עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי

בית המשפט ציין כי לפי צירוף העבירות, לא יקשה לנחש כי לפנינו עוד אחד מאותם מקרים בהם מנסה הנאשם, השוהה בעצמו בישראל באופן בלתי חוקי, והמסיע שוהים בלתי חוקיים, להתחמק מן המשטרה המבקשת לעוצרו, תוך מרדף פרוע הכרוך בסיכון ממשי לחיי אדם. להלן גזר דין בנושא עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי: גזר דין 1. במסגרת הסדר טיעון, הורשע הנאשם לפי הודאתו בשני אישומים. באישום הראשון יוחסו לנאשם עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק (סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952); הסעת שוהה בלתי חוקי (סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק העונשין); אי ציות לשוטר (תקנה 23 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה); מהירות מופרזת (תקנה 54 לתקנות בצירוף סעיף 68 לפקודה); סטייה אסורה (תקנה 40 לתקנות בצירוף סעיף 68 לפקודה), ונהיגה ללא רישיון (סעיף 10 בצירוף סעיף 62(1) לפקודה). באישום השני יוחסו לנאשם עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק (סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל); הסעת שוהה בלתי חוקי (סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק העונשין), ונהיגה ללא רישיון (סעיף 10 בצירוף סעיף 62(1) לפקודה). 2. לא הייתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש, ולבקשת בא כוח הנאשם, הוגש תסקיר מבחן בעניינו. 3. המעשים נשוא האישום הראשון והשני, העומדים ביסוד הרשעתו של הנאשם, נעשו בהפרש של כחודשיים זה מזה. האישום הראשון הוא מיום 26.5.07, ואילו השני מיום 29.7.07. 4. לפי צירוף העבירות, לא יקשה לנחש כי לפנינו עוד אחד מאותם מקרים בהם מנסה הנאשם, השוהה בעצמו בישראל באופן בלתי חוקי, והמסיע שוהים בלתי חוקיים, להתחמק מן המשטרה המבקשת לעוצרו, תוך מרדף פרוע הכרוך בסיכון ממשי לחיי אדם. 5. ואכן, מן העובדות נשוא האישום הראשון עולה, כי הנאשם נהג ברכב מסחרי מסוג G.M.C. בכביש מס' 1, ממחלף מוצא לכיוון תל-אביב, וברכב 10 תושבי שטחים שאין להם אישור שהייה בישראל. הנאשם הסיעם תמורת תשלום. הנסיעה התרחשה בסביבות השעה 15:30. משהבחין בו כוח מג"ב סמוך למחלף הנ"ל, כרז לנאשם שיעצור על מנת שיוכל לבודקו. בתגובה, הגביר הנאשם את מהירות הרכב, עקף מימין ומשמאל כלי רכב שנסעו אותה עת בכביש, והחל לדחוק את הג'יפ המשטרתי עד אשר הסיט אותו לשולי הכביש. הנאשם נהג במהירות גבוהה מאוד, וגרם תוך כך לכלי רכב שנסעו אותה עת בכביש לסטות ממסלולם. משהגיע הנאשם לסביבות מחלף שורש, הושלך מתוך רכבו חפץ מברזל, שפגע בשמשת הג'יפ המשטרתי וניפץ אותה. אחד השוטרים שהיה בג'יפ נפגע מן הרסיסים ונזקק לטיפול. יצויין כי זריקת החפץ לא הייתה על דעתו של הנאשם. הג'יפ המשטרתי המשיך לדלוק אחר רכבו של הנאשם. במחלף שער הגיא, בשל עומס התנועה, ירד הנאשם לשולי הכביש והחל בנסיעה על השוליים. משהגיע למחלף לטרון, הסיט הנאשם את הרכב בחזרה לכביש, לנתיב השמאלי, וגרם בכך לכלי הרכב שנקרו על דרכו לבלום בפתאומיות. בסופו של דבר, איבד הכוח המשטרתי קשר עין עם הרכב. 6. מן העובדות נשוא האישום השני עולה, כי בסביבות חצות הלילה של יום האירוע, נהג הנאשם אותו רכב, ושוב ממחלף מוצא לכיוון תל-אביב. ברכב היו 17 תושבי שטחים שאין להם אישור שהייה בישראל, והנאשם הסיעם תמורת תשלום. כוח משטרה הבחין ברכב סמוך למחלף חמד, וחסם אותו על מנת שיעצור. משהבחין הנאשם ברכב המשטרתי, עצר בצד הדרך, נמלט מן הרכב, והחל לרוץ לכיוון אבו גוש. שוטרים שהיו ברכב המשטרתי החלו לדלוק אחריו במרדף רגלי, והצליחו לעצור אותו. 7. בטיעוניה, ביקשה באת כוח המאשימה כי אטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל שלא יפחת משמונה שנים, מאסר על תנאי, וקנס, וכן כי אעשה שימוש בסמכותי לפי הוראת סעיף 12א(ד2)(1) לחוק הכניסה לישראל, ואורה על חילוט הרכב בו נהג הנאשם. באת כוח המאשימה עמדה על הסיכון הרב שיצר הנאשם במעשיו למשתמשים בדרך, על החומרה הנובעת מעצם העיסוק בהסעת שוהים בלתי חוקיים לתוך ישראל, תמורת תשלום, פעם אחר פעם, ועל כך שאין זו הפעם הראשונה שהנאשם נתפס במעשה אשר כזה. לנאשם הרשעה קודמת משנת 2004 בעבירה על חוק הכניסה לישראל, בגינה ריצה עונש מאסר בפועל של חודש אחד, והרשעה קודמת משנת 2006, בעבירות של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין (סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל) וכניסה לישראל שלא כחוק (סעיף 12(1) לחוק הנ"ל). בגין ההרשעה האחרונה נדון לעונש מאסר כולל של שמונה חודשים לריצוי בפועל, וכן הוטל עליו מאסר על תנאי של שמונה חודשים לשלוש שנים, שהוא חב הפעלה בתיק זה, והמאשימה מבקשת כי יופעל במצטבר. 8. בא כוח הנאשם עמד על המצוקה הכלכלית בה שרויים תושבי השטחים והנאשם בכללם. מצוקה זו דוחפת אותם ברוב ייאושם לנסות ולהיכנס לישראל באופן בלתי חוקי, על מנת למצוא בה פרנסה, וכי אין המדובר באנשים שאורח חייהם הוא אורח חיים עברייני. עוגן לכך מצא בא כוח הנאשם בתסקיר המבחן, המתאר אדם בן 23, נשוי ואב לארבעה ילדים (האחרון שבהם נולד במהלך שהייתו במעצר), שהוא בעל יכולות ושאיפות לנהל אורח חיים תקין. להערכת שירות המבחן, הנאשם מתקשה לממש יכולות אלה על רקע קשייו להשתלב בעבודה מתאימה באזור מגוריו ועל רקע נסיבות משפחתיות וכלכליות קשות בהן גדל. שירות המבחן המליץ, בנסיבות אלה, שתקופת המאסר שתיגזר עליו לא תהיה ארוכה מדי, על מנת שלא ייחשף במשך זמן ממושך לאווירה השלילית השוררת בכלא, ומתוך הערכה כי תקופת המעצר בה הוא שוהה יש בה כדי להציב בפניו גבולות ולהוות הרתעה ממשית. 9. נסיבותיהם של המעשים נשוא האישום הראשון חמורות במיוחד. הנאשם נהג ברכב מסחרי, ובו 10 נוסעים, על כביש מס' 1, בשעת עומס מובהקת. הרכב בו נהג הנאשם הינו רכב גדול יחסית, והוא היה מלא בנוסעים. יש להניח, כי יכולת התמרון של רכב כזה אינה מן המעולות. המרדף שהתנהל אחריו היה ממושך, ממחלף מוצא ועד לאחר מחלף לטרון. מסלול נסיעה זה משתרע על פני קילומטרים רבים. במהלך המרדף, נהג הנאשם את רכבו בצורה פרועה ומסוכנת, כשהוא גורם לכלי רכב שהיו אותה שעה על הכביש לסטות ממסלולם. משנתקל בעומס תנועה שלא אפשר לו להמשיך בנסיעתו הפרועה, ירד לשוליים, נסע עליהם במשך כ-2 דקות, וכשעלה שוב לכביש, הסיט את רכבו למסלול השמאלי ביותר, וכך גרם למכוניות שבסביבתו לבלום בפתאומיות. התנהגותו של הנאשם על הכביש הייתה התנהגות חסרת מעצורים, תרתי משמע. דומה, כי הקלישאה "אך בדרך נס לא ארע אסון" מקבלת כאן משמעות ממשית ביותר. פליאה היא כיצד זה שמרדף כה מסוכן וכה ממושך הסתיים בלא נפגעים. 10. מן האישום השני ניתן ללמוד, כי הנאשם בחר לו לפרנסה את העיסוק של הסעת שוהים בלתי חוקיים לתוככי מדינת ישראל, על הסיכונים המשתמעים מכך. 11. מצוקת הפרנסה של תושבי השטחים, אותה תיאר עו"ד עוואודה ברגישות, אינה יכולה לבוא לידי ביטוי ככל שהדברים נוגעים להתפרעות כה מסוכנת על הכביש. אני סבורה כי בהתנהגותו זו ביטא הנאשם דרגה גבוהה במיוחד של חוסר אכפתיות לחיי אדם: חיי נוסעיו, אף הם, יש להניח, אנשים קשי יום, אשר לו נפגעו היו משפחותיהם מתדרדרות לחרפת רעב, וחיי המשתמשים בדרך, אשר נסעו בה לתומם ולפתע נדרשו להפגין כישורי נהיגה יוצאי דופן, כדי להתמודד עם הסכנה שיצר הנאשם במעשיו. 12. לקולה יש להביא בחשבון את הודאתו של הנאשם, ואת קשיי משפחתו. כמו כן, אין להתעלם מן הנתק שיוצר מאסר בישראל מבני משפחתו של אסיר תושב הרשות הפלשתינאית. 13. בשוקלי את הנסיבות המפורטות לעיל, מתוך התייחסות לפסקי הדין שהוצגו בפני על ידי ב"כ הצדדים (אשר גם החמורים שבהם, יש לציין, אינם תומכים בעמדתה העונשית של ב"כ המאשימה), החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: עונש של 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו. המאסר על תנאי בן 8 החודשים, מת.פ. 2010/06 של בית משפט השלום ברמלה, יופעל כך שחודשיים ממנו חופפים ושישה מצטברים לעונש לעיל. סך הכל על הנאשם לרצות עונש מאסר של 48 חודשים. עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע כל עבירה מסוג פשע. עונש מאסר על תנאי של 8 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. 14. מאחר שהנאשם הוא תושב הרשות הפלשתינאית, ואין לו היתר שהייה בישראל, איני מוצאת טעם להורות על פסילתו מלנהוג, שכן ממילא אינו יכול להשיג רשיון נהיגה ישראלי. 15. אשר לחילוט הרכב, על פי הוראת החוק הרלבנטית, על מנת שבית המשפט יקנה לו סמכות חילוט, על הנאשם להיות הבעלים של הרכב או המחזיק בו דרך קבע. גם בהנחה שבעלות היא לאו דווקא בעלות רשומה, על המאשימה להציג בפני ראיות, שאכן הנאשם הינו הבעלים או המחזיק ברכב דרך קבע. טענה בעלמא אינה מספיקה, וב"כ הנאשם כפר בפני כי הוא הבעלים או המחזיק. ככל שבידי המאשימה ראיות להוכחת הבעלות או ההחזקה הקבועה, תוכל לפנות בבקשה המתאימה והיא תידון לאלתר. אין צריך לומר שכדי לשלול זכות קניינית ממי שטוען לבעלות (ואין זה הנאשם), יש לתת לו את יומו בבית המשפט. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.עבירת תעבורהמשפט תעבורהמשרד הפניםשוהה בלתי חוקי