה אינם "רשומה מוסדית" לאור הוראת סע' 36(ג) לפקודת הראיות תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה").

טענות המשיבה:
4.     לעומתו טוענת המשיבה, כי מדובר בדו"ח חניה שהוצמדו לשמשת הרכב, חלקם נרשמו ידנית וחלקם הוצאו באמצעות מסופון ועותק מוצמד לשמשת הרכב. משלא שולם הדו"ח תוך 90 יום נשלחת שוב הודעה בדואר רשום. גם אישור על "דואר כמותי" שנמסר לדואר למשלוח בדואר רשום, די בו כדי להוכיח שההודעות המפורטות ברשימה נמסרו למשלוח בדואר רשום וחזקה על רשות הדואר שכאשר היא מאשרת בחותמת את קבלת ההודעות למשלוח בדואר רשום היא אכן שלחה אותן בפועל .

5.     זאת ועוד, הודעה אחת שנשלחה למערער הוחזרה "לא נדרש"; ולגבי היתר אין רישום כזה, משמע שההודעות התקבלו.
כמו כן טוענת המשיבה, שלאור החזקה כי משלוח בדואר רשום דינו כמסירה כחוק, שעפ"י תקנה 44א לתקנות על המבקש להוכיח כי ההודעות לא נתקבלו מסיבות שאינן תלויות בו. כל עוד לא הוכיח המערער דבר, יש לראות בו כמי שקיבל את כל הודעות תשלום הקנס שנשלחו אליו.

דיון ומסקנות
6.     לעניין המסירה יש להבחין במספר שלבים של התנהלות המשיבה. השלב הראשון הוא הצמדת דוח לשמשת הרכב, המחייב כשלעצמו לשלם את הקנס. רק משהדוח לא שולם במועד ומשחלפו 90 יום מגיע שלב נוסף, שאז נשלחת הודעה על תשלום קנס בדואר רשום.

אם לגבי השלב הראשון אין עסקינן בחזקת מסירה, הרי לגבי השלב השני של משלח בדואר רשום, עסקינן בחזקה הקבועה בתקנה 44 לתקנות. לפי תקנה זו נוצרת חזקת מסירה לפיה רואים את ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין, בלא חתימה על אישור מסירה, כאשר השולח הוכיח כי אכן ההודעות נשלחו בדואר רשום לנמען. מכוח חזקה זו על המשיבה להראות כי שלחה את ההודעה על תשלום קנס ב"דואר רשום". טוענת המשיבה כי שלחה את ההודעות השונות בצרורות דואר כמותי, שכן מוסדות שמוציאים מספר רב של דברי דואר מקבלים אישור מרוכז על צרור המכיל מספר רב של דברי דואר, המוגשים בצירוף רשימת התכולה של הצרור.

כפי שציינתי כבר בעפ"א 080074/07 מור מילמן אפרת נ' עירית ת"א (טרם פורסם:
"למעשה ישנן שתי דרכים להוכיח מסירת דבר הדואר לרשות הדואר:
א.     ע"י הצגת אישור של רשות הדואר על קבלת דבר הדואר למשלח.
ב.     ע"י אישור הדואר על התוצאות האופרטיביות של המשלח, דהיינו: אישור שחוזר בציון "לא נדרש" "סירב לחתום" וכו'...".

המשיבה במקרה דנן הציגה לגבי כל דוח שנרשם למערער, את אישור הדואר על גבי הקובץ בו נשלחה ההודעה הספציפית למערער. כמו כן צירפה רישום מתוך המסמך שפירט את כל ההודעות שנשלחו באותו קובץ.

בדקתי גם את תיק בית המשפט קמא ומצאתי כי המערער עצמו צירף לטענותיו מסמכים שקיבל מהמשיבה, ולגבי כל דוח הוא קיבל הן מסמך שעליו חותמת הדואר עליה מופיע הכתוב: "קופת מרכז המיון ת"א, דואר כמותי טל: 63063367" וכן התאריך הרלבנטי לכל צרור דואר. בנוסף צורף הדף מתוך אותו צרור דואר שעליו מופיעים פרטי המערער ופרטי הדוח הספציפי שמיועד לו ואשר נשלח באותו דבר דואר. די במסמכים אלה כדי להצביע כי המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה. משלב זה עובר הכדור אל המערער להפריך את החזקה. המערער לא הראה דבר שיש בו כדי להפריך את החזקה פרט לאמירה סתמית "לא קיבלתי". הוא לא הציג כל בירור בפני רשויות הדואר, לא הצביע על נסיבות שיש בהן כדי לשלול המסירה כגון: שהייה בחו"ל, שינוי מען והודעה על כך לרשות הדואר ועוד...
בנסיבות אלה וכפועל היוצא מהן, אינני רואה מקום מהפן העובדתי להתערב במסקנות בית משפט קמא.

העוגן האחרון בו ביקש המערער להאחז לאחר שנסתיימו הטענות שנטענו בפני ובטרם נכתב פסק הדין, הוא פסק הדין החדשני של כב' השופט רוזן בעפ"א 80059/07 (מחוזי ת"א) גנאל נ' עירית תל-אביב-יפו שעומד בניגוד לספק דינו של כב' השו' מודריק בעפ"א 80329/05 אריאלה גל נ' מדינת ישראל לעניין רשומה מוסדית. לא די בהגשת פסק דין מבלי להעלות טענה ספציפית מכוחו. פסק הדין עוסק ברשומה מוסדית. במסגרת הטיעונים בבית משפט קמא לא עלה מושג זה ולו בזכר. המשיבה הגישה צילום מסמכים שעליהם חותמת הדואר, משמע אלה המסמכים שהוגשו לדואר והם מהווים אישור מסירה ודפים מתוך אותו מסמך לפיהם נכלל המערער באותו דבר דואר מרוכז.

זאת ועוד, למיטב ידיעתי על פסק הדין החדש הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ועל כן בשלב זה אינני רואה מקום להתייחס לטענות שטרם הוכרעו ובמיוחד כאלה שלא נזכרו בבית המשפט קמא, שעל כן גם לא דן בהן. לכך גם אוסיף כי בסוגיות שנדונו בפסק הדין יש היבטים נוספים שלא נדונו, לא נבדקו ולא הוכרעו.
למעלה מהדרוש אוסיף, כי במידה ויתקבל פסק דין עקרוני בבית המשפט העליון, יהיה מקום לבדיקת המשיבה עד כמה הוא רלבנטי וראוי להחילו גם במקרה של המערער, חרף השלב בו נמצא העניין.

הערעור נדחה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון