ערעור נהיגה במהירות מופרזת

להלן פסק דין בנושא ערעור נהיגה במהירות מופרזת: פסק דין 1. המערער הואשם בבימ"ש לתעבורה באשקלון כי ב-13.11.02 בשעות אחה"צ נסע ברכבו בכביש מס' 4, בקילומטר ה-79, כשהוא נוהג את רכבו במהירות של 140 קמ"ש שעה שהמהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש. בראשונה הוא הורשע בשל אי התייצבותו לדיון, בקשתו לביטול אותה ההרשעה התקבלה, הוא כפר במיוחס לו, התביעה העידה ארבעה עדים מטעמה, המערער בחר שלא להעיד וביום 10.3.05 [!] ניתנה הכרעת הדין בה הורשע המערער במיוחס לו ודינו נגזר בשל כך לשני חודשי פסילת רשיון ול-2000 ₪ קנס. בערעור זה משיג המערער כנגד הרשעתו בדין וכנגד עונשו. 2. הראיה המרכזית עליה נסמכה הרשעת המערער הינה בצילומים ת/2 ות/2 א' בה נקלט רכבו בממא"ל [מד מהירות אלקטרוני] מסוג מולטנובה 6-FA שהוצב במצב נייח על גבי עמוד המותקן בנקודה בה חלפה מכוניתו של המערער. בתעודת עובד הציבור - ת/1 - נכללות הצהרותיהם של חמישה שוטרים. הראשון, שי שכטר, מאשר כי ביום 10.11.02 הפעיל המצלמה והממא"ל הנ"ל בכך שהתקין בתוכה סרט צילום וכייל אותה באופן בו ייקלטו במצלמה מכוניות שמהירותן מעל 120 קמ"ש. השני, אמנון כהן, מאשר כי ביום 19.11.02 הוציא מהמצלמה הנייחת הנ"ל את אותו סרט הצילום והעבירו לפיתוח במעבדת אגף התנועה של המשטרה. השלישי, רס"מ אביטן, מאשר כי פיתח את אותו סרט הצילום. הרביעי, אבנר נחום, מאשר כי פיענח ביום 9.12.02 את מימצאי סרט הצילום. החמישי, דרור שמואלי, מאשר כי ביום 29.12.02 הגדיל את צילום מס' 306 מאותו הסרט. ובסיום, שי שכטר [הראשון ברשימה הנ"ל] מאשר כי שלח אותו היום את הצילום מס' 306 הנ"ל ליחידת התביעות לכיש. באותו הצילום - הלא הוא ת/2 - נראה הכביש הדו-נתיבי שבנדון וזו לצד זו שתי מכוניות. בנתיב השמאלי מכוניתו של המערער ובנתיב הימני מכונית נוספת. 3. טענתו העיקרית של המערער בבימ"ש קמא היתה כי משבתמונת הממא"ל מופיעות שתי מכוניות לא ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת כי דווקא מכוניתו שלו היא זו מבין השתיים שחתכה את קרן הממא"ל במהירות שנמדדה באותו המכשיר - שכן, יתכן והמכונית העבריינית היא דווקא זו השנייה שנקלטה באותה התמונה. לעניין זה העיד בפני ביהמ"ש עד התביעה מס' 5 - רס"מ אבנר נחום - הלא הוא "המפענח" שפיענח במעבדת הצילום המשטרתית את סרט הצילום שבנדון ביום 9.12.04 כרשום על ידו בתעודת עובד הציבור ת/1. עפ"י עדותו, משמופיעה יותר ממכונית אחת בתמונה, הוא עורך בדיקת פענוח של תשליל התמונה ["הנגטיב"] בעזרת שבלונה ייעודית לכך כדוגמת ת/8. בעזרת מכשיר מיוחד הוא מקרין את התמונה שבתשליל ע"ג מסך, ממקם מעליה את אותה השבלונה, ובאמצעות הגרפים השונים המשורטטים בשבלונה הוא מאמת ומוודא מי מהמכוניות שנקלטו באותו התשליל היא המכונית ש"חתכה" את קרן הממא"ל ונסעה במהירות שנמדדה בו. הוא מבהיר בחקירתו הנגדית כי פעולת פענוח זו נעשית בעזרת מקרן התשלילים הנמצא במעבדה וכי זהו מכשיר גדול שלא ניתן להביאו לאולם ביהמ"ש. הוא הדגים בפני ביהמ"ש בעזרת השבלונה ת/8 כיצד קבע בוודאות שהמכונית של המערער [השמאלית שבצלום ת/2] היא זו שמהירותה נמדדה בממא"ל. בימ"ש קמא בהכרעת דינו קיבל את עדותו זו של רס"מ נחום וקבע כמימצא עובדתי את מימצא הפענוח שלו ולפיו מכונית המערער נקלטה אותו היום באותם הממא"ל והמצלמה כשהיא נוסעת במהירות של 140 קמ"ש. 4. בערעור טוען ב"כ המערער כי אותה קביעה עובדתית שגוייה. הוא מפנה לפסק דינו של בימ"ש זה בע.פ. 7128/04 שם נתקבל ערעורו של נהג שמכוניתו נקלטה במצלמת ממא"ל ביחד עם מכונית נוספת - וזאת מתוך הספק שלא נתברר לעניין איזו מכונית מהשתיים היא "העבריינית". בדין דחתה השופטת קמא הפניה זו לע.פ. 7128/04, שכן באותו העניין המדובר היה בממא"ל נייד שהופעל ידנית ע"י שוטר, ואילו הממא"ל בענייננו הינו נייח ומוצב דרך קבע על עמוד לצד הכביש. האבחנה המתבקשת בין ממא"ל נייד לנייח בעניין זה מתבקשת מאליה. זאת הואיל ובמכשיר הנייח זוית הצילום והקליטה - וממילא פענוח נקודות החיתוך של קרן המכשיר - הינה נתון קבוע, שניתן להתבסס עליו בתהליך הפענוח באותה טכנולוגיה שהעיד עליה רס"מ נחום. לא כך הדבר בממא"ל המופעל ידנית, אשר בו אותה נקודת מוצא של זוית הצילום הקבועה והנייחת מוטלת בספק. זאת ועוד, בעניין ע.פ. 7128/04 לא הובאה עדות מפענח כפי שהובאה בעניין דנן ובפני הערכאה הדיונית לא הובאו ראיות לעניין זה של זיהוי המכונית האחת על פני האחרת. וגם זאת. המערער דנן בחר שלא להעיד כלל במשפטו ושלא לנסות ולמסור גירסה משלו על נסיבות נהיגתו את המכונית אותה שעה על המהירות בה הוא טוען שנהג בה. הוסיף בימ"ש קמא על כך גם את דחיית הסנגור את ההצעה שהוצעה לו לבוא למעבדת הצילום המשטרתית ולעקוב בעצמו אחר טכנולוגיית הפענוח עליה העיד רס"מ נחום. נוכח כל אלה לא מצאתי סיבה להתערב במימצאים העובדתיים שקבע בימ"ש קמא מתוך עדותו של רס"מ נחום לגבי טכנולוגיית הפענוח בה זוהתה בוודאות מכוניתו של המערער כמכונית המופיעה בצילום ת/2 אשר דווקא היא נקלטה בממא"ל במהירות נסיעה של 140 קמ"ש. מדובר בטכניקת פענוח הנשמעת על פניה פשוטה, סבירה ואמינה שלא, הובאה ראיה נוגדת כלשהי לתקפותה, ושהמערער [שלא הכחיש בפתח המשפט כי אכן מכוניתו היתה במקום והיא אחת משתי המכוניות המצולמות בת/2], בחר שלא למסור גירסה לגבי נסיבות נהיגתו את המכונית אותה שעה באותו המקום. 5. טענות נוספות לב"כ המערער כנגד קבילות תעודת עובד הציבור ת/1. לטענתו, עריכת תע"צ "קולקטיבית" ובה רישומיהם של מספר עובדי ציבור - פגומה היא. זאת הואיל ומבנה התעודה שבנדון הינו דלהלן: בפתיח לה מופיעה "הצהרה כללית" שלשונה: "תעודה זו או חלקה ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לביהמ"ש והריני מצהיר בזה כי ידוע לי היטב שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בביהמ"ש, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי, כדין עדות שנתתי בביהמ"ש". בהמשך ל"הצהרת הפתיחה" הנ"ל, נמסרים אישוריהם של ששת השוטרים בדבר הפעולות שבוצעו על ידם ביחס לתמונה [ת/2] בגלגוליה השונים - החל מהכנסת סרט הצילום לממא"ל הנייח, עבור להוצאתו, פיתוחו, פענוחו, הגדלת התמונה ושליחתה ליחידת התביעות. טענת הסנגור הינה כי אותה "הצהרת פתיחה" אמורה היתה להינתן שש פעמים בנפרד ביחס לכל שלב מהשלבים הנ"ל. עוד טוען הסנגור כי "הצהרת הפתיחה" חסרה את הדיוק המילולי הנדרש מהצהרה שכזו עפ"י פקודת הראיות והתוספת לה. ראשית, המילים הפותחות "תעודה זו או חלקה ניתנת על ידי..." . שנית, אין היא מכילה הצהרת עובד הציבור כי ידועים לו העונשים הצפויים בחוק על המעיד עדות שקר. דין טענות אלה להדחות. "הצהרת הפתיחה" שבת/1 מתייחסת על פניה ומתוך הקשר הדברים שבאותו המסמך לכל אחד מחמשת עובדי הציבור המאשרים על גביו את הפעולות שבוצעו על ידם. המדובר בסדרת פעולות עוקבות שהרצף הענייני שבהן מצדיק הכללתם זה לצד זה. באותה הצהרה מצהיר כל אחד מהחתומים על ת/1 כי אישור הפרטים הניתן על ידו הינו "לשם הגשתו כראיה לביהמ"ש", וכי "ידועות לו היטב הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר". דיקדוקי העניות המילוליים שב"כ המערער נדרש להם בטענותיו לעניין זה, אין בהם מאומה מהמהות הברורה והפשוטה שבאה לידי ביטוי באותה ההצהרה. אכן, הפתיח לאותה הצהרה כי "תעודה זו או חלקה ניתנת על ידי..." - טוב היה שיתנסח ללא שתי המילים "או חלקה" - ברם, איני מוצא כי משהוספו שתי מילים אלה לפתח ההצהרה בת/1, נתכרסם בכך תוקפה המהותי של אותה הצהרה כנדרש בפקודת הראיות. על כל אלה יש להוסיף כמובן את העובדה שעובדי הציבור החתומים על אותה התעודה [ת/1] זומנו כעדים מטעם המאשימה ונחקרו נגדית ע"י הסנגור. בהינתן כל אלה - איני מוצא כל ממש בטענות הסנגור לעניין הפגמים הנטענים על ידו בניסוחו של ת/1. 6. לסיכום - המימצאים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא מעוגנים על פני הדברים בראיות שהובאו בפניו ולא מצאתי מקום להתערב בהם. אשר לערעור לעניין העונש - גם הוא דינו להדחות. המערער נהג את מכוניתו במהירות מופרזת של 140 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש בלבד. למערער 39 הרשעות קודמות בתעבורה, ובהן תאונת דרכים משנת 94' ועבירות מהירות. בימ"ש קמא איזן כראוי בין החומרה התעבורתית בה יש להתייחס למהירות בה נהג המערער את רכבו להרתעה הנדרשת בעבירות שכאלה מחד גיסא, ולנסיבות האישיות של המערער כפי שפורטו בפניו מאידך גיסא. סוף דבר - אני דוחה את הערעור על כל חלקיו. 7. המערער יפקיד את רשיון הנהיגה שלו במזכירות בימ"ש השלום באשקלון לא יאוחר מיום 20.5.05. משפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות