נהיגה בשכרות עונש מינימום

סעיף 39 א לפקודת התעבורה קובע כי אם הורשע אדם על עבירץ נביגה בשכרות - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה -פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר. הנסיבות המיוחדות שיצדיקו תקופת פסילה פחותה מזו שנקבעה כתקופת מינימום בחוק, לא הוגדרו בחוק, אלא נותרו לשיקול דעתו של בית המשפט. להלן פסק דין בנושא נהיגה בשכרות עונש מינימום: פסק דין 1. המערער הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בנצרת בגין עבירה של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ותקנות 26(2) ו- 169ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו את העונשים הבאים: א. קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימים מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-4 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.07. ב. פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים. ג. פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 10 חודשים בניכוי 30 יום פסילה מינהלית. ד. לחתום על התחייבות בסך של 10,000 ₪ שלא יעבור אותה עבירה במשך שנתיים, במידה ולא יחתום על ההתחייבות תוך שבוע ימים ייאסר ל- 7 ימים. ה. 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים או עבירה שעניינה סירוב להיבדק. ו. צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות, וזאת בהתאם לתוכנית אשר תגובש על ידי שירות המבחן. 3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 05/06/04 נהג המשיב ברכב בהיותו שיכור ותחת השפעת משקאות משכרים. 4. א. ב"כ המערערת הלין על קולת העונש שהוטל על המשיב וביקש להחמיר באופן משמעותי בעונשו, במובן זה שתוטל על המשיב פסילה בפועל לתקופה שאינה נופלת מתקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק, אשר עומדת על שנתיים, טען כי הפחתה ברף העונש המינימאלי מביאה להפחתה בחומרתה של העבירה. בטיעוניו בפניי, מיקד ב"כ המערערת את הערעור לעניין הפסילה בפועל וטען כי לא היו שום נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מעונש המינימום. ב"כ המערערת, ציין כי בתי המשפט התייחסו בשורה ארוכה של פסקי דין לחומרה היתרה הגלומה בעבירה של נהיגה בשכרות, אשר הינן בבחינת מכת מדינה ויש לנקוט ענישה מחמירה שתרתיע ציבור הנהגים מפני נהיגה בשכרות. עוד טען כי, נסיבותיו האישיות של המשיב, כפי שפורטו בתסקיר שנערך על ידי שרות המבחן, הודאתו בביצוע העבירה וכן עברו הלא כבד בהרשעות תעבורתיות קודמות, אינם מהווים טעם מיוחד להפחתה בעונש הפסילה המינימאלי, כדרישת החוק . ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות הערעור, הדגיש כי שיקול הדעת של ביהמ"ש קמא לפסוק פסילה בפועל פחות מתקופת המינימום, היה בהתאם לנסיבות המיוחדות בתיק. ב"כ המשיב הפנה לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב אשר פורטו בתסקיר של שירות המבחן, וכן להמלצות שקיבל המשיב ממקום העבודה. עוד ציין ב"כ המשיב כי, המשיב עזב את המסיבה, כשקיבל טלפון מאמו שהיתה במצב קשה, הוא לקח אותה לבית חולים ושם, ליד בית חולים פוריה, הוא נתפס עם כמות אלכוהול לא כל כך גבוהה. 5. אכן עקרונית צודק ב"כ המערערת, כי העבירות שהורשע בהן המשיב חמורות ובתי המשפט נוטים בד"כ בעבירות כגון דא, להורות על פסילה בפועל של רשיון הנהיגה לתקופה של מינימום שנתיים. ביהמ"ש העליון קבע בשורה של פסקי דין את הצורך להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בהיותם תחת השפעת משקאות משכרים. ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 2724 ,עמ' 2725, ציין כב' השופט ס' ג'ובראן כי: "קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" . בתיק אחר נאמר: "נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" (רע"פ 6439/06 - עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(4), 806 ,עמ' 807). 6. סעיף 39 א לפקודת התעבורה קובע כי: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 3)62), דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה -פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". הנסיבות המיוחדות שיצדיקו תקופת פסילה פחותה מזו שנקבעה כתקופת מינימום בחוק, לא הוגדרו בחוק, אלא נותרו לשיקול דעתו של בית המשפט. עיון בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב עולה, כי המדובר בבן יחיד בגיל 27, נשוי ואב לילדה, עלה לארץ עם אמו בשנת 1991. בשלוש השנים האחרונות משרת בצבא הקבע כנהג ביחידה לוחמת. במכתב ההמלצה שהתקבל על ידי מפקדיו תואר המשיב כחיובי ומוערך, המגלה מסירות ואחריות, בביצוע משימות המוטלות עליו ומשמש דוגמה אישית לחבריו. הוריו התגרשו בעת שהיה תינוק, והקשר עם אביו נותק. המשיב גדל בנסיבות חיים מורכבות ובהעדר דמות האב, כשמגיל צעיר עליו להתמודד עם המצוקה הכלכלית ועם נכותה של אמו, החולה גם במחלת סוכרת. בתסקיר שירות המבחן הראשון צויין כי, פסילת רשיון הנהיגה של המשיב, יש בה כדי לפגוע קשות בו ובעתידו ותגרום לאובדן פרנסתו כנהג לוחם בצבא קבע, ובתסקיר שירות המבחן המשלים הומלץ על הטלת עונש הכולל בחובו 120 שעות של"צ. באשר לעבירה נשוא כתב האישום, הודה המשיב בהזדמנות הראשונה, התחרט על מעשיו, והסביר כי, במהלך המסיבה שהשתתף בה, מיהר להגיע אל בית אימו, לאחר שנודע לו כי חשה ברע, וסבר כי כמות אלכוהול ששתה לא הייתה מעל הכמות המותרת. המשיב שלל בפני שירות המבחן בעיית שתייה, טען כי נוהג לשתות לעיתים רחוקות בלבד. התרשמות שירות המבחן, כי המדובר באדם אשר תפקודו לרוב חיובי, אין המדובר בבעיה של שימוש לרעה באלכוהול, המשיב לקח אחריות למיוחס לו בכתב האישום. מעבר לנסיבות שפורטו בתסקיר של שירות המבחן, המשיב נוהג מאז שנת 1998, ולחובתו רק שתי הרשעות קודמות, וזו פעם ראשונה שהמשיב מעורב באירוע תעבורתי חמור. נראה לי, כי מכלול הנסיבות דלעיל, מהוות נסיבות מיוחדות, אשר מצדיקות סטייה מהפסילה המינימאלית שנקבעה בחוק. 7. עיון בגזר דינו של ביהמ"ש קמא מלמד כי, הוא שיקף את מכלול השיקולים הראויים, הן לקולא והן לחומרא, איזן בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות כשהטיל על המשיב מאסר על תנאי וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות בצד הפסילה בפועל של 10 חודשים. 8. סוף דבר, לאחר עריכת איזון ראוי בין חומרת העבירה, לבין הודאת המשיב בהזדמנות הראשונה וחסיכת זמן שיפוטי יקר, עברו התעבורתי שכמעט ללא רבב, נסיבותיו האישיות המיוחדות ותסקיר שירות המבחן החיובי, סבור אני כי העונש שהוטל ע"י ביהמ"ש קמא, היה מאוזן, ראוי והולם את נסיבות העניין, ואינני רואה כל מקום להתערב. 9. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הערעור.משפט תעבורהשכרות