ערעור נהיגה בלתי זהירה

להלן פסק דין בנושא ערעור נהיגה בלתי זהירה:

פסק דין

1.     המערער הורשע בנהיגה בלתי זהירה, כניסה לצומת שאינו פנוי למעבר, עקיפה שלא כדין- עבירות שגרמו לתאונה שבה נחבלו המערער ונוהגת רכב אחר (להלן - המתלוננת), באורח קל, ונגרם נזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

2.     בית המשפט קמא (כבוד סגן הנשיא רות זוכוביצקי) הרשיע את המערער בעבירות לפי תקנות 21(ב)(2), 21(ג), 43(א) ו-65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה. בית המשפט פסל את המערער מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 45 ימים, והטיל עליו פסילה על תנאי לשלושה חודשים במשך שלוש שנים וקנס 1,000 ₪.

3.     הערעור מכוון נגד ההרשעה ונגד גזר הדין.

הדיון בבית המשפט קמא

4.     לפי כתב האישום, ביום 30.11.2004 נהג המערער באופנוע, ביום 30.11.2004, בסמוך לשעה 08:10, בכביש מספר 38 מצומת שמשון לכיוון שער הגיא. כביש זה הוא דו-מסלולי שיש בו נתיב נסיעה אחד בכל כיוון. הכביש היה יבש ותקין, מזג האויר בהיר והראות טובה.

     באותה עת התנהלה התנועה בדרך בכיוון נסיעתו של המערער בכבדות ובאיטיות.

      נוהגת הטרנזיט, נהגה במכונית מסוג טרנזיט, באותה דרך, בכיוון הנגדי לנסיעת המערער, ובהגיעה לצומת נחם עצרה את הטרנזיט בנתיב המיועד לפניה שמאלה והמתינה שהצומת יהיה פנוי מרכב. נוהג רכב אחר (להלן: "הטויוטה") שהגיע לצומת מכיוון צומת שמשון עצר את הטויוטה כדי לאפשר לנוהגת הטרנזיט לפנות שמאלה. המערער עקף את הטויוטה מימינה, חצה את הצומת והתנגש בחזית האופנוע בדופן הימני של הטרנזיט.

     כתוצאה מן התנגשות נפצע המערער, באורח קל, וניזוקו האופנוע והטרנזיט נזקים קשים.

5.     בבית המשפט קמא העידו מטעם התביעה: בוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל, נוהגת הטרנזיט ונוהג הטויוטה, ונוהג רכב אחר שהיה עד לתאונה. המערער העיד להגנתו. הוגשו לבית המשפט דו"ח בוחן, סקיצה ותרשים שערך הבוחן, צילומים ותעודות רפואיות.

6.     גרסת התביעה, בקצירת האומר, היא, שנוהגת הטויוטה עצרה בצומת והמתינה לכך שהצומת יהיה פנוי מכלי רכב הבאים ממול, באופן שיאפשר לה לפנות שמאלה. משהגיע נוהג הטויוטה ממול, עצר את רכבו כדי לאפשר לנוהגת הטרנזיט לפנות שמאלה. המערער שהגיע בנתיב הנסיעה ממול נסיעת נוהגת הטרנזיט, אחר שחלף על פני מספר כלי רכב, נכנס לצומת, חרף עצירת נוהג הטויוטה ואז התנגש בדופן הימני של הטרנזיט.

     לעומת גרסה זו, טען המערער, כי אכן הוא נסע מימין נתיב נסיעתו - ישר; משמאלו התקדמו, בנתיב, כלי רכב בנסיעה איטית. בהגיעו לצומת, ובאין כלי רכב מולו, החל לחצות את הצומת. רק אז, הבחין בטרנזיט מתקדם לעברו תוך ביצוע פניה שמאלה, מבלי לתת לו זכות קדימה, ואז אירעה ההתנגשות.

7.     ההגנה העלתה, במהלך הדיון בבית המשפט קמא, טענות בענין ליקויי-חקירה, ובעיקר התנהלות לקויה, הנובעת מהיכרות שבין בוחן התאונות שערך את החקירה, לבין בעלה של נוהגת הטרנזיט. משום כך, סבר המערער, כי ממצאי החקירה של הבוחן - אינם אמינים בעיניו.

8.     אמת נכון הדבר, שעיקר המחלוקת העובדתית היא, האם המערער נהג את האופנוע בצדו הימני של נתיב נסיעתו כשהוא חולף על פני מספר כלי רכב - ונכנס לצומת תוך שהוא חולף על פני הטויוטה שנוהגה עצר את המכונית כדי לאפשר השתלבותה של נוהגת הטרנזיט; או שמא המתלוננת היא זו שנכנסה לצומת תוך ביצוע פניה שמאלה, מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע שממולה.

הכרעת הדין בבית המשפט קמא

9.     בית המשפט קמא לא קיבל את גרסת המערער, והאמין למתלוננת ולנוהג הטויוטה ולעד אלמליח, שהיה העד היחידי שהבחין במערער, לפני התאונה.

10.     המערער העיד, כי כלי הרכב שהיו משמאלו בנתיב, הם שעקפו אותו, לאמור: חלפו על פניו, הגם בנסיעה איטית, אך "יותר מהר ממני".

     המערער מוסיף כי אחד מכלי הרכב נעצר, הבהב באורותיו לנהגת הטרנזיט - "להתקדם שמאלה, עצר לה את כל השורה" שנעצרה אחריו.

     העד בשן (נוהג הטויוטה) היה ראשון בקו הצומת, משעצר את רכבו.

     העד אלמליח מעיד באופן ברור וחד-משמעי, בניגוד לגרסת המערער:

”הגברת [נוהגת הטרנזיט] עמדה פה והיא נתנה זכות קדימה לאלה שבאים ממולי. אחד הרכבים נעצר בנקודה C [בתרשים], הבהב לה באורות להתקדם שמאלה, עצר לה את כל השיירה, הגיע "וספה" מימין השורה . אני חושב שהוא לא ראה אותה. אני בטוח שהוא לא ראה אותה. היא כבר הגיעה לאמצע הצומת. אפשר להגיד שהיא כבר עברה את הצומת קצת והוא פגע בה בחלק האחורי של האוטו מצד ימין... אני לא מכיר את המשפחה של המתלוננת. אני מכיר אותה בפנים. היא עובדת בנוחם. אין לי שום קשר אתה" (עמוד 12, שורות 18-12 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא).

11.     בית המשפט קבע כממצא עובדתי ברור, על-פי הראיות והעדויות שבאו לפניו, כי נוהג הטויוטה עמד ראשון בצומת, ולא האופנוע, כגירסת המערער. ועוד זאת, שדה הראיה היה "פתוח" בפני כל נוהגי הרכב שהיו חלק מתמונת המצב לפני אירוע התאונה. על המערער היה להבחין בנוהגת הטרנזיט, משעצר נוהג הטויוטה את כל השיירה כדי לאפשר לנוהגת הטרנזיט להשתלב בתנועה, בפניה שמאלה. בית המשפט קבע כי המערער לא הבחין במה שהיה עליו להבחין - בנוהגת הטרנזיט. עוד קבע בית המשפט כי נוהגת הטרנזיט "לא יכלה להבחין בנאשם משום שבנתיב הנגדי עמדה שורת הרכבים אשר הסתירה לה את הנאשם".

     וגם זאת, אם תתקבל גרסת המערער שעמד ראשון בקו הצומת, הרי היה עליו להבחין בנוהגת הטרנזיט הפונה שמאלה בצומת, ואילו הוא טען שלא הבחין בה כלל. בית המשפט מעלה תהיה זו, וקובע כי המערער לא הבחין בטרנזיט כשם שנוהגת הטרנזיט לא הבחינה בו, משום ששורת כלי הרכב שנעצרה לפני הצומת, הסתירה מעיניו את הטרנזיט.

12.     בית המשפט קבע, כי המערער לא שת לבו שעצירת שיירת כלי הרכב שמשמאלו בנתי נסיעתו, היתה כדי לאפשר לנוהגת הטרנזיט לפנות שמאלה, ובכך התרשל

     לעומת זאת, קבע בית המשפט, כי נוהגת הטרנזיט לא היתה צריכה לצפות את הגעת האופנוע ממול, כאשר שיירת כלי הרכב נעצרה מולה, כדי לאפשר לה השתלבות בתנועה.

13.     בית המשפט קבע לענין ליקויי החקירה ולענין הטענה של חשש ל"הטיית" מסקנות הבוחן בשל היכרות קודמת עם בעלה של נוהגת הטרנזיט, שאין בכך ממש. בית המשפט קבע, כי בענין זה העיד עד נייטרלי, שאיננו מכיר את הצדדים, על בסיס עדותו שפורטה בדו"ח הפעולה (ת/5), שנערך דקות אחדות אחרי קרות התאונה ועל פי עדותו בבית המשפט, קבע בית המשפט ממצאים בזכות גרסתה של נוהגת הטרנזיט.

14.     הנה כי כן, בית המשפט קמא, קבע שאין להטיל דופי באמינות הבוחן ובמהימנות חקירתו, וכי יש לדחות את טענות המערער.

15.     הערעור על הכרעת הדין הנו ערעור על העובדות והממצאים שקבע בית המשפט קמא. בכגון דא, אין ערכאת הערעור עדיפה על הערכאה ששמעה את העדים והתרשמה מהם.

16.     בא-כוח המערער חזר והתייחס לעדויות העדים בבית המשפט קמא. לאחר שעיינתי בכל העדויות ובמוצגים שהוגשו לבית המשפט, אני קובע, כי הממצאים שלו מעוגנים היטב בחומר הראיות. מסקנות בית המשפט מבוססות ונכונות, ואין למצוא כל הצדקה או עילה להתערב בהם. אף אני סבור על-פי חומר הראיות, כי נוהגת הטרנזיט לא היתה צריכה לצפות כניסתו של נוהג האופנוע לצומת, משנעצרה שיירת המכוניות מולה בצומת. המערער שראה את השיירה נעצרת, היה צריך, לעומתה, לצפות אירוע שבשלו נעצרה השיירה, ולעצור גם הוא, אך הוא לא עשה כן, ובחר לנצל "הזדמנות" זו כדי להשתחרר מן הפקק.

17.     לפיכך, הערעור על הכרעת הדין - נדחה.

18.     בית המשפט קמא דן את המערער ל-45 ימי פסילה בפועל של רשיון הנהיגה, לפסילה על תנאי ולקנס 1,000 ₪.

     העונש אינו חמור כלל ועיקר, ואף יש בו, בנסיבות הענין, כדי להיטיב עמו.

     לפיכך, גם הערעור על גזר הדין נדחה.

19.     הפסילה בפועל עוכבה על ידי בית המשפט קמא לצורך הגשת ערעור. תשלום הקנס לא עוכב, והיה צורך לשלמו, עם מתן גזר הדין ביום 6/08/07.

     לפיכך, על המערער להפקיד את רשיון הנהיגה שלו עד 8/11/107 - תחילת הפסילה תיחשב מיום הפקדת הרשיון.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הרדמות בנהיגה

  2. נהיגה בעייפות

  3. נהיגה ללא חגורה

  4. נהיגה בחוסר זהירות

  5. נהיגה ברכב ללא רשות

  6. העונש על נהיגה פרועה

  7. מורשה נהיגה ברכב נכה

  8. העונש על נהיגה בפסילה

  9. העונש על נהיגה מסוכנת

  10. ערעור נהיגה בלתי זהירה

  11. נהיגה בלי חגורת בטיחות

  12. נהיגה ללא רשות - ביטוח

  13. דיבור בטלפון בזמן נהיגה

  14. נהיגה רשלנית במעבר חציה

  15. שימוש בפלאפון בזמן נהיגה

  16. תאונה בגלל הרדמות בנהיגה

  17. נהיגה בלי רישיון - ערעור

  18. נזקי רכוש בגין נהיגה רשלנית

  19. תיאום מחירים שיעורי נהיגה

  20. עונש קל על נהיגה בלי רישיון

  21. ערעור בעבירת נהיגה בקלות ראש

  22. זיכוי מחמת הספק נהיגה בשכרות

  23. נהיגה בלי רישיון ברכב של ההורים

  24. נהיגה בהיתר ללא ביטוח - סעיף 7א

  25. ערעור על נהיגה בזמן שלילה שהתקבל

  26. נהיגה תחת השפעת כדור הרגעה קלונקס

  27. נהיגה בקלות ראש ללא תשומת לב מספקת לדרך

  28. נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון