סעיף 56 לפקודת התעבורה

סעיף 56 לפקודת התעבורה קובע שני תנאים חלופיים שעל בסיסם תוכל הרשות להחליט על פסילת נהג מלהחזיק ברשיון נהיגה:

  1.      בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך
  2.      שבעל רשיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע.


כן דורש הסעיף שהחלטת הפסילה תהיה מנומקת, לאחר שמיעת טענות בעל רשיון הנהיגה.

להלן פסק דין בנושא סעיף 56 לפקודת התעבורה:

פסק דין

  1.      ערעור המדינה מוגש לפי סעיף 60 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה), על החלטות בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) מיום 17.2.08, במספר תיקי ב"ש (להלן: ההחלטה). בית משפט קמא נימק החלטתו בשני תיקים: ב"ש 232/08 וב"ש 259/08, שהדיון בהם אוחד, כאשר ביתר הבקשות הפנה להחלטתו הנ"ל.
  2.      עניינה של הפרשה שלפנינו בהחלטת רשות הרישוי (להלן: הרשות, או רשות הרישוי) בגדרה פסלה הרשות את כל המשיבים מהחזיק רישיון נהיגה לפי הפירוט הבא: פסילה לתקופה 3 שנים (משיבים: 1-3, 5 ו- 7); 4 שנים (משיב 8); 5 שנים (משיב 9); 7 שנים (משיב 4) ו- 10 שנים (משיב 6). החלטות אלו נתנו לאחר שהרשות השתכנעה כי מדובר בנהגים מסוכנים שיש בדרך נהיגתם משום סכנה לכל מי שמשתמש בדרך. החלטת רשות הרישוי לפסילת המשיבים ניתנה לפי סעיף 56 לפקודה, והיא התקבלה לאחר שניתנה למשיבים הזדמנות להשמיע טענותיהם בפניה.

החלטות בית המשפט לתעבורה
3.     בית משפט קמא דחה את בקשת אשרור החלטת הרשות מהנימוקים הבאים:
"א. לא ברור קיומו של בסיס משפטי על פי החוק בנוסחו הנוכחי משום שהחוק מעורפל מדי ורב משמעי.
ב. גם בהנחה שיש לכך בסיס משפטי, לא ברור האם פרשנות הרשות אכן נכונה ומתאימה לחוק.
ג. גם בהנחה שקיימת אפשרות משפטית לפעול בדרך זו, הרי שהביצוע בפועל איננו צודק ומתאים.
ד. ואחרי כל אלו, הביצוע המהיר והחפוז ("המחטף") ללא הזהרת הנהגים והציבור איננו הוגן ואיננו חוקתי" (סעיף 1 להחלטה).
     בית משפט קמא הטיל ספק בהנחה כי בהחלטת הרשות יש כדי להילחם בקטל בדרכים, על כך אין ראיה, קבע. מהסקירה ההיסטורית של ההתפתחות הנוגעת לסעיף האמור, שערך בית המשפט קמא עולה, כי תחילה הייתה לרשות סמכות לפסול מהחזיק ברישיון נהיגה מחמת ליקוי בריאותי או כושר מקצועי. במהלך השנים סמכות זו הורחבה וכללה נהגים הנשקפת מהם מסוכנות לציבור בשל אופן נהיגתם, מבלי שתוגדר בדיוק מהי סכנה לציבור וכיצד מודדים אותה.
בהתייחסו לשתי האלטרנטיבות שבסעיף 56 (א. "דרך נהיגתו של בעל הרכב יש משום סכנה לעוברי דרך", ו-ב. "בעל הרישיון פרוע או מופרע"), ציין בית משפט קמא, כי לא ברור מהיכן באו שתי האלטרנטיבות האמורות ולמה התכוון המחוקק עת דיבר על נהג "מופרע או פרוע". באשר לשימוש בסעיף האמור, ציין בית המשפט כי במשך ארבעים ושש שנים לא היה בו כל שימוש מטעם הרשות. בית משפט קמא הפנה לבג"ץ 1345/04 התנועה להגינות השלטון ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ואח' (פורסם בתק-על 2006(3), 2505), בגדרו עתרה התנועה להגינות השלטון ואח', בין השאר, לחייב את רשות הרישוי להפעיל את סמכותה על פי סעיף 56 ולפסול נהגים מסוכנים. הרשות, המערערת כאן, בתגובה אמרה כי המסגרת הנכונה לטפל בעבריינים מסוכנים הנה שיטת הניקוד ולא דרך סעיף 56, ואין מקום להפוך את הרשות, שהנה רשות מנהלית, לרשות מעין שופטת. בית משפט קמא סמך על החלטתו של בית המשפט העליון עת קבע כי יישום הסעיף האמור ואופן הפעלתו על ידי הרשות המנהלית מעוררים בעיות מורכבות. בית משפט קמא מתח ביקורת על הקריטריון היחיד לפיו מחליטה הרשות, קרי, מספר העבירות שבגיליון ההרשעות. בית המשפט פרט מספר חסרים ופגמים בגיליון הרשעות קודמות שבשלן לא ניתן להסתמך עליו כקריטריון יחיד ובלעדי: חלק מפגמים אלו, ציין בית המשפט, הינם היות הגיליון לא מעודכן, כולל הרשעות של אחריות בעלים וכולל הרשעות שאינן רלוונטיות למסוכנות.
עוד ציין בית משפט קמא, כי קיים צורך בהוראת חוק בהירה ובקביעת קריטריונים ברורים וחדים לקביעת מידת מסוכנות העבירות, וכפועל יוצא, מידת המסוכנות הנשקפת מנהגים. כן נדרשת הסמכת אנשים בצורה מתאימה. אין די בקיום גיליון הרשעות ארוך וגדוש בעבירות על מנת לפסול את בעליו, הדבר איננו מעיד על קיום האפשרות שאותו נהג יהיה מעורב בתאונת דרכים. מניסיונו של בית המשפט ניתן ללמוד כי דווקא נהגים ללא הרשעות רבות הם המעורבים בתאונות דרכים קטלניות.
בית משפט קמא התייחס לכך שמדובר בשינוי מדיניות מפתיע. בית המשפט קבע כי לא יתכן שהרשות תחליט באופן פתאומי על שינוי מדיניות ותפסול רישיונותיהם של נהגים בגין עבירות שכבר שילמו עליהן את הדין, בין בתשלום קנסות או ברישום הניקוד, ללא משפט, וזאת רק בהסתמך על התרשמותו האישית של פקיד אחד.
טענות המערערת:
4.     המערערת מבהירה כי הרקע למתן ההחלטה נשואת הערעור הנו מלחמה בעבריינות תנועה ובנהגים רצידיביסטים. לאור עבריינות התנועה הגואה בארץ, הקוצרת קורבנות לא מעטים, החליט שר התחבורה והבטיחות בדרכים, בעצה אחת עם שר המשפטים, להקים ועדה בין משרדית שאחת ממטרותיה להלחם באותם נהגים מסוכנים ביותר (להלן: הועדה). במסגרת הוועדה הוחלט לעשות שימוש בסמכות החוקית המוקנית לרשות לפי סעיף 56 לפקודה, ולפסול את רישיונותיהם של עברייני תנועה מועדים. בעקבות החלטה זו, הוקם צוות לאיתור אותם עבריינים מתוך מאגר עברייני התעבורה שבמרשם הפלילי בהתאם לפרמטרים של ריבוי עבירות, כאשר הדגש הוא על עבירות בטיחותיות המהוות את הגורם למרבית תאונות הדרכים במדינה, וכן על עבירות "בריונות כביש". מתוך רשימה של כ- 600 נהגים העונים על הפרמטרים, נבחרה רשימה של 130 נהגים, הכוללת את המשיבים. רשות הרישוי הזמינה את הנהגים המדוברים לשימוע ונתנה להם הזדמנות להשמיע טענותיהם. הוועדה פסלה חלק מהנהגים לפרקי זמן שונים.
5.     לדידה של המערערת, סעיף 56 לפקודה שכותרתו "סמכות לפסול נהגים מסוכנים", מסמיך אותה לפסול כל בעל רישיון, אשר לגביו השתכנעה הרשות, על סמך הראיות שהובאו בפניה, כי: "בדרך נהגתו .. יש משום סכנה לעוברי דרך, או ש.. [הינו] פרוע או מופרע". על פי הסעיף, יש להביא את ההחלטות לאישורו של בית המשפט לתעבורה בתוך 30 יום, כפי שמורה סעיף 57 לפקודה.
6.     המערערת טוענת, שעל פי הפקודה, רישיון נהיגה איננו "זכות קנויה" ששלילתה מהווה "עונש", אלא מדובר בזכות יתר המוענקת למי שכשיר, מתאים וראוי לקבלה, זכות שכנגדה עומדת חובתו של בעל הרישיון לעשות בו שימוש נבון וזהיר, תוך כיבוד דיני התעבורה ושמירה על בטיחות הסובבים אותו.
7.     מכאן, מבקשת המערערת להבהיר, כי טעה בית המשפט קמא בהטילו ספק בעצם קיומו של בסיס משפטי להחלטות רשות הרישוי, ובדרך בה בחר לפרש את סעיף 56 לפקודה, באופן שרוקן מתוכן את הוראותיו. העובדה שהרשות החליטה לעשות מעשה בתקופה האחרונה אין בה כדי לגרוע מסמכותה המוקנית לה על פי חוק. גם אם לשיטתו של בית המשפט קמא, קיים קושי או עמימות באשר לאופן קביעת מסוכנותו של נהג בדרך כלל, טעה בית המשפט ביישום קביעתו לגבי המשיבים בתיקים הקונקרטיים, באשר מדובר בנהגים שמסוכנותם כה ברורה מאליה, עד כי אין כל ספק באשר למסוכנותם הקונקרטית, באופן שחייב את אשרור הפסילות.
כן טעה בית משפט קמא עת מצא פגם בכך שהרשות הסתמכה על גיליון ההרשעות הקודמות של המשיבים. גיליון ההרשעות הקודמות הנו ראיה במשפטים פליליים ומשמש את בית המשפט כדבר שבשגרה גם לעניין קביעת מסוכנותם של נהגים. יתרה מכך, תקנה 15ב לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, מסמיכה במפורש את רשות הרישוי לעשות שימוש במרשם הפלילי של ההרשעות ככלי לבדיקת מתן תעודה או חידושה. גם הרשעות שנרשמו מכוח "חזקת בעלות" או "אחריות בעלים" הינן הרשעות חלוטות בעבירות פליליות, כאשר למורשעים בגינן עמדה האפשרות המשפטית להסיר האחריות מעליהם, באותם מקרים בהם הייתה לכך הצדקה.
המערערת טוענת, כי טעה בית משפט קמא בכך שנתן משקל מכריע לעובדה שאין ברישומיהם של משיבים 1, 7, ו-8 תאונות דרכים. עברם התעבורתי של אלה מלמד כי רק במזל לא היו מעורבים בתאונות. החלטת הרשות הייתה "הקדמת רפואה למכה" על מנת למנוע מראש התרחשות אותן תאונות דרכים העלולות לקרות כתוצאה מדפוסי נהיגתם של אלה. בית משפט קמא לא בחן אחת לאחת את ההחלטות הקונקרטיות והתמקד בעניין העקרוני - תיאורטי. אילו עשה כן, הוא היה מגיע למסקנה המתבקשת כי החלטות הרשות בדין יסודן. אין חולק כי בית המשפט מוסמך לשנות את הפסילות לפי שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה.
לאור זאת, מבקש ב"כ המערערת לקבוע, כי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה לא מצא ראיות לביסוס מסוכנות המשיבים, הנה מוטעית.
8.     באשר לכל אחד מהמשיבים טענה המערערת כי:
משיב 1 - הנו נהג מסוכן ביותר. מחזיק ברישיון משנת 1990. לחובתו 99 הרשעות קודמות, 21 עבירות בוצעו במהלך שנת 2005 ואלה כוללות נהיגה בגילופין, נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, ועוד. סך כל הנקודות שצבר הנו 222 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: ביצוע מספר עבירות רב מעת קבלת הרישיון,ביצוע חמש עבירות חמורות (מהירות, אור אדום, תמרור עצור) חוזרות, משנת 2004. בגין מצבה הבריאותי של רעייתו זכה להקלה מסוימת.
משיב 2- מחזיק ברישיון משנת 1992. לחובתו 84 הרשעות קודמות, 10 מהן בוצעו במהלך שנת 2005, בהן עבירות נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ברכב לא תקין ועוד. לחובתו נצברו 150 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: ביצוע 83 עבירות, 34 מתוכן חמורות (נהיגה בזמן פסילה, נסיעה באור אדום, אי ציות בתמרור עצור). רישיונו לא בתוקף מאז ספטמבר 2005. צבר 158 נקודות משנת 2003. נהג 6 פעמים כשרישיון הרכב אינו בתוקף.
משיב 3- מחזיק ברישיון משנת 1989. לחובתו 55 הרשעות קודמות, 14 מהן בוצעו בשנת 2005, והן כוללות עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה ללא רישיון תקף, ועוד. לחובתו נצברו 60 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: ביצע 31 עבירות משנת 2004 ביניהן נהיגה באור אדום, אי ציות לתמרור עצור ונהיגה על מדרכה. נתפס פעמיים במהלך חודשיים מדבר בטלפון נייד. נוהג באופן שמסכן את עוברי הדרך.
משיב 4 - מחזיק ברישיון משנת 1990. לחובתו 162 הרשעות קודמות, 27 מהן בוצעו במהלך שנת 2005, והן כוללות נהיגה במהירות מופרזת, חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה בחוסר זהירות ועוד עבירות מסוכנות. לחובתו נצברו 262 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: ביצוע מספר עבירות רב מאז קבלת הרישיון, וביצוע מספר עבירות רב משנת 2004. מהווה סכנה לציבור באופן נהיגתו, ותפישתו את תחום הנהיגה.
משיב 5- מחזיק ברישיון משנת 1997. לחובתו 58 הרשעות קודמות, 20 מהן בוצעו במהלך שנת 2005, והן כוללות אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור אדום ברמזור, ועוד. לחובתו נצברו 102 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: נהיגה ללא רישיון בתוקף, מספר עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראות שוטר, אי ציות לחוקי התנועה ביודעין, נהיגה בקלות ראש, נוהג ברכב שהשימוש בו נאסר ומסכן באופן נהיגתו את המשתמשים בדרך. צוין כי לפני שבע שנים קיבל לראשונה רישיון לרכב משא כבד.
משיב 6 - מחזיק ברישיון משנת 1997. לחובתו נזקפו 129 הרשעות קדומות, כאשר 19 מהן בוצעו בשנת 2005, כולל נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לאור אדום ברמזור, חציית קו הפרדה רצוף ועוד. לחובתו נצברו 170 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: בגין 199 עבירות מעת שקיבל את רישיונו בשנת 1997, ביצוע 41 עבירות משנת 2004, שש מהן חמורות. מהווה סכנה למשתמשים בדרך.
משיב 7- מחזיק ברישיון משנת 1996. לחובתו 102 הרשעות קודמות, 28 מהן בוצעו במהלך שנת 2005, בהן עבירות של נהיגה ברכב לא תקין, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירות מטען רבות ועוד. המשיב צבר 112 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: בגין נהיגה ברכב כבד ללא רישיון נהיגה, רישיון רכב וביטוח תקף באופן קבוע. עבירות רבות של נהיגה ברכב לא תקין, העמסת משקל רב מהמותר, נהיגה ללא כיסוי מטען, ביצוע עבירות תוך סיכון רב של משתמשים בדרך (למשל מטען שנשפך מרכבו בזמן נסיעה לעבר מכוניות שנוסעות אחריו).
משיב 8- מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2000. לחובתו 80 הרשעות קודמות, 24 מהן בוצעו במהלך שנת 2005, בהן עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב לא תקין, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, ועוד. המשיב צבר לחובתו 68 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: אי ציות לחוקי התנועה ואי ציות לשוטר. המערער מסיע נוסעים בשכר ומסכן את עצמו ואת המשתמשים בדרך. נוהג ברכב שהשימוש בו אסור, הופיע ללא רישיון נהיגה והתחייב להפקידו למחרת.
משיב 9- מחזיק ברישיון משנת 1995. לחובתו 57 הרשעות קודמות, 22 מהן בוצעו במהלך שנת 2005, בהן עבירות של נהיגה בגילופין, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור ועוד. המשיב צבר 158 נקודות.
הרשות נימקה את פסילת רישיונו באלה: בגין ריבוי עבירות משנת 2004. נתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול. נפסל על ידי בית המשפט לתקופות ארוכות. זאת תוך התחשבות בעובדה שמחזיק בתו נכה.
9.     המערערת מוסיפה וטוענת, כי לפנינו רשימת נהגים מסוכנים ביותר שיש להרחיקם מן הדרך לתקופות ארוכות או אף לצמיתות. לדידה, כאמור, החלטת הרשות איננה בבחינת עונשים אלא "בשלילת זכות יתר". בנתונים מעין אלו, שלילת רישיונותיהם היא צעד הכרחי על מנת להגן על שלום הציבור מפני נהיגתם המסוכנת. בחירת הנהגים הייתה מושכלת ולא שרירותית. בית משפט קמא צריך היה לשים אל מול עיניו את העיקרון לפיו "מניעת הקטל בכבישים והעלאת בטחון המשתמשים בהם היא מטרה החשובה לכולם" ולאשרר החלטות הועדה. לדידו של ב"כ המערערת, היה על בית משפט קמא לבדוק אחת לאחת את הפסילות של כל אחד מהמשיבים, ולדון בכל מקרה לגופו, כפי שנעשה בבתי משפט אחרים וכפי שעולה מהפסיקה אשר הוגשה לעיון בית המשפט.
ב"כ המערערת הוסיף שבמקרים של נהגים פורעי חוק, קיים צורך בנקיטת פעולות נוספות, דרסטיות יותר, בבחינת הקדמת תרופה למכה, כפי שפעלה רשות הרישוי, מעבר לשיטת הניקוד החדשה הקיימת, אשר התברר שהנה בלתי מספקת. לא היה מקום לשלול את סמכותה של רשות הרישוי, סמכות שיש לה עוגן בפקודה. גם אם לדעת בית המשפט נפלו פגמים בהחלטות רשות הרישוי, לא מדובר בפגמים מהותיים המצדיקים פסילת החלטותיה. לחילופין, ביקש ב"כ המערערת, כי במידה ובית המשפט לא יקבל את הערעור ויאשרר את החלטות הרישוי, יוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת לדון באופן פרטני בכל בקשה ובקשה.
10.     לבסוף, מלינה המערערת על חיוב הרשות בהוצאות לטובת המשיבים 1-8 בסך כולל של 16,000 ₪. הטלת הוצאות הנה בלתי מוצדקת בעליל מבחינה העקרונית, היות שהיא גורמת לעברייני תנועה לצאת נשכרים על חטאיהם.
תגובת המשיבים
11.     באי כוח המשיבים, אשר נכחו בדיון, אישרו את דבר קיומו של סעיף 56 לפקודה, עוד משנת 1961, אך ציינו כי מאז סעיף זה כלל לא הופעל. לדידם, במצב זה, בו במשך עשרות שנים היה הסעיף "רדום", היה על הרשות להזהיר כי היא עומדת להשתמש בסעיף האמור, ולקבוע מועד מוגדר לשימוש בו.
לגופו של סעיף 56, טענו הסנגורים, כי הוא מחולק לשני חלקים, האחד, נוגע למידת השכנוע של רשות הרישוי, על פי הראיות שבפניה, כי מדובר בנהג מסוכן לעוברי הדרך. השני, מציב תנאי לפיו - בעל הרישיון הנו "פרוע" או "מופרע". בעוד שהחלק הראשון נראה הגיוני ומקובל, הרי שהחלק השני איננו ברור ואף חסר הגיון. "מופרע" הנו מושג בעל פרשנות רפואית. לבירור עניינים שברפואה קיימת פרוצדורה מלאה וקיים פרק ספציפי בפקודה, שחוקק על מנת לדון במקרים שכאלו.
עו"ד לוויתן, ב"כ משיב 1, ביקש לבחון את ההחלטות לפי החלופה הראשונה של סעיף 56, קרי, לבחון האם בדרך נהיגתו של המשיב יש סכנה להולכי דרך. הוא הקשה ושאל- מי המוסמך לבחון אם יש בנהיגתו של נהג משום סכנה לעוברי אורח. הרי מתוך כלל עבירותיו של משיב 1, אשר בוצעו במהלך שנת 2005, עולה כי מתוכן 19 עבירות הן עבירות ברירת משפט ו- 9 עבירות של חגורות בטיחות, ורק בגין שתי עבירות זומן לבית המשפט. משיב 1 קיבל את עונשו בגין עבירות אלה. עו"ד לוויתן הפנה לאמור בבג"ץ 1345/04 הנ"ל, בו נידונה עתירה של מספר ארגונים הנוגעים בעניין בה ביקשו הם להפעיל את סעיף 56 לפקודה. בעתירה האמורה, התנגד היועץ המשפטי לממשלה להפעלת הסעיף בהיותו בלתי מתאים. הוא הוסיף, שאם התברר לרשות הרישוי כי התקנה איננה מתאימה ניתן לתקנה ולהתאימה לצרכי הרשות. הסנגור הפנה להצעת חוק המבקשת לתקן את סעיף 56, לפיה ימוינו מחדש העבירות, לעבירות המחייבות זימון למשפט ולעבירות של ברירת משפט על פי חומרתן.
לגופה של החלטת מר עוזי יצחקי, איש הרשות, לפסול את רישיונו של משיב 1, ציין עו"ד לוויתן כי העבירות אשר צוינו בהחלטה היו אלו: "מהירות, אור אדום, תמרור עצור". הוא ציין, כי עבירת תמרור אדום הנה עבירת ברירת משפט. יתרה מזו, אין כל הגדרה מהו תפקידו של מר עוזי יצחקי, ומהי הכשרתו המקצועית, המאפשרת לו ליטול לעצמו סמכויות לפסול נהגים לתקופות ארוכות, והמבססת את דעתו כחשובה ומכרעת יותר משופטים מקצועיים. הסנגורים הגישו לבית המשפט פסק הדין בבג"ץ האמור, וכן פסק דין מבית משפט לתעבורה ומבית המשפט המחוזי בנצרת הנוגעים לעניין.
עו"ד לוי, ב"כ של משיבים 2 ו- 3, הוסיף לטענותיו של עו"ד לוויתן כי קיים פער עצום בין פסיקת בית משפט לתעבורה, שהנו בית משפט מקצועי, ובין החלטות רשות הרישוי. הדבר מעורר חשש כי הרשות קיבלה החלטותיה כלאחר יד וללא שיקול דעת. השיטה בעיניו אינה מוצדקת. כן דיבר עו"ד לוי בשבח שיטת הנקוד וטען כי שיטה זו לא נכשלה כלל וכי היא מטילה אימתה על ציבור הנהגים המודאגים מאוד מצבירת נקודות בגין העבירות אשר ביצעו. באשר לשימוש בסטטיסטיקה כמדד למידת הפורענות, ציין עו"ד לוי כי מרבית התאונות הקטלניות נגרמות על ידי נהגים שאין להם עבר תעבורתי. באשר לסמכות רשות הרישוי לפעול כפי שפעלה, ציין עו"ד לוי כי בתי המשפט המקצועיים הוקמו לשם קביעה למי יש לפסול את רישיונו ולכמה זמן. באשר לבקשה לביטול ההוצאות טען עו"ד לוי, כי אין מקום להיעתר לבקשה. מרשו מובטל מזה 30 יום, כך ש- 2,000 ₪ בקושי יכסו את הוצאותיו.
תשובת ב"כ המערערת
12.     ב"כ המערערת ביקש להתייחס לטיעונים שהועלו בתגובות הסנגורים. הוא ציין כי המערערת ביקשה להשתמש בחלופה הראשונה שבסעיף 56, קרי "מסוכן לציבור" ולא בחלופה השנייה. הוא חזר על טענתו שלא מדובר בעונש אלא בשלילת פריבילגיה לנהוג. באשר לטענה שבין העבירות כלולות עבירות של ברירת משפט (אור אדום, פלאפון, מהירויות וחגירת חגורת בטחון) הרי עבירות כאלו הן עבירות מסוכנות ביותר המעידות על זלזול בחוק. הכרזה על חלק מהעבירות כעבירות של ברירת משפט היא עניין דיוני אשר נועד למנוע הצפת בתי המשפט בתביעות. נהג המבצע מספר רב של עבירות מוכיח כי הוא נהג מסוכן, גם אם לא התכוון לבצע את העבירות. בכך נתן לגיטימציה לשלול ממנו את הרישיון.
ב"כ המערערת הבהיר כי מר עוזי יצחקי הנו סמנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. החלטתו של מר יצחקי טובה למשך 30 ימים, ובית המשפט הוא אשר יקבע אורך הפסילה.
דיון
13.     לאחר שעיינתי בהחלטות הרשות לפסילת המשיבים מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופות שונות, וכן בהחלטות בית משפט קמא ובתגובות הצדדים, אני סבור כי דין הערעור להידחות. אנמק את דברי.
שני סעיפים מהפקודה רלוונטיים לענייננו: סעיף 56 וסעיף 57. סעיף 56 קובע:
"הייתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה או פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברשיון נהיגה".
סעיף 57 לפקודה קובע:
     "א. בעל רשיון נהיגה שנפסל מהחזיק בו כאמור בסעיף 56, רשאי לבקש משופט תעבורה ביטול הפסילה.
     ב. פסילה לפי סעיף 56 תפקע בתום 30 יום מיום החלטת הפסילה, אם לא הוגשה לשופט תעבורה בקשה לאישרורה לפני תום מועד זה או אם בוטלה על ידי שופט לפני כן.
     ג. שופט תעבורה רשאי לאשר את הפסילה, לצמיתות, לתקופה מסוימת או עד למילוי תנאים שיקבע, לשנותה או לבטלה".
סעיף 56 קובע שני תנאים חלופיים שעל בסיסם תוכל הרשות להחליט על פסילת נהג מלהחזיק ברשיון נהיגה: א. "בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך", או ב. "שבעל רשיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע". כן דורש הסעיף שהחלטת הפסילה תהיה מנומקת, לאחר שמיעת טענות בעל רשיון הנהיגה.
14.     בצדק קבע השופט המלומד של בית משפט קמא, כי מדובר בסעיף שלא ניתן ליישום מבחינות רבות. באשר לחלופה הראשונה, ניתן להעלות מקצת מהבעיות שלא ניתן להן מענה בסעיף 56 לדוגמה: הכיצד ניתן לקבוע כי נהיגתו של בעל רשיון נהיגה הנה מסוכנת לעוברי הדרך? מי האינסטנציה המוסמכת לקבוע מה מידת הסכנה הנשקפת מדרך נהיגתו של המחזיק ברשיון נהיגה לעוברי הדרך? מי מוסמך למיין את עבירות התעבורה למסוכנות יותר או מסוכנות פחות? האם בכלל יש קריטריונים למיון האמור?
     החלופה השנייה, הנוגעת לאישיותו של הנהג, הנה בעייתית עוד יותר להבנה או ליישום. תחילה אציין, כי לא ברור מה משמעות המונחים "פרוע" ו- "מופרע". האם אין בשני המונחים, או לכל הפחות אחד מהם, מימד של ליקוי נפשי - התנהגותי - אישיותי? ושוב, מי יקבע כי הנהג המסוים הנו פרוע או מופרע? מה הם הקריטריונים האובייקטיביים שעל פיהם ניתן לקבוע שהנהג הנו פרוע או מופרע? בהנחה שהמונח "מופרע" יש לו משמעות מוגדרת, האם כל נהג כזה בהכרח מבצע עבירות שיש בהן סיכון לעוברי הדרך? בהנחה שהמונח "פרוע" נוגע להתנהגותו של בעל הרישיון בכביש, קרי שהוא מבצע עבירות, במה שונה הדבר מהחלופה הראשונה? מה אם אין הדבר כך, וחרף העובדה שהוא פרוע, הוא איננו מבצע עבירות תעבורה, האם ניתן לפסול את רשיונו?
     בנוסף לאמור, עולה בעיתיות גם לגבי השאלה - מהי תקופת הפסילה שהרשות יכולה לקבוע, גבי כל אחד מהנהגים, באופן שיענה על החלופות שבסעיף 56. מדוע הפסילה צריכה להיות של שנים ולא של חודשים או ימים? על איזה בסיס חוקי הרשות הסתמכה עת קבעה את תקופות הפסילה? האם ניתן להטיל על ציבור הנהגים פסילות לתקופות ארוכות של שנים מבלי שידעו על סמך מה הם נפסלים, ומה הקריטריונים אשר הופעלו בעניינם? ובהעדר קריטריונים - כיצד בית המשפט יכול לבחון את ההחלטות?
כל אלו שאלות שיש בהן כדי להצביע על כך שלא ניתן ליישם את הוראות סעיף 56 בצורה שיש בה כדי לשמור על זכויותיהם המוקנות של ציבור בעלי רישיון הנהיגה.
15.     פועל יוצא מכך הוא, שאם הוחלט על הפעלת סעיף 56, יש לקבוע כללים ברורים וחדים לעניין השימוש בו, לא ניתן להשאיר את העניין לשרירות לבו של פקיד הרשות, אף אם הוא בקיא ברזי הפקודה. בין היתר, ישנו צורך בהבהרת המונחים הכלולים בסעיף, בקביעת מדרג של פסילות הלוקח בחשבון את גיליון ההרשעות הקודמות, חומרת העבירות, הישנותן וכד'. כמו כן, יש להכריז מראש על הכוונה להפעיל את הסעיף תוך מתן תקופה מתאימה על מנת להחדיר את המדיניות החדשה בקרב ציבור הנהגים, שהנו ציבור גדול מאוד. יש לזכור, כי לא היה כל שימוש בסעיף, והוא היה בבחינת סעיף "רדום", ואות מתה במשך 46 שנים. במשך תקופה ארוכה זו לא הוכנסו בו התיקונים הנדרשים על מנת שיהיה מתאים להפעלה, כגון הגדרת המונחים הכלולים בו, כמבואר לעיל.
16.     מדובר בפעולה של שלילת זכויות שלדעתי הן זכויות יסוד הנוגעות לחופש התנועה וחופש העיסוק. כל אדם זכאי לנהוג ברכבו בהינתן שקיבל רישיון נהיגה כחוק, אין לשלול זכות זו ממנו מבלי שידע את כל הפרטים הנוגעים לכך. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך כי פעמים רבות פגיעה כזו עשויה להוות גם פגיעה בחופש העיסוק. ציבור הנהגים המתפרנסים מנהיגה הוא גדול ביותר, ואין חולק כי שלילת רישיון הנהיגה פוגעת בזכותם זו.
17.     מהחלטות הרשות, וכפי שצוין בתגובת ב"כ המערערת, עולה, כי החלטות הרשות הן בבחינת "הקדמת תרופה למכה", על מנת למנוע מראש התרחשות תאונות דרכים העלולות לקרות כתוצאה מדפוסי נהיגתם של נהגים אלו, כדבריו. במלים אחרות, פקיד הרשות ניחן בחוש נבואה מפותח לפיו הוא קובע, כי מי שיש לו מספר רב של הרשעות תעבורה, ואף אם אין לחובתו תאונות דרכים, הוא עלול להיות מעורב בתאונה בעתיד, ועל כן יש לשלול ממנו את רישיונו עכשיו לפני שהוא מבצע את אותה תאונה עתידית. ברור מאליו שהחלטות אלה נעדרות כל שיקול משפטי שניתן לבקר את סבירותו.
18.     מהחלטות הרשות ברור כי היא הסתמכה, בעיקר על כמות ההרשעות ועל קיומן של עבירות שהוגדרו על ידי הרשות כחמורות. לדידי, שימוש בנתון זה כנתון עיקרי מחטיא את המטרה. כפי שצוין על ידי בית משפט קמא, קיימות גם עבירות הנקראות "טכניות", "בטיחותיות", ואוסיף גם עבירות "כלכליות", כגון הסעה בשכר, אשר לא מזמן הוגדרה כעבירת תנועה. ריבוי הסיווג של העבירות מקשה על הבנת המונח עבירה חמורה. יש כאלה הרואים בכל עבירה על החוק כעבירה חמורה, ולא היא. היעלה על הדעת לשייך לאותה קטגוריה נהג ששכח את רישיונו או רישיון הרכב בבית ונתפס ללא תעודות, יחד עם אדם שגרם ברשלנותו לתאונת דרכים, או גרם לנזק גופני לאחרים או לעצמו? במלים אחרות, הוראת סעיף 56, כפי שהיא, לא ניתנת ליישום כל עוד הסעיף אינו מגדיר באלו עבירות ניתן לשלול את רישיון הנהיגה.
19.     בעיה נוספת שהשימוש בסעיף 56 מעורר היא שכל המשיבים נשפטו בבית המשפט בגין העבירות אשר ביצעו ונשאו את עונשם. למעשה, הם שילמו את חובם לחברה, בין בקנס, בפסילה, במאסר, או בכל עונש ראוי אחר. מדוע במצב זה, מבקשת הרשות להטיל על אותם נהגים עונש נוסף ומאותו סוג בו נענשו אותם נהגים? ראינו, כי שיטת הניקוד קבעה דרך אחרת של הוספת רכיב של פסילה מעבר למה שפורט בגזר הדין. תוספת זו נסמכת על קריטריון אובייקטיבי- מספר הנקודות המוקצב לכל אחת מהעבירות אותן מבצע הנהג. לפי השיטה האמורה, ככל שהנהג צובר יותר נקודות במשך זמן מסוים, כך תיקבע תקופת השלילה. הדבר מאפשר לנהג את הוודאות ההכרחית במערכת אכיפת החוק- היכולת לדעת אילו התנהגויות יובילו לשלילת זכויות ממנו, זאת, כאמור, בשונה מיישום סעיף 56 במצבו הנוכחי.
20.     סיכומו של דבר, במציאות הנוכחית, עצם קיומו של סעיף 56 והשימוש בו אינם נחוצים, בעיקר נוכח קיומה של שיטת הנקוד החדשה אשר נקבעה כאמצעי למלחמה בתאונות הדרכים שלדאבוננו, מציפות את הארץ. בנוסף לכך, הרשות אינה הגוף המתאים והמקצועי שיש בכוחו לשקול כיאות את פסילת הנהגים. הסעיף במתכונתו הקיימת איננו ישים, והשימוש בו עלול להציף את בתי המשפט לתעבורה בבקשות ביטול/אשרור ובכך לגרום לסתימת בתי המשפט המוצפים ממילא בתיקים. יתרה, מזו, הפעלת סעיף 56 במתכונתו הנוכחית, פירושה קיומה של מערכת מעין שיפוטית - חופשית מכללים ברורים - בצדה של מערכת בתי המשפט, דבר שלעניות דעתי איננו רצוי כלל.
21.     לאור האמור, הערעור נדחה. באשר לבקשה לביטול ההוצאות אשר נפסקו כנגד המערערת, לא מצאתי לנכון להתערב גם בכך.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור תעבורה

  2. אי שמירת רווח

  3. הידרדרות עגלה

  4. מספר שלדה מזויף

  5. כניסה לאי תנועה

  6. סיבוב פרסה מסוכן

  7. זהירות במעבר חציה

  8. דחיית ערעור תעבורה

  9. ענישה בעבירות תעבורה

  10. חובת איתות לפני פניה

  11. פניית פרסה במקום אסור

  12. הצעת חוק משקיפי תנועה

  13. הסעת נוסעים ללא מלווה

  14. עבירות תנועה של עו''ד

  15. נסיעה נגד כיוון התנועה

  16. פגם ברישום דו''ח תנועה

  17. שמירת מרחק בפניית פרסה

  18. תקנה 41 לתקנות התעבורה

  19. מתי מותר לנסוע לאחור ?

  20. תקנה 567 לתקנות התעבורה

  21. סעיף 48 לפקודת התעבורה

  22. סעיף 56 לפקודת התעבורה

  23. אי האטה לפני מעבר חצייה

  24. הארכת מועד בתיקי תעבורה

  25. זיכוי לאחר ערעור תעבורה

  26. תקנה 169 לתקנות התעבורה

  27. תקנה 21 ג לתקנות התעבורה

  28. כניסה לכיכר - עבירת תנועה

  29. ערעור תעבורה ללא עורך דין

  30. תקנה 169ו' לתקנות התעבורה

  31. פניה שמאלה - תקנות התעבורה

  32. בדיקה שנתית של ממיר קטליטי

  33. האטה לפני פקק - שמירת מרחק

  34. אזהרה לא לעבור עבירות תנועה

  35. אי ידיעה על מועד דיון תעבורה

  36. ביצוע פניית פרסה שלא בזהירות

  37. הארכת מועד הגשת ערעור תעבורה

  38. עונש לא מרתיע בעבירות תעבורה

  39. דחיית ערעור תעבורה על גזר דין

  40. ערעור על חומרת גזר דין תעבורה

  41. הרשעת עורך דין בעבירות תעבורה

  42. פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי

  43. פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה

  44. ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה

  45. הארכת מועד להישפט בעבירות תעבורה

  46. קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט

  47. זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה

  48. ערעור על חומרת העונש בעבירות תעבורה

  49. תקנה 49 לתקנות התעבורה - שמירת מרחק

  50. הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה

  51. עבר תעבורתי כשיקול בערעור על גזר דין

  52. אי ייצוג ע''י עורך דין בעבירות תעבורה

  53. הצעת חוק לתיקוני ענישה בעבירות תעבורה

  54. קבלת ערעור המדינה על זיכוי בעבירת תעבורה

  55. הארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין תעבורה

  56. פניה שמאלה - סעיף 43 (א) (3) לתקנות התעבורה

  57. ערעור על גזר דין בית משפט לתעבורה תל אביב

  58. צו מס בולים (תשלום אגרות תעבורה בבולים), תש"ם-1980

  59. התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה

  60. קביעת בית המשפט לתעבורה בהכרעת הדין המרשיעה מהווה ראיה

  61. תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ''ז-1997

  62. חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשדיר - הוראת שעה), התשס"ט-2009

  63. כתב אישום בעבירות סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה

  64. כתב אישום על קיפוח זכות עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה

  65. כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), התשמ"ז-1986

  66. תקנה 40(א) - לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון

  67. סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה - לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי

  68. תקנות התעבורה (סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 57 לפקודת התעבורה וערעור על החלטות בהן), תש''ם-1980

  69. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון