עונש על נהיגה בשכרות

בית המשפט ציין כי נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות.

להלן פסק דין בנושא עונש על נהיגה בשכרות:

פסק דין

1.     א.     המשיב הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בצפת בגין עבירה של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
ב.     לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24/11/06 נהג המשיב ברכב פרטי במקום ציבורי, בהיותו שיכור, ובבדיקת הנישוף התגלה, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 400 מיקרוגרם, כמות העולה על המידה הקבועה בתקנות.

2.     ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו את העונשים הבאים:
א.      קנס בסך 1600 ₪ או 16 ימי מאסר תמורתו.
ב.      פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים.
ג.      פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 11 חודשים ו- 28 ימים, אשר תסוייג בחלקה כך שבשמונה החודשים הראשונים של תקופת הפסילה, לא תחול פסילה זו על נהיגת מלגזה בשטח מפעל רבקור בראש פינה, במסגרת שעות העבודה בלבד.
ד.     לחתום על התחייבות בסך של 10,000 ₪ שלא יעבור אותה עבירה במשך שנתיים, במידה ולא יחתום על ההתחייבות תוך שבוע ימים יאסר ל- 7 ימים.
ה.     5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים או עבירה שעניינה סירוב להיבדק בשל חשד לנהיגה בשכרות.

3.     א.     ב"כ המערערת הלין על קולת העונש שהוטל על המשיב וביקש להחמיר באופן משמעותי בעונשו, במובן זה שתוטל על המשיב פסילה בפועל לתקופה שאינה נופלת מתקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק והעומדת על שנתיים וזאת, ללא סיוגה כלל ועיקר. טען כי, ההפחתה ברף העונש המינימאלי מביאה להפחתה בחומרתה של העבירה. ב"כ המערערת, ציין כי בתי המשפט התייחסו בשורה ארוכה של פסקי דין לחומרה היתרה הגלומה בעבירה של נהיגה בשכרות, אשר הינן בבחינת "מכת מדינה" ויש לנקוט ענישה מחמירה שתרתיע ציבור הנהגים מפני נהיגה בשכרות. עוד טען ב"כ המערערת כי, כלל נימוקיו של ביהמ"ש קמא, קרי: גילו של המשיב, הודאתו בביצוע העבירה והיותו נקי כמעט לחלוטין מהרשעות תעבורתיות קודמות, אינם מהווים משום כך טעם מיוחד להפחתה בעונש הפסילה המינימאלי, ואין כל נסיבות יוצאות דופן המצדיקות במקרה זה סטייה מעונש פסילת המינימום כנדרש בחוק. עוד טען ב"כ המערערת כי, טעה ביהמ"ש קמא אשר סייג כ- ¾ מתקופת הפסילה בפועל כך שיוכל המשיב לנהוג ברכב מסוים במסגרת עבודתו. ביהמ"ש קמא גרם בכך להתרוקנות תוכנו של רכיב הפסילה בפועל שהרי נהיגת הרכב בתחומיו של המפעל אינה מסוכנת פחות מנהיגה מחוץ למפעל. עוד ציין ב"כ המערערת כי, עניין פרנסתו של המשיב אינו נימוק המצדיק סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק וזה מחטיא מדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון דא.

ב.     מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות הערעור, טען כי גזר דינו של ביהמ"ש קמא ראוי ומנומק. ביהמ"ש קמא לא התעלם משום פרט, הוא התרשם מהמשיב אשר עמד בפניו, מאישיותו, הודייתו, עברו, גילו, וכן מכל הנסיבות האפשריות. עוד ציין ב"כ המשיב כי, ביהמ"ש קמא איזן את כל הנתונים אשר הובאו בפניו ולא התעלם מהעבירה אשר יוחסה למשיב והגיע לכלל מסקנה כי זהו לא הכלל, אלא החריג. עוד טען ב"כ המשיב כי, אין שום פגם משפטי, או אחר אשר איננו עולה בקנה אחד עם הקריטריונים של ערכאה דיונית בקשר לפגיעה בשיקול דעתו של ביהמ"ש שהמחוקק הקנה לו. באשר למלגזה, ציין ב"כ המשיב כי, הנהיגה במלגזה הינה בתוך מפעל סגור ואין סיכוי שהמשיב ישתה לשוכרה בזמן עבודה.

4.     אכן צודק ב"כ המערערת כי העבירה שהורשע בה המשיב חמורה ובתי המשפט נוטים בד"כ בעבירות כגון דא להורות על פסילה בפועל של רשיון הנהיגה לתקופה של מינימום שנתיים.

ביהמ"ש העליון קבע בשורה של פסקי דין את הצורך להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בהיותם תחת השפעת משקאות משכרים.
ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 2724 ,עמ' 2725, ציין כב' השופט ס' ג'ובראן כי:

"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" .

בתיק אחר נאמר:

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" (רע"פ 6439/06 - עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(4), 806 ,עמ' 807).

ראה גם למשל את רע"פ 25/04 אליעזר סויסה נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(1), 719.

5.     סעיף 39 א לפקודת התעבורה קובע כי:

"הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3) [לפקודה], דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה -פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

הכלל הוא כי פסילת מינימום של שנתיים הוא עונש חובה ורק בנסיבות מיוחדות יש מקום לסטות מהאמור. הנסיבות המיוחדות שיצדיקו תקופת פסילה פחותה מזו שנקבעה כתקופת מינימום בחוק, לא הוגדרו בחוק, אלא נמסרו לשיקול דעתו של בית המשפט.

בית משפט קמא ראה לחרוג מעונש המינימום שקבע המחוקק בצד העבירה של נהיגה בשכרות על-יסוד הצטברותם של הטעמים הבאים: גילו של המשיב, הודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר, החרטה הכנה, היותו נוהג משנת 1997 ולחובתו 2 הרשעות קודמות וכן זו הפעם הראשונה שהוא מעורב באירוע תעבורתי כה חמור.
ב-רע"פ 8387/06 אמרה איילא נ' מדינת ישראל היה מדובר במי שנהג בשכרות. בית המשפט לתעבורה גזר עליו, בין היתר, עונש פסילה למשך שנתיים, והערעור שהוגש על גזר-הדין נדחה. בבית-המשפט המחוזי טען המבקש לקיומן של "נסיבות מיוחדות", וציין כי זוהי הפעם הראשונה בה עבר עבירה מסוג זה. בית-המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) דחה את הבקשה לרשות ערעור תוך קביעה כי:

"באשר לעונש, מצבו של המבקש בהחלט לא פשוט ומהווה שיקול לקולא. הדברים אמורים הן ביחס לעברו התעבורתי והן ביחס למצבו הכלכלי והמשפחתי. דא עקא, מעברם השני של המאזניים מונח אינטרס הציבור, אשר לו משקל מכריע, בעיקר בענייני נפשות כגון אלו בהם אנו עוסקים. בשורה ארוכה של החלטות קבע בית-משפט זה, כי למען חיזוק ההרתעה ושינוי תרבות הנהיגה בחברה, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, אשר מרכיב חשוב בה הינו העמידה הדווקנית על עונשי המינימום שנקבעו... החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה, לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק. עונש המינימום נועד על-מנת להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית, לפיה ניתן לשתות ולנהוג".

עוד יש להזכיר את רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (2),1916, עמ' 1620. היה מדובר במי שנהג בשכרות. בית המשפט לתעבורה גזר עליו, בין היתר, עונש פסילה למשך שנתיים, והערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי נדחה. בבית המשפט העליון טען המבקש לקיומן של "נסיבות מיוחדות" כדלקמן: לא נגרמה תאונת דרכים, המבקש הוא נהג ותיק, והמקרה שארע הוא חד פעמי עבורו. כמו כן המדובר באדם מובטל אשר זקוק לרישיון הנהיגה לצורך חיפוש עבודה. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור והוסיף: "... תאונות הדרכים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה ומכיוון שנהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה אחד הגורמים המרכזיים לתאונות אלו, מדיניות הענישה מחייבת בחירה באמת מידה מחמירה".

הנימוקים שהביאו את בית משפט קמא לסטות מתקופת המינימום שנקבעה בחוק, אינם מהווים לטעמי נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהפסילה המינימאלית הקבועה בחוק. זאת ועוד. ביהמ"ש קמא, בגזרו את עונשו של המשיב, התחשב לקולא בגילו של המשיב, הודייתו בהזדמנות הראשונה וכן דלות הרשעותיו הקודמות. משכך, לא הטיל עליו עונש של מאסר בפועל.

6.     באשר לסיוג תקופת הפסילה כך שלא תחול על נהיגה במלגזה בשמונה החודשים הראשונים לתקופת הפסילה.אציין כי, נהיגת המלגזה אושרה רק בתוך המפעל בו עובד המשיב ובמסגרת שעות העבודה בלבד. משכך, סבור אני, כי ביהמ"ש קמא צדק כאשר סייג כ- ¾ מתקופת הפסילה בפועל כך שיוכל המשיב לנהוג במלגזה במסגרת עבודתו וזאת כדי לא לפגוע בפרנסתו בהיותו עובד כמלגזן במפעל.

7.     סוף דבר, הנני מקבל את הערעור, עם זאת מאחר ודרכה של ערכאת הערעור לא למצות את הדין עם הנאשם, הנני מעמיד את הפסילה בפועל לתקופת המינימום של שנתיים. הפסילה בפועל תסוייג בחלקה כך שלגבי 18 החודשים הראשונים של תקופת הפסילה היא לא תחול על נהיגה במלגזה בתוך שטח המפעל בו עובד המשיב ובמסגרת שעות העבודה בלבד.

     יתר מרכיבי גזר הדין, יישארו על כנם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חזקת השכרות

  2. בדיקת מאפיינים

  3. חתימה במצב שכרות

  4. הגנת השכרות מדעת

  5. נהיגה בשכרות עונש

  6. סירוב לבדיקת ינשוף

  7. ביטוח נהיגה בשכרות

  8. נהיגה בשכרות וודקה

  9. ערעור נהיגה בשכרות

  10. תאונת דרכים בשכרות

  11. עונש על נהיגה בשכרות

  12. ערעור על בדיקת ינשוף

  13. ערעור על נהיגה בשכרות

  14. נהיגה בשכרות בלי ביטוח

  15. נהיגה בשכרות לפני גיוס

  16. נהיגה בשכרות נהג מונית

  17. נהיגה בשכרות פעם שנייה

  18. נהיגה בשכרות בדיקת שתן

  19. אי תקינות בדיקת הינשוף

  20. בדיקת מעבדה בדיקת שכרות

  21. עונש קל על נהיגה בשכרות

  22. הוכחה מדעית נהיגה בשכרות

  23. מה העונש על נהיגה בשכרות

  24. בדיקת שכרות במעבדה פרטית

  25. סירוב להיבדק בדיקת שכרות

  26. נהיגה בשכרות סירוב להיבדק

  27. ביטוח צד ג - נהיגה בשכרות

  28. השלכות סירוב לבדיקת שכרות

  29. נהיגה בשכרות עונש מינימום

  30. ערעור על עונש נהיגה בשכרות

  31. עונש על תאונת דרכים בשכרות

  32. עונש על סירוב לבדיקת שכרות

  33. נהיגה בשכרות - ערעור שהתקבל

  34. עונשים קלים על נהיגה בשכרות

  35. דו''ח מאפיינים לבדיקת שכרות

  36. מאסר על תנאי על נהיגה בשכרות

  37. ענישה מרתיעה על נהיגה בשכרות

  38. עורך דין תעבורה נהיגה בשכרות

  39. ביטול זיכוי בעבירת נהיגה בשכרות

  40. ערעור על קולת העונש נהיגה בשכרות

  41. גזר דין בהעדר בעבירת נהיגה בשכרות

  42. נהיגה בשכרות - איבוד שליטה על הרכב

  43. הואשם בכך שבעת נהיגתו באופנועו נהג בהיותו שיכור

  44. ערעור על הרשעה בנהיגה בשכרות על בסיס בדיקת מאפיינים

  45. כתב אישום המייחס עבירה של סירוב ליתן דגימה של אויר נשוף

  46. נהיגה בשכרות ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף

  47. חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע-2010

  48. ההבדל בין ''נהיגה בשכרות'' לבין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים

  49. הואשם בכך שנהג ברכב בהיותו שיכור וזאת לאחר שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון