נהיגה בחוסר זהירות

להלן פסק דין בנושא נהיגה בחוסר זהירות:

פסק דין

1.     מונח בפני ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת ר. לביא ) שניתן ביום 6.6.06, בת.ד. 3182/03 וכן על גזר דין בתיק זה שניתן ביום 15.10.06.

2.     טען ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא כאשר הרשיע את המערערת בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן:"תקנות התעבורה") ובעבירה של אי שמירת מרחק בניגוד לתקנה 49(א) לתקנות התעבורה יחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961. כמו כן טען כי שגה בית משפט קמא כאשר השית על המערערת עונש פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 45 ימים, שהינו בבחינת עונש הנוטה לחומרה.

3.     כנגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירת מרחק וגרימת תאונת דרכים שתוצאתה נזקי רכוש לכלי הרכב המעורבים ונזקי גוף לנהגים. עובדות כתב האישום מייחסות למערערת כי לא שמרה מרחק, המאפשר עצירה בטוחה בעת הצורך מכלי רכב אשר נסע לפניה, וכי כאשר בלמה את רכבה התנגשה עם חזית כלי רכבה בחלק האחורי של הרכב אשר עמד לפניה, אשר נדחף קדימה ופגע בכלי רכב שלישי אחר שעמד לפניו והרכב האחר פגע בכלי רכב רביעי, אחר לפניו. בפועל, נטען כי המערערת גרמה לתאונת שרשרת בה נפגעו ארבעה כלי רכב ונחבלו חמישה בני אדם.
אין חולק כי כלי רכב אשר נסע אחר רכבה של המערערת לא הצליח לבלום אף הוא ופגע בחלקו האחורי של רכבה של המערערת.

4.     בית משפט קמא, אשר שמע את העדים בפניו, נדרש להכריע בשאלה האם לפני שפגעה המערערת ברכב המעורב שנסע לפניה, עקב אי שמירת מרחק, פגע בה הרכב שנסע מאחוריה וכי כתוצאה מכך גרמה היא לפגיעה בכלי הרכב לפניה או, שמא פגעה המערערת תחילה ברכב אשר עמד לפניה וגרמה לתאונת השרשרת ורק לאחר מכן פגע בה מאחור הרכב האחר. לשאלה מכרעת זו היו כמובן השלכות לעניין שאלת אחריותה ואשמתה של המערערת לתאונת השרשרת נשוא כתב האישום. בית משפט קמא, סקר את העדויות אשר באו בפניו והגיע לכלל מסקנה כי תאונת השרשרת ארעה בשל אשמתה של המערערת אשר לא שמרה מרחק ופגעה ברכב שנסע לפניה ורק לאחר מכן פגע ברכבה הרכב האחר מאחור.
בית משפט קמא ביסס את מסקנתו זו על עדותו של נהג הרכב, אשר נסע אחרי המערערת, כמו גם על עדויותיהם של הנהגים בכלי הרכב המעורבים וכן על פי תוצאות נזקי הרכוש אשר נגרמו לרכבים מהם הסיק בית המשפט את שהסיק.

5.     טען ב"כ המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר הסיק מדברי הנהגים, אשר נסעו בכלי הרכב המעורבים, לפיהם הרגישו תחילה מכה חזקה מאחור ורק אחר כך הרגישו מכה נוספת קלה יותר, את המסקנה לפיה המכה החזקה הינה כתוצאה מן החבטה בה פגע רכב המערערת ברכב שלפניה והמכות החלשות הינן תוצאת לוואי של הפגיעה מאחור ברכבה של המערערת והדיפת כלי רכבה פעם נוספת אל הרכב שלפניה. טען ב"כ המערערת כי אין לפסול את האפשרות כי המכה החזקה היתה תולדה של פגיעת כלי הרכב שנסע אחרי המערערת ברכבה ולאחריה פגיעות קלות שהינן הדף של המכה הראשונה. הפנה ב"כ המערערת את בית המשפט לתשובותיו של בוחן התנועה, אשר נחקר על דוכן העדים והשיב לשאלה כי "קיימת אפשרות שהפגיעה הראשונה תוביל לכח ההתמדה שיגרום לפגיעה נוספת". מדברים אלו ביקש ב"כ המערערת לגזור את המסקנה כי בעקבות המכה החזקה שספקה המערערת ברכבה מאחור נהדף רכבה קדימה מספר פעמים וגרם לאותן מכות שחשו הנהגים.

6.     מסקנתו של בית משפט קמא מבוססת באופן מובנה ולוגי על התשתית הראייתית אשר באה בפניו. בית המשפט העדיף את גרסאותיהם של העדים השונים על פני עדותה של המערערת, אשר בהודעתה במשטרה ציינה כי אינה זוכרת אם פגעה תחילה ברכב שלפניה או שרכבה נדחף אל הרכב שלפניה כתוצאה מחבטה שספגה מאחור. ואילו שנתיים לאחר מכן, כאשר נדרשה לדוכן העדים, הפך זכרונה לוודאי ואז גרסה כי הרכב שנסע מאחוריה הדף אותה קדימה ובשל כך נגרמה התאונה, כשהיא משיתה את האחריות על נהג הרכב שנסע מאחוריה.
בית משפט כאמור, דחה את גרסתה והעדיף את גרסאות העדים אשר באו בפניו. אשר לעדותו של בוחן התנועה, הרי שהוא לא בחן את התאונה נשוא הדיון לגופם של דברים ונתן את תשובתו באופן כללי כשתשובתו נגזרת ותלויה במספר גורמים.
מן המפורסמות כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בקביעותיה ומימצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ככל שהן נוגעות לשאלות של מהימנות. (ראה ע.פ. 2653/98 בן דוד נ' מדינת ישראל פד' נב' (4) 529). בית משפט קמא בחן היטב את התשתית הראייתית אשר באה בפניו והסיק את המסקנות בדרך המושתתת על שיקולים שבהיגיון.
אשר על כן לא מצאתי לנכון להתערב בהכרעת הדין של בית משפט קמא או במסקנותיו העובדתית.

7.     אשר לעונש אשר הושת על המערערת, אינני סבורה כי מדובר בעונש הנוטה לחומרה המחייב את התערבותו של בית משפט קמא. עונש הפסילה אשר הושת על המערערת הצטמצם ל-45 ימי פסילה בפועל. אין להתעלם מתוצאת התאונה החמורה אותה גרמה המערערת ברשלנותה. תוצאה אשר הביאה לנזקי רכוש ל-4 כלי רכב וכן לנזקי גוף כפי שנלמדו מתעודות רפואיות אשר הוגשו בהסכמה לבית משפט קמא.



8.     לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הרדמות בנהיגה

  2. נהיגה בעייפות

  3. נהיגה ללא חגורה

  4. נהיגה בחוסר זהירות

  5. נהיגה ברכב ללא רשות

  6. העונש על נהיגה פרועה

  7. מורשה נהיגה ברכב נכה

  8. העונש על נהיגה בפסילה

  9. העונש על נהיגה מסוכנת

  10. ערעור נהיגה בלתי זהירה

  11. נהיגה בלי חגורת בטיחות

  12. נהיגה ללא רשות - ביטוח

  13. דיבור בטלפון בזמן נהיגה

  14. נהיגה רשלנית במעבר חציה

  15. שימוש בפלאפון בזמן נהיגה

  16. תאונה בגלל הרדמות בנהיגה

  17. נהיגה בלי רישיון - ערעור

  18. נזקי רכוש בגין נהיגה רשלנית

  19. תיאום מחירים שיעורי נהיגה

  20. עונש קל על נהיגה בלי רישיון

  21. ערעור בעבירת נהיגה בקלות ראש

  22. זיכוי מחמת הספק נהיגה בשכרות

  23. נהיגה בלי רישיון ברכב של ההורים

  24. נהיגה בהיתר ללא ביטוח - סעיף 7א

  25. ערעור על נהיגה בזמן שלילה שהתקבל

  26. נהיגה תחת השפעת כדור הרגעה קלונקס

  27. נהיגה בקלות ראש ללא תשומת לב מספקת לדרך

  28. נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון