סטיה לנתיב הנגדי - תאונה קטלנית

להלן גזר דין בנושא סטיה לנתיב הנגדי - תאונה קטלנית: גזר - דין הנאשם , הובא לדין על כי, ביום 20/9/05, סמוך לשעה 18:00, נהג ברכב מסחרי מסוג ניסאן מס' רישוי 29-099-35 (להלן: "הרכב"), בכביש 918 (להלן: "הכביש"), מכיוון קיבוץ גונן לכיוון מושב גדות. יחד עימו ברכב נסע נועם (להלן: "נועם") שישב במושב הקדמי. על פי הנטען בכתב האישום, נהג הנאשם ברכב כשהוא שיכור, כאשר רמת אלכוהול בדמו היתה 98.1 מ"ג לפחות. עוד נטען כי, הנאשם נהג ברכב שעה שהיה עייף ברמה גבוהה ובמצב אשר מנע ממנו את השליטה ברכב ובכך גרם לסיכון עוברי הדרך. באותה עת, בנתיב השמאלי של הכביש, כיוון נסיעת הנאשם, ולכיוון הנסיעה הנגדי, נהגה המנוחה, רכב פרטי מסוג פורד פיאסטה מס' רישוי 19-153-65 (להלן: "הפרטית"). יחד עמה ברכב נסעו בתה בת 14, בנה בן 11 שנים, וכן בן 11 ובת 12. הנאשם נהג בפזיזות ובקלות דעת, במצב שלא אפשר לו שליטה מוחלטת ברכב, במהירות בלתי סבירה ולא התאים את נהיגתו לתנאי הכביש. לכן בהיותו בק"מ 24.2 שבכביש, מקום בו כניסה לעקומה ימינה בכיוון נסיעתו, איבד את השליטה ברכב וסטה שמאלה אל הנתיב הנגדי והתנגש עם חזיתו הקדמית שמאלית של הרכב, בפינה הקדמית שמאלית של הפרטית (להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה, נהרגה המנוחה וארבעת נוסעי הפרטית נפגעו, גם הנאשם ונועם נפגעו. כל הנפגעים נזקקו לטיפול רפואי ושני כלי הרכב ניזוקו. בעת התאונה מזג האויר היה נאה, הראות היתה טובה והכביש היה תקין. מיד לאחר התאונה, ובעודם במקום התרחשותה, פנה הנאשם אל נועם וביקש ממנו כי, בחקירה המשטרתית ימסור הודעת שקר, ולפיה הוא נהג ברכב בזמן התאונה. הנאשם ידע, או היה עליו לדעת, בנסיבות התאונה כי נפגעו אנשים ולמרות זאת, נמלט רגלית מן המקום. לפיכך, מייחסת המאשימה לנאשם את העבירות הבאות: [א] הריגה, - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). [ב] מעשה פזיזות, תוך נהיגת רכב, - עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק. [ג] נהיגה בשכרות, - עבירה לפי סעיפים 63(3), 40 ו- 64ב' לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). [ד] עזיבת מקום התאונה, - עבירה לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"), סעיף 60 לפקודת התעבורה. [ה] נהיגה בקלות ראש, שגרמה לנזק לאדם ולרכוש, - עבירה לפי סעיף 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה. [ו] נהיגה במהירות בלתי סבירה, - עבירה לפי סעיף 51 ו- 52 (4) לתקנות, יחד עם סעיף 68 לפקודה. [ז] סטיה מנתיב נסיעה, - עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות, יחד עם סעיף 68 לפקודה. תחילה כפר הנאשם באשר יוחס לו בכתב האישום. אולם, עוד בטרם נשמעו ראיות, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון, לפיו הנאשם חזר בו מכפירתו וכתב האישום תוקן. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. לבקשת הסניגוריה הוזמן תסקיר קצין מבחן. תסקיר קצין המבחן: מן התסקיר למדתי כי, הנאשם כבן 38, עובד כמנהל מחלקת קירור. קודם לתאונה, עבד במפעל אחר, כמנהל צוות אולם, פוטר בעקבות מעורבותו בתאונה. מצוי בהליכי גירושין לפי דרישת זוגתו. לבני הזוג שלושה ילדים בגילאים 5-9, המתגוררים עם האם. הנאשם הביע כאב עמוק נוכח הגירושין והניתוק מילדיו. לנאשם אב ואחות, אמו נפטרה לפני כ- 5 שנים. אחותו בת 35, נשואה ומנהלת משק בית עצמאי. הנאשם הדגיש את הצער והכאב, שהוא חש כלפי הילדים היתומים, שאיבדו את אימם. המשפחה המורחבת תומכת בו מאז האירוע הקשה ולאורך התקופה. מנסה להדחיק ככל שניתן את אירוע התאונה הקשה. ניכר בנאשם שהוא מתייסר ומכה על חטא ומתקשה לסלוח לעצמו. עוד הוא טוען כי, באותו יום חגגו יום הולדת לאחד העובדים לכן שתה קוניאק. רק ברגע האחרון החליט לצאת הביתה, משום שלא נסע הביתה כל יום בגלל המרחק. נהג כי, לא חש שהוא שיכור, או מסוחרר ועל כן סבר שאין מניעה בנהיגתו. הכביש מפותל, באחד הפיתולים הוריד לרגע את הראש וכשהרים אותו ראה את הפרטית חבולה בצד הכביש. כאשר יצא וראה את הדם והילדים בוכים, איבד את עשתנותיו ומתוך תחושת אשמה, פנה לנוסע שהיה עימו, בבקשה שיקח על עצמו את האחריות לתאונה. כשהתקשה לשלוט ברגשותיו ברח לשדה הסמוך. מאז האירוע מלווה אותו כמיהה להשיב את גלגלי הזמן לאחור ובעיקר מתחרט על החלטתו לנהוג ברכב באותו יום. זכרונות האירוע מלווים אותו ללא הרף. תיאר תחושת אשמה, נוכח העובדה שבשל מעשיו נהרגה אישה. זמן קצר לאחר התאונה התפרקה משפחתו בשל כך שאישתו ביקשה להתגרש ועל כן הוא חש כי חייו הינם חסרי ערך ומשמעות, לכן עשה שני ניסיונות אובדניים שנכשלו. שלל מחשבות אובדניות בהווה, מנסה כיום לתת ערך ותכלית לחייו, סביב הקשר עם ילדיו ומאהבתם כלפיו. הביע נזקקות לטיפול. אולם, משדובר בעבירות והחמרות, נמנע קצין המבחן מהמלצה טיפולית. טיעוני הצדדים לעונש: [א] מטעם המאשימה נשמעה עדותו של מר חיים יצחקי, בעלה של המנוחה ואבי יתומיה. העד מסר כי, היה נשוי למנוחה 23 שנים, נולדו להם חמישה ילדים, שניים מהם משרתים ביחידות קרביות בצה"ל, כפי שחינכה אותם לאהבת האדם והארץ. המנוחה תרמה רבות לחברה, הן תרבותיות והן ערכית. מיום שהמנוחה נהרגה נותר אלמן, המטופל בשלושה ילדים קטנים יתומים. כל המשפחה כולה נעצרה מלכת. קשה עליהם להמשיך את החיים כסדרם. קשה להמשיך ולגדל הילדים לבד. שניים מילדיו, נפגעו בתאונה והם סובלים מטארומה קשה. מאז המקרה, הבת השלישית מטופלת אצל פסיכולוג. גם הבנים שבצבא חדלו מלהשתתף בקורסים בצבא. אין עוד חגים שמחים, אין שבתות טובות ואין שמחת חיים, רק אובדן וצער. [ב] התובע טען כי, לנאשם זה עבירות פליליות קודמות, בגין שני מקרים של פגיעה ברכוש ושלוש עבירות תעבורה, הגם שאינן חמורות. הנאשם במעשהו גרם לתוצאות הקשות, הכל כמפורט בכתב האישום בו הודה. הנאשם הרשה לעצמו לנהוג רכב למרות ששתה קודם לכן אלכוהול וכשהיה בדמו עובר לתאונה פי שניים מהמותר. מצבו זה מנע ממנו לנהוג בביטחה ולמנוע סיכון מעוברי הדרך מעצם נהיגתו. מצבו לא איפשר לו להפעיל שיקול דעת ולנקוט באמצעים סבירים ונכונים אפילו הפשוטים ביותר כדי למנוע הסכנה, ואת התוצאה הקשה שנגרמה. במידה ואכן הכביש היה בעייתי ובקטעים שונים משובש, הרי על אחת כמה וכמה היתה זו הסיבה שנהג אשר נוסע בכביש כזה יגביר עירנותו וזהירותו. אפשרות שכזו לא עמדה לרשות הנאשם, בהיותו שיכור, לא היתה לו שליטה על הרכב, ובכך לא יכול היה למנוע סיכון עוברי הדרך. תפקידו של בית המשפט במלחמה בתאונות הדרכים הוא לפסוק עונשים מרתיעים, כדי שיגרמו להרתעת ציבור הנהגים. על העונשים לשקף לא רק את חומרת המעשה אלא אף את חומרת התוצאה. התובע הגיש לבית המשפט פסיקה המצביעה על רמת ענישה מקובלת. ציין כי, בתקופה האחרונה, מסתמנת מגמה להעלאת רמת הענישה על כל מרכיביה, בפרט שעה שמדובר בתאונה בה קיפח אזרח חייו. בעניננו, רמת הפזיזות וחוסר האיכפתיות, שיוויון הנפש הינן גבוהות וחמורות ויש ליתן עונש בהתאם. לפיכך, ביקש התובע להטיל על הנאשם עונש שיכלול מספר רב של שנות מאסר, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי וקנס. [ג] מטעם הנאשם העידו שני עדים. תחילה מסר עדות מעבידו, מר גרי רמון, אשר טען כי, הנאשם עובד תחת פיקוחו מזה כשנה והוא עובד נאמן, איכותי ומסור. כן נמסרה עדות אחותו של הנאשם, שהיא אשר תמכה בו לאורך התקופה שמאז התאונה. עדה זו מסרה על המשבר הקשה שבחייו, מאז התאונה הוא איבד את משפחתו, וכל יום הוא מתמודד עם האובדן הקשה שבחייו הפרטיים ועם תוצאות התאונה, איננו ישן בלילות, והוא אף ניסה להתאבד פעמיים. אחותו היא רופאה פסיכיאטרית והסבירה את גודל הטראומה שהנאשם חווה. [ד] הסניגורית בשם הנאשם טענה כי, על אף שהנאשם שתה משקאות חריפים ובדמו היתה רמת אלכוהול של 98 מ"ג, הרי שהתאונה לא ארעה בשל כך, או לא רק בשל כך. מדגישה כי, בכל שלושת הודעותיו טען הנאשם כי, הוריד את עיניו לרגע מהדרך ובשל כך ובשבריר שניה, ארעה התאונה. ביציאה מקיבוץ גונן ולאחר כ- 4 וחצי ק"מ, ארעה התאונה. עד למקום התאונה יש עיקולים רבים בכביש. אין מדובר בכביש סטנדרטי, רוחבו של הכביש במקום הוא כ- 4.80, במקום אין קו הפרדה כלל, הנאשם נכנס לעיקול במהירות של 61 קמ"ש, כשהמהירות המותרת במקום היא 80 קמ"ש. כך שגם המהירות בה נסע לא היתה חריגה כלל. הכביש היה חשוך, שדה הראיה היה אך ורק טווח אורות הרכב. על פי חוות דעת של ד"ר איתמר שרון, מטעם המאשימה, יתכן ואחד הגורמים לתאונה היה תקר בגלגל, אי אפשר להתעלם מגורם זה. הרכב עבר טסט יומיים לפני האירוע. באשר לעזיבתו את מקום התאונה, הנאשם ביקש מנועם שישב לידו להזמין אמבולנס, ועזב בשל סערת הנפש בה היה מצוי כשראה את תמונת מקום התאונה. הנאשם רק פנה אל השדה הסמוך ולאחר רבע שעה נמצא על ידי המשטרה. מפנה ומדגישה את הנסיבות האישיות מאז התאונה, כמפורט בתסקיר קצין המבחן. מבקשת כי המאסר לא יהיה ארוך. שיקולי ענישה: נראה כי, הכל כבר מבינים ויודעים שהקטל בדרכים הינו מכת מדינה הנעוץ ברובו בגורם האנושי. חוסר הזהירות, חוסר ההתחשבות, חוסר הכבוד ההדדי המאפיין את נהיגת רבים מהנהגים, הינו ניכר מהגורמים לריבוי התאונות הקשות. היטיב לבטא זאת כב' המשנה לנשיא, השופט חשין, בע"פ 1186/04 חוסאם אבו טריף נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(ד), 3101, שם בעמ' 3105, כאשר אמר: "לא יעבור יום שלא נשמע בו על תאונת דרכים קשה שאירעה בכבישי הארץ, לעיתים קרובות - קרובות יתר על המידה - תאונה מקפחת חיים לעיתים תאונה החותכת בגופם של אנשים והופכת אותם נכים, כואבים ו/או אומללים לכל חייהם. ולעיתים קרובות - קרובות יתר על המידה - "הגורם האנושי", הוא הסיבה המידית לתאונה; קלות דעת, פזיזות, אדישות, נמהרים של אוחזי ההגה. תאונות הדרכים היו כמגיפה הפושטת בקהילה ומותירה אחריה חללים כחידק - מוות שאין יכולים לעמוד בפניו. הגיעה עת שבתי המשפט יעלו תרומתם לעצירת המגיפה, להשמדת חיידק - המוות. תרומה זו פירושה היא הטלת עונשים חמורים על שנמצאו מדביקים אחרים בחיידק - המוות, ועל מי שהתנהגותם מסייעת למגיפה להוסיף ולהתפשט". אני סבורה כי, במקרה שבפנינו נצטברו מספר גורמים אנושיים יחדיו ויצרו תמונה קשה של התנהגות הנאשם. תחילה נזכור כי, הנאשם נהג את הרכב לאחר ששתה משקאות חריפים ובדמו היה אלכוהול בכמות כפולה מהמותרת. ברור שעובדה זו, כשלעצמה, הינה הגורם המכריע לתאונה. נאשם זה אשר נהג את הרכב תחת השפעת משקאות משכרים, בכביש שאינו כביש סטנדרטי, אלא כביש צר ובו פיתולים רבים, שהיה גם חשוך, צריך היה להיות ערני במלוא חושיו. נהיגה בכביש כזה, מחייבת נהג לשלוט שליטה מלאה ברכב, לנהוג בו בזהירות, במתינות ותוך התחשבות ברכב הנוסע ממול. מי אשר נוטל הגה לידיו, ונוהג רכב שהינו כלי מסוכן, לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים, צריך לדעת כי מעשהו אסור, ויכול לגרום נזק כבד למשתמשים התמימים בדרך, על לא עוול בכפם. מי אשר למרות זאת, מתיר לעצמו לנהוג ברכב שעה שבדמו רמת אלכוהול אסורה, עושה כן תוך אדישות לתוצאות הקשות, אשר קרוב לוודאי יכול שיצמחו מהתנהגות אסורה זו. אדישותו לתוצאות מעשהו כמוה, כחוסר איכפתיות לתוצאה. דרך התנהלות זו, של אלה המורשים לנהיגה צעירים, כבוגרים, שומה על בתי המשפט להוקיע בדרך של ענישה תגמולית ומתריעה. אלא, שהנאשם שבפני, לא רק שהתיר לעצמו לשבת מאחרי ההגה, שעה שידע כי, בדמו אלכוהול, אלא, אף עזב את מקום האירוע ולא הגיש עזרה לנפגעים, פרט לכך שביקש מנועם, שנסע יחד עימו ברכב, להזמין אמבולנס. מעשהו זה של הנאשם, אותו הוא מייחס לסערת הנפש בה היה נתון, הינו מעשה חמור מכשלעצמו. ברור לכל כי, מי אשר מעורב בתאונה, או יכול בדרך כלשהיא להגיש עזרה לנפגעים, חייב לעשות כן. אלא שהנאשם שבפני גם התיר לעצמו לנהוג תחת השפעת אלכוהול, לנהוג בקלות ראש ובמצב שאינו שולט שליטה מלאה ברכב, גם גרם לתאונה ועזב את מקום התאונה. הנאשם בעניננו, סטה לנתיב הנסיעה הנגדי, בכניסה לעקומה, למרות שהיה עליו להזהר שבעתיים בכניסה לעקומה, להוריד מהירות נסיעתו כך שתתאים לתנאי הדרך. כך עליו היה לנהוג, ולו כך נהג היתה התאונה נמנעת. לצד חומרתה של ההתנהגות והצורך בהרתעה יש לשקול, בכל מקרה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד לפנינו לדין. כפי שכבר פרטנו בפרק המביא את דברי קצין המבחן, ושמענו מעדי האופי, הנאשם אדם נורמטיבי, אב לשלושה ילדים, בן 38, אשר מאז התאונה חייו נהרסו לחלוטין. משפחתו נתפרקה והוא אינו חש טעם בחייו ואף עשה שני ניסיונות אובדניים. הנאשם חש צער עמוק וכאב עמוק על אותם יתומים שאמם נהרגה בתאונה ואלה אשר נפצעו וסבלו נזק וכאב רב. לנאשם, שהינו נהג שנים רבות, שלוש הרשעות בתעבורה, שהינן עבירות טכניות ולא בטיחותיות. לנאשם הרשעה פלילית אחת בגין עבירת רכוש לפני כ- 8 שנים, כך שניתן בהחלט לאמר כי, בפנינו נאשם אשר מנהגו בשנות חייו, הוא מנהג אנשים נורמטיבים. ניתן לכנות את הנאשם "נהג נורמטיבי" על פי הרשעותיו הקודמות. אלא, שעברייני תנועה הגורמים לתאונות דרכים קטלניות, פעמים הרבה הינם אנשים נורמטיבים. התוצאה הקטלנית היא המחייבת התייחסות אחרת לערך קדושת החיים הנקטלים ונקטפים בדמי ימיהם, וגורמים נזק, צער וכאב ליתומים, לבני הזוג, למשפחה ולחברה ככלל. אל לנו ללכת שבי אחר הנסיבות האישיות הקשות הפוקדות נאשם זה, בעיקר בעקבות התאונה הקשה שארעה בגין נהיגתו האסורה. עלינו להעדיף את האינטרס הציבורי שבהרתעת הכלל ושליחת מסר ברור לציבור כי, הנוהג כך, וגרום לתאונה כה קשה, יענש במיצוי הדין ובדרך תגמולית נכונה. יחד עם זאת, אין ספק שיש להתחשב במצבו הנפשי הקשה של הנאשם ובאירועים אשר חווה מאז התאונה ועד היום ובפרט בצער העמוק שהוא מביע, בכאב רב על אשר ארע. אין כל ספק כי, כחלק מהעונש, גם לאחר ריצוי עונש מאסר, ישא עמו הנאשם את הצער והכאב ותחושת האשם כל חייו. יש להביא במנין השיקולים את ההודאה והבעת החרטה כמי שמכה על חטא ומבקש סליחה. לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות כולן, ואת שיקולי הענישה, תוך מתן איזון ראוי לכל אחד מגורמי הענישה, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: [א] 30 חודשי מאסר. [ב] שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וזאת על העבירות של נהיגה בשכרות והריגה. [ג] אני פוסלת הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים, בניכוי התקופה שבה נפסל מנהלית, וכן נפסל עד לתום ההליכים מיום 9/7/06. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיבתאונה קטלנית