נהיגה בשכרות במהירות מופרזת

להלן פסק דין בנושא נהיגה בשכרות במהירות מופרזת: פסק דין 1. המערער הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בצפת בגין עבירות של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), וכן נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), שיוחסה לו בתיק תעבורה 2163/06 אשר אוחד עם תיק תעבורה 2164/06. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בתיק המאוחד, והטיל עליו קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימים מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים, וכן פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים. הפסילה בפועל סוייגה כך שהיא לא תחול על נהיגת מלגזה בשטח המפעל "גולם מוצרי פלאסטיק" בשער הגולן. 3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 05/05/06 נהג המערער במקום ציבורי בהיותו שיכור ותחת השפעת משקאות משכרים, ובבדיקת הנישוף התגלה, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 630 מיקרוגרם, כמות העולה על המידה הקבועה בתקנות. בתיק שצורף נטען כי, נהג המערער במהירות של 133 קמ"ש, בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש. 4. א. ב"כ המערער הלין על תקופת הפסילה בפועל שהוטלה על המערער, טען כי טעה ביהמ"ש קמא, משלא מצא בנסיבותיו המיוחדות של המערער משום "נסיבות מיוחדות", כמפורט בסעיף 39א לפקודת התעבורה המצדיקות חריגה מעונש המינימום הקבוע בסעיף זה, ולא נתן משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות של המערער. עוד טען ב"כ המערער כי טעה ביהמ"ש קמא משבחר שלא לאמץ את המלצות תסקיר שרות המבחן שהמליץ בפניו להסתפק בעניינו של המערער בענישה של מאסר מותנה וקנס כספי. בטיעוניו בפניי, הפנה ב"כ המערער לנסיבותיו האישיות של המערער, המדובר בבן יחיד ומפרנס יחידי למשפחתו, עובד משמרות, אימו נתמכת סעד, רשיונו חיוני לו ולמשפחתו, ובאם יישלל לא יוכל המערער לתפקד ולא יכול לקחת את אימו ללשכת הסעד. המערער עבר טיפול באלכוהול ועבר גמילה והפסיק שימוש באלכוהול. עוד טען ב"כ המערער כי, ביהמ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לעברו התעבורתי של המערער שאינו מכביד כלל ועיקר, לא נתן משקל ראוי להודאתו המיידית וקבלת אחריות על מעשיו ושינוי אורחות חייו, בכל הנוגע לשתיית אלכוהול, מייד לאחר קרות המקרה. עוד הדגיש ב"כ המערער כי בעקבות האירוע נשוא כתב האישום היה המערער בפסילה מנהלית חודש ימים, לכן ביקש לנכות תקופה זו מהפסילה בפועל שהוטלה על המערער. ב"כ המערער צירף מכתב מהמפעל שבו עובד המערער, המציין כי המערער בהיותו עובד במשמרות החלות גם בשעות הלילה, אין באפשרותו להשתמש בתחבורה ציבורית, והמצב שבו אסורה עליו הנהיגה, עלול להביא לידי כך שלא יוכל להגיע לעבודה ולתפקד באופן חיובי. לסיכום ב"כ המערער ביקש להקל בעונשו של המערער, ע"י קיצור תקופת הפסילה באופן משמעותי, וציין כי המערער מוכן כי בימ"ש זה יטיל עליו קנס גבוהה, אבל לא לשלול לו את הרשיון. ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות הערעור, טען כי המערער גר בטבריה, ועבודתו באיזור קיבוץ שער הגולן במרחקים לא רחוקים. עוד טען כי הנסיבות שהוצגו ע"י ב"כ המערער בפני בית משפט זה, הן לא רלוונטיות לצורך הפעלת השיקול להטלת עונש מינימאלי או סטייה ממנו. ב"כ המשיבה הפנה לגזר דינו של ביהמ"ש קמא אשר סייג את שלילת רשיונו של המערער בכך, שהמערער יוכל לנהוג במלגזה במסגרת עבודתו. עוד ציין כי המחוקק קבע פסילת מינימום של שנתיים, בעבירה של נהיגה בשכרות, הוא התכוון בעיקר לאנשים נורמטיביים. לסיכום, ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור תוך הדגשה כי המדובר בכמות אלכוהול, שהיא פי שלוש מהכמות המותרת, ואין כל סיבה אשר מצדיקה התערבות בימ"ש זה. 5. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למערער, המדובר בעבירות חמורות שהפכו לרעה חולה בחברתנו, האינטרס הציבורי מחייב ענישה מרתיעה, ובתי המשפט נוטים בד"כ בעבירות כגון דא להורות על פסילה בפועל של רשיון הנהיגה לתקופה של מינימום שנתיים. ביהמ"ש העליון קבע בשורה של פסקי דין את הצורך להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בהיותם תחת השפעת משקאות משכרים. ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 2724 ,עמ' 2725, ציין כב' השופט ס' ג'ובראן כי: "קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" . ראה גם למשל את רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2),1916, עמ' 1620, ורע"פ 6439/06 - עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל תק - על 2006(4), 806 ,עמ' 807). 6. סעיף 39 א לפקודת התעבורה קובע כי: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 3)62), דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה -פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". הנסיבות המיוחדות שיצדיקו תקופת פסילה פחותה מזו שנקבעה כתקופת מינימום, לא הוגדרו בחוק, אלא נמסרו לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה שבפנינו, תסקיר שירות המבחן מתאר נסיבות שגרתיות של אדם נורמטיבי, רווק, בן למשפחה המונה 8 נפשות ממוצא אתיופי מפרנס יחידי למשפחתו, בעל מהלך חיים תקין ביסודו, בעל רמת תפקוד מקובלת הבאה לידי ביטוי בהשתלבותו במסגרות חינוכיות, סיים שרות צבאי חובה והתמדתו כיום בחיי עבודה ופרנסה . נסיבותיו האישיות של המערער, והעובדה כי לקח אחריות על מעשיו אלה, לא נעלמו מעיני בית משפט קמא, אך ברי כי אין בכך כדי להוות "נסיבות מיוחדות" כנדרש. נוסיף על כך מדובר במערער אשר נוהג משנת 2001 ולחובתו 4 הרשעות קודמות, כאשר שתיים מהן עבירות של מהירות מופרזת, עבירות שהן דומות לעבירה שהורשע בה המערער בתיק המצורף. ברע"פ 8387/06 אמרה איילה נ' מדינת ישראל (מיום 1.11.06, פורסם באתר המשפטי של ניבו), היה מדובר במי שנהג בשכרות, כשריכוז אלכוהול בדמו היה 315 מיקרוגרם. בית-המשפט לתעבורה גזר עליו, בין היתר, עונש פסילה למשך שנתיים, והערעור שהוגש על גזר-הדין נדחה. בבית-המשפט העליון טען המבקש לקיומן של "נסיבות מיוחדות" כדלקמן: היותו עולה חדש, אשר תומך במשפחתו באתיופיה וזקוק לרישיון הנהיגה לשם עבודתו. בנוסף, ציין הוא, כי זוהי הפעם הראשונה בה עבר עבירה מסוג זה, וזאת לאור היותו נהג בעל הכשרה מקצועית בשירותו הצבאי. בית-המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור והוסיף: "... החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה, לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק. עונש המינימום נועד על-מנת להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית, לפיה ניתן לשתות ולנהוג. עם כל הצער שבעניין, מקרה זה איננו נמנה עם המקרים החריגים הראויים להתחשבות מיוחדת לקולא". כאן המקום לציין, כי במקרה שלנו המערער נהג ברכבו כשריכוז האלכוהול בדמו היה 630 מיקרוגרם, פי 2.6 על המידה המינימלית של 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר של אויר נשוף כקבוע בתקנה 169א(2) לתקנות התעבורה. יוצא איפוא, כי בנסיבות העניין עונשו של המערער כלל איננו חמור, ואינו סוטה מרמת הענישה המקובלת. 7. עיון בגזר דינו של ביהמ"ש קמא מלמד כי, המדובר בגזר דין אשר שיקף את מכלול השיקולים הן לקולא והן לחומרא, איזן בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות של המערער, בית משפט קמא התחשב בגילו הצעיר של המערער, הרשעותיו הקודמות, בתסקיר המבחן החיובי והעובדה כי המערער החליט לשמור על התנזרות מאלכוהול, ובסופו של יום הטיל על המערער את העונש המינימאלי הקבוע בחוק ונמנע מלהטיל עליו מאסר בפועל או מאסר על תנאי, כבקשת ב"כ המשיבה. נוכח מכלול הנסיבות, הגיע ביהמ"ש קמא למסקנה כי הטלת מרכיב של מאסר בפועל במקרה זה יש בה כדי להחטיא את המטרה העונשית וכדי לפגוע קשות במערער. ביהמ"ש קמא אף התחשב בעבודת המערער כאשר סייג את הפסילה בפועל והתיר למערער לנהוג במלגזה בשטח המפעל בו עובד. 8. סוף דבר, איני סבור, כי במקרה שבפניי נסיבותיו האישיות של המערער יש בהן כדי להצדיק חריגה לקולא מעונש המינימום הקבוע בסעיף 39א' לפקודת התעבורה. יחד עם זאת, ראוי להתחשב בתקופת הפסילה המינהלית בת 30 יום בה נפסל המערער. 9. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, הנני מורה על קבלת הערעור במובן זה, שמתקופת הפסילה בפועל של 24 חודשים שהוטלה על המערער בבית משפט קמא, תנוכה תקופת הפסילה המינהלית בת 30 יום, כך שהפסילה בפועל תהא למשך 23 חודשים בלבד. יתר רכיבי גזר הדין של בית המשפט קמא יישארו על כנם.משפט תעבורהשכרותמהירות מופרזת / דו"ח מהירות