ידיד בית המשפט

מהו "ידיד בית המשפט" ?
מהם התנאים לצירוף צדדים במעמד "ידידי בית המשפט" ?

בית המשפט ציין כי הסמכות לצירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית המשפט", קיימת באופן עקרוני.

אולם סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי.

יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם.

יש מקום לשקול הצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא מוסיף לעמדת הצד אליו הוא מבקש להצטרף. אין מקום להצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא חוזר על עמדות שכבר נטענו על ידי הצד אליו מבקש הוא להצטרף.

יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית המשפט ואם יש, מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי צירוף צד נוסף.

בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך בו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף.

יש לבדוק את מומחיותו, נסיונו והייצוג שהוא מעניק לאינטרס בשמו מבקש הוא להצטרף להליך. יש לברר את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הנוהגת בו. יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב בו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה.

כל אלה אינם קריטריונים ממצים. אין בהם כדי להכריע מראש אימתי יהא מן הדין לצרף צד להליך כ"ידיד בית המשפט", ומתי לאו. בה בעת, יש לשקול קריטריונים אלה, בין היתר, טרם יוחלט על צירוף כאמור.




להלן החלטה בנושא צירוף צד במעמד ידיד בית המשפט בתיק תעבורה:

החלטה

ביום 5.8.07 התקבל בבית משפט זה כתב אישום כנגד הנאשם (להלן: "הנאשם") אשר עניינו הריגת המנוח תמיר מוסקוביץ ז"ל, נהיגה בשכרות, גרימת חבלה חמורה לשלומי בן ברוך יבדל"א והדחה בחקירה.

ביום 30.8.07 הגיש עו"ד ריטרסקי, המייצג את הורי הקורבן ואת "ועד פעול"ה" (אשר מהווה "מנהלת התיאום לכלל העמותות והארגונים בישראל העוסקים במאבק בתאונות הדרכים"), בקשה לצירוף צדדים במעמד "ידידי בית המשפט".

בפתח בקשתם של המבקשים נמסר כי עניינם של המבקשים הינו "ייצוג עניינו הרחב של הציבור בהליך שבכותרת וברף הענישה שיקבע בסופו - רף ענישה שהינו אבן דרך בטיפול בנגע העומד כיום בראש סדר העדיפויות הציבורי".
לטענת המבקשים, הקטל בדרכים בכלל והנהיגה בגילופין בפרט הפכו ל"מכת מדינה" אשר לאורה, קיים עניין ציבורי מיוחד בהתמודדות עם התופעה.
לדידם, ראוי כי לציבור בכלל ולאלפי המשפחות השכולות בפרט, יהא מקום, גם אם פורמאלי בלבד, בהליך מסוג זה ותנתן לו הזכות לומר את דברו. בכך, יהא כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט והאכיפה וביטוי האינטרס הציבורי, אשר הוא "אבן הפינה של ההליך הפלילי כולו".
בנימוקי הבקשה הפנו המבקשים לסמכות הטבועה של בית המשפט לצירוף "ידיד בית משפט" במסגרת ההליך הפלילי, כפי אשר נקבעה בפסיקה עניפה.
כן הפנו המבקשים למבחנים אשר הותוו במ"ח 915/85 קוזלי נ' מד"י, תק-על 91(2) 1825 (להלן: "הלכת קוזלי") על ידי הנשיא (בתוארו דאז) ברק אשר עמידה בהם תאפשר צירופו של מבקש במעמד "ידיד בית משפט" ולניתוחם על ידי ד"ר י. דורון ועו"ד מ. תותרי - ג'ובראן במאמרם "לידתו והתפתחותו של "ידיד בית משפט" ישראלי" (עלי משפט ה' תשס"ו) (להלן: "המאמר") וכדלקמן:

התרומה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת - לאור נסיונם המקצועי ועמדתם של המבקשים בסוגיה הנידונה, הרי שיש ליתן משקל רב לתרומתם הפוטנציאלית להליך.
מהות הגוף המבקש להצטרף - על פירושם של מחברי המאמר הרי ככל ומדובר בגוף בעל מימד ציבורי, המייצג אינטרסים בעלי חשיבות או עניין חברתי, כלכלי או פוליטי - הנטייה היא לתת לכך משקל חיובי לצורך היענות לבקשה. כאן - המדובר במספר רב במיוחד של עמותות וארגונים האמונים על התחום הרלבנטי של המאבק בקטל הדרכים והמייצגים מימד ציבורי חברתי רחב.
מומחיותו, נסיונו והייצוג שה"ידיד" מעניק לאינטרס שבשמו הוא מבקש להצטרף - סבורים המבקשים, כי בניסיונם, עניינם והיכרותם האינטימית והטראגית של המבקשים עם תחום זה, יש כדי לתרום להליך ולהאיר את עיני בית המשפט להיבטים נוספים, "ציבוריים" כדבריהם, של ההליך.
סוג ההליך והפרוצדורה הנוהגת בו - את חשיבותו של ההליך כאן מייחדת ההתעניינות הרבה אשר מגלה בו הציבור באמצעות אמצעי התקשורת. "ההליך, הגם שלכאורה אינו חורג מגדרם של הליכים פליליים דומים, הינו בעל משקל ציבורי רב בימים אלו".
זהות הצדדים להליך עצמו - המבקשים יטענו, כי נוכח מעמדם הציבורי הבלתי תלוי, קיימים פערים בינם לבין המאשימה.
השלב שבו הוגשה בקשת הצטרפות - לאור ניתוחם של מחברי המאמר, הרי ניתן להניח כי ככל שהשלב שבו הוגשה הבקשה להצטרף יהיה מוקדם יותר, כך תגבר הנטייה לאשר את הבקשה. כאן - מוגשת הבקשה בראשתו של ההליך ועוד בטרם השיב הנאשם לאשמה.
מהותה של הסוגיה העומדת להכרעה - לאור מאמרם של המחברים, הרי הסוגיה במקרה כאן מערבת שיקולים חברתיים רבי משקל והתעניינות ציבורית ותקשורתית.
הפנו המבקשים למגמה התרחבותו של מעמד "ידיד בית משפט" גם בהליך הפלילי הקלאסי, כנטען על ידי מחבריהם של המאמר.

הביאו המבקשים מובאות והפניות לדוגמאות בהן הוכר גורם כ"ידיד בית משפט" וכך לדוגמא, לע"פ 111/99 שוורץ נ' מד"י, פ"ד נד(2) 241 (להלן: "פס"ד שוורץ") שם התיר בית משפט עליון צירופה של הסניגוריה הציבורית, בהדגיש המבקשים כי הסוגיה הינה בעלת חשיבות כללית הנוגעת לציבור רחב, בשאלה עקרונית המתעוררת בשל העדר אחידות הנוהגת בהלכה וכי להם היכולת לתרום להעמקת הדיון. עוד הוסיפו המבקשים להדגיש מתוך פסה"ד כי בשלב בו הוגשה הבקשה, אין בו כדי להכביד באופן ממשי על ניהול ההליך - וכל האמור, כנוגע גם למבקשים.
עוד הפנו המבקשים לבג"צ 155/97 ע.ג.ע אלונים נ' שר הפנים ובג"צ 1119/01 ילנה זריצקיה נ' משרד הפנים כמו גם לע"א 3066/97 הרטבי נ' שר הפנים, פ"ד נד(2) 1 - כדוגמאות בהן הכירה הפסיקה במעמדם של ארגונים וגופים ציבוריים כ"ידיד בית המשפט" בערכאות ובהליכים השונים. במיוחד הפנו המבקשים לע"א הרטבי הנ"ל בציינם מובאה מתוך פסה"ד כי אין בצירוף המועצה הישראלית לצרכנות להליך הכבדה של ממש, שכן המחלוקת בין הצדדים הנה משפטית בעיקרה.

ביום 19.9.07, עת דיון בבית המשפט התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית (חסויה) עבור הנאשם אשר בסיפא אותה חוות דעת, המלצה להוצאת צו אשפוז לנאשם במסגרת סעיף 15א' ולחדש ההליכים המשפטיים ברגע ומצבו ישתפר. המלצה זו ניתנה ביום 26.8.07 על ידי ד"ר מרצ'בסקי מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב שם נמצא הנאשם.
סניגורו המלומד של הנאשם, עו"ד ליטן, ביקש מכבוד בית המשפט לנהוג על פי אותה המלצה וציין כי משלב מעצר הנאשם, משרדו אינו מצליח להתקשר עם הנאשם.
בתגובה מסר עו"ד פרי, התובע המלומד, כי הפרקליטות תבקש לשקול צו האשפוז ומבקשת דחיה לצורך העניין.
לגופה של בקשת המבקשים, הרי ובטרם תגובה מפורטת, בקש תובע מלומד לומר כי לאחר דיון מעמיק ושקילת הסוגיה, עמדת המדינה היא בהתנגדות לבקשת המבקשים לצירופם כ"ידיד בית המשפט" להליך הפלילי. זאת - הן לגבי הדיון בשאלת הוצאת צו אשפוז לנאשם והן לגבי ההליך כולו. מסר עוד התובע המלומד כי "לדידנו זכותם ומעמדם של משפחת הקורבן שליבנו איתם מצוייה בחוק לזכויות נפגעי עבירה משנת 2001 כשהמחוקק בו דיבר באופן חד וברור ויצר הסדר ספציפי בשיטת משפטנו הפלילית".

ביקש תובע מלומד לדחות טיעון מפורט הן לעניין הוצאת צו האשפוז והן לעניין הבקשה בסוגיית "דידי בית המשפט".

הסניגור המלומד, עו"ד ליטן, מסר את התנגדות ההגנה לצירוף המבקשים הן להליך הפלילי כולו והן לעניין הוצאת צו אשפוז וביקש מבית המשפט לקבל המלצת הפסיכיאטר ולהורות על אשפוז הנאשם.

באותו דיון, וברשות בית המשפט, מסר עו"ד ריטרסקי, ב"כ המלומד של המבקשים כי אף הוא מבקש להגיש עמדתם לאמור לעיל במועד נדחה כפי אשר יתיר בית משפט ובשים לב למתן רשות בית המשפט לטעון.

בית המשפט, בהחלטתו, קבע, כי מעמדם של המבקשים בעת הזו הוא "כמי אשר מקיש על הדלת ומבקש לפותחה". לצורך אותה הקשה בלבד, נתן לו בית משפט מעמד ויכולת טיעון. הא ותו לא.

עוד קבע בית המשפט סדר הגשת טיעונים לעניין שתי השאלות לדיון, לעניין שאלת האשפוז ולעניין השאלה הכללית בדבר צירוף המבקשים להליך כ"ידידי בית המשפט".
בעת הזו, נמנע בית המשפט מהוצאת צו אשפוז לנאשם, על פי ס' 15א לחוק טיפול בחולי נפש, בציינו, כי צו אשפוז אשר כזה דינו כדין הרשעה לענין ערעור על פי חוק הטיפול בחולי נפש (סעיף 15, שם).
הווה אומר "בית משפט יחליט באותה ישיבה, אם לאפשר למבקשים בלל לטעון לשתי השאלות הן לשאלת האשפוז והן לשאלת ההליך כולו".

ביום 20.9.07 התקבלה בקשה דחופה מאת סניגורו המלומד של הנאשם, עו"ד סוחמי על פיה, הועבר הנאשם למעצר בבית מעצר וזאת בשל החלטתו הקודמת של בית המשפט כי אין הוא מוציא, בשלב זה, צו אשפוז לנאשם. ביקש סניגור מלומד כי יצווה בית המשפט על השבת העצור לבית החולים באר יעקב. לאור בקשה זו, נתן בית המשפט החלטתו כי יוחזר הנאשם למעצר בתנאי אשפוז וזאת על פי ס' 16 לחוק טיפול בחולי נפש התשנ"א - 1997.

ביום 8.10.07 התקבלה הודעת המאשימה באשר לעמדתה בהוצאת צו אשפוז לנאשם על פיה, פנתה המשיבה לפסיכיאטר המחוזי לצורך הבהרת חוות דעתו.
ביום 7.10.07 התקבל מכתב הבהרה מאת סגן הפסיכיאטר המחוזי הד"ר מרק זאבין ובו קובע הפסיכיאטר כי הנאשם אינו חולה במובן המשפטי (פסיכוזה), אלא מצוי בחרדה קשה אשר בשלה, אינו כשיר לעמוד לדין. זאת, כאשר מאז הבדיקה עבר זמן רב ועל כן אינו יכול לקבוע עמדה חד משמעית אודות מצבו הנפשי הנוכחי של הנאשם. לטעמו של הפסיכיאטר יש לבצע לנאשם הערכה פסיכיאטרית נוספת.
לאור אותו מכתב הבהרה, ביקשה המדינה מבית המשפט הנכבד להורות כי ייבדק הנאשם על ידי הפסיכיאטר המחוזי לצורך הערכה נוספת ולגיבוש חוות דעת עדכנית באשר למצבו הנפשי של הנאשם - נכון לימים אלו.
הוסיפה המאשימה, כי אותה עת, תוכל המדינה לגבש עמדתה בסוגיית הוצאת צו אשפוז לנאשם.

ביום 10.10.07 התקבלה תגובת המאשימה לבקשת המבקשים להצטרף להליך כ"ידיד בית משפט", בהתנגדותה לצירוף המבקשים כ"ידיד בית המשפט".
וטענותיה, בקליפת אגוז:
הפנתה המאשימה לסעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ") על פיו רק המדינה היא המאשימה במשפט הפלילי והיא תיוצג על ידי תובע אשר ינהל את מסכת התביעה. בהדגישה, כי בשיטה הנוהגת בישראל, השיטה האדוורסרית, ובמשפט הפלילי הישראלי, רק שני צדדים להליך הפלילי, כאשר מול התביעה, מייצגת המדינה - הנאשם, המיוצג על ידי סניגור.
ציינה המשיבה עוד, כי אין לנפגע העבירה, משפחתו, עמותה או גוף מטעמו של הנפגע, כל מעמד כצד להליך היכול לטעון, באופן עצמאי, טענות, לחקור עדים, להביא ראיות וכו'.
ניהול ההליך הפלילי מצוי בידי התביעה הכללית. כל מסמך או טענה אשר מעוניין גוף זה או אחר מטעם הנפגע להעלות, רשאי הוא להעבירו לידי התביעה, זו, אשר תבחנו ועל פי שיקול דעתה, יובא, באמצעותה לבית משפט, בשים לב לכללים הקבועים בסעיף 74 לחסד"פ לעניין חומר חקירה תוך חתירה לעשיית צדק ובשים לב כי לא יקופחו זכויותיו של העומד לדין.
ולעניין טענת המבקשים, כמייצגים את הציבור הרחב וכמעוניינים ברף הענישה הראוי אשר ייקבע בסופו של ההליך המתנהל בבית המשפט, הרי חזקה היא כי התביעה הכללית היא המייצגת את האינטרס הציבורי ואמונה עליו וכי אין קטגור לנאשם מלבד הקטגור המייצג את התביעה כאמור בסעיף 12 לחסד"פ (והמדובר שם ברשימה סגורה).
עוד הוסיפה המשיבה, כי מוסד "ידיד בית המשפט" אינו מוכר בחוק החרות הישראלי אלא קיבל הכרה חלקית בהלכת קוזלי. מאותה הכרה חלקית הוכרו "ידידי בית משפט" במקרים ספורים בלבד אשר רובם נסובו סביב הליכי הבג"ץ והמשפט החוזר, כאשר הסמכות הינה לבית המשפט הדן בבקשה ובשים לב לנסיבות המקרה.
לאור אופיו של ההליך הנדון כאן, הווה אומר, הליך פלילי בערכאה דיונית, ערכאה אשר צריכה לשמוע ראיות ולדון את הנאשם לכף חובה או זכות, מתוך תפקידה של התביעה הכללית כמנהלת הבלעדית של התביעה במשפט הפלילי, בשים לב לחשש אשר בעטיו של הצירוף תיגרם פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים להליך ובזכויות היסוד שלהם - מכל אלו, סבורה המאשימה, כי יש לדחות בקשת המבקשים.
עוד טוענת התביעה, כי בשים לב לאופי ההליך הפלילי, לערכאה הדיונית ולנסיבות, הרי בקשה זו אף אינה עומדת בגדרים אשר נקבעו בהלכת קוזלי עצמה ובפסיקה בעקבותיה.
מזכירה המאשימה את אותם גדרים, ומציינת, כי לנאשם במשפט הפלילי קטגור אחד בדמותה של התביעה הכללית ואין מטרתו של מוסד "ידיד בית משפט" כדי ליצור קטגור נוסף לנאשם בפלילים.
בדברי תביעה, כי אין בצירופם של משפחת הקורבן וועד הפעולה מאומה לגיבוש הסוגיה העקרונית המשפטית; וזו - כלל אינה קיימת במקרה כאן. ההליך הפלילי דכאן, זה המונח לפתחו של בית המשפט הנכבד, הינו הליך פלילי רגיל, כזו, אשר במרכזו עבירת הריגה בעטיה של תאונת דרכים. זוהי סוגיה ברורה ובהירה לדברי המדינה, אשר בית המשפט יחרוץ גורלה על פי ראיות כשרות אשר יובאו בפניו. אין בנמצא שום סוגיה משפטית עקרונית, כנדרש כתנאי ראשוני. הכל נסוב על מערכת עובדתית.
הפנתה המשיבה לבג"צ 5368/96 ח"כ פנחסי נ' היועמ"ש, פ"ד נ(4) 364 שם סירב בג"צ לצרף עותר נוסף כאשר העותר הקיים ממלא אחר הדרישות לניהולו של דיון ראוי וכאשר אין בעותר הנוסף כדי לתרום תרומה מחדשת ומשמעותית לסוגיה המתבררת בבית המשפט ובשים לב כי ריבוי מצטרפים עלול להביא לפגיעה או אף לשיתוק פעולת בית המשפט.

לטענת המאשימה, העדר יכולתם של המבקשים לתרום לדיון, עולה במיוחד בסוגיית הוצאת צו אשפוז לנאשם וזאת משום והמבקשים אינם עוסקים בתחום הפסיכיאטריה וכי חזקה על התביעה כי גיבוש דעתה בסוגיה יעשה רק אחרי קבלת חוות דעת פסיכיאטריות. בהפנייתה של המשיבה לדנ"פ 9384/01 אל נסארסרה נ' לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל - הועד המרכזי ואח', פ"ד נט(4) 637, פסקה 16.
הענות לבקשת המבקשים, הוסיפה המאשימה לטעון, תפגע ביעילות הדיון, תחמיר מצבו של הנאשם אשר התמודדתו תהא לא רק כלפי המדינה אלא גם מול גופים נוספים. ולעניין זה - בהפניית המאשימה לב"ש (באר שבע) 20142/07 מוקד סיוע לעובדים זרים נ' גל שר טוב ומד"י, (טרם פורסם).

הפנתה המשיבה לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001 ולזכויות הנובעות ממנו לקורבן ומשפחתו. לכך, כי הסדיר המחוקק הישראלי את זכויותיו אלו בחקיקה ראשית, כהסדר ספציפי, שלם וממצה, כזה המסדיר את מלוא זכויותיהם של נפגעי עבירה במשפט הפלילי. האירה המאשימה את העובדה, כי לא מצא המחוקק לנכון ליתן לנפגע כל זכות לטיעון בהליך הפלילי, להביא ראיות, לחקור עדים, להביא דברו של הציבור או לייצג רף ענישה נדרש או ראוי.

בסיפא דברי מאשימה, התייחסה להחלטת רשם בית המשפט העליון ע"פ 2393/06 כאמל סלאח חמוד ז"ל נ' מד"י ואח', (טרם פורסם), החלטה אליה הפנה בית המשפט.
לטענת המשיבה, מדובר בהחלטה טכנית גרידא, במסגרת סמכויותיו של הרשם הנכבד, אשר כל תכליתה קביעת פלוגתאות בערעור גופו וכי אין המדובר בהחלטה הקובעת זכות ערעור למשפחת הנפגע. תכליתה, לאפשר למשפחת הנפגע להביא בפני בית המשפט נימוקיה מדוע יש להכיר בזכותה לערער על החלטת בית המפשט קמא.
עוד הוסיפה המאשימה, כי מהחלטה אשר התקבלה בבית המשפט העליון לאחר החלטת הרשם עולה, כי בית המשפט העליון החליט להעביר הדיון להרכב, אשר ידון גם בשאלה האם יש לנפגע או למשפחתו מעמד בהליכים כגון דא. לציין, כי טרם נקבע מועד לדיון.
ולסיכום, מבקשת המשיבה לציין כי התנגדותה לצירוף המבקשים כ"ידידי בית המשפט" נוגעת הן להוצאת צו האשפוז והן להליך הכולו.
כן ציינה המשיבה את מחויבותה לנהוג על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, תוך שמירה והקפדה על כל זכויות משפלת הנפגע הנובעות מן החוק הנ"ל.

תגובת בא כוח הנאשם לבקשת המבקשים התקבלה ביום 23.10.07 . בראשית טיעוני סניגוריה, ביקשו לציין את התנגדותם לבקשה. מצטרפים הם לעמדת המאשימה, בתגובתה היא, הן לעניין הדיון בבקשה להוצאת צו אשפוז לנאשם והן לעניין ההליך כולו.

מבקשת ההגנה למצות מספר סוגיות נוספות על האמור.
מבקש ב"כ המלומד של הנאשם להזכיר את חריגותו של מוסד "ידיד בית המשפט" והשימוש הנדיר בו. הפנה המשיב להלכת קוזלי, ולאי התקיימות התנאים המותווים באותה הלכה. ביקש הוא לציין, כי הדיון בענייננו מעלה סוגיה פשוטה, ברורה; כי לא עומדת לדיון שאלה משפטית או הלכה מסוימת. נראה, טען הסניגור, כי דווקא הצירוף יביא לפגיעה ביעילות הדיון והימשכות מיותרת של ההליכים.
ביקש הוא להפנות לתפקידה של התביעה כמגינה על הציבור הרחב והאינטרס הציבורי.
עוד הפנה המשיב לחוק זכויות נפגעי עבירה ולזכויות העולות ממנו.

באשר להוצאת צו האשפוז, מבקש המשיב להוסיף, כי בקשת המבקשים הוגשה לאחר בקשת הסניגור להוצאת צו אשפוז לנאשם וכי לא התייחסו המבקשים לכך. העדר התייחסות זו נובעת, לטעמו של הסניגור, מחוסר מומחיותם של המבקשים בתחום ומחוסר יכולתם לתרום לזה.
לדידו של סניגור, לעניין הוצאת צו אשפוז לנאשם, יש לנהוג על פי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש ועל פי המלצת הפסיכיאטר המחוזי מיום 23.8.07. מפנה הסניגור להמלצה זהה (חוות דעת פרטית) אשר חיווה ד"ר חרמון בדבר הצורך באישפוז כפוי לצורך טיפול פסיכיאטרי (והנימוקים שם).
מציין המשיב, כי הנאשם אינו מסוגל להבין את עצם ההליכים המתנהלים נגדו, את חשיבות הייצוג על ידי סניגור, את עצם מהות הדיון לגופו ואף לא את תוצאות האישום או השלכותיהן על עתידו.

בנוסף לבקשת סניגור, לדחות בקשת המבקשים על כל חלקיה, מעלה הוא בקשה משל עצמו וכי יעשה בית משפט שימוש בסמכותו להורות על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם, על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי.

ביום 11.11.07 התקבלה בבית המשפט "תשובה לתגובה לבקשה לצירוף צדדים במעמד של "ידידי בית המשפט" מטעמם של המבקשים 1 ו 2 גב' ומר מוסקוביץ' ומבקשת 3 פורום פעול"ה.
בפתח דברי המבקשים, ביקשו הם לציין כי עד למועד עריכת תשובתם, לא התקבלה תגובת הסניגוריה ועל כן, אין בידיהם התייחסות לתגובתם.

לטענת המבקשים, המאשימה, בתגובתה, מניחה כי המבקשים מעוניינים להצטרף להליך כקטיגורים נוספים. לא כך הדבר. לדידם, פרשנות זו של המאשימה, יוצקת פרשנות שגויה למונח "ידיד בית המשפט".
לטענתם, "תחימת השיח הציבורי ועמדת המשפחה כמו גם שורת המומחים, האקדמאים והמחקרים פרי עטם העומדים לרשותה של המבקשת 3 למושג "קטגור" - הינה מלאכותית, פשטנית וממילא לוקה בדעה קדומה באשר לאופי טענותיהם הצפוי".
מבקשים המבקשים מבית המשפט לבחון האם מרכזיותה, חשיבותה ונגיעתה הציבורית של הסוגיה העומדת לדיון אינם מצדיקים את שיתופה של זוית ראיה ציבורית בהקשר זה. מבקשים הם להבהיר, כי הציבור והתביעה, אינם בהכרח חולקים את אותן עמדות ואינם היינו הך.
לא מבקשים הם להחליף את הקטיגוריה בתפקידה אלא, להביא את עניינו של הציבור, ככל שזה אינו עולה מענייננה של המדינה. לא להחליף המדינה מעונינים המבקשים ואף לא להצטרף אליה או להחליף חקירות הנאשם אלא להרחיב הזוית הציבורית בסוגיה.
לטענת המבקשים, טיעונה של של המדינה, על פיו שיטת המשפט הפלילית מקיימת שני צדדים בלבד, אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה והלכתה וזאת לנוכח צירופם של "ידידי בית המשפט" להליכים פליליים (בסייג כי לרוב מדובר בסניגוריה הציבורית) המעיד על נכונות להרחיב את הפורום המקורי במקרים המתאימים.
חוק זכויות נפגעי עבירה אינו מהווה תחליף ואינו מאפשר למשפחת הקורבן לקחת חלק פעיל בהליך וכך גם לא למבקשת 3 אשר הינו אגד של עשרות עמותות וארגונים אשר חרטו על דגלם את המאבק בתופעה בה עוסק כתב האישום.

באשר לצו האשפוז והשאלה המקדמית בדבר כשרות הנאשם לעמוד לדין, הרי גם בזה ראוי כי ינתן להם מעמד לטעון. גם בתחום זה, עומדים למבקשת 3 שורת מומחים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. וכן, כי "גם אלמלא כן ראוי היה לאפשר לה להביא את עמדת הציבור בסוגיה העשויה לחרוץ את גורלו של ההליך כולו".
אם, כפי שאף המאשימה מודה בטיעוניה, השיקול המכריע הינו מידת התרומה להליך, הרי, הורי הקורבן, על אבלם האישי והתנסותם הטארגית והמבקשת 3 - על מומחיה וניסיונה רב השנים - יהא בהם "כדי לתרום להליך, להעמקת הדין בו ולחשיבותו לעתיד כ"אבן דרך משפטית". (הדגשות שלי - ע.ק.ה).
אין בכוונת המבקשים להגן על "כבודו" של הקורבן. אלא, כל עניינם, לרבות עניינם של ההורים השכולים - הינו צפייה לעתיד ויצוג עניינן של אלפי משפחות אשר עתידות להצטרף למעגל השכול בשנים הקרובות. הזכירו המבקשים נתונים בדבר עשרות אלפי ההרוגים כתוצאה מתאונות דרכים ונסיעה בעת גילופין. הוסיפו, כי אך ראוי הדבר, כי לאלפי המשפחות השכולות - בעבר ובעתיד - ראוי, כציבור, ליתן מעמד ולו גם פורמאלי בהליך מסוג זה ומקום לומר את דברו.
לטענת המבקשים, דווקא ע"פ 2393/06 כאמל סאלח חמוד ז"ל נ' מד"י (לעיל) מחזק את טענת המבקשים - בהתלבטות הרשם אם ראוי להעניק זכות ערעור למי אשר לא היה צד להליך המקורי בפני בית משפט קמא.
הפנו המבקשים למובאות מתוך המשפט הפלילי הבינלאומי.
ביקשו הם להזכיר כי הקטל בדרכים בכלל, והנהיגה בגילופין בפרט, הפכו "מכת מדינה", לפיכך, ישנו עניין ציבורי מיוחד בהתמודדות עם התופעה.
בצירוף כאמור, טוענים המבקשים, יש כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט והאכיפה וביטוי לאינטרס הציבורי.
צירוף "ידיד בית המשפט" הינו חלק מסמכותו הטבעה של בית המשפט ונסמך על פסיקה עניפה המתירה זאת - גם בהליכים פליליים. חזרו המבקשים על מובאות אשר אליהם הפנו בבקשתם המקורית וביקשו לציין כי רמת מעורבותם תיקבע כפי אשר ימצא בית המשפט להורות.

באשר לכשירות הנאשם, הרי ביקשו הם לציין כי זולת מבט חטוף, לא ראו המבקשים את חוות הדעת הפסיכיאטרית של הנאשם. מעיון חטוף זה, עולה לכאורה, כי מסקנתה הסופית של חוות הדעת, אינה עולה בקנה אחד עם מהלך הבדיקה אשר בוצעה בנאשם ומסקנותיה. דווקא הרושם, לטענת המבקשים, אשר עולה מחוות הדעת הוא כי הנאשם מניפולטיבי ונמנע להתקשר בכוונה.
לאור האמור, מבקשים המבקשים להעמיד הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית מקיפה על ידי מומחה אשר יקבע על ידי בית המשפט.

בסיפת דברי המבקשים, חזרו הם על בקשתם, כי תצא בשורה תחת ידי בית המשפט כי "לא כתמול שלשום" ולהורות על צירופם כידידי בית המשפט.

ויאמר:
קראתי בעיון טיעוני הצדדים השונים ורואה אני עין בעין עם עמדת המדינה כפירוט טענותיה וכהצטרפות הגנה לנימוקים שם.
(ובאשר לבדיקות הנאשם ומצבו הרפואי/משפטי והחלטות בהן - ענינן במועד לאחר ההחלטה בדבר מעמד המבקשים כעולה עוד מהחלטה מיום 19.9.07).

צא וראה:
כלל הוא, כי "המאשים במשפט פלילי היא המדינה אשר מיוצגת על ידי התובע" (ס' 11 לחסד"פ הנ"ל). סעיף 12 לחוק מפרט מיהם התובעים אשר מייצגים את המדינה.
וראה גם רע"פ 896/07 סמירנוב נ' מד"י (פורסם ב 4.9.07) וראה גם דבריו היפים של המלומד ש"ז פלר ("יסודות בדיני עונשין", כרך א, תשמ"ד 1984, עמ' 108): "הרקע לעקרון לפיו הגשמת האחריות היא עניינו של הריבון בלבד הוא בהיות העבירה ביטוי לקונפליקט בין הפרט שביצעה לבין החברה המאורגנת כולה... הם (דיני העונשין ע. ק. ה) מסדירים את הזיקה המשפטית הנוצרת עקב ביצוע עבירה פלילית, כזיקה בין המדינה, המסמלת את החברה המאורגנת, לבין הפרט, עושה העבירה, ולא כזיקה בין פרט לרעהו...
ההגנה על הסדר הציבורי, על הערכים החשובים ביותר עליהם הוא מושתת, אינה יכולה להיות עניינו של אדם פרטי, אפילו נפגע הוא מן העבירה...
קיצורו של דבר, שיקולי הגנה על הפרט ועל החברה מחייבים, שהגשמת האחריות הפלילית תהיה מופקדת בידי הריבון, וזאת בנוסף לעובדה, שהוא גם המייצג את החברה כולה, כצד נפגע על ידי ביצוע העבירה...
אחד מהישגיה של החברה המאורגנת במדינה היה דווקא הפקעת הענישה כעניין פרטי, לפי שיקולי נקמה מידית ותגובה בלתי מבוקרת, מידי הפרט הנפגע, מבני משפחתו או מבני שבטו ומסירת הענישה לרשויות המדינה, כפועל יוצא של התפתחות משולבת של תפישות הציבור בדבר מהות האינטרס הנפגע, הנתון בסכנה על ידי ביצוע העבירה, בדבר ההגנה על זכויות היסוד של הפרט, כולל העבריין עצמו, ולא רק של קרבן העבירה, ובדבר שלום הציבור כולו. עקב כך, מסורה הגשמת האחריות הפלילית לריבון בלבד".


והנה:
מבקשים המבקשים להצטרך להליך המשפטי הפלילי כאן כ"ידידי בית משפט" ב"ייצוג עניינו הרחב של הציבור בהליך שבכותרת וברף הענישה שיקבע בסופו - רף ענישה שהינו אבן דרך בטיפול בנגע העומד כיום בראש סדר העדיפויות הציבורי", כדבריהם.
ולא כך.
חזר ושנה בית המשפט העליון בדבר אופיו של ההליך הפלילי, בדבר תפקידי תביעה ותפקידי הגנה. צירופו של ידיד בית משפט אינו דרך המלך אלא בתנאים מסוימים, נוקשים, במקום אשר חש בית המשפט כי אכן, צורך לו בידיד אשר כזה, מי אשר יוכל להאיר ולהעיר סוגיות אשר בהן אין לבית משפט הידע.
דבר זה, כאמור וכמפורט אינו מתקיים כאן.

אכן הוכרה חשיבותו של מוסד "ידיד בית משפט" וזאת לצורך דיון "גם להיבטים כוללניים יותר של הסכסוך שבפניו. מטעם זה, מוסמך לעיתים בית המשפט לצרף צדדים להליך עצמו מיוזמתו שלו, בכדי להכריע בסכסוך באופן יעיל ושלם" (הלכת קוזלי, פסקה 44).
אכן - אך לא בפתיחת השערים לרווחה, בחינת כל הרוצה ייכנס בשערי בית משפט כקטיגור נוסף לנאשם או כצד מעוניין אחר.
אכן, אותה הלכת קוזלי קבעה כללים וגדרות אשר רק העונה על אלו, יוכל לייצג עניינו אף הוא כצד - ולו אף צד פורמאלי (הלכת קוזלי, פסקה 45):
"הנה כי כן, מסקנתי היא כי הסמכות לצירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית המשפט", קיימת באופן עקרוני. אולם סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם. על חלק משיקולים אלה עמדתי בעבר, בצייני:
"יש מקום לשקול הצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא מוסיף לעמדת הצד אליו הוא מבקש להצטרף. אין מקום להצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא חוזר על עמדות שכבר נטענו על ידי הצד אליו מבקש הוא להצטרף" (בג"ץ 5368/86 פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(373 ,364 (4).
ובפרשה אחרת ציינתי:
"יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית המשפט ואם יש, מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי צירוף צד נוסף". (ראו: בג"ץ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי (לא פורסם)).

אכן, בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך בו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף. יש לבדוק את מומחיותו, נסיונו והייצוג שהוא מעניק לאינטרס בשמו מבקש הוא להצטרף להליך. יש לברר את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הנוהגת בו. יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב בו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה. כל אלה אינם קריטריונים ממצים. אין בהם כדי להכריע מראש אימתי יהא מן הדין לצרף צד להליך כ"ידיד בית המשפט", ומתי לאו. בה בעת, יש לשקול קריטריונים אלה, בין היתר, טרם יוחלט על צירוף כאמור". (הדגשות שלי - ע.ק.ה כאן והלאה).

ולא זו אף זו.

מאז נכנס לתוקפו חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001, הוסדרו זכויותיהם של נפגעי העבירה, והוגדרו נפגעי עבירה, בחקיקה ראשית.
בהצעת החוק 2978 מיום כ"ח בשבט התשס"א, 21.2.01 (עמ' 506) נאמר בחלק המבוא, כי "מטרתו של חוק זה להגדיר את זכויותיהם של מי שנפגעו מעבירות פליליות, במהלך ההליך הפלילי - החל בשלב החקירה, דרך התביעה, המשפט וגזר הדין..." והלאה משם: "כיום ישנן כמה הוראות חוק שעניינן זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, ואולם אין בנמצא אמצעים למתן מידע לנפגעים או יצירת מקומות המתנה מוגנים בעבורם בבתי המשפט, ואין הסדרה כוללת של נושא השתתפותם בהליכי המשפט ומעורבותם".
ועוד ראה דברי שר המשפטים דאז בעת דיון בכנסת בהצעת החוק (קריאה ראשונה, 27.2.01): "החוק המוצע קובע עקרונות כלליים למתן זכויות ושירותים לנפגעי עבירה, וכן מפרט שורה של זכויות, כמו זכותו של נפגע עבירה לקבל מידע על התקדמות ההליך הפלילי נגד הפוגע, זכותו במקרים מסוימים להביע עמדה לפני גיבוש הסדר טיעון, זכותו להביע עמדה בכתב בדיון בעניין גזר-הדין ועוד.
חשיבותו וייחודיותו של החוק, מלבד העובדה שהוא מצהיר על הזכויות ומגדיר אותן, הן בשניים: ראשון, בכך שיש בו חלוקת אחריות מפורטת בין רשויות המדינה השונות שמטפלות בנפגעי העבירה, והצעת מבנה ארגוני ליישום יעיל של הוראות החוק; ושנית, בכך שהוא מבטא איזון בין הרצון להיטיב עם הנפגעים ולהציב תשתית שתגן על זכויותיהם לבין הצורך לשמור על זכויותיהם של חשודים ונאשמים, והכל בהתחשב באילוצים ארגוניים ותקציביים של רשויות שונות".

הווה אומר,
אכן בהסדר ממצה ומפורט עסקינן. הסדר הלוקח בחשבון כלל שיקולים ומאזן בין זכויות הקורבן וזכויות החשוד והנאשם. הווה אומר, בגדר תשובה הוא לכל זכות לכאורית, נטענת, אחרת, אשר לא מצאה מקומה בין דפי החוק החרות.

ובכל זאת, כפי הנאמר לעיל, לא סגורה לגמרי דלתו של בית המשפט בפני מי המבקשים להצטרף להליך ובלבד ועמדו הם באותם תנאים וגדרים אשר נקבעו על ידי בית המשפט העליון בהלכת קוזלי (לעיל).
לטענת המבקשים, עומדים הם גם עומדים באותם תנאי סף ומשכך - יש לצרפם להליך.
מנגד, טוענת המשיבה, כי אף "בשים לב לאופי ההליך הפלילי, לערכאה הדיונית ולנסיבות" הרי המבקשת אינה עומדת בגדרים אשר נקבעו בהלכת קוזלי ובפסיקה אשר באה בעקבותיה.
עיון באותם גדרים מעלה, כי אף לגופה של בקשה, אין עומדים המבקשים בתנאי הסף.

ובהערה נוספת, חשובה, קודם לכך, באשר למבקשים 1 ו-2 מי אשר מובחנים הם מ"ועד הפעולה". הם, כמשפחת הקורבן; מי אשר כאמור וכמפורט בתשובת מדינה - העניק החוק עצמו, בחוק זכויות נפגעי עבירה הנ"ל, בסעיפים השונים, מעמד מפורש כמידת החוק עצמו. הא ותו לא.
(וראו לעיל דבריו היפים של פרופ' ש"ז פלר באשר הפקעת הענישה מידי הפרט הנפגע או בני משפחתו).
אין מקום לצירופה של המשפחה השכולה להליך ואין היא עומדת בכל תנאי סף שהוא ועל כן, בהתייחסותי להלן, אתייחס אך למבקשת 3. זכויות המבקשים 1 ו-2 מעוגנות הן בחוק זכויות נפגעי עבירה הנ"ל. אלו ולא אחרות.

וחזרה לאותם תנאי סף, סעיף סעיף ושייכותו לענייננו:
התרומה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת - לזה צריכים המבקשים תרומה מחדשת על עמדתה של המדינה. תרומה, אשר היא בעלת משמעות לסוגיה המתבררת בבית המשפט. טוענים המבקשים, כי נסיונם המקצועי ועמדתם של כלל הארגונים והעמותות העוסקים בתחום מהווים משקל רב מבחינת תרומתם הפוטנציאלית להליך. בית המשפט כאן עוסק בפתרון סכסוך ממשי המוצג לפתחו. עוסק הוא כאן בתיק פלילי, כנגד נאשם; במקרה פרטי; לא מקרה שבהלכה עתידית; לא בעקרונות עתידיים אלא במתן פסק דין בתיק ספציפי עכשווי אשר המדינה, והיא בלבד, בערכאה זו, בנתונים אלו מוסמכת לנהל על פי דין.
ואין לקבל דברי המבקשת כי "כל ענינם, לרבות ענינם של ההורים השכולים - הינו האירועים לעתיד לבוא ויצוג ענינן של אלפי המשפחות הנורמטיביות העומדות להצטרף בשנים הקרובות למעגל השכול" (הדגשות במקור ע. ק. ה).
מהות הגוף המבקש להצטרף - לטעמם של המבקשים, הרי ככל ומדובר בגוף בעל מימד ציבורי, המייצג אינטרסים בעלי חשיבות או עניין חברתי, כלכלי או פוליטי, הנטייה היא לתת לכך משקל חיובי לצורך היענות לבקשה. כאן - המדובר במספר רב במיוחד של עמותות וארגונים האמונים על התחום הרלבנטי של המאבק בקטל הדרכים והמייצגים ממד ציבורי חברתי רחב.
אכן יכול ועמותות אלו פועלות רבות במאבק בקטל הדרכים. אולם, יש לזכור כי מאבק זה מצוי בראש ובראשונה בידי המדינה. הווה אומר, משרדי הממשלה השונים, רשויות האכיפה ובתי המשפט.
אכן, פעולתם מבורכת וככל וימעטו טרגדיות אלו כך ייטב וכל הנוטל חלק במלאכה חשובה זו יבורך הוא ויבורך פועלו. אולם, אין גוף זה מחליף או יכול להחליף את התביעה אשר תפקידה הבאת הסוגיה לפתחו של בית המשפט, להכרעתו לייצוג אותו אינטרס ציבורי אשר עליו היא מופקדת.
מומחיותו, נסיונו והייצוג שה"ידיד" מעניק לאינטרס שבשמו הוא מבקש להצטרף - סבורים המבקשים, כי בניסיונם, עניינם והיכרותם האינטימית והטראגית של המבקשים עם תחום זה, יש כדי לתרום להליך ולהאיר את עיני כב' בית המשפט להיבטים נוספים. אמירה כזו - גדירותיה פרוצים ומכניסה לתוכה כל משפחה נפגעת, קורבן מעשה פלילי זה או אחר.
סוג ההליך והפרוצדורה הנוהגת בו - טוענים המבקשים כי את חשיבותו של ההליך כאן מייחדת ההתעניינות הרבה אשר מגלה בו הציבור באמצעות אמצעי התקשורת. "ההליך, הגם שלכאורה אינו חורג מגדרם של הליכים פליליים דומים, הינו בעל משקל ציבורי רב בימים אלו". גם לכך אין בידי להסכים. אכן, כדברי תביעה, לפנינו הליך פלילי רגיל, בערכאה דיונית. וככל וגדולה בו ההתענינות הציבורית, הרי מה בכך כדי להוות משקל לצירופי המבקשים להליך?
טוענים המבקשים, כי המדובר בהליכים אשר "במהותם מעוררים שאלות בעלות משקל ציבורי ומשפטי ניכר". נראה לי, כי אין חולק, כדברי תביעה, כי המדובר בהליך פלילי רגיל, אשר ככלל מהווה סוגיה עובדתית, ברורה ונהירה אשר תוכרע על פי כלל הראיות הכשרות אשר יוגשו לבית המשפט ואין בנמצא שאלה משפטית עקרונית אשר דורשת הכרעה; כל שאלה עובדתית או משפטית - תוכרע על פי טיעוני צדדים כבכל תיק.
זהות הצדדים להליך עצמו - לטענת המבקשים, נוכח מעמדם הציבורי הבלתי תלוי, קיימים פערים בינם לבין המאשימה. אין בידי להבין טענה זו. לא פירטו המבקשים מהם אותם פערים בינם לבין המשיבה. אף אני, איני יכולה לראות למה כוונתם, לאור תפקיד התביעה, פעילותה ויכולת המבקשים לספק לה כל חומר שברשותם. חומר, אשר צריך לעבור מסננת תביעה, האמונה על תיק פלילי בערכאות דיוניות.
השלב שבו הוגשה בקשת הצטרפות - לאור ניתוחם של מחברי המאמר, הרי ניתן להניח כי ככל שהשלב שבו הוגשה הבקשה להצטרף יהיה מוקדם יותר, כך תגבר הנטייה לאשר את הבקשה. כאן - מוגשת הבקשה בראשתו של ההליך ועוד בטרם השיב הנאשם לאשמה. מול תנאי סף זה, עומד ניצב - כמו גם מול כל תנאי הסף - תנאי יעילות הדיון וזכויות נאשם.
לו מתקבלת היתה בקשתם של המבקשים להצטרפות להליך כצד לו - היש לתאר כי יוכלו להגיש ראיות, לחקור עדים וזאת ללא סירבול הדיון? הצריך יהיה הנאשם להתמודד עם שני קטיגורים, לענות לראיותיהם?
מהותה של הסוגיה העומדת להכרעה - לאור מאמרים מובאים, טוענים המבקשים, הרי הסוגיה במקרה כאן מערבת שיקולים חברתיים רבי משקל והתעניינות ציבורית ותקשורתית.
ויענה, כפי אשר נאמר לעיל, כי אין מדובר בסוגיה משפטית עקרונית אלא במערכת עובדתית משפטית אשר מונחת ברגיל לפתחו של בית משפט להכרעתו.

כאמור, הפנו המבקשים לדוגמאות בהן הוכר גורם כ"ידיד בית המשפט".
הביאו הם לדוגמא את פס"ד שוורץ (לעיל) שם התיר בית משפט עליון צירופה של הסניגוריה הציבורית בשל היות הסוגיה בעלת חשיבות כללית הנוגעת לציבור רחב בשאלה עקרונית המתעוררת בשל העדר אחידות בסוגיית עיכוב ביצוע.
בפסק הדין קבע הרכב השופטים כי מקבל הוא את צירופה של הסניגוריה הציבורית כ"ידיד בית המשפט" באומרו כי "הסוגייה המתעוררת בעניין שבפנינו, הינה שאלה בעלת חשיבות כללית בתחום ההליך הפלילי; היא מתעוררת ונדונה על דרך השגרה בפני בתי-המשפט, ומטבע הדברים היא נוגעת לציבור רחב של נאשמים. דיוננו בסוגייה איננו מתמקד בעיקרו בעובדות הקונקרטיות של המקרה, אלא בשאלה עקרונית המתעוררת בין היתר על רקע חוסר האחידות הנוהגת בהלכה. בדיון מסוג זה, יש לסניגוריה הציבורית, שתפקידה על-פי חוק הוא ייצוג נאשמים בהליכים פליליים, עניין ברור. בהתחשב במומחיותה ובניסיונה של הסניגוריה הציבורית בייצוג נאשמים, צירופה להליך מהסוג שבפנינו עשוי לתרום להעמקת הדיון ולהבהרתו. מנגד, צירוף הסניגוריה הציבורית, בשלב בו הוגשה בקשת הצירוף, אין בו כדי להכביד באופן ממשי על ניהול ההליך, שאינו אלא הליך ביניים במסגרת תיק הערעור התלוי ועומד. בהתחשב בשיקולים אלה, סברנו כי יש לאפשר את צירופה של הסניגוריה הציבורית להליך שבפנינו במעמד של "ידיד בית-המשפט".

ואידך זיל גמור בהשלכה לעניננו.

וראה באיבחון, בבג"צ 1119/01 ילנה זריצקיה נ' משרד הפנים, תק-על 2001(2) 649 שם הכיר בית משפט בטיעוניו של מוקד הסיוע לעובדים זרים אשר בין מטרותיו סיוע לנשים אשר נפגעו מסחר בהן (והנימוקים שם בהכרה בנחיצות המוקד במקרה שם).
עוד הפנו המבקשים ל ע"א 3066/97ה הרטבי נ' שר הפנים, פ"ד נד(2), 1 שם קבע בית המשפט כי צירופם של המבקשים (הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשל"צ ומרכז השלטון המקומי בישראל ולא כפי אשר ציינו המבקשים בבקשתם) ייבחן על פי המבחן לצירופו של בעל דין בשלב הערעור אשר בעיקרו הינו מבחן משולש: ראשית - אם בעל הדין המבקש צירופו עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף, שנית - אם ראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור יכבלו גם אותו אדם במעשה בית דין ושלישית, אם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים צירוף כאמור. המקור החוקי שם לצירוף המבקשים אינו מוסד "ידיד בית המשפט" כי אם תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 לעניין צירוף בעל דין אשר "נוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" כמו גם תקנה 425 לצירוף משיב לערעור. עוד ציין בית המשפט כי המדובר שם בסוגיה משפטית "נקייה" וכי ההלכה אשר תיקבע, ללא ספק תחול על המבקשים.

עוד מבקשים המבקשים להצטרף להליך, בייצוג עניינו של הציבור הרחב בקביעת רף ענישה אשר תהא "אבן דרך בטיפול בנגע" תאונות הדרכים.
ויודגש:
רף ענישה - מסור הוא, במועדו, בכפוף להכרעת דין מרשיעה במשפט, לאחר שמיעת ראיות.
וגם כאן - מלאכה היא לצדדים, תביעה והגנה הא ותו לא על פי מבחנים שהובאו לעיל.
ובדבריו היפים של השופט ברק (כתוארו דאז) בע"פ 212/79 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד לד(2), 421:
"המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצדה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט. ...". (הדגשות שלי - ע.ק.ה)

פתוחה הדרך בפני המבקשים 1 ו 2 לפעול על פי אותן זכויות מפורשות אשר הוענקו לנפגעי עבירה בחוק זכויות נפגעי עבירה משנת 2001. זכותם לקבלת מידע, זכותם לנוכחות באולם, זכותם להבעת עמדה בפני רשויות התביעה עובר הסדר טיעון, זכותם במסירת הצהרה לתביעה בדיון אשר עניינו גזירת דינו של הנאשם - כל אלו, ינתנו על פי הדין ועל פי זכות.
(וראה גם הצהרת תביעה בסיפא תגובה לבקשה).

סוף דבר
לאור האמור הריני לדחות בקשת הצטרפות המבקשים להליך.

בית המשפט מודה למבקשים ולצדדים על טיעון נאה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ידיד בית המשפט

  2. חזרה מהסכמה בבית משפט

  3. קבילות קלטת בבית משפט

  4. פקודת בתי-המשפט, 1940

  5. סעיף 78 לחוק בתי המשפט

  6. מימון מתורגמן בבית המשפט

  7. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט

  8. סעיף 79א לחוק בתי המשפט

  9. וידאו קונפרנס בבית משפט

  10. רפורמה במערכת בתי המשפט

  11. יוזמה פסולה של בית המשפט

  12. ציטוט משפטי מטעה בבית המשפט

  13. הוראת בית משפט להפקיד פיקדון

  14. הגשת 3 בקשות שונות לבית המשפט

  15. ספירת ימים בבית משפט - יום שבת

  16. פטירה לאחר הגשת בקשה לבית המשפט

  17. ביקורת שיפוטית על טריבונל פנימי

  18. הודעה על ביעור רשומות בבתי המשפט

  19. בעיות מפרקים אצל קלדנית בית משפט

  20. פיקוח על מחירים על ידי בית המשפט

  21. בקשה לבית המשפט להעברת אדם לבית אבות

  22. חוק בתי המשפט נוסח משולב התשמ"ד 1984

  23. תקנות בתי המשפט (מזכירות), התשס''ה – 2004

  24. תקנות בתי המשפט (משמרת שניה), התשס''ד-2004

  25. תקנות בתי המשפט (הנהלת בתי המשפט), התשס''ח-2008

  26. צו בתי-המשפט (הקמת בית-משפט מחוזי נצרת), תשכ"ט-1968

  27. צו בתי המשפט (הקמת בית משפט מחוזי מרכז), התשס״ז-2007

  28. צו בתי המשפט (הקמת מחלקות לניתוב תיקים), התשס"ג-2003

  29. צו בתי המשפט (הקמת בית משפט מחוזי באר-שבע), התשכ"ה-1965

  30. צו בתי-המשפט (הקמת בתי-משפט שלום ואיזור שיפוטם), תש"ך-1960

  31. צו בתי המשפט (בתי משפט לעניינים מקומיים - הקמה והסמכה), התשמ"ג-1983

  32. תקנות בית משפט (העברת ענינים מבית משפט מחוזי אל בית משפט שלום) תש''ם-1980

  33. צו בתי-משפט (הוראות-מעבר) (אזורי-השיפוט של בתי-המשפט המחוזיים), תשי"ד-1954

  34. תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בתי משפט ובתי דין דתיים), התשמ''ו - 1986

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון