מדיניות ענישה בתאונות דרכים קטלניות

בית המשפט ציין כי על אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבתי המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות קטלניות המקפדות חיי אדם או אלה הגורמות נזק גוף. על מדיניות הענישה כאמור להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה עם זאת, גם על רקע מדיניות הענישה המחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, הניצבת ככלל בהליך גזירת הדין, עדיין יש לשקול כל מקרה על נסיבותיו המיוחדות, ולעולם יישקל עניינו האינדיבידואלי של הנאשם על רקע המדיניות הכללית תוך איזון ראוי ביניהם. העונש ייגזר כפרי שקלול של מכלול הנתונים האינדיבידואליים לנאשם ביחס למדיניות העונשית המחמירה, תוך הערכת משקלם היחסי להלן פסק דין בנושא מדיניות ענישה בתאונות קטלניות: פסק דין 1. המערער הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת בתיק ת.ד. 20643/06 בעבירות הבאות: א) התנהגות הגורמת נזק - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ב) נהיגה בקלות ראש- עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. ג) סטייה מנתיב - עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה. ד) סיכון חיי אדם- עבירה לפי תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. ה) מהירות בלתי סבירה- עבריה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו קנס בסך 2000 ₪, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים, וכן פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מינהלית. 3. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין לעניין עונש הפסילה, וביום 9/8/07 החליט ביהמ"ש הזה לעכב את ביצוע עונש הפסילה עד למתן פסק דין בערעור. 4. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 07/06/06 נהג המערער ברכב משא אחוד תוצרת מיצובישי, בכביש הגישה לגן נר, ונסע בקטע הכביש הסמוך לכניסה לבית העלמין. הולך הרגל אברהם אהרון (להלן: "הולך הרגל") הלך בשולי הכביש מימין לכיוון נסיעת המערער. המערער נהג ברכב בקלות ראש, ברשלנות, במהירות בלתי סבירה, וללא תשומת לב מספקת לתנאי הדרך והתנועה בה, בכך שסטה מנתיב נסיעתו תחילה שמאלה ולאחר מכן לכיוון השול הימני ופגע בהולך הרגל (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקים שונים ונחבל הולך הרגל בגופו חבלות של ממש, קשות ביותר, שבעקבותיהן הוזעק לטיפול נמרץ ונזקק לעבור מספר רב של ניתוחים וטיפולים ונזקק לאשפוז ולטיפולים רפואיים אינטנסיביים והמשך מעקב. 5. א. הן בנימוקי הערעור והן בטיעוניו בפניי, הלין ב"כ המערער על רכיב הפסילה בפועל שבגזר הדין. לדידו, עונש הפסילה חורג לחומרה באופן משמעותי מהנהוג, בשים לב לוותק נהיגתו של המערער, עברו הדל יחסית, נסיבותיו האישיות, תרומתו למדינה, הודאתו ומדיניות הענישה הנהוגה בכגון דא. ב"כ המערער הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, המדובר באב לחמישה ילדים, רופא במקצועו, אשר תרם רבות למען החברה ולמען המדינה, המערער גר ביישוב גן-נר שממנו ואליו אין תחבורה ציבורית סדירה, המערער גם משמש ככונן בבתי חולים ולעיתים תכופות נדרש למתן טיפול בשעות הלילה, על כן בהעדר רשיון נהיגה לא יוכל המערער לתת שירות כאמור ורשיונו דרוש לו כדי לסייע לאנשים. ב"כ המערער ציין כי המערער הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמנו של ביהמ"ש וכי המערער נוהג 32 שנים ובעברו התעבורתי 12 הרשעות בלבד ובחמש השנים האחרונות לא נרשמו נגדו הרשעות כלל. עוד טען ב"כ המערער כי, ביהמ"ש קמא טעה בהעדיפו את השיקול ההרתעתי על פני השיקולים האחרים לקולא, וכי פסילת רשיונו של המערער בכלל ובפרט לתקופה כה ארוכה פוגעת דווקא באינטרס הציבורי. לסיכום, ביקש ב"כ המערער להסתפק בתקופת הפסילה בפועל, שהמערער ריצה עד כה והעומדת על 4 חודשים וציין כי גם תקופה זו עולה על תקופת המינימום הקבועה בחוק שהיא שלושה חודשים . ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. ב"כ המשיבה הפנה לעובדה כי המערער בהתנהגותו גרם לתאונת דרכים, אשר התרחשה בנסיבות חמורות. ב"כ המשיבה ציין, כי בתי המשפט מתבקשים להעלות את רמת הענישה שיש להטיל על נהגים שברשלנותם גורמים לתאונות, ולפגיעות בבני אדם ולנזקים לרכוש. לטענתו, נסיבות המקרה, מחייבות הטלת ענישה חמורה, מכאיבה ברמה שאכן ביהמ"ש קמא אימץ והטיל. עוד טען, כי נוכח הנסיבות אין כל מקום לדבר על ענישה מינימאלית. ב"כ המשיבה ציין, כי ביהמ"ש הזה בשבתו כדן יחיד בערעורים על מקרים כגון דא, רואה שכל שבוע ערעורים כנגד קולת העונש שהוטלו ע"י בתי משפט קמא, במקרים דומים, ואם הטיל ביהמ"ש קמא על המערער ענישה רצינית, חרף נסיבותיו האישיות והמקצועיות של המערער, לא יעלה על הדעת כי התביעה תסכים או תאמץ כל הקלה אפילו סמלית ברמתו של העונש. 6. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למערער, העבירות בהן הורשע המערער הנן עבירות חמורות. כאמור, המערער הורשע בעבירות של התנהגות הגורמת נזק, נהגיה בקלות ראש, סטייה מנתיב, סיכון חיי אדם, וכן בעבירה של מהירות בלתי סבירה. עבירות אלו גרמו לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש. סעיף 38 לפקודת התעבורה מורה; "הורשע אדם - (1) ... (2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השניה, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש; (3) על עבירת תעבורה או על עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש. דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". עם זאת יש לבחון כל עבירה ונסיבותיה וכל נאשם ונסיבותיו, כאשר הכלל הוא שהענישה אינדיווידואלית, ובית המשפט מחוייב למצוא את האיזון הראוי בין השיקול ההרתעתי לבין נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 8382/03 איאד חילף נ' מדינת ישראל . פ"ד נח(2), 139 ,עמ' 142-143, בו נאמר: "... על אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבתי המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות קטלניות המקפדות חיי אדם או אלה הגורמות נזק גוף. על מדיניות הענישה כאמור להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה ... עם זאת, גם על רקע מדיניות הענישה המחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, הניצבת ככלל בהליך גזירת הדין, עדיין יש לשקול כל מקרה על נסיבותיו המיוחדות, ולעולם יישקל עניינו האינדיבידואלי של הנאשם על רקע המדיניות הכללית תוך איזון ראוי ביניהם. העונש ייגזר כפרי שקלול של מכלול הנתונים האינדיבידואליים לנאשם ביחס למדיניות העונשית המחמירה, תוך הערכת משקלם היחסי". 7. בית משפט קמא ראה, להטיל על המערער עונש פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, בעוד שהמחוקק העמיד את עונש הפסילה המנימאלית, בנסיבות כאמור, על 3 חודשים כעולה מסעיף 38 לפקודת התעבורה, וזאת בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעונש המינימום. תכלית סעיף זה נועד לשמור על ביטחונם של המשתמשים בדרך ציבורית ולהרחיק לתקופת זמן מינימלית את האדם האחראי לסיכונם (ראה רע"פ 11438/04 שירן כהן נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 3032 ,עמ' 3034). אוסיף עוד, כי העובדה שהמחוקק קבע פסילה מינימאלית, אין בה כדי לשלול משיקול דעתו של בית המשפט להטיל פסילה לתקופה ארוכה יותר. 8. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער מלמד, כי המדובר ב- 12 הרשעות קודמות, עם זאת ובהתחשב כי המערער נוהג בכבישים מדי יום מאז שנת 1975, וכן לאור העובדה כי ההרשעה האחרונה היא משנת 2002, כך שבחמש השנים האחרונות לא עבר המערער כל עבירה חוץ מהעבירות נשוא הערעור, לכן אין לראות בעברו התעבורתי כעבר מכביד. 9. סבור אני כי בנסיבות העניין, אכן גזר דינו של בית משפט קמא איזן בין מכלול השיקולים, עם זאת בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המדובר ברופא, אשר רשיון הנהיגה נחוץ לו עד מאוד, כדי להגיע לבית חולים, בכל שעות היום והלילה, לטפל במקרים דחופים ולעזור לזולת, בהיותו כירורג ילדים בכיר והמשמש גם ככונן, וכן לעובדה כי המערער נוהג משנת 1975 ולחובתו רק 12 הרשעות קודמות וזו הפעם הראשונה שהמערער מעורב בהתרחשותה של תאונת דרכים. 10. סוף דבר, הנני מקבל את הערעור במובן זה שתקופת הפסילה בפועל תעמוד על 7 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מינהלית אשר הוטלו ביום 7/6/06. המערער יפקיד את רשיונו במזכירות ביהמ"ש המחוזי בנצרת ביום 01/11/07. יתר מרכיבי גזר הדין, יישארו על כנם. משפט פליליתאונת דרכים