נהיגה בשלילה בלי ביטוח

להלן פסק דין בנושא נהיגה בשלילה בלי ביטוח: פסק דין 1. המערער הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בצפת בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקיפה. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימים מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שנתיים, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 36 חודשים, חתימה על התחייבות בסך של 20,000 ₪ שלא יעבור אותה עבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה במשך שנתיים, מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך שנתיים שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה, וכן מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים והפעלת עונש המאסר על תנאי של 4 חודשים שהוטל עליו בבית משפט לתעבורה בצפת ביום 15.6.05, בתיק 1010/05, כך שחציו יהא חופף לעונש המאסר שהוטל במסגרת תיק זה וחציו במצטבר. סה"כ הוטלו על המערער 8 חודשי מאסר בפועל אשר יהיו מצטבר לעונש המאסר שהוטל בתיק פלילי 1066/06 בבית משפט מחוזי בנצרת. 3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 9/10/05 נהג המערער ברכב פרטי מסוג טיוטה, על אף שהודע לו כי הינו פסול מנהיגה ל- 8 חודשים בתיק 1010/05 בביהמ"ש לתעבורה צפת מיום 15/6/05 בנוכחותו. רשיון הנהיגה הופקד ביום 1/9/05. באותה עת נהג המערער ללא ביטוח תקף. 4. א. ב"כ המערער הלין על חומרת העונש שהוטל על המערער, ומיקד את עיקר טענותיו לעונש הפסילה בפועל שהוטל על המערער. ב"כ המערער טען, כי ביהמ"ש קמא שגה עת לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המערער הודה וחסך מזמנו היקר של ביהמ"ש. עוד טען כי ביהמ"ש קמא לא נתן משקל של ממש לשורת הנימוקים לקולא, שהזכירם בגזר הדין והודיע כי הוא לוקח אותם בחשבון. ב"כ המערער הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, מדובר בבחור צעיר כבן 28, קשה יום, בן למשפחה שכולה, חייו היו קשים ורצופים כאב ושכול, המערער חסר השכלה, בעל אפשרות תעסוקה מוגבלת, עיקר עבודתו, פיקוח על בקר משפחתי המפוזר בשטחים, ורשיון הנהיגה נחוץ לו לצורך פרנסתו, וכאסיר משוחרר יהיה מוגבל עוד יותר באפשריות התעסוקה שלו בהיעדר רישיון נהיגה. עוד טען ב"כ המערער כי טעה ביהמ"ש קמא שלא נתן משקל מספיק לעובדה כי המערער הביע חרטה כנה ואמיתית. הוסיף, כי המערער אינו מפחית מחומרת העבירות בהן הורשע, אולם בנסיבות המקרה יש כדי להטות את הכף לעבר קולת העונש, ולבטל רכיב אחד מגזר הדין- פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 36 חודשים. טען עוד, כי פסילת רישיון נהיגה לתקופה כה ארוכה, כמוה כאיון שיקול שיקומי וטיפולי. לסיכום, ב"כ המערער ביקש להקל בעונשו של המערער, ולבטל את פסילת הרשיון כדי לאפשר למערער לשקם את חייו ולעלות מחדש על דרך המלך. ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות הערעור. הפנה לעברו התעבורתי וציין כי, מדובר במערער, שהוא מחזיק ברשיון נהיגה 10 שנים, כאשר לחובתו 54 עבירות קודמות, לא כולל ההרשעה נשוא תיק זה, חלק מההרשעות הן מן החמורות. לאור האמור, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור תוך הדגשה כי פסילה לאורך 3 שנים יש לה את הערך העונשי וההרתעתי העצמאיים מכל הרכיבים האחרים. 5. אין להקל ראש בעבירות בהן הורשע המערער, המדובר בעבירות חמורות שהפכו לרעה חולה בחברתנו, והאינטרס הציבורי מחייב ענישה מרתיעה, לרבות מאסר בפועל או מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. בית המשפט העליון התייחס לא אחת לרמת הענישה הראויה למי שנוהג בזמן פסילה בקובעו כי העונש הראוי למעשים כגון דא כולל מאסר בפועל לתקופה הולמת. (ראה רע"פ 410/04 - זאב מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 2134 ורע"פ 7019/04 - ניר אופיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 1758 ). ברע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מדינת ישראל .תק-על 94(2), 2366, נטען בפני בית המשפט העליון כי רמת הענישה המקובלת בעבירות אלה היא מתונה הרבה יותר, ובית המשפט העליון קבע כי: "לא הוכח בפני כי אמנם כך הוא הדבר, אולם מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת. אם, כפי שנטען, מקובלת ענישה מתונה יותר, כי אז ראוי שתשתנה ותונחה ברוח פסיקה זו". עם זאת יש לבחון כל עבירה ונסיבותיה וכל נאשם ונסיבותיו, כאשר הכלל הוא שהענישה אינדיווידואלית, ובית המשפט מחוייב למצוא את האיזון הראוי בין השיקול ההרתעתי לבין נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. 6. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המערער עולה, כי למערער 54 הרשעות קודמות שכוללות בין היתר , נהיגה ללא ביטוח וכן נהיגה בזמן פסילה, עבירות שהן דומות לעבירות בהן הורשע המערער בתיק הנדון, דבר אשר מלמד כי בפנינו אדם אשר מזלזל ורומס ברגל גסה את חוקי התעבורה, אדם אשר לא לומד לקח וחוזר לסורו. כך שביום 23/3/05 נתפס המערער נוהג בזמן פסילה וללא ביטוח ונדון בפני ביהמ"ש קמא, ביום 15/6/05 (בתיק 1010/05), לפסילה בפועל לתקופה של 8 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים, וכן מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שנתיים, שהוא בר הפעלה בתיק זה. לאחרונה, נדונה סוגייה דומה בביהמ"ש העליון. היה מדובר בנאשם אשר הורשע בביהמ"ש לתעבורה בתל-אביב, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף. ונגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים, וקנס בסך 1000 ש"ח. כן הפעיל ביהמ"ש, בחופף, עונש מאסר מותנה בן עשרה חודשים שעמד כנגד הנאשם בגין הרשעה קודמת. בגזר דינו, התייחס ביהמ"ש לתעבורה לעברו הפלילי והתעברותי של הנאשם, ולעובדה כי העונשים שהוטלו עליו עד כה לא הרתיעו אותו מלשוב ולנהוג ללא רישיון. הנאשם הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי וטען, כי ביהמ"ש לתעבורה לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, לרבות המצוקה הכלכלית אליה נקלע, ולכך שנאלץ לנהוג ללא רישיון כדי לפרנס את משפחתו. עוד טען, כי בגזירת העונש לא התחשב ביהמ"ש בכך שהוא הודה במעשים אשר יוחסו לו וחסך זמן שיפוטי. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור. הנאשם הגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון דחה גם הוא את הבקשה בקובעו כי: "מעבר לדרוש אוסיף, כי נחה דעתי שהעונש אשר הושת על המבקש אינו מגלה פן של חומרה, שהרי אין מדובר במי שמעד לראשונה, אלא במי שחטא ושב וחטא בנהיגה בזמן פסילה. נראה אפוא כי המבקש פרש לא נכון את הענישה המתונה שננקטה נגדו עד כה, עד שגם מאסר על תנאי לא הרתיעו מלחזור לסורו" (ראה רע"פ 1575 יוסף משיח נגד מדינת ישראל מיום 22/2/07, פורסם באתר המשפטי של ניבו). 7. עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מלמד, כי הוא שקף את מכלול השיקולים לרבות חומרת העבירות בהן הורשע המערער, הרשעותיו הקודמות, נסיבותיו האישיות וכן הודאתו. הננו שותף לדעתו של ביהמ"ש קמא כי המערער אכן רמס ברגל גסה החלטות שיפוטיות, זלזל והתעלם מחוקי המדינה ולא נרתע מעונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו. ביהמ"ש קמא התחשב בהודאתו של המערער, בחרטתו ונסיבותיו האישיות ונמנע להטיל עליו מאסר בפועל לתקופה ממושכת יותר בשים לב , לעברו המעיד עליו כעבריין תעבורה מועד. 8. סוף דבר, העונש שנגזר ראוי ומאוזן בנסיבות העניין, ואינני רואה כל הצדקה להתערב בגזר הדין. 9. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הערעור.משפט תעבורהנהיגה ללא ביטוחשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילה