נהיגה בשכרות - ערעור שהתקבל

בית המשפט פסק כי למערער אין הרשעות קודמות, לבד מעבירת קנס קלה אחת. בנסיבות האישיות שפירט הסנגור ובנסיבות העניין, נראה כי השופט המלומד הלך בעניין זה על דרך החומרה חרף הרמה הגבוהה של אלכוהול שנמצאה אצל המערער. להלן פסק דין בנושא נהיגה בשכרות - ערעור שהתקבל: פסק דין 1. ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט אברהם טננבוים), שניתן ביום 18.7.07, לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות. בית משפט קמא דן את המערער לפסילה מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים, בניכוי חודש של פסילה מינהלית, וקנס 3,000 ₪. 2. הערעור מכוון נגד הרשעת המערער, ולחלופין נגד חומרת העונש. כתב האישום והדיון בבית המשפט 3. בכתב האישום הואשם המערער בנהיגת רכב, ביום 10.6.06 סמוך לשעה 04:15, בהיותו שיכור, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, כאשר נמצאה בבדיקת אוויר נשוף כמות של 885 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. נזכור, כי הכמות המרבית שנקבעה בחוק לצורך קביעת שכרותו של נוהג רכב היא 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. 4. בהודעה בכתב ששלח בא כוח המערער לבית המשפט ביום 15.11.06, כפר המערער בעובדות שבכתב האישום וטען שהמכשיר שבו בוצעה הבדיקה "לא תוחזק ולא טופל בהתאם להוראות" והתוצאה שהראה המכשיר מוטעית, ואינה משקפת את רמת האלכוהול האמיתית שהיתה בדמו של המערער. עוד טען המערער כי הליך בדיקתו היה לקוי, באופן שהטה את תוצאות הבדיקה בקיצוניות. הסנגור גם ביקש לקבל לידיו את כל החומר הנוגע לעניין המכשיר, לרבות מסירתו לבדיקת מומחה מטעם המערער. 5. בית המשפט קמא קבע בהחלטה מיום 28.11.06, כי התביעה אינה צריכה להוכיח את אמינות המכשיר ועל הטוען לאי אמינותו מוטל להוכיח את טענתו. הסנגור נדרש להודיע מי המומחה שבדיו תפקיד התביעה את המכשיר, תקופת החזקת המכשיר לצורך הבדיקה, ומה הן הבדיקות שברצונו לבצע במכשיר. על בדיקה זו ויתר המערער מטעמים של עלות הבדיקה, כפי שפירט הסנגור בדבריו בבית המשפט, בדיון שהתקיים ביום 27.12.06. 6. עיקרי הטיעון של המערער בבית המשפט קמא וגם בערעור זה, מתמצים בדברי בא כוח המערער בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, שלפני ישיבת ההוכחות כהאי לשנא: "ב"כ הנאשם: לדעתנו היה כאן ליקוי בהליך הבדיקה שגרם למכשיר לטעות במספר או שהם טעו. יכול להיות בתהליך התחזוקה בהובר שימוש [כך במקור-ע.ק.] באי החלפת הפיות, לא יודע אם עשו זאת. יש שם עוד סיפור אם עוד בתור שהיה שם ונבדק באותו ערב והוא יה גם ב- 650 מיקרו גרם. הנאשם לא מוכן לקבל תוצאה שהיא לא נכונה. הנאשם הוא מיושב, משכיל ויודע את האופציה לעשות הסדר טיעון אבל ההורים באים ואומרים לי שהם מאמינים לבן שלהם, אז . . ." 6. הנה כי כן, ניהול המשפט מבוסס על תחושות ועל אי נוחות מהתוצאה בדומה לנאשם הטוען טענה שגורה בבית משפט לתעבורה, לפיה "לא יכול להיות שנסעתי במהירות שהראה המכשיר". בהתאם לכך התנהל משפט של הוכחות שבו בית המשפט קמא שמע את עדויות השוטרים: רס"ר אתי מזרחי, סמל ח'ליל עוידה, מפעיל מכשיר הנישוף, רס"ר הילה שטרית וטכנאי מעבדה - רס"ר ערן דקל. הוגשו מסמכים שונים, ובין השאר, דו"חות פעולה ומזכרים, טופס מאפיינים של חשוד בנהיגה בשכרות ודו"ח הפעלת המכשיר ופלט תוצאות בדיקות מכשיר. כן הוגשו צילום מבדיקת כיול של המכשיר ותעודת עובד ציבור בעניין עריכת ביקורת תקופתית של המכשיר למדידת אלכוהול, שבו נערכה הבדיקה של המכשיר הנוגע לענייננו. העדויות והכרעת הדין 7. גדר המחלוקת בבית המשפט קמא צומצמה לשתי טענות עיקריות אלה: אחת - המכשיר שבו נמדדה רמת האלכוהול מפי המערער לא היה תקין. שנייה - אופן הבדיקה היה גם הוא לא תקין, משנתבקש המערער לבצע בדיקת נשיפה מספר פעמים בזו אחר זו, מבלי שהוחלפה פיית המכשיר, וזאת בניגוד לכללים ולנוהלי הבדיקה של המשטרה. 8. אין מחלוקת שביום 10.6.07 [בהכרעת הדין צוין בטעות 10.6.08], סמוך לשעה 04:15 נהג המערער ברכבו מכיוון מועדון הקולוני לכיוון דרך חברון. במהלך בדיקה שגרתית של רישיונות התבקש המערער לבצע בדיקת מאפיינים, שברגיל נעשית כדי לאתר נהגי רכב במצב של שכרות. אחר ביצוע בדיקת מאפיינים נתבקש המערער לבצע בדיקת שכרות באמצעות מכשיר נשיפה, הידוע בשם "ינשוף". 9. בטופס בדיקת המאפיינים (ת/3) צוין, כי עמידת המערער והליכתו לא היו יציבות, וכי החטיא את הבאת אצבעות ימין ושמאל לאפו כשעיניו עצומות. עוד צוין, כי נדף ריח של אלכוהול מפיו, וכי התנהגותו היתה פרועה. משהתנגד לבדיקה, אחר בקשות חוזרות ונשנות לבצע בדיקה. 9. מפלטי הבדיקה במכשיר (ת/8) עולה, כי הבדיקה הראשונה, שהחלה בשעה 04:19, העלתה תוצאה של נשיפה פסולה. בבדיקה השניה שהחלה בשעה 04:25, נרשם ערך נמדד של 920 מיקרוגרם, ובנשיפה נוספת בשעה 04:26 נמדד ערך של 885 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. הערך שצוין בדו"ח העבירה הוא, אפוא, 855 מיקרוגרם כאשר הערך המירבי החוקי, כאמור, הוא 240 מיקרגרם. 10. לענין תקינות המכשיר קובע בית המשפט קמא בהכרעת הדין, כממצא עובדתי, ועל בסיס עדויות עדי תביעה, כי המכשיר נמצא תקין ועבר את כל הבדיקות הנדרשות על פי דין. בכל מקרה חזקת התקינות של המכשיר לא נסתרה. מסקנה זו מבסס בית המשפט קמא עדות מפעילת המכשיר ועל המסמכים שמאשרים שתי בדיקות כיול שנערכו במכשיר ומצאוהו תקין. ועוד זאת, עדותו של הטכנאי, שפורטה בהכרעת הדין, כעולה מפרוטוקול הדיונים בבית המשפט קמא: "לפני כל משמרת עושים למכשיר בדיקה . . . במצוי ויש תקלה המכשיר לא יכול לעבוד" (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 3.6.07, שורות 19-21). 11. לענין האופן שבו נערכו הבדיקות במקרה הקונקרטי, מעמת בית המשפט קמא את עדות הנאשם עם עדותה של מפעילת המכשיר. הנאשם העיד כי נתבקש לנשוף באותו פיה ארבע פעמים עד שנתקבלה תוצאה בנשיפה הרביעית. לעומתו, מעידה מפעילת המכשיר, כי מתבקשות שתי נשיפות תקינות לאותו נהג על מנת שיצא [שתצא] תוצאת אמת" וכי בבדיקה השנייה הוא עשה נשיפה תקינה. יצא 885 ושנייה תקינה שיצאה 885" (עמ' 11, שורות 1-2). עדות מפעילת המכשיר עולה בקנה אחד עם הפלטים שהפיק המכשיר מהבדיקות, ורצף הזמנים שבהם נעשו הבדיקות, זו אחר זו. 12. בית המשפט מעמיד את גרסת הנאשם מול עדויות עדי התביעה, ובעיקר השוטרים שהיו בזירת הבדיקות ובסביבתה. וכך אומר בית המשפט ב"עימות" שבין הגרסות: הנאשם (המערער) עצמו הודה ששתה אלכוהול, הגם שלגבי הכמות "אין יודעים בבירור" מהדו"ח (ת/1) עולה כי המערער אמר, על- אתר כשהרכב נעצר לבדיקה, כי שתה "שני בקבוקי בירה" בעוד שבהודעתו (ת/2), טען שלא שתה כלל, ואילו בעדותו בבית המשפט טען, כי שתה כוס בירה. ועוד סתירה מצא בית המשפט בגרסאות המערער, שאמר פעם אחת, כי נסע לקנות בקבוק מים בעוד שחברו היה אמור להחליפו כנהג הרכב, ובעדותו בבית המשפט אמר, כי עניין החלפתו על ידי חברו כנהג הרכב עלה אחרי הבדיקות, וכי "זה היה הטיעון שעלה במקום" (עמ 18, ש' 4). 13. בית המשפט גם הביע תמיהה בעניין "התנהגותו בשטח של המערער במיוחד לעניין תגובה מילולית, משנשאל מדוע הוא נוהג לומר ששתה. התגובה, כפי שהובאה בהכרעת הדין, מתוך הודעת המערער, אינה מלמדת על תגובה מיושבת וצלולה, וזאת אך בדרך המעטה". 14. הנה כי כן, בית המשפט קבע ממצאים ופסיק מסקנות המבוססות על הממצאים העובדתיים העולים מחומר הראיות. בכגון דא אין בית משפט של ערעור רואה להתערב, בדרך כלל, לבד ממקרים יוצאים מן הכלל, שבהם עולים וצפים ממצאים שאינם מבוססים על הראיות, והמסקנות אינן מעוגנות בממצאים. אין זה המקרה, ומשום כך, אין מקום לכל התערבות, ודין הערעור על הכרעת הדין להידחות. 15. אני רואה להוסיף בהיבט הכללי של אכיפת עבירות התעבורה באמצעות מכשירי אכיפה, ואלה, כידוע, מגיעים אלינו חדשות לבקרים. ככל שפשה הנגע נדרשות רשויות האכיפה למכשירים ולמתקנים אוביקטיביים, ככל האפשר. 16. איננו יכולים לקבוע, כי מכשיר זה או אחר "אינו טועה, ואינו יכול לטעות". מכשיר זה כמו כל מכשיר - מכני, חשמלי, אלקטרוני, אופטי, דיגיטאלי, או אחר - אינו יכול לדייק דיוק של מאה אחוזים, בתוצאות שהוא מתבקש להפיק. כמו בכל מכשיר, עלולה להיות גם בזה, סטייה או טעות. בבתי המשפט אנו מבססים הרשעתו של נאשם ככל שאנו נדרשים לבדיקות של מכשירים, וגם במקרים כגון דא, על ודאות יחסית, ככל האפשר, על חזקת תקינות הניתנת לסתירה ועל כמות ועל איכות של ראיות- להוכחת אשמתו של נאשם. אם לא הובאה ראיה לסתור, בין ראיה מדעית ובין ראיה קבילה אחרת, אין לו לבית המשפט אלא מה שרואות עיניו בבית המשפט. אין לו לבית המשפט כלי - הערכה ומשקל לבד מכלי הערכה המקובלים בעולם המשפטי. בין היתר, מגייס בית המשפט לעזרתו, לעיתים, את ניסיון החיים שצבר ואת הניסיון השיפוטי שאסף במשך שנות השיפוט שלו, בתחום המקצועי השיפוטי הספציפי. 17. כשם שאין להתייחס למכשיר בדיקה ואכיפה, בכל מקרה ואל תוצאות הבדיקה בו אל "כזאת ראה וקדש", כך אין לפסול אותו ואת תוצאות הבדיקה בו, אך משום תחושה ואי נוחות העולים מתוצאות הבדיקה. כדי לפסול מכשיר בדיקה המשמש לאכיפת עבירה כראיה קבילה, יש צורך ביותר מתחושות והתרשמויות. 18. אמת נכון הדבר, שהניסיון מלמד, כי מכשירים כאלה שנדבקו והוכחו כאמינים בשלב מסוים, התברר כי אמינותם אינה "מושלמת" ויש להתייחס גם לנתונים נוספים שלא הושם לב אליהם בתחילה. בין כך ובין כך, אין לו לשופט אלא מה שהצדדים מביאים לפניו כראיות רלבנטיות, בתוספת כלי ההערכה המקובלים והרלוונטיים, שבהם הוא מודד על פי ניסיונו את הראיות ובכללן את מכשירי הבדיקה והאכיפה, כאמור. 19. אם הנאשם ויתר, מסיבה זו או אחרת, על הבאת ראיות לסתור ובין השאר בדיקות מקצועיות של המכשיר על ידי מומחים מטעמו, או לא ראה להביא ראיות כאלה מתוך שהוא סומך על חסדי שמים או על חסדי בית המשפט, הרי שבית המשפט אינו יכול להושיעו, אך בשל תחושות והתרשמות. כך קורה בעבירות של מהירות מופרזת הנמדדת במכשיר, וכך קורה בבדיקת רמת אלכוהול במכשיר נשיפה או בבדיקת דם, כדי לקבוע רמת אלכוהול או סמים בגופו של נוהג ברכב. 20. בשלב זה, וכל עוד לא הוכח אחרת, יש לקבל את התוצאות שהראו המכשירים והבדיקות המקובלות, ובלבד שאלה נעשו כיאות, לפי תקנים מקובלים ובנתוני בדיקה שינטרלו השפעות זרות העלולות להטות את התוצאות לכאן או לכאן. 21. על פי הראיות שבאו לפני בית המשפט קמא במקרה דנן, לא הוכח אחרת, ויש לקבל כפי שעשה בית המשפט קמא, את תוצאות הבדיקה במכשיר. 22. מכאן לעונש שהשית בית המשפט קמא. בית המשפט ציין, כי מדובר ברמה גבוהה של אלכוהול, ובשל כך קבע, כי הפסילה בפועל של רישיון הנהיגה תהייה פי שניים מתקופת הפסילה המינימאלית- 4 שנים במקום שנתיים, ובנוסף על כך הטיל על המערער קנס של 3,000 ₪. 23. אמת נכון, שהמערער נהג למרחק קצר של 20-30 מטר מצאתו מהמועדון עד שנתפס. טוב שזה כך וטוב שרשויות האכיפה עושות לאתר נהגים שיכורים לא הרחק ממקומות הבילוי, ובכך מונעות תוצאות שיכולות להיות הרות - אסון. אין לראות בכך אך "חיפוש להעניש", כדברי הסנגור המלומד. יש לייחס לכך מניעת תוצאה חמורה בצד ענישה מרתיעה. ועוד זאת, העובדה שהמערער ניהל "משפט הוכחות", אין לפרשה, לבדה כטעם להחמרה בעונש. יש לדון כל מקרה לגופו, כאשר ניהול משפט הוכחות לא ייחשב טעם לחומרה, לעומת הודיה על אחר שיכול שתיחשב טעם לקולא. למערער אין הרשעות קודמות, לבד מעבירת קנס קלה אחת. בנסיבות האישיות שפירט הסנגור ובנסיבות העניין, נראה כי השופט המלומד הלך בעניין זה על דרך החומרה חרף הרמה הגבוהה של אלכוהול שנמצאה אצל המערער. 24. נראה לי לקבל את הערעור על העונש בכל הנוגע לפסילה בפועל שתעמוד על עשרים וחמישה חודשים, בניכוי הפסילה המינימאלית. יתר חלקי גזר הדין של בית משפט קמא יעמדו בעינם. המערער יפקיד את רשיון הנהיגה שלו עד ליום 27 בנובמבר 2007. מנין תקופת הפסילה יחל ביום הפקדת הרשיון.משפט תעבורהשכרותערעור