נהיגה בשכרות בלי ביטוח

להלן פסק דין בנושא נהיגה בשכרות בלי ביטוח: פסק דין 1. המשיב הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בנצרת בגין עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה, התנהגות הגורמת נזק ונהיגה ללא תעודת ביטוח. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, והטיל עליו פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 11 חודשים בניכוי חודשיים פסילה מנהלית, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים וכן צו מבחן המעמיד את המשיב תחת פיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים מיום מתן גזר הדין. 3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 08/10/04 בסמוך לשעה 21:00, נהג המשיב ברכבו, בתוך נצרת, ברשלנות ובקלות ראש ובהגיעו סמוך לחנות בגדים, ומסיבה בלתי ברורה, סטה המשיב לימין והתנגש ברכב חונה. כתוצאה מהתאנה נחבל המשיב ונזקק לטיפול רפואי ונגרמו נזקים לכלי הרכב. עוד נטען כי, המשיב נהג את רכבו, כאמור, כאשר הוא נתון תחת השפעת אלכוהול, ובבדיקה שנערכה התגלו בדמו ריכוז של 190 מיליגרם לכל 100 מ"ל. המשיב נהג את רכבו ללא תעודת ביטוח תקפה על השימוש ברכב. 4. א. ב"כ המערערת הלין על קולת העונש שהוטל על המשיב וביקש להחמיר באופן משמעותי בעונשו, במובן זה שתוטל על המשיב פסילה בפועל לתקופה שאינה נופלת מתקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק ועומדת על שנתיים, וטען כי הפחתה ברף העונש המינימאלי מביאה להפחתה בחומרתה של העבירה. ב"כ המערערת, ציין כי בתי המשפט התייחסו בשורה ארוכה של פסקי דין לחומרה היתרה הגלומה בעבירה של נהיגה בשכרות, אשר הינן בבחינת "מכת מדינה ויש לנקוט ענישה מחמירה שתרתיע ציבור הנהגים מפני נהיגה בשכרות. עוד טען ב"כ המערערת כי, לא נמצאו כל נסיבות יוצאות דופן המצדיקות במקרה זה סטייה מעונש פסילת המינימום הקבוע בחוק וביהמ"ש קמא לא נימק את החלטתו בדבר הסטייה מתקופת הפסילה המינימאלית. עוד הפנה ב"כ המערערת לעברו של המשיב, המדובר באדם אשר לא אחת מעד וחטא ולחובתו רשומות 35 הרשעות תעבורתיות קודמות. ב. מנגד, ביקשה ב"כ המשיב לדחות הערעור, וזאת בהתחשב בנסיבות המיוחדות שפורטו ע"י ביהמ"ש קמא, ובתסקירים של שירות המבחן . ב"כ המשיב טענה כי, המקרה הזה הוא מקרה קלאסי של נסיבות מיוחדות, ולאור סע' 39 א' לפק' התעבורה רשאי ביהמ"ש, בהתקיים נסיבות מיוחדות, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר מהתקופה המינימאלית. עוד טענה ב"כ המשיב כי, ביהמ"ש קמא שקל מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, עשה את האיזון הראוי בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, אשר אי אפשר להתעלם מהם והיה ער לעברו של המשיב. עוד ציינה ב"כ המשיב כי ביהמ"ש לערעורים יתערב בענישה אך ורק בהיותה חורגת, ולדידה פסק דינו של ביהמ"ש קמא אינו חורג בצורה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. ב"כ המשיב הפנתה לנסיבותיו האישיות של המשיב, אשר העלתה בפני ביהמ"ש קמא, על פיהן מדובר במשיב אשר היה מכור לטיפה המרה, ועקב כך נקלע בשנת 2004-2005 לקשיים כלכליים ונפתחו נגדו תיקי הוצל"פ. 5. אכן צודק ב"כ המערערת כי העבירות שהורשע בהן המשיב חמורות ובתי המשפט נוטים בד"כ בעבירות כגון דא להורות על פסילה בפועל של רשיון הנהיגה לתקופה של מינימום שנתיים. ביהמ"ש העליון קבע בשורה של פסקי דין את הצורך להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בהיותם תחת השפעת משקאות משכרים. ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 2724 ,עמ' 2725, ציין כב' השופט ס' ג'ובראן כי: "קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" . ראה גם למשל את רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2),1916, עמ' 1620, ורע"פ 6439/06 - עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(4), 806 ,עמ' 807). 6. סעיף 39 א לפקודת התעבורה קובע כי: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 3)62), דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה -פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". הנסיבות המיוחדות שיצדיקו תקופת פסילה פחותה מזו שנקבעה כתקופת מינימום בחוק, לא הוגדרו בחוק, אלא נמסרו לשיקול דעתו של בית המשפט. בענייננו, עיון בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו של המשיב עולה, כי המדובר באדם בן 45, נשוי ואב לשני ילדים, עיתונאי במקצועו, סטודנט שנה ראשונה למשפטים. המשיב מוכר כנכה בשיעור של 60% בשל מום גופני מלידה. המשיב ציין בפני שירות המבחן, כי במהלך השנים 2004-2005, היה מבוטל וכתוצאה מכך, נקלע לחובות כספיים רבים ונפתחו נגדו ונגד אשתו תיקי הוצל"פ. בהתייחסותו לעבירות שהורשע בהן, המשיב קיבל אחריות לביצוע העבירות והביע חרטה. שירות המבחן התרשם, כי המשיב זקוק להמשך מעקב רפואי וסוציאלי במסגרת עמותת אפשר לצורך תהליך הפסקת השתייה. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן להעמיד את המשיב במבחן למשך שנה ולהתחשב, בעת גזירת הדין לעניין שלילת הרישיון, בצרכיו המיוחדים של המשיב ונזקקותו לניידות. בנוסף לתסקיר החיובי הנ"ל, הוגש לבימ"ש זה תסקיר עדכני, וממנו עולה כי, המשיב משתף פעולה עם העו"ס המטפל בו במסגרת עמותת אפשר, מגיע לכל הפגישות המתואמות עמו. עוד עולה כי, מתוצאות הבדיקות הרפואיות שנתבקש המשיב לערוך, עולה כי, חל שינוי משמעותי בערכים הרפואיים, ואשר מצביעים על הפסקה טוטאלית של שתיית האלכוהול. שירות המבחן התרשם כי המשיב נמצא כיום בשלב משמעותי בחייו, שלב צמיחה, התפתחות ובנייה אישית, תוך חיבור למחירים אותם שילם כתוצאה משתייתו. שירות המבחן המליץ שוב להתחשב בצרכיו המיוחדים של המשיב. מעבר לנסיבות שפורטו בתסקירי שירות המבחן, המשיב נוהג מאז שנת 1993 ולחובתו 35 הרשעות קודמות, כאשר 7 מהן עבירות של נהיגה ללא חגורות בטיחות, 7 עבירות של עצירה וחניה במקומות אסורים, עבירה של שימוש בטלפון בעת נסיעה ועבירה של אי החזקת רשיון נהיגה. לציין כי העבירות של אי ציות לתמרור אדום, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ללא זהירות ונהיגה בזמן פסילה נעברו בין השנים 1996-2000. לאור זאת, אין לראות בעברו של המשיב כמכביד מאוד. סבור אני, כי מכלול הנסיבות דלעיל, מהוות נסיבות מיוחדות, אשר מצדיקות סטייה מהפסילה המינימאלית שנקבעה בחוק. 7. לסיכום, גזר דינו של ביהמ"ש קמא שיקף את מכלול השיקולים הראויים הן לקולא והן לחומרא, איזן בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות, ועל מנת לוודא כי המשיב ימשיך בדרך השיקומית, אמץ ביהמ"ש קמא את המלצת שירות המבחן והטיל על המשיב צו מבחן למשך 18 חודשים. 8. סוף דבר, לאחר עריכת איזון ראוי בין חומרת העבירה, לבין הודאת המשיב בהזדמנות הראשונה וחסכון זמן שיפוטי יקר, נסיבותיו האישיות המיוחדות ותסקירי שירות המבחן החיובים, סבור אני כי העונש שהוטל ע"י ביהמ"ש קמא, היה מאוזן, ראוי והולם את נסיבות העניין, ואינני רואה כל מקום להתערב. 9. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הערעור. משפט תעבורהשכרותנהיגה ללא ביטוח