סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

להלן גזר דין בנושא סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה: גזר - דין הצדדים הגיעו להסדר טיעון על פיו הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן בתפ' 8301/06 המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה- לפי סע' 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ונהיגה בזמן פסילה לפי סע' 10 + 62 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. כן הורשע הנאשם על פי הסדר טיעון באישום השני בת.פ. 8366/06 בעבירה אחת של הפרת הוראה חוקית לפי סע' 287(א) לחוק. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בת.פ. 8301/06, ביום 28.9.06 סמוך לשעה 12:00 נהג הנאשם ברכב, מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה ובהיותו בפסילה. שוטר אשר היה באותה עת סמוך לניידת בילוש הבחין בנאשם נוהג, ומכיוון שידע שהוא נמצא בזמן פסילה, הורה לו לעצור. הנאשם, הבחין בשוטר ושמע את הוראתו לעצור, הגביר את מהירות נסיעתו, והחל לנסוע במהירות ובפראות בעודו עוקף רכבים מימין ומשמאל. השוטר ועימו שוטר נוסף נכנסו לניידת הבילוש והחלו לנסוע אחרי הנאשם, כאשר הם מסמנים לו לעצור. הנאשם במנוסתו חצה צומת באור אדום, וגרם לרכבים הנוסעים בכיוון הנגדי לבלום בפתאומיות. על פי העובדות המפורטות באישום השני בכתב האישום בת.פ. 8366/06, ביום 8.12.06 היה הנאשם בביתו, אולם לא היה עימו איש מהערבים אשר היו אמורים לפקח עליו ובכך הפר את ההוראה החוקית של בית המשפט. כאמור, על פי הסדר הטיעון, הורשע הנאשם בעבירות בנוגע לאישומים אלו על פי הודעתו לעניין העונש הודע כי התביעה תעתור למאסר בן 42 חושים כולל מאסר על תנאי ופסילה, והנאשם יוכל לטעון לכל עונש אחר. תסקיר שירות מבחן מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 23, רווק, עלה לארץ בשנת 1991 עם אימו ואחיו, קשריהם עם האב נותקו עקב אלימותו. שירות המבחן התרשם משאיפותיו של הנאשם לתפקוד תקין ולשינוי באורחות חייו, אך עם זאת התרשם כי הוא מתקשה לממש משאלות אלו ולעיתים שם עצמו במצבי סיכון, ללא התייחסות להשלכות מעשיו. עד גיל 20 ניהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי, אז החל להדק קשריו עם חברים בשכונת המגורים ונחשף לחברה שולית, עמם החל לבצע עבירות. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד, עבד במקצועו כחשמלאי ומכונאי רכב במוסך. שבוע לפני גיוסו לצבא נפצע בתאונת דרכים, גיוסו נדחה והוא מצא עצמו מוגבל פיזית וחסר תעסוקה. בתקופה זו החל להתרועע עם חברה שולית ולעשן סמים. הנאשם שלל בעייתיות בתחום זה, ולדבריו בתקופה האחרונה ובשל היותו רצונו להינשא לבחירת ליבו, החליט לחזור למסלול חיים תקין. להערכתו, בשל היותו מוכר למשטרה, הוא נדרש לעיתים קרובות לחקירות במשטרה בעניין עבירות שלא ביצע. צויין כי הנאשם מתקשה להסתגל למעצר, סבל בתחילה מאלימות פיזית על ידי עצורים אחרים, אינו ישן בלילות מפחד מפגיעה נוספת, מבטא מצוקה נוכח אי הסתגלות לנורמות הנהוגות בכלא. קצינת המבחן מצאה כי הנאשם מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום בת.פ. 8301/06, אולם מתקשה לקחת אחריות מלאה על ביצוען, לטענתו, ברח מהשוטרים מפני שחשש מהתנכלות שווא. הנאשם הביע חרטה לאור המחיר הכבד אותו שילם. להערכת שירות המבחן, הנאשם נתון בעמדה קורבנית המתמקדת במחירים האישיים אותם שילם בעקבות התנהגותו. הנאשם ביצע את העבירה מתוך הפעלת שיקול דעת מוטעה, דפוסי חשיבה המאופיינים בקרב החברה העבריינית, והיעדר מיומנויות וכלים להתמודד עם מצבי דחק. לעניין האישום בת.פ. 8366/06, טען הנאשם כי אימו, הערבה אשר פיקחה עליו, יצאה מהדירה לרגעים ספורים, והשוטרים לא הסכימו להמתין אפילו מספר דקות כדי לחכות לחזרתו. לאור גילו הצעיר של הנאשם, נוכח חווית המעצר, רצונו לערוך שינוי ומבלי להתעלם מחומרת העבירות, סובר שירות המבחן כי יש מקום להתערבות טיפולית וכי הנאשם ייתרם מקשר טיפולי במסגרת צו מבחן. לאור זאת ממליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן לתקופה של שנה וחצי, במהלכה ישולב הנאשם בקבוצה טיפולית לצעירים עוברי חוק, וכן להטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. במידה ובית המשפט יטיל עליו עונש מאסר בפועל, ממליץ שירות המבחן להסתפק בתקופת המעצר לצד צו מבחן ומאסר מותנה ממושך. ראיות לעונש מטעם התביעה הוגש הרישום הפלילי של הנאשם. עיון ברישום הפלילי מלמד כי לחובתו של הנאשם עבירות קודמות כדלקמן: א. בת.פ. 4961/03 בבית משפט השלום בבאר שבע, נגזר דינו של הנאשם ביום 18.3.04 לקנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו, 6 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים בגין עבירת תקיפה כדי לגנוב. ב. בת.פ. 3297/03 בבית משפט השלום בבאר שבע, נגזר דינו של הנאשם ביום 4.5.04 לקנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו, 3 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, פסילה על תנאי מלקבל רישיון נהיגה במשך חודשיים לתקופה של שנתיים, פסילה בפועל של 14 יום, בגין עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמי. ג. בת.פ. 1474/04 בבית משפט השלום בבאר שבע, נגזר דינו של הנאשם ביום 25.11.04 ל-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, בגין עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. מטעם ההגנה העידה אימו של הנאשם, גב' תמר פוזיילוב שהעידה כי הנאשם תיפקד נורמטיבית, עבד ולמד אך לאחר פציעתו הקשה בתאונת דרכים התקשה להתמודד עם הכאב, הוא ילד טוב, עובד ומתנהג עמה יפה מאד, יש לו חברה והוא רוצה להתחתן. אחיו של הנאשם מר בוריס מולקנדור העיד כי דיבר עם מעסיקו ב"רמון הסעות", ואם הנאשם ישוחרר הוא יוכל להשתלב שם בעבודה, והדבר יעזור לשיקומו. טיעונים לעונש ב"כ התובעת ביקשה להטיל על הנאשם עונש של 42 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, וכן פסילה ממושכת של מספר שנים אשר תחל לאחר תום ריצוי המאסר. לדברי ב"כ התביעה, העונש הקבוע בחוק לעבירת סיכון אדם בנתיב תחבורה עומד על 20 שנות מאסר, והדבר נובע מחומרת העבירה, אשר מסכנת את אושיות השלטון, ופוגעת בצורה משמעותית באזרחים הרוצים לעשות שימוש בכביש. הימלטות מהשוטרים מעידה כי אין לנאשם מורא מפני החוק. לדברי ב"כ התביעה, אין זה המקום לקבל את המלצות שירות המבחן, מכיוון שהמסר מבית המשפט צריך להיות חד משמעי, ברור ובהתאם לפסיקה. בנסיבות אלו יש להטיל עונש מאסר ממושך ופסילה ממושכת אשר מביעים סלידה מההתנהגות הזו. במקרה דנן מדובר בנאשם עם עבר פלילי בסמים, שביצע את העבירה כשהוא מסכן את שלום הציבור. ב"כ הנאשם הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את העובדה שעלה לישראל עם אימו ואחיו, את אלימותו של האב אשר גרמה לניתוק הקשר איתו. לטענת הסניגור, הנאשם החל לצרוך סמים לאחר התאונה שגרמה לפציעתו הקשה ובכדי להקל על כאביו. זה מעצרו הראשון של הנאשם והוא סובל מקשיי הסתגלות בכלא, הוא מביע חרטה כנה על מעשיו ומבטא את רצונו להשתנות. ב"כ הנאשם מפנה לתסקיר, ממנו עולה הצורך בהתערבות הטיפולית, ומבקש להצטרף להמלצת שירות המבחן ומבקש כי בית המשפט יסתפק בתקופת מעצרו הארוכה, או לחילופין יוטל על הנאשם עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות וצו מבחן. ב"כ הנאשם מפנה לע"פ 1399/91 שם הודגשה החשיבות בשיקום העבריין, עד כי בנסיבות מיוחדות שיקולי השיקום יהוו שיקול מרכזי בעת גזירת הדין, וכן הודגש כי הענישה צריכה להיות אינדיוידואלית. ב"כ הנאשם ביקש לשקול לקולא את עברו הפלילי הדל ואת סיכויי השיקום הטובים. כן יש לשקול לקולא את הודאתו בכתב האישום בהזדמנות הראשונה, עוד לפני תחילת שלב הראיות ובכך סייע למדינה לסיים את ההליכים כנגד נאשמים אחרים המעורבים בתיק הנוסף. לטענת ב"כ הנאשם, כאשר משווים את המקרה דנן למקרים אחרים של "מרדפים בדרום", עולה כי המקרה דנן הוא קל יחסית, באשר המרדף נערך לאורך רחוב וחצי והסיכון בו היה מזערי. כן ביקש ב"כ הנאשם להדגיש כי מדובר במקרה בודד אשר אירע לפני 9 חודשים. בעניין הפרת ההוראה החוקית, טען ב"כ הנאשם כי אין להוסיף עוד על עונשו, מכיוון שהוא הוענש בכך שחזר למעצר ולא יכול היה להביא אף חלופה שהיא טובה מספיק כדי לשחררו. הסניגור ציין כי הנאשם היה עצור בין יום 6.10.06 לבין 6.11.06, וכן החל מיום 8.12.06 ועד היום. הנאשם עצמו, בעת דברו בפני ביהמ"ש אמר כי הוא מבין את מעשיו, מבקש סליחה ורוצה לחזור לדרך הישר. דיון בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן, תק-על 2004(4), 1262, דן בית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה על קולת העונש. במקרה דנן, הנאשם לא ציית להוראות השוטרים לעצור את הרכב בו נהג, התפתח מרדף שסיכן חיי אדם, הנאשם המשיך לנסוע גם לאחר שהשוטרים ניסו ללכוד אותו, תוך שהוא גורר עימו את השוטרים וגורם לפציעתו של אחד מהם. בית המשפט קיבל את הערעור תוך שקבע: "המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם." עברו הפלילי של הנאשם הנ"ל כלל 36 הרשעות בעבירות תחבורה. בית המשפט העליון העמיד את עונשו על 4 שנות מאסר בפועל, ותקופת פסילה ל-6 שנים שתחילתן במיום השחרור מהכלא. כן הושארה על כנה פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי של 1,000 ₪ לכל אחד מהשוטרים. בע"פ 800/05 סאמי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 1408, נדון ערעור על גזר דין אשר השית על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר, 18 חודשי מאסר על תנאי ופסילה למשך 5 שנים. בערעור נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, לגילו הצעיר, ולהמלצות שירות המבחן להסתפק בעבודות שירות ובמאסר על תנאי. בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את החשיבות הכבדת העונש במקרים כאלו על מנת למגר את ההפקרות הנוהגת בכבישי הדרום. (ראו גם בע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 4257, שם נדחה ערעור הנאשם על חומרת העונש שנגזר ע"י ביהמ"ש המחוזי שהשית על הנאשם 4 שנות מאסר ו-6 שנות פסילה.) בת.פ. 8156/04 מדינת ישראל נ' אלעסם אדם () הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בנסיבות של בריחה מהמשטרה תוך כדי נסיעה מהירה ופראית. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה ואת הפיכת המרדפים באזור הדרום ל"מכת מדינה" אותה יש למגר. עם זאת, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות של הנאשם לאור ילו הצעיר, העדר הרשעות קודמות, ניהול אורח חיים נורמטיבי, בן למשפחה בדואית חסרת השכלה שהשתלב בלימודים באוניברסיטת בן גוריון, נמצא בשנה השלישית ללימודיו ועובד למחייתו ולפרנסת משפחתו. בנסיבות אלו ותוך איזון האינטרסים גזר בית המשפט על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי ל-6 חודשים, ופסילת רישיון לתקופה של 3 שנים. בת.פ. 8226/05 מדינת ישראל נ' מורן קרדונה () הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועבירת נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. במקרה זה נהגה הנאשמת כשהיא שתויה וללא רישיון נהיגה. תוך כדי נהיגה פגעה בניידת, נסעה באופן פרוע ומהיר, כאשר היא מסכנת את הנוסעים בכביש, ולבסוף נסעה אחור וגרמה נזק בסך 2,000 ₪ לרכב חונה. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות, אך עם זאת התחשב בנסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת, את העובדה כי מדובר במעידה חד פעמית כשהיא לוקחת את מלוא האחריות, את גילה הצעיר, העדר עבר פלילי ואת יציבות מצבה לאחר ביצוע העבירה. שירות המבחן המליץ להימנע מעונש מאסר בפועל, מתוך חשש שהדבר יחשוף אותה לחברה עבריינית ויפגום במאמציה לבסס את חייה הבוגרים באופן נורמטיבי. בית המשפט קבע כי מדובר באחד המקרים החריגים בהם יש לסטות מהכלל ולשקול אל שיקולי שיקום הנאשמת באופן שגובר על האינטרס הציבורי והרתעת הרבים. לאור זאת נגזרו על הנאשמת 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי ל-6 חודשים, ופסילת רישיון לתקופה של 3 שנים. בת.פ. 8267/05 מדינת ישראל נ' קורסלן קבדין () הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של סיכון חייי אדם בנתיב בתחבורה ונהיגה ללא רישיון. במקרה דנן, נהג הנאשם, ללא רישיון נהיגה, ברח מהמשטרה תוך נהיגה מהירה ופראית ועבר בצומת באור אדום. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש שירוצה בעבודות שירות לתועלת הציבור ולחילופין עונש שיבוצע בעבודות שירות. בית המשפט שקל את גילו הצעיר של הנאשם, את עברו הנקי, את אורח חייו הנורמטיבי, את העובדה כי ההליכים המשפטיים מהווים גורם מרתיע, את הודאתו ואת החרטה שהביע, את לחימתו במלחמת לבנון, ואת התסקיר החיובי. כן שקל בית המשפט את העובדה שלא נגרם נזק. בית המשפט העדיף את האינטרס השיקומי, וגזר על הנאשם עונש שהנאשם יוכל לבצעו מבלי לקצר את שירותו הצבאי. עונש הכולל 400 שעות לתועלת הציבור ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים שאינה חלה על נהיגה במסגרת צבאית, וכן שנת מאסר על תנאי. עינינו הרואות כי ביהמ"ש רואה בחומרה רבה עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ומציין את החשיבות בהטלת עונשים כבדים תוך מאמץ למגר תופעה חמורה זו בעיקר בכבישי הדרום. בענייננו, כאמור נהג הנאשם מבלי שיהיה לו רישיון נהיגה ובהיותו בפסילה, ברח מהשוטרים שהורו לו לעצור תוך שהוא נוהג במהירות ובפראות ואף חצה צומת באור אדום כשהוא מסכן את בטיחות הנוסעים בנתיב תחבורה, והרי לנו מרדף נוסף- אחד מני רבים- בכבישי הדרום, התופעה החמורה אותה יש למגר. הוסף על כך את קשיי הנאשם לקחת אחריות ולראות את הסיכון שבמעשיו ואת עברו הפלילי בגין החזקת סמים לשימוש עצמי ותקיפה במטרה לגנוב. לקולא יש לראות את הודאתו בעבירות המיוחסות לו, את הבעת החרטה, גילו הצעיר ונסיבות חייו הקשות. ראיתי לנגד עייני את שיקולי שיקומו של הנאשם כפי שתוארו ע"י קצינת המבחן אולם לאור חומרת העבירה אינני מוצאת לנכון לקבל את המלצותיה. במקרה דנן, כשמדובר בתופעה רווחת וכל כך חמורה יש לתת משקל יתר לשיקולי ההתרעה. אשר על כן, ולאחר עריכת איזון בין שיקולי הענישה אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א) מאסר בפועל בן 30 חודש בקיזוז ימי מעצרו. ב) מאסר על תנאי בן 18 חודש למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. ג) פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא.משפט תעבורהסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהתחבורה