סעיף 48 לפקודת התעבורה

המסגרת המשפטית בדבר פסילה מנהלית של רשיון נהיגה היא סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. סעיף 48 לפקודה הדן בביטול פסילה ע"י בית המשפט, מסמיך את בית המשפט לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאים אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור. להלן החלטה בנושא סעיף 48 לפקודת התעבורה: החלטה בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בנצרת [השופט ס' דבור] מיום 20/2/06 בה דחה את בקשת העורר לביטול פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה שלו. העורר היה מעורב בתאונת דרכים ביום 23/12/05. לכאורה הוא לא ציית לתמרור ב - 36 וכתוצאה התנגש במכונית אחרת. מאחר ולא נפצע איש בתאונה לא הוזמנה המשטרה. דבר התאונה נודע למשטרה בשלב מאוחר יותר והיא פתחה בחקירה. בעקבות כך נעשה ביום 18/1/06 שימוע לעורר בפני קצין משטרה ובסופו החליט לפסול את העורר מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 60 יום. בהחלטתו ציין הקצין: "מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לצורך הגשת כתב אישום. מדובר בעבירות שלהן יש עניין ציבורי רב. פוסל הרשיון". העורר לא השלים עם החלטת קצין המשטרה והגיש ביום 8/2/06 לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לביטול פסילה מנהלית. בית משפט השלום דחה את בקשת העורר ובין יתר קביעותיו ציין שקיימת תשתית ראייתית לכאורית שהעורר בצע את העבירות המיוחסות לו, וישנן ראיות המחזקות את המסקנה כי התאונה נגרמה בשל נהיגתו הרשלנית של העורר. עוד צויין בהחלטה כי לעורר יש 5 הרשעות קודמות וכי הוא נוהג משנת 2001. לאור זאת קבע השופט דבור כי הפסילה המנהלית שהוטלה מוצדקת וסבירה ואין מקום להתערב בה, שכן השמירה על בטחון הציבור וההגנה עליו מפני נהגים כדוגמת העורר עדיפות בנסיבות העניין. על ההחלטה הוגש הערר שבפניי. ב"כ העורר טוען כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית. עוד טען שבית משפט קמא לא התייחס כלל לשאלת המסוכנות ולכך שלא הייתה לעורר בעבר כל מעורבות בתאונת דרכים, דבר המעיד על אי מסוכנות לציבור. נטען כי טעה בית המשפט בכך שלא התייחס לטענת העורר שהפסילה נעשתה כחודש ימים לאחר התאונה דבר אשר משמיט את טעם הפסילה. ב"כ המדינה מצדד בהחלטת בית משפט קמא בדבר התשתית הראייתית. לדעתו חומרת התאונה נובעת משני היבטים: ראשית, אי ציות לתמרור וקיפוח זכות הזולת לשימוש בדרך; שנית, העורר נהג ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. המסגרת המשפטית בדבר פסילה מנהלית של רשיון נהיגה היא סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. וזו לשון הסעיף: 47. פסילה על-ידי קצין משטרה (א)... (ב) .... היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רשיון הנהיגה שלו. .... (ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין: (1) ... (2) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 ימים; ...." סעיף 48 לפקודה הדן בביטול פסילה ע"י בית המשפט, מסמיך את בית המשפט לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאים אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור. ב"כ המשיבה טען כי הסמכות שהוענקה לקצין המשטרה מכוח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות-רשות רק לגבי השאלה האם לפסול את הרשיון, אך אין לו שיקול דעת לפסול לתקופה פחותה מהתקופות שצוינו בסעיף. ברוח זו טען כי לדעתו גם לבית המשפט אין סמכות לקצר את התקופה אלא רק לבטל את הפסילה או להשאירה על כנה. לגוף העניין טען ב"כ המשיבה כי קצין המשטרה שקל את כל השיקולים הרלוונטיים שעה שהחליט לפסול את העורר מהחזיק רשיון נהיגה. דעתי אינה כדעתו של ב"כ המשיבה בכל הנוגע לסמכות בית המשפט. באשר לסמכותו של קצין המשטרה ההלכה היא - "שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור ... לעניין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה ... ". [בש"פ 8450/02 זינגר נגד מדינת ישראל, תקדין עליון [3] 2683]. משכך וכפי שעולה מהחלטתו של קצין המשטרה שיקול הדעת שהופעל הוא שיקול דעת סביר שהתחשב, בעיקר, באינטרס הציבורי אך גם בעברו התעבורתי של העורר שהספיק לצבור 5 הרשעות קודמות משנת 2001. בית משפט השלום אכן אישר את החלטת הפסילה ואיני רואה שנפל איזה שהוא פגם בהחלטתו. באשר לסמכותו של בית המשפט לקצר את התקופה, דעתי היא שהגם שהדבר לא נאמר במפורש, סמכות זו קיימת, בין השאר לאור המלים "לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאים" שבסעיף 48. זוהי הפרקטיקה וזו גם ההלכה ראו, למשל, בש"פ 8545/02 אבו מדיעם נגד מדינת ישראל (טרם פורסם) מפי השופטת פרוקצ'יה. הסמכות תופעל רק אם שוכנע בית המשפט כי אין בקיצור התקופה משום פגיעה בבטחון הציבור. האם הנסיבות שטוען להם ב"כ העורר יש בהם כדי להביא למסקנה שיש לקצר את התקופה? בין היתר נטען שהעורר גר בכרמיאל ועובד בנצרת עלית כטבח ועליו להגיע לעבודה מדי יום, כך שהעדר אפשרות לנהוג במכונית מכביד עליו. לדעתי אין בנסיבה זו כדי להטות את הכף לטובת קיצור התקופה. ראשית, מקצועו ופרנסתו של העורר אינם קשורים קשר אמיץ עם רשיון הנהיגה להבדיל, למשל מנהג מונית או נהג רכב מקצועי אחר. שנית, יש דרך סבירה להגיע מכרמיאל לנצרת באוטובוס או במונית; שלישית, קצין המשטרה וגם בית משפט השלום לא שוכנעו שמשקלה של הנסיבה הזו גובר על המסוכנות הנובעת מנהיגתו של העורר, שכאמור זה השיקול העיקרי. בנקודה זו דעתי כדעתם. על פי הראיות שנצברו נהג העורר בצורה מסוכנת. בהודעתו מיום 18/1/06 שעה 13:11 הוא מודה כי מכוניתו עברה את אי התנועה שעליו היה מוצב תמרור תן זכות קדימה, מה שגרם לנהגת השנייה לבלום בלימת חרום, שלא הועילה למניעת התאונה. וראו גם את המכתב שכתב העורר בו הודה באשמתו. בנוסף, מדובר בנהג משנת 2001 שעד כה צבר 5 עבירות תנועה. בהן עבירות מהירות, שימוש בפלאפון בזמן נסיעה, עבירות שיש בהן יסוד מובהק של רשלנות. בשולי ההחלטה אומר כי העובדה לכשעצמה שהפסילה נעשתה כחודש ימים לאחר התאונה אינה צריכה להשפיע על שיקולי בית המשפט שכן האיחור לא נגרם באשמת המשטרה ולא היה תוצאה של היסוס או שינוי בעמדתה, נהפוך הוא: מרגע שנדע למשטרה על דבר התאונה פעלה מיד גם לפסילת הרשיון. המסוכנות נותרה בעינה. הערר נדחה. משפט תעבורהפקודת התעבורה