עיון חוזר מעצר עד תום ההליכים

להלן החלטה בנושא עיון חוזר במעצר עד תום ההליכים: החלטה 1. מונחת בפניי בקשה לעיון חוזר בדבר החלטתי להורות על מעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. הלה מואשם בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ומסירת הודעה כוזבת. בבקשה זו ממקד הסניגור את טענותיו נגד עוצמת הראיות לכאורה להוכחת אשמת המבקש. לגירסתו, חל כרסום בראיות התביעה שיש בו כדי להצדיק שחרור מרשו. הסניגור מסתמך על 5 ראיות שונות. א) בדיקת פוליגרף של המבקש לפיה אין הוא דובר שקר. ב) בדיקת פוליגרף חיובית של עד אשר על פי הנטען נסע ברכב במהלך האירוע. הוא נשאל האם נסע ברכב בזמן המרדף והאם המבקש שימש נהג ברכב. על השאלה הראשונה השיב בחיוב ועל השנייה בשלילה. ג) איכון הפלאפון של המבקש. מבדיקה שנערכה ע"י חברת הפלאפון עולה שבזמן הרלוונטי המבקש נכח בביתו בדימונה. ד) חוו"ד של חברת "פרייבט אופיס" שעוסקת בפענוח קלטות, בזיהוי קול והשוואת דוברים ובזיהוי פנים. על פי בדיקת תצלום שהוצג מתוך דיסק של תחנת הדלק "סונול", בו נראה הרכב והנוהג בו - ספק גדול אם מדובר במבקש משום שמבנה ראשה של הדמות שישבה מאחורי ההגה שונה ממבנה ראשו של המבקש. הסניגור הסביר שנעשה מאמץ לקבל תוצאות ברורות יותר מהטכניון שלא צלח והחומר נשלח לבדיקה בארה"ב. ה) הסתייגות מעדותם של שני הבלשים אשר זיהו את המבקש כאדם שנהג ברכב. על פי קו זה לא הוזכר בחומר הכתוב שנערך במהלך החקירה כי לצד הנהג נסע ברכב נוסע נוסף. רק כחלוף שלושה חודשים, מסרו השוטרים שהיה נוסע נוסף אך הם אינם יכולים לזהותו. 2. הפסיקה הכירה בשינוי בעוצמת הראיות כבסיס ראוי להעתר לבקשה לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו של נאשם. במה דברים אמורים? תשובת הפסיקה הינה כדלקמן: "על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות. אין בית משפט זה, בדונו בערר, בודק את העדויות אחת לאחת, שוקל את הסתירות בדברי העדים לעומת דבריהם הם בחקירה המשטרתית או לעומת דבריהם של עדים אחרים. אין זה מתפקידו לבדוק את מהימנותם של העדים, דבר שממילא לא ניתן לעשותו בהליך זה. כל אלה ייעשו בבוא העת על ידי השופט השומע ורואה את העדים ומתרשם מהם. כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר" (בש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ' מ"י). יישום הכלל ידרוש במקרה דנא פתיחת היריעה במובן מסויים. הטעם בדבר שבתיק זה הסניגור הסכים בפני ביהמ"ש בדבר קיומן של ראיות לכאורה. כמובן אין בהסכמה זו כדי להגביל אותו מלטעון בשלב מאוחר יותר שחל כרסום בראיות על סמך התפתחויות רלוונטיות. נותר לבחון את הראיות הלכאורה בתיק זה ומשקלן של הראיות שהוצגו ע"י הסניגוריה. 3. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ברכב ובמהלך נסיעתו שעה שהשוטרים אותתו לו לעצור, האיץ את מהירות נסיעתו, נהג באופן אשר יצר סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסה לגרום לחבלה בכוונה מחמירה והכשיל שוטר במילוי תפקידו. על פי המתואר בהמשך כתב האישום, עם תום המרדף בו איבדו אנשי המשטרה קשר עין עם הרכב, ניגש המבקש לתחנת המשטרה ומסר הודעה כוזבת לפיה, רכבו נגנב. אין מחלוקת בעצם הגשת התלונה. אנשי המשטרה מתארים נהיגה מסוכנת. שני שוטרים זיהו את המבקש אשר הכירוהו מבעוד מועד. המשפט מתנהל בבימ"ש זה בפני כב' השופט א. ביתן. התיק נקבע להמשך שמיעת עדי הגנה לאחר שבישיבה האחרונה העידו המבקש והאדם אשר לגירסתו נסע ברכב. בפרשת התביעה העידו מספר עדי תביעה. רס"ר יעקב לוי מסר בחקירה נגדית שהוא ראה את הרכב ובתוכו שני אנשים - הנהג שהוא המבקש ונוסע אחר שלא זיהה. השוטר סמרוביצקי העיד באופן דומה. כאמור שני השוטרים הכירו את המבקש מלפני האירוע. משהוצג עיקר התשתית הראייתית נגד המבקש - ודוק, מדובר בחומר שהוגש בפני בימ"ש ולא בחומר חקירה, יש לבחון את עתירת הסניגור בדבר כרסום ראיות התביעה. 4. הסניגור הציג קו הגנה מעניין, אף מקורי במידת מה ואין לי אלא להעריך את מאמצו להוכיח את חפות מרשו. ברם, לא השתכנעתי כי הוא הצביע על שינוי דרמטי במארג הראיות הלכאורה. אף אם הצביע על כרסום מסויים אודות כוחו המצטבר של החומר שהציג, כרסום זה אינו מגיע לדרגה הנדרשת עפ"י הלכת שאבי שהובאה לעיל ואף אינו מגיע לשלב שבו ניתן לומר שהראיות הלכאורה אינן מוצקות. בל נשכח כי שני שוטרים העידו שזיהו את המבקש כנוהג הרכב. באשר לאי ציון נוכחותו של נוסע ברכב בחומר הכתוב שמסרו השוטרים במהלך החקירה, יש לזכור כי שניהם העידו על נוכחותו של נוסע ברכב במהלך החקירה הראשית מיוזמתם. אומנם הסניגור יכול לטעון כנגד משקל העדות בשל "האזכור המאוחר" אך הערכת המהימנות תערך ע"י הערכאה המבררת והטענה אינה בעלת משקל רב במסגרת בקשה זו. הוא המצב באשר לבדיקות הפוליגרף. הסניגור מסתמך על זכותו לערוך בדיקת פוליגרף פרטית למבקש על סמך הנפסק ע"י כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 1000/05 ובש"פ 11171/07 בו נקבע בשולי החלטתו, במסגרת ערר על החלטה קודמת בעניינו של המבקש, שיש לאפשר לו לערוך בדיקת פוליגרף פרטית במסגרת הליך זה. יצויין שהסניגור הלך צעד נוסף בכך שגם העד שנסע ברכב נבדק בפוליגרף. אינני סבור שיש להעניק משקל רב לבדיקות אלו ובמיוחד כאשר עדי ההגנה העידו בפני ביהמ"ש אשר עליו מוטלת מלאכת ההכרעה. יתרה מזאת, אין בעדותו של הנוסע לפיו המבקש לא נהג ברכב להטות את הכף, אלא אם כן תסבור כך הערכאה המבררת במסגרת הכרעת הדין. באשר למכתב בו צויין שבדיקת תמליל האירוע תומכת במסקנה שמבנה הראש של הנהג שונה ממבנה ראשו של המבקש, הרי לא מדובר בחוו"ד שנערכה על פי דין ועסקינן ב"ראייה מדעית" שלא זכתה להכרה דוגמת ראיית די.אנ.איי. או טביעת אצבע. אף אם מדובר בראייה קבילה, היא מהסוג שעל ביהמ"ש אשר שומע את התיק לתת את דעתו עליה אך אין היא באיכות כזו שיש בה כדי להביא לכרסום ממשי בראיות התביעה. אחרון, נושא איכון הפלאפון. התביעה הסבירה שהחשיבות של ראייה זו מבחינתה היא שיש בה לסתור את גירסת המבקש שהציג בתחילת חקירתו לפיה שהה בבאר-שבע בזמן הרלוונטי כאשר החומר מצביע על כך שהוא שהה באזור דימונה. כמובן הסניגור עשוי לטעון שנוכחותו של המבקש על פי ממצאי הבדיקה בדירתו בדימונה תומכת בחפותו. אולם, אף עניין זה ייבדק לאחר שמיעת מומחים במידת הצורך ושקלול הראייה במסגרת כלל הראיות. זאת ועוד. על פי הפסיקה, ראיית האיכון אינה בהכרח מאופיינת בדיוק איתור המקום עד כדי בית מסויים ברחוב מסויים. האיכון מתייחס לאזור שטח בזמן מסויים. נוסף על כן, נדמה שהסניגור מכוון את ראיית האיכון על סמך סברה, ולא על סמך חוו"ד שטרם הוגשה. 5. העולה מן המקובץ, שלא הוצגו בפני בימ"ש זה - אשר לא שמע את העדים והתרשם מהם ישירות - ראיות אשר בכוחן לכרסם במסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה באופן שישנה הצדקה להעתר לעיון החוזר בהתחשב במכלול הנסיבות. הבקשה נדחית. מעצרעיון חוזרמסמכיםמעצר עד תום ההליכים