העונש על "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה"

בית המשפט פסק כי העבירה המרכזית בתיק זה היא גם העבירה שעונשה המירבי הגבוה ביותר, היא סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכי החלה מגמה בבית המשפט העליון להטיל עונש מאסר משמעותי בגין עבירה זו, כאשר הדבר נועד, בין היתר, לשקף את תרימת הרשות השופטת למניעת תאונות דרכים. להלן גזר דין בנושא סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה: גזר דין 1. ביום 7.4.07 יצא הנאשם ממקום מגוריו שבעזרייה, אשר באזור יהודה לירושלים, לשכונת הגבעה הצרפתית, שם שהה שלא כדין בשעה 01:00 בלילה. לאחר שחבריו של הנאשם, מוניר ודרעאם, השתכרו ולא יכלו לנהוג ברכב פיג’ו שהיה עימם, נהג הנאשם באותו רכב, מבלי שהיה לו רישיון נהיגה ישראלי וביטוח של הרכב. ברמזור בשדרות האוניברסיטה, עצרו שני שוטרים שנסעו בניידת משטרתית וניגשו לרכב הפיג’ו בו נהג הנאשם, והזדהו כשוטרים. הנאשם, בתגובה, החלט להימלט עם הפיג’ו בנהיגה פרועה. השוטרים, שעמדו לצד הפיג’ו, נאלצו לקפוץ הצידה, כדי להימנע מפגיעה בגופם. הנאשם, בנוהגו בפיג’ו, חצה את הצומת באור אדום, פנה שמאלה ונסע בנתיב התנועה הנגדי, כאשר שני רכבי משטרה דולקים אחריו. חבריו של הנאשם ביקשו ממנו כי יעצור, אך הוא סרב. מוניר הרים את בלם היד והפיג’ו נעצר בחריקה. הנאשם הוריד את בלם היד והמשיך בנהיגה פרועה, תוך סיכון נוסעי הפיג’ו ונוסעי הרכב שבאו מולו. לאחר נסיעה של 100 מטר, חסמו השוטרים את הפיג'ו מלפנים ומאחור, והפיג'ו נעצר. הנאשם עבר למושב האחורי, ולאחר שסרב לפתוח את הדלת לשוטרים, נאלץ השוטר לשבור את החלון כדי לעצור את הנאשם, ולבסוף עצר אותו. 2. עובדות אלה כלולות בכתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם והורשע על פיו (ראה הכרעת דין מיום ט"ו באייר תשס"ז (3.5.07)), במסגרת עיסקת טיעון, שבה חופשי כל צד לטעון לעונש. העבירות בהן הורשע הנאשם הם אלה: א. סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; ב. אי ציות לרמזור אדום - עבירה לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961; ג. נהיגה ללא רישיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961; ד. נהיגה ללא פוליסת ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970; ה. שהייה שלא כדין - עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. 3. ב"כ המאשימה, עו"ד הרבסט, ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר ארוך ומרתיע. הוא התבסס על גזר דין שנתתי בת.פ. 2037/07 מדינת ישראל נ' מחמוד רביע מיום ג' אייר תשס"ז (21.2.07), בו נידון הנאשם שם ל-6 חודשי מאסר על עבירת השב"ח ו-50 חודשי מאסר בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והעבירות התעבורתיות. כן עתר התובע לפסילה ארוכה של רישיון הנהיגה של הנאשם. 4. ב"כ המאשימה הסביר כי יש להרתיע את כל המנסה לברוח מן המשטרה ולנהוג באופן פרוע, המסכן את חיי המשתמשים בדרך. אין זה רלוונטי, לשיטתו, אם ברח הנאשם מן השוטרים עקב העדר רישיון נהיגה וביטוח או עקב היותו שב"ח. יש, לדעתו, לקבוע רף ענישה כה גבוה, אשר יביא לכך שנאשמים לא יימלטו מן השוטרים. 5. ב"כ הנאשם, עו"ד עלאא אל אדין, הביא כעדה את אמו של הנאשם, וביקש לשכנעני כי הנאשם הוא דמות נורמטיבית במהותו, ממושמע, ומפרנס המשפחה (בעלה, אביו של הנאשם, הוא מבוגר ואינו יכול לעבוד). האם הבטיחה כי "תתפוס" את הנאשם ותחנך אותו, ולכן אין חשש שיבצע עבירות דומות בעתיד. 6. ב"כ הנאשם ציין כי מדובר במקרה חד-פעמי, וכי לנאשם אין עבר פלילי וכי הוא נקלע לסיטואציה מיוחדת כאשר יצא לבלות עם חבריו בירושלים, כי עזרייה הינה מקום שומם. הסנגור הציג באופן חיובי את העובדה כי הנאשם בחר לנהוג, ולא לסמוך על חבריו השיכורים, כי אם הם היו נוהגים, כי אז המצב היה חמור יותר. 7. אשר לפסיקה - מאבחן הסנגור את גזר דיני בתיק הנ"ל, והביא פסיקה של בית המשפט העליון בה הוטל על נאשם בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות (ע"פ 6039/06 אסתר אליסדר נ' מדינת ישראל, מפי השופטת עדנה ארבל, לה הסכימו השופטים אליקים רובינשטיין ודו חשין), או עונש של 6 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 8924/06 אלישע צבי סבליצקי נ' מדינת ישראל, מפי השופט מירה נאור, לה הסכימו השופטות עדנה ארבל ואסתר חיות), ועונשים של 8 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר ו-16 חודשי מאסר, לשלושה נאשמים (ע"פ 730/07 יצחק חזן נ' מדינת ישראל, מאת השופט אדמונד לוי, לו הסכימו השופטים אליקים רובינשטיין ויוסף אלון), ועונש של 24 חודשי מאסר (ע"פ 507/06 זיו קקיאשווילי נ' מדינת ישראל, מפי השופט אדמונד לוי, לו הסכימו השופטים סלים ג'ובראן ודוד חשין). 8. ענישה צריכה להיות מותאמת לנאשם הספציפי שנמצא בפניי ולנסיבות העבירה. 9. ככל שמדובר במצבו האישי של הנאשם, מדובר בצעיר יליד 1986, ללא כל עבר פלילי, ובכך שונה הוא מהמקרה הטיפוסי של השב"ח הנמצא בישראל. הנאשם עובד דרך קבע בעזרייה. הוא מפרנס את בני משפחתו, ועובדה זו מהווה אחד משיקולי הקולא, אם כי לא שיקולל מכריע. 10. טענת ב"כ המאשימה כי יש להטיל עונש מרתיע של מספר שנות מאסר, למנוע בריחה משוטרים, אינה מתיישבת עם נוסח כתב האישום המתוקן, שעליו הוסכם, במסגרת הסדר הטיעון. בעוד שבכתב האישום המקורי הופיעה העבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק), הרי בכתב האישום המתוקן סעיף זה נמחק. אם לדעת התביעה זהו המוקד של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ויש להגן על השוטרים שלא ייפגעו על ידי הנמלטים מהם, כיצד העיקר חסר מן הספר?! 11. העבירה המרכזית בתיק זה, להערכתי, והיא גם העבירה שעונשה המירבי הגבוה ביותר, היא סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. ער אני לכך כי החלה מגמה בבית המשפט העליון להטיל עונש מאסר משמעותי בגין עבירה זו, כאשר הדבר נועד, בין היתר, לשקף את תרימת הרשות השופטת למניעת תאונות דרכים (ראה: ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבו לקיעאן; ע"פ 2101/06 מדינת ישראל נ' אבו עצא; בשניהם העונש היה 4 שנות מאסר; ע"פ 8100/05 זחאוקה נ' מדינת ישראל בו העונש היה 6 שנות מאסר; וראה הדיון בפיסקה 34 של גזר דיני בת.פ. 2037/06 הנ"ל). אך, יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. כך, למשל, אין כל השוואה בין האירועים בת.פ. 2037/06 הנ"ל שבו נאשם (שגנב משאית) ברח עם המשאית מניידות המשטרה ובמסגרת המרדף שנמשך לאורך קילומטרים רבים נגח את הניידות, עבר נתיבים ועוד, לבין המקרה שלפנינו בו כל הבריחה של הנאשם הייתה לאורך 100 מטרים. מדובר, איפוא, במספר שניות בלבד. הסיכון של המשמשים ברכב בכביש סואן אינו דומה לסיכון אשר עלול להיגרם למי שנוסע בשעה 01:00 בלילה. 12. לאחר ששקלתי את כל הנתונים שהובאו לעיל, ובהתייחס לטיעוניהם של ב"כ הצדדים, ובהתחשב גם בדבריו האחרונים של הנאשם, בהם הביע חרטה והתנצל על מה שעשה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר של 20 חודשים, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל, שיחלו ביום מעצרו של הנאשם (7.4.07). את היתרה - 8 חודשים - ירצה הנאשם אם יבצע תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו כל עבירה מבין העבירות בהם הורשע הנאשם. ב. הנאשם לא יקבל רישיון נהיגה במשך 4 שנים מיום שחרורו מן המאסר. 13. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.תחבורה