זיכוי בעבירת הפקרה

להלן הכרעת דין בנושא זיכוי בעבירת הפקרה:

הכרעת - דין

1.     הריני לזכות הנאשם מעבירה של הפקרה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה").
פרטי האישום
2.     ביום 4.5.05, כמתואר בכתב האישום, נהג הנאשם במשאית לחלוקת מיכלי גז ברכב מסוג מרצדס מ"ר 89-783-00 (להלן: המשאית) מעטרות לכיוון מודיעין בכביש 443 (להלן: "הכביש"), כשעימו שני נוסעים, שזהותם איננה ידועה. באותה עת היו על המשאית עשרות מיכלי גז, שאוחסנו בצורה רשלנית במשטח המטען של המשאית, והיטלטלו במהלך הנסיעה. בסמוך לשעה 20:00, הבחין קורנל טמבורו, מפקח בטיחות בגז מטעם משרד התשתיות (להלן: "טמבורו") במשאית. משחשד טמבורו כי נהג המשאית עובר עבירות על חוק הגז, החל לעקוב אחר המשאית, באמצעות רכב המזדה בו נסע. במהלך הנסיעה הזעיק המפקח את המפקחת רויטל סימונה (להלן: "סימונה") אשר התמקמה ברכבה מסוג טויוטה במחסום מכבים שעל הכביש, ונערכה לעצור את המשאית בסיוע חיילי המחסום. משהבחין הנאשם בנעשה, הגביר את מהירות נסיעתו. בסמוך למחסום ביצע הנאשם לפתע פניית פרסה חדה, והחל להימלט בנסיעה פרועה וחזר במהירות רבה לכיוון ירושלים. שני המפקחים דלקו אחריו כל אחד ברכב שלו. כשהתקרבה סימונה לרכבו של הנאשם ועמדה לעוקפו, הסיט הנאשם את המשאית שמאלה וניסה לדחוק את רכב הטויוטה לעבר מעקה הבטיחות. סימונה הצליחה לעקוף את המשאית ונסעה לפניו. הנאשם נגח בחלקו האחורי של רכב הטויוטה במטרה להעיף את הרכב לצד הכביש. הנאשם נסע בפראות תוך שזגזג בין נתיבים, כשהוא מנסה לעקוף ולחמוק בין המזדה לטויוטה, עד שפנה באופן פתאומי אל תחנת הדלק "דור" שבסמוך לבית חורון. הנאשם ניסה להתחמק דרך כביש צדדי בתחנת הדלק, אך כשהתברר לו כי הגיע לכביש ללא מוצא, ביצע במהירות פניית פרסה, נסע במהירות לעבר רכבי המזדה והטיוטה שחסמו את דרכו, נגח אותם עם חזית המשאית בעוצמה, פרץ ביניהם ונמלט חזרה את הכביש, כשהוא נוסע לכיוון מודיעין בניגוד לכיוון התנועה. בנסיעתו זו סיכן הנאשם את כל כלי הרכב אשר נסעו בכביש, עד שהגיע כעבור כמה מאות מטרים למחסום עשוי קוביות בטון בסמוך לכפר בית עור אל תחתא (להלן: "הכפר"). הנאשם דחף במשאית את אחת מקוביות הבטון ונמלט אל תוך הכפר. לאורך כל הנסיעה המתוארת לעיל, היטלטלו מאד מיכלי הגז, נפלו ונדחפו לכל עבר, בצורה מסוכנת בשטח ההעמסה שעל המשאית. כתוצאה מפגיעת המשאית ברכבי המזדה והטיוטה ניזוקו שני כלי הרכב, וסימונה נזקקה לטיפול רפואי, כשהיא סובלת מחבלות ברגליה.
3.     במעשיו אלה טיפל הנאשם בכלי תחבורה בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של כלי תחבורה ובטיחותו של נוסע, וגרם לסיכון בטיחותו של נוסע כאמור בהימנעות מעשות מעשה שחובה עליו לעשות, וכל זאת בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה, בכלי תחבורה ולסכן את בטיחותו.
4.      בגין כל אלה, כתב האישום מייחס לנאשם ביצוען של העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332(2) ו-(5) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"); חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הפקרה - לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ונהיגה בקלות ראש - לפי סעיף 62(2) לפקודה (ההפניה בכתב האישום לתקנות התעבורה שגויה).
תשובתו של הנאשם
5.     הנאשם, מפי סנגורו, כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, המשאית עליה הוא עובד שייכת לאביו. בזמן האירוע הוא לא נהג במשאית. לטענתו, ביום האמור, לאחר תום יום העבודה, ולאחר שחזר הביתה, נודע לאביו כי המשאית נגנבה, וכי אביו הגיש תלונה בגין גניבת המשאית. במלים אחרות, במועד התרחשות האירוע שהה הנאשם בבית עם אשתו.
גרסתה של התביעה
6.     המאשימה העידה שני המפקחים, טמבורו וסימונה, כעדי תביעה מטעמה.
     על פי עדותו של טמבורו, הוא עבד כמפקח שתפקידו לפעול כנגד עבריינים בתחום הגז. באשר למה שקרה ביום האירוע, העיד, כי קיבל מידע על פעילות עבריינית בתחום הגז ויצא לפעילות יחד עם עוד חמשה מפקחים ממרחבים שונים. הוא היה באזור תעשייה עטרות ומפקח אחר היה בכביש 443 בצומת היציאה מאזור התעשייה עטרות. סימונה הייתה במחסום בכביש 443. טמבורו ראה משאית גז יוצאת לדרך כשהיא עמוסה בבלוני גז. מאחר שלא רצה לחשוף את זהותו, נתן למשאית לעבור. המפקח אשר עמד בכביש 443 הודיע לו כי המשאית פנתה ימינה לכיוון תל אביב. העד לא יכול היה לראות את מספר הרישוי של המשאית. אז הוא נסע אחרי המשאית וראה כי על המשאית בלוני גז מכל מיני חברות, ולדבריו: "זה אומר שכבר יש עבירה על צו סימון מיכלים שבעצם כל מחלק גז חייב להוביל אך ורק את בלוני החברה שלו, או לחילופין, אם יש לו טפסים מתאימים הוא יכול להוביל גם בלונים של חברות אחרות. במקרה זה, אנחנו עוצרים את הרכב ובודקים" (עמ' 1, ש' 17-20). העד ציין, שלא עצר את המשאית כי היא נסעה די מהר. הוא הודיע לסימונה שהמשאית מתקרבת למחסום, לכיוון מכבים - רעות, והיא המתינה להגעתה במטרה לעצור את הנהג ולבדוק אותו. בטרם הגיעה המשאית למחסום ובמרחק של 50 מטרים לפני המחסום, ביצע נהג המשאית פניית פרסה וחזר לכיוון ירושלים, ואז טמבורו ראה "שהבלונים התחילו להתנדנד בתוך האוטו בצורה ממש מסוכנת" (עמ' 2, ש' 24). העד ביקש מסימונה לעקוף את המשאית, על מנת שכאשר הוא יגיע במקביל למשאית וסימונה לפניו, ינסו להאט את מהירות המשאית ולעצור את הנהג. כאשר הגיע במקביל למשאית סימן לנהג לעצור בצד ימין של הכביש עם יד ימינו והבחין בנהג מסתכל עליו ועושה לו תנועה מגונה. העד תיאר כיצד ניסה הנהג להכניס את המשאית בין רכבי המזדה והטיוטה, כאשר הוא דוחף את רכבו של העד לצד שמאל לכיוון גושי הבטון המפרידים בין הנתיבים. כאשר טמבורו ראה שהוא בסכנה, נאלץ לבלום את רכבו. נהג המשאית עקף את רכבה של סימונה ונכנס לתוך תחנת הדלק "דור" שעל כביש 443. שני המפקחים נכנסו אחריו, עד שהנהג הגיע לקטע שיש בו ירידה חדה מאוד. אז נסע הנהג אחורה כששני כלי הרכב של המפקחים חוסמים את נתיב הנסיעה שלו. כשניסה נהג המשאית לעבור בין שני כלי הרכב, הוא פגע בהם והמשיך בדרכו לכביש 443. הנהג פנה שמאלה בניגוד לכיוון התנועה. סימונה נסעה אחרי נהג המשאית ואילו טמבורו נסע לכיוון ירושלים, כי כלשונו, "לא רציתי להתאבד", כמה מאות מטרים וחזר לכיוון תל אביב. בכניסה לבית לוקיה ראה העד את נהג המשאית עושה פרסה תוך שהוא דוחף את אחת מקוביות הבטון החוסמת את הגישה בכביש 443 לכפר לוקיה ונעלם לתוך הכפר (עמ' 3). העד העיד כי בזמן שניהלו המרדף לאחר שיצא נהג המשאית מתחנת הדלק בכביש 443, השעה הייתה 21:00 או 21:15, והיו כלי רכב רבים אשר נסעו בכביש (עמ' 4, ש' 7). למעשה כלי הרכב לא אפשרו לו לנסוע אחריו, והוא ראה שהבלונים "מתנדנדים בצורה איומה" (עמ' 3, ש' 29).
7.     ביום 16.5.05 תפסה סימונה את הנאשם כשהוא מוביל גז, באותה משאית, ללא רישיון העסקה וכשהוא לא עובד מטעם חברה. בתחנת המשטרה בגבעת זאב, פגש טמבורו את הנאשם יושב בתוך חדר וזיהה את הנאשם "בבירור שזה אותו נהג" (עמ' 5, ש' 6; ראו גם עמ' 14, ש' 22-25). טמבורו היה בטוח בזיהוי מכיוון שבאותו לילה, עת ניהל מרדף אחרי המשאית, הייתה התאורה בכביש 443 מלאה, כאשר עמודי התאורה רחוקים אחד מהשני 30 מטר. הוא ונהג המשאית החליפו מבטים והיה ביניהם קשר עין "הוא הסתכל עלי שהוא נוהג ועושה לי אצבע משולשת" (עמ' 5, ש' 11). לעד הייתה עוד סיבה לזכור את הנאשם והיא "כשתראה את המוות מול העיניים אתה תזכור בדיוק מי מנסה להרוג אותך..." (עמ' 15, ש' 4). העד הכיר את הנאשם מאירוע קודם בו עצר אותו עת שירת במשמר האזרחי והעביר את הטיפול באירוע למפקחים אחרים במרחב. הוא מכיר את חברת מסלמאני לגז שלפי דעתו, מעולם לא קיבלה רישיון לאספקת גז ולא עבדה לפי החוקים (עמ' 5, ש' 26-28).
8.      בחקירתו הנגדית ציין טמבורו, כי מיד כשראה את המשאית יוצאת מעטרות הוא הבין שיש עבירה כי: "כבר ראיתי ממול בלונים של פז-גז וסופר-גז שהן שתי חברות שונות, וזה מעלה חשד שהרכב מבצע עבירה" (עמ' 8, ש' 16). הוא בחר שלא לעצור אותו מיד כשהוא לבדו אלא להמתין עד שיגיע למחסום ואז יעצרו אותו לבדיקה שגרתית כאשר סימונה נמצאת שם, וזאת משיקולי בטיחות (עמ' 8, ש' 20-21). במהלך כל הנסיעה אחריו עד למחסום שמר העד על קשר עין עם המשאית.
     טמבורו תיאר את התנהגות נהג המשאית כאשר סימונה ניסתה לעבור אותו לפי הוראתו. לדבריו, "חתך" נהג המשאית את הגה המשאית לצד שמאל, והתקרב אליה מאוד, כך שאם היה ממשיך שמאלה "היה מדביק אותה לביטונדות" (עמ' 10, ש' 9-12). הוא גם תיאר את רגעי האימה שהוא חש כאשר עברה המשאית בתחנת הדלק "דור" ופגעה בשני כלי הרכב: "אני ראיתי את המוות מול העיניים שלי שמשאית באה מולי עם בלוני גז ולא יכולתי להתרכז האם המשאית נסעה מהר או לאט .. אני ראיתי את הפנסים ואת המשאית לכיוון שלי" (עמ' 12, ש' 22-25, ההדגשה מכאן ואילך איננה במקור). הסנגור ביקש מהעד להסביר את ההבדל בתיאור שנתן במועד הרלוונטי לנאשם. אז הוא תיאר את גוון שערו שחור, וכעת בזמן מתן העדות, תיאר את גוון שערו אפור. העד השיב: "עברו שנים, לא מדובר בשחור כמו גלימה שלך. כשאני אומר שחור הכוונה שלי זה [לא, ע.ח.] כמו צבע הגלימה שלך. אז הוא היה יותר קרוב לגלימה שלך אך עדיין לא אותו שחור כמו הגלימה שלך" (עמ' 15, ש' 23-25).
9.     באשר לנזק אשר נגרם לרכבו בגין הפגיעה בו על ידי המשאית, ציין טמבורו כי הנזק הנו מעל 9,000 ₪.
10.     עדת התביעה השנייה הנה סימונה, המפקחת השנייה אשר השתתפה באירוע ביום 4.5.08. עדותה תומכת בעיקרה בעדותו של טמבורו. על פי עדותה, ביום האירוע, בסביבות השעה 18:00 - 19:00, הודיע לה טמבורו כי משאית גז מסוג מרצדס לוחית זיהוי ישראלית יצאה מהשטחים מאזור עטרות, וכי המשאית הנה בדרכה אליה. על פי המתוכנן היא עמדה במחסום בכביש 443. טמבורו מסר לה את מספר הרישוי של המשאית. סימונה זכרה את מספר הרישוי מפעילות אחרת, יומיים לפני האירוע, כאשר המפגש הקודם היה זכור לה "מאוד לרעה" (עמ' 21-21).
לעניין האירוע הקודם סיפרה העדה, כי כאשר חזרה מפעילות ביקורת נרחבת, בשעת לילה, והייתה בכביש ירושלים תל אביב הבחינה במשאית עמוסה במיכלי גז גדולים וקטנים שאינם עומדים בדרישות. היא הוציאה מערכת כריזה ו"צ'קלקה" וכרזה לנהג לעצור בצד הכביש לביקורת. הנהג פתח את חלון המשאית ועשה לה "תנועה של אצבע משולשת ומתבטא בצורה שאני נמנעת מלחזור עליה" (עמ' 22, ש' 20). בשלב מסוים ביקשה מהנהג שוב לעצור, והוא אמר לה שהוא פונה לעטרות ויעצור שם. היא האטה את מהירות נסיעתה ופנתה לשוליים של הכביש על מנת לעצור. במקום לעצור, הגביר הנהג את מהירות נסיעתו והיא נאלצה לנסוע מהר לפניו על מנת להתחמק ממנו. סימונה נאלצה להיכנס לתחום כפר ערבי בעטרות לכיוון רמאללה, קיבלה הוראה מהבוס שלה לצאת משם מייד, יצאה מהמקום ונתנה לנהג לברוח (עמ' 22).
11.     באירוע דנן ציינה העדה, כי כשהתקרבה המשאית למחסום היא מיד זיהתה אותה, כיוון שזכרה את מספר הרישוי בעל פה. היא גם ידעה שהנהג איננו משתף פעולה וכי הוא "קצת מסוכן" (עמ' 22, ש' 4). סימונה ביקשה מהחיילים להתכונן. העדה הבינה מטמבורו כי המשאית עמוסה בבלוני גז גדולים מטלטלים, וכי יכול להיות שהנהג הבחין בו. לאור זאת, היא נערכה בהתאם, החנתה את הרכב שלה מאחורי המחסום בצד, והורתה לחיילים במחסום להתכונן על מנת לעזור לה בביצוע בדיקה שגרתית. היא ראתה את המשאית מתקרבת במהירות, וכי איננה מתכוונת לעצור במחסום. לפני שהגיע למחסום, דחף הנהג את גושי הבטון המפרידים בין שני הנתיבים, פילס לו דרך וברח. סימונה נכנסה לרכבה וצעקה לו בכריזה לעצור. היא הייתה בטוחה שמדובר ברכב בו נתקלה יומיים לפני כן.
12.     סימונה תיארה את הסכנה אשר נשקפה מנהיגתו של נהג המשאית: "כל המשאית שלו מלאה מיכלי גז וצפיתי מהצד שכאילו זה אירוע כמו מפלצת ענקית מלאה חומר נפץ, כל קילו גז שווה לשני קילו חומר נפץ... פחדתי שהמיכלים יפלו ויתחיל אירוע גז..." (עמ' 23, ש' 12-20). העדה פחדה לנסוע אחרי המשאית, כי ראתה "שברזים של מיכלים יצאו ודולף גז וחסר רק איזה ניצוץ" (עמ' 23, ש' 23-24). היא הגיעה אליו מהצד והודיעה לו במערכת הכריזה לעצור. אז עשה לה תנועה של אצבע משולשת והסיפה "הדביק אותי לשוליים שלי בנתיב השמאלי ושורט לי את האוטו... עם ההגה הוא מזיז את ההגה לכיוון שלי ואני נדפקת בשוליים ונמחצת בין האוטו שלו לבין גדר הביטחון" (עמ' 23, ש' 26-31). גם כאשר נסעה לפניו האטה מעט את מהירות נסיעתה על מנת לגרום לו להאט את מהירות נסיעתו, אך הוא הגביר את מהירות נסיעתו ופגע ברכבה מאחור ו"העיף אותי קדימה מספר פעמים" (עמ' 24, ש' 4). התוכנית של טמבורו, לפיה סימונה "תסגור" את הנהג מקדימה ואילו הוא "יסגור" אותו מהצד לא צלחה. בינתיים הגיעו לתחנת הדלק "דור". אז "חתך" נהג המשאית משם על מנת לברוח, אך הגיע לאין מוצא. היא וטמבורו ניסו לסגור אותו עם כלי הרכב שלהם. נהג המשאית נסע ברוורס תוך סיבוב ההגה, "נכנס ברכב שלי ברוורס... וקורע לקורנל את הרכב עם הברזלים של המשאית שלו ויוצא מתחנת הדלק ונוסע בכיוון הנגדי לכיוון תל אביב" (עמ' 24, החל מש' 12). היא המשיכה בנסיעה אחריו כשהוא מפעילה את האורות ואת מערכת הצ'קלקה ממרחק מה, על מנת להזהיר את כלי הרכב הבאים ממול מתל אביב לירושלים. המרדף נמשך עד שהמשאית הגיעה לאזור בית עור אל תחתא, שם נכנס הנהג בפתח קטן שבין שני גושי בטון לכיוון הכפר. סימונה קראה לאנשי הצבא ומשטרה.
מספר דקות לאחר מכן הגיע טנדר ונכנס לתוך הכפר האמור. נהג הטנדר, פרג' שמו, זוהה כאחיו של הנאשם. פרג' אמר כי אינו יודע במה מדובר, אינו מתעסק בגז ורק יצא לבלות. כשנערך חיפוש בטנדר, נמצאו צינורות גז וכיו"ב, מה שמעיד, לדידה של העדה, כי הוא התעסק עם גז (עמ' 25, ש' 15).
13.     העדה גם סיפרה על שיחה אשר התנהלה בינה ובין אביו של הנאשם, עת נפגשו בתחנת המשטרה. האב הגיע על מנת לשחרר את הנאשם בערובה. האב אמר לה: "תשמעי, את פגעת בכבוד שלו [של הנאשם], הוא לא רגיל שבחורה מתנהגת בצורה כזו .. את פגעת לו בכבוד, אצלנו לא מקובל שבחורה תעשה לו דבר כזה. תתחשבי בו" (עמ' 26, ש' 16-19).
העדה נשאלה שאלה אחת בלבד בחקירה הנגדית לעניין עצם קיומה של השיחה בינה ובין אביו של הנאשם. היא לא נחקרה כלל לעניין תוכנה של השיחה.
14.     באשר לזיהויו של נהג המשאית ציינה העדה, כי ראתה בתוך המשאית את הנאשם, והצביעה עליו באולם בית המשפט, כמי שנהג במשאית "אני מזהה אותו, הוא הבחור שיושב באולם עם חולצה הכחולה עם הפסים השחורים (מצביעה לכיוון הנאשם). הוא אותו אדם שהיה יומיים לפני והוא אותו בחור שהיה יומיים אחרי והוא גם הבחור שנעצר שבועיים אחר כך.." (עמ' 25, ש' 6-8). במפגש נוסף אשר התרחש ביום 16.5.08, זיהתה העדה את הנאשם. היא אמרה: "אני מזהה אותו לפי הפנים, עיניים ושיער .. כמובן כאשר עובר אירוע פעם אחר פעם אחר פעם הפנים לא יוצאות כ"כ בקלות מהראש, עברו יומיים ואחר כך שבועיים ואפשרות הזיהוי הייתה בהחלט סבירה ומקובלת. אפילו עכשיו לאחר שעברו שנתיים שלוש עדיין פרצופו חקוק לי בזיכרון" (עמ' 26, ש' 8-12). בחקירה הנגדית אמרה: "הזהות הייתה חקוקה לי בראש כתבנית .. המראה שלו היה זכור לי" (עמ' 27, ש' 9). היא הוסיפה נתוני זיהוי נוספים באמצעותם קשרה את הנאשם לאירוע: "אותה אצבע משולשת ולאותה התנהגות שהייתה כל כך מוכרת לי שהיה לי אפילו קשה שאני לא מזהה. העיניים נחקקו לי .. אני בטוחה שמדובר באדם הזה הוא לא יוצא לי מהזיכרון .. כאשר אני רואה אותו פנים מול פנים ואני מנסה ליצור קשר ומדברת אני זיהיתי אותו כאותו אדם" (עמ' 27, ש' 14-24). ביום האירוע, זיהתה העדה את המשאית מהאירוע שמלפני יומיים. העדה הבהירה לעניין הזיהוי: "יש שלבים בזיהוי, אני לא יכולה לבוא ולהגיד שאני זיהיתי אדם כשאני לא רואה עדיין את הפנים שלו. מדובר במשאית גדולה ואני נוהגת מאחור .. רק כאשר אני רואה ומזהה את הנהג אני יכולה להגיד אם מדובר באותו נהג. במקרה הזה זיהיתי את הנהג לאחר מכן" (עמ' 28, ש' 4-8).
15.     הסנגור ניסה לקעקע את עדותה של סימונה לעניין זיהויו של הנאשם. הוא עימת אותה עם התיאור שנתנה בהודעתה במשטרה מיום 5.5.08 לפיו: "נהג המשאית... פנים בהירות, עיניים חומות גדולות, שיעור חום חלק מסופק [צ.ל. מסופר] קצר, לא שפם או זקן" (עמ' 29, ש' 26-27). היא השיבה: "אני אמרתי עיניים חומות דבש והם רשמו חומות. אני זוכרת בדיוק מה אמרתי להם. אמרתי להם עיניים חומות דבש עם שיער שחור. אני עד היום זוכרת את היובש בשפתיים שלו ואת הקרחת שיש לו" (עמ' 30, ש' 1-3). העדה תיקנה את דבריה לעניין צבע השיער ואמרה: "שיער חום. לא אמרתי עיניים שחורות אלא עיניים חומות דבש... ראיתי את צבע העיניים שלו בבירור כולל צבע העיניים שלו" (עמ' 30, ש' 7-5). כאשר ביקש הסנגור מהעדה להסתכל לעבר הנאשם ולציין מה צבע עיניו השיבה: "מבחינתי זה בהיר, זה היה בשעת לילה, ואני ראיתי חום דבש. בלילה מתוך משאית מה שיכול להיראות דבש חום... הייתה חשיכה. הוא נמצא במשאית שהיא גבוהה ממני, אני מסתכלת עליו... האור לא בהכרח מביא לי את הדקויות שלו בעיניים" (עמ' 30, ש' 9-13).
16.     העדה תיארה את החבלות הגופניות שנגרמו לה: "באירוע הזה נפצעתי בחבלות. נפצעתי בשריטות ברגליים וכן חבלות קשות מהפגיעות שלו בגב, הייתי נפגעת חרדה, רעדתי, לא הצלחתי לישון בימים לאחר מכן, פחדתי מפעולת גמול, פחדתי לצאת לשטח ועוד. קיבלתי מכות יבשות וכחולות שאתה מרגיש אותן רק לאחר אירוע כזה" (עמ' 25, ש' 19-22).
17.     מפגש נוסף בין העדה והנאשם התרחש כאמור ביום 16.5.08. העדה זיהתה את המשאית והודיעה לממונה עליה על כך. הוא הורה לה לעקוב אחר המשאית ממרחק וציין שהוא שולח ניידת משטרה לאזור. העדה חברה לניידת המשטרה והניידת החלה נוסעת אחרי המשאית. הנאשם ניסה לברוח מהשוטרים אך לבסוף השוטרים עצרוהו כשהמשאית עמוסה ב- 100 מיכלי גז המוברחים מהשטחים אל תוך ישראל, ושלא עומדים בדרישות התקן. כשנעצר, הנאשם "כולו רעד ונבהל מזה שהצלחנו לעצור אותו" (עמ' 26, ש' 9).
גרסת ההגנה
18.     הנאשם בחר להעיד. הוא הציג גרסה קצרה ביותר. לדבריו, נהג ביום האירוע במשאית והוסיף "בד"כ העבודה אצלנו היא משעה 08:00 עד לשעה 16:30 - 17:00. באותו ערב אני החניתי את המשאית אצלנו באל-רם וחזרתי אלינו לבית חנינה. הגעתי לבית חנינה אחרי השעה 17:00 או 17:30 הייתי בבית. כשהגעתי הביתה, בד"כ אני, אבא והדודים והמשפחה שלי יושבים בבית בד"כ... באותו יום אחרי שחזרתי הביתה לא יצאתי מהבית. אחרי שחזרתי הביתה אני התקלחתי הייתי עייף מהעבודה, אחר כך אנחנו יושבים ואוכלים ואחר כך יושבים בגינה כולם ביחד וזהו" (עמ' 32, ש' 1-7). הנאשם חזר והדגיש כי ביום 4.5.05 "לא יצאתי מהבית" ((עמ' 32, ש' 9). כאשר הזכיר לו הסנגור כי מסר הודעה במשטרה, שינה הנאשם את תשובתו ואמר: "כן, יצאתי עם אבא שלי כדי להודיע .. כשיצאנו, אבא שלי נכנס למשטרה אני לא נכנסתי למשטרה, אני אחים שלי ואבא שלי יצאנו לחפש את המשאית" (עמ' 32, ש' 11-14). יצוין, שעד כה לא נאמר דבר לעניין הגשת תלונה במשטרה בגין גניבת המשאית. עניין גניבת המשאית הוזכר רק לאחר שהסנגור שאל מדוע יצאו כולם לחפש את המשאית. הנאשם הוסיף שאיננו יודע מי הודיע לאביו שהמשאית נגנבה (עמ' 32, ש' 19; עמ' 33, ש' 28), בכך סתר את דברי אביו בתלונתו על גניבת המשאית - ראו בהמשך.
לעניין היום בו נעצר אמר הנאשם, כי כאשר עמד ברמזור התבקש על ידי שוטר לעצור בצד. הוא עצר, השוטר בדק את מסמכיו ורישיונותיו ואמר שהכל בסדר, אך סימונה, אשר הייתה יחד עם השוטר, אמרה שיש בעיה. הנאשם הוסיף שהמשאית הוחזקה במשטרה למשך 6 חודשים עד שהוחזרה אליו, וכי עבר השתלמויות. הנאשם אמר שיש לו רישיונות וכי הוא תמיד מחדש אותם. הוא מודע היטב לסכנה הנשקפת מהובלת הגז, וכי נוהג תמיד על פי חוק - "תמיד כל המיכלים קשורים ולא מעלים מעל המותר" (עמ' 33, ש' 1-2).
19.     בחקירתו הנגדית אישר הנאשם, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום נהג רק הוא במשאית, וכי באותו יום החנה את המשאית בחצר ביתם שבאל רם (עמ' 34, ש' 19). בסוף היום, לדבריו, "מיכלי הגז אנחנו משאירים בחברה", כך שאין מיכלי גז על המשאית (עמק 34, ש' 16, עמ' 35, ש' 1).
בהודעתו במשטרה (ת2/ב), בתשובה לשאלה האם המשאית הייתה נעולה כשנגנבה, אמר הנאשם: "לא הייתה פתוחה ליד הבית והמפתחות אצלי" (גיליון 2, ש' 13). כשנשאל האם היו סימני פריצה, מכות או נזקים במשאית השיב "לא המשאית שלמה וגם הסוויץ' שלם" (גיליון 2, ש' 15). הנאשם התבקש להסביר הכיצד אם כן, נגנבה המשאית והשיב: "אני יודע[?] - גנב, יש לו אולי מפתח" (גיליון 2, ש' 17). חרף זאת, לא היסס הנאשם לומר בעדותו בבית המשפט: "הם [הגנבים] חתכו מתחת לסוויץ' את כל הכבלים" (עמ' 35, ש' 6). כאשר עומת עם הסתירה שבדבריו אמר הנאשם: "מה ששאלו אותי אמרתי. אני לא קיבלתי את הרכב אלא אבא שלי והוא אמר לי שהכבלים היו חתוכים" (עמ' 35, ש' 8).
הנאשם נשאל הכיצד הוא מסביר ששני המפקחים זיהו אותו בוודאות כמי שנהג במשאית ביום האירוע, והשיב: "הם שקרנים בגלל שהם תפסו אותי היום עם המשאית אמרו שזה היה שנהג" (גיליון 2, ש' 21-22).
20.     הנאשם הסביר מדוע לא הוגשה התלונה במשטרה מיד עם היוודע דבר גניבת הרכב בשעה 21:00: "לפני שהלך למשטרה יצאנו מהבית והוא [האב] הלך לבדוק בחצר באל - רם את הרכב לפני שיגיש את התלונה, הוא רצה להיות בטוח בכך. ומשלא מצא את הרכב הלך למשטרה" (עמ' 35, ש' 16-18).
הנאשם לא ידע להסביר את הסתירה בין דבריו ודברי אביו בהודעתו למשטרה על גניבת המשאית. כזכור, הנאשם אמר שמישהו התקשר לאביו והודיע לו על דבר הגניבה, ואילו אביו אמר בתלונתו במשטרה, כי בנו, קרי הנאשם, הוא אשר גילה את דבר הגניבה בשעה 21:00, וכי הוא [הנאשם] החנה את הרכב ליד הבית באל רם בשעה 18:00 (נ/1, בעמ' 2). בעקבות דברי האב בתלונתו, התבקש הנאשם להתייחס לשלוש נקודות: האחת, אביו אמר שהנאשם החנה את הרכב בשעה 18:00 ולא 17:00; השנייה, האב אמר שהחנה את המשאית ליד הבית והשלישית, האב אמר שהנאשם הוא אשר גילה את הגניבה. הנאשם הסתפק באמירה "כן, ליד הבית החניתי את האוטו" (עמ' 35, ש' 25). כאשר חזר ב"כ המאשימה והזכיר שלפי דברי האב בתלונתו, הנאשם הוא שגילה דבר הגניבה, השיב הנאשם: "כך אני זוכר, שהתקשרו לאבי והודיעו לו המשאית נגנבה" (עמ' 35, ש' 28). לפי דבריו, ההודעה על הגניבה נמסרה לאביו כאשר הוא היה ליד אביו בבית חנינה (עמ' 35, ש' 30).
21.     באשר לשאלה היכן היה אחיו פרג', אותו פגשה סימונה ליד הכניסה לכפר בית עור אל תחתא במהלך המרדף, השיב הנאשם: "כולנו היינו בבית, וכל אחד יצא לפינה לחפש את הרכב" (עמ' 35, ש' 31- עמ' 36, ש' 1, ראה בהמשך העמוד). לדבריו, הוא בעצמו הלך לחפש את הרכב ב"דרך יריחו, חברון" (עמ' 37, ש' 4). פרג', לעומת זאת, אמר לסימונה, כזכור, שהוא בדרכו לבילוי בתל-אביב.
22.     באשר לתגובתו לעדותם של עדי התביעה טמבורו וסימונה, אמר הנאשם: העדות שלהם לא אמינה. לא יכול להיות שיש לי רכב אם [צ.ל. "עם"] רישיונות והכל מאושר, למה לי לברוח? הם אמרו לי לעמוד שם ואני עמדתי, עם כל הכבוד אין לי שום בעיה" (עמ' 37, ש' 6-7).
23.     הנאשם העיד את אשתו, גב' אמירה מסלמאני, כעדת הגנה. כבר בתחילת עדותה הראשית סתרה העדה את דברי בעלה הנאשם לעניין מקום המגורים שלה ושל בעלה: "אני גרה באל רם..." (עמ' 37, ש' 25). לאחר מכן תיקנה ואמרה: "...היינו בבית חנינה בימים אלה כי הייתי בהריון, אסור לי היה לצאת מהבית..." (עמ' 37, ש' 27). מלבד העובדה שהייתה בבית חנינה לא זכרה העדה דבר. בחקירתה הנגדית אישרה העדה שוב, כי היא גרה באל רם ומשפחתו של בעלה גרה בבית חנינה. כאשר מגיע בעלה לביתם, הוא בא עם המשאית ועולה לבית (עמ' 38, ש' 11-15). אותה תשובה התקבלה גם בחקירתה החוזרת, לפיה ביום ה-4.5.05 זכרה שבעלה החנה את המשאית ליד הבית באל רם והיא נגנבה. על מנת להסיר ספק נשאלה העדה על ידי בית המשפט: "אם ראית אותו מחנה את הרכב ליד הבית באל רם, סימן שגרת שם" והשיבה: "יש לנו שם בית". העדה הוסיפה: "לפני המקרה הזה הייתי בבית חנינה כי היה אסור לי להיות לבד בגלל שמירת הריון" (עמ' 38, ש' 16-29). כאשר נשאלה הכיצד ראתה את הנאשם מחנה את המשאית אם הייתה בבית חנינה, השיבה: "לא שמתי לב בקשר לרכב" (עמ' 39, ש' 4).
24.     עד הגנה נוסף הוא אביו של הנאשם, מר אסעד מסלמאני. לדבריו, ביום האירוע בנו ואשתו היו בביתו. "אשתו [של הנאשם] הייתה בהריון... עקב שמירת הריון והיא באה והתגוררה אצלנו בבית, בבית חנינה. באותו היום בסביבות השעה 21:30 הודיעו לי מהאחראים של הגז הרכב שלך נמצא בבית עור. שאל אותי איפה הבן שלך ג'ואד, ואמרתי לו שהבן שלי ג'ואד לידי הוא והמשפחה שלו נמצאים לידי. כשהוא אמר לי שהרכב שלי נגנב, הילדים שלי התחלקו והמשפחה שלי יצאנו לחפש את המשאית שלנו..." (עמ' 39, ש' 15-20). הנאשם חזר מהעבודה בסביבות השעה 16:30-17:00 והיה בביתו של האב בבית חנינה. הוא ראה את הנאשם חוזר מהעבודה, ללא המשאית, אשר הושארה ליד הבית באל רם, שם יש לו בית נוסף ועסק. את ההודעה על גניבת המשאית קיבל ממנהלי הגז "משמעון או מקורנל. הוא אמר לי שהמשאית שלכם נמצאת בדרך בית עור בדרך לתל אביב ואמרתי לו שהבן שלי נמצא לידי ואני מוכן להביא אותו" (עמ' 40, ש' 5-6). לדבריו, חמישה ימים לאחר שהודיע על הגניבה, התקשרו אליו מהמשטרה הפלשתינאית והודיעו לו כי מצאו את המשאית באזור אל בירה, בסמוך לרמאללה. האב תיאר מצב המשאית כך: "השמשה של הרכב הייתה שבורה והכבלים של הסוויץ' היו חתוכים... תיקנתי את הרכב והבאתי את החשמלאי ולקחתי את הרכב שלי במקום. באותו היום פניתי למשטרה הישראלית והודעתי להם... ואמרתי להם שהוא נמצא בחוץ ליד מגרש הרוסים" (עמ' 40, ש' 21-29). האב חזר וציין, שהוא אמר במשטרה הישראלית כי "השמשה ליד הנהג שבורה והכבלים של הסוויץ' חתוכים" (עמ' 41, ש' 4). לעניין השיחה אשר ניהלה עמו סימונה בתחנת המשטרה ביום 16.5.05, האב לא עומת עם מה שאמרה סימונה, כמתחייב, לאור אופייה של השיחה. העד התבקש להסביר "מה היה" והשיב שאינו זוכר בדיוק. "היא אמרה לי שהבן שלי פגע ברכב שלי [צ.ל. שלה] וברח. הבן שלי לא יכול להיות שהתנהג כך, אין סיבה שהבן שלי יתנהג כך. הבן שלי הוא ישר, הוא נשוי, למה לברוח ממך יש לו סמים? מה הוא מחזיק? הוא עובד בסבלות" (עמ' 41, ש' 16-18).
25.     בחקירתו הנגדית לא ידע האב להסביר כיצד הוא שומר על המשאית, המהווה לדידו חיים ומקור לפרנסה, כאשר הוא משאיר אותה באל רם ללא שמירה או אמצעי ביטחון וכשכולם נמצאים רחוק בבית חנינה. האב השיב באופן סתמי כלהלן: "אנחנו העסק שלנו אם היינו צריכים לחזור עם המשאית לבית חנינה זה טבעי. אם אתה רוצה אראה לך שמשאיות של גז נמצאות ברחוב ולא בחניון הבית" (עמ' 42, ש' 10).
האב העיד שגם בנו פרג' היה באותו היום בבית שבבית חנינה, יחד עם כל הילדים (עמ' 42, ש' 26). כאשר עומת עם דבריו של פרג', עת נתפס בכניסה לבית עור על ידי השוטרים, כי אינו יודע על איזו משאית מדברים, וכי לא ידוע לו דבר, השיב האב: "אני רק אומר את האמת. כל המשפחה הלכה לחפש את הרכב ברמאללה, בבית חנינה, בבית עור ובכל המקומות שם" (עמ' 42, ש' 7). האב עמד על כך שגם פרג' הלך לחפש את המשאית "..איך לא? כולם חיפשו, האחים שלי בני דודים שלי והשכנים כל המשפחה חיפשו .. אני לא יודע מה הבן שלי סיפר אך כולם חיפשו באותו ערב" (עמ' 42, ש' 12-15). כאשר התבקש להסביר את הסתירה שבתלונתו במשטרה - לפיה הנאשם הוא שגילה שהרכב נגנב, ולא כשם שמסר, כי קיבל הודעה טלפונית ממנהל הגז, השיב האב: "מה היחס בין זה לזה? אני הרכב שלי נעלם לי והלכתי להודיע במשטרה" (עמ' 43, ש' 24). בהמשך ציין "אני שלחתי את הבן שלי ג'ואד לאל רם לבדוק אם המשאית נמצאת במקום ואז הוא בדק ואמר שבאמת המשאית נגנבה" (עמ' 43, ש' 30). בכך סתר העד גם את דבריו, כי יצא לחפש את הרכב וכי "קודם הלכנו לבית ולא מצאנו את הרכב ליד הבית" (עמ' 40, ש' 8), בנוסף לסתירה לדברי בנו הנאשם לפיהם האב הוא אשר נסע לאל רם על מנת להיות בטוח שהמשאית נגנבה. עת הועמד על סתירות אלה השיב האב: "תסתכל, אני בדיוק אומר לך שהוא הלך ואני הלכתי, זה נמצא 5 דקות מבית חנינה לאל רם. בטוח שהוא הלך למקום באל רם ואני הלכתי למקום באל רם והודעתי למשטרה באל רם" (עמ' 44, ש' 2-4).
26.     העד התבקש עוד להסביר את הסתירה בין דבריו במשטרה ביום 9.5.05 באשר למצבה של המשאית במועד המצאה. הרי לדבריו במשטרה, נמצאה המשאית במצב תקין בעוד בעדותו אמר שהחלון שליד הנהג היה שבור והחוטים של הסוויץ' היו חתוכים. האב לא היסס לטעון כי "היו תקלות ברכב, השמשה ליד הנהג שבורה והכבלים היו קרועים והסוויץ' מקולקל, לרכב אין בו שום דבר" (עמ' 44, ש' 7). סתירה נוספת בה הסתבך האב נגעה לשאלה אם הנאשם ראה את הנזקים אשר נגרמו למשאית. כזכור, הנאשם אמר שלא ראה את הנזקים אשר נגרמו למשאית, ואילו האב אמר דברים מהם משתמע כי הנאשם ראה את הנזקים, כלהלן: "אני תיקנתי את הרכב בזמן שהייתי במשטרה [הפלשתינאית], הוא [הנאשם] בא אתי למשטרה.." (עמ' 44, ש' 14). כאשר נשאל האם ראה אז הנאשם את הנזקים, השיב בשלילה: "אני לא יודע אם אחר כך בא לשם. המשאית הייתה מתוקנת..." (עמ' 44, ש' 16-17). הכיצד יכול להיות שהנאשם מגיע יחד עם אביו למשטרה, כאשר הנזקים המתוארים היו במשאית והנאשם לא ראה אותם? דבריו של האב אינם הגיוניים כלל וכלל. ב"כ המאשימה עימת עוד את האב עם דבריה של סימונה לפיהם טען האב בפניה שהיא פגעה בכבוד של בנו. העד לא אישר את הדברים. הוא אמר: "אמרתי לה שהבן שלי מנומס ולא יכול להיות שהוא עשה את זה. יכול להיות שהיא לא הבינה אותי .." (עמ' 45, ש' 1). מתשובתו זו יש ללמוד, כי טענתו שהוא היה עמו כל הזמן מאז שחזר מהעבודה בשעה 17:00, איננה אמת.
האב אף השמיע הודאה מרומזת בעדותו כאשר נשאל אם פעל על פי החוקים בזמן האירוע. האב השיב כלהלן: "לפי מה שאני רואה כן, אבל כל יום הם מחוקקים חוקים חדשים. גם אם הבן שלי מפר את החוקים שלהם זה לא בהכרח מביא לידי כך שהוא עשה את זה" (עמ' 45, ש' 7). תשובה זו, בצירוף אישורו כי קיבל בעבר דוחות בגין הפרת החוק ואף תפסו לו את המשאית פעמיים "בעקבות התקנות והחוקים החדשים" (עמ' 45, ש' 5) מלמדת, שהנאשם לא הקפיד לפעול על פי חוקי הגז.
דיון
27.     במקרה זה מתעוררות שתי שאלות. השאלה הראשונה והעיקרית העומדת במרכז הדיון הנה שאלת הזיהוי, ובמלים אחרות- האם הנאשם הוא אשר נהג במשאית ביום האירוע? השאלה השנייה הנה, האם אמנם נגנבה המשאית ביום האירוע?
28.     זיהוי הנאשם - התשובה לשאלה זו חיובית לדידי. המפקחים טמבורו וסימונה היו משוכנעים בזיהויו של הנאשם כמי שנהג במשאית ביום האירוע, ואחריו ניהלו מרדף מסוכן. הם העידו על כך בוודאות. סימונה הכירה את הנאשם ממקרה קודם אחד לפחות, עת נהג באותה משאית ממש. היא הייתה כה בטוחה בדבריה, עד אשר אמרה שדמותו של הנאשם הייתה חקוקה בזיכרונה היטב. טמבורו זיהה את הנאשם באופן מקרי, כעבור 12 ימים מיום האירוע, עת הגיע לתחנת המשטרה ופגש בו בעודו יושב באחד החדרים. על מנת להיות בטוח בזיהויו של הנאשם, ביקש טמבורו שהנאשם יסתכל ישר על מנת לראות את הפרופיל שלו. טמבורו היה בטוח במאה אחוז בזיהוי. יוזכר, כי גם סימונה זיהתה את הנאשם באקראי, עת נעצר על ידה כעבור 12 ימים.
שני המפקחים תיארו את הנהג כאדם בהיר עור. לשניהם היה "דו שיח" עם הנהג, הנאשם, במהלך המרדף. שני הצדדים הסתכלו אחד על השני ממרחק קטן והחליפו סימנים ומילים. לשניהם הייתה יותר מהזדמנות אחת לפגוש את הנהג פנים אל פנים או מהצד במהלך המרדף. שניהם ראו גם כיצד התנהג הנאשם, היינו: התעלמותו מקיומם, ניסיונו לברוח מהם וכן הקללות והתנועות המגונות הזהות, אשר עשה לשניהם.
גרסתה של התביעה, לעניין זה, מקובלת עלי ומהימנה. לא מצאתי כל סיבה להטיל דופי בעדותם של עדי התביעה ובזיהויים את הנאשם, כמי שנהג במשאית בליל האירוע.
29.     בהמשך לאמור, יש לדחות גרסתה של ההגנה, כי המשאית נגנבה באותו ערב. הרי ההגנה טענה, כי בשעה 21:00 נתקבלה הודעה בדבר גניבת המשאית, בעוד המרדף התנהל כבר בשעה 20:00 ונמשך עד לשעה 21:15. עדויותיהם של עדי ההגנה, לעניין זה, היו גדושות שקרים, אי התאמות וסתירות, כך שלא ניתן ליתן אמון בגרסתם או לייחס לה מהימנות - ולו מזערית. להלן אפרט סתירות מרכזיות בעדויות:
     א.     בתחילת עדותו של הנאשם, ועל מנת "להוכיח" שלא מדובר בו, טען הנאשם שביום האירוע הגיע לבית שבבית חנינה ולא יצא מן הבית. לאחר שהבין כי דבריו אלה אינם הגיוניים וכי גרסתו זו איננה מתיישבת עם העובדה שהוא ידע על גניבתה של המשאית, ושכולם יצאו לחפש אחריה, שינה דבריו ואמר כי יצא יחד עם אביו על מנת להודיע דבר גניבת המשאית במשטרה.
ב.     הנאשם הסתבך בשקרים ובסתירות גם לעניין השאלה מי גילה דבר גניבתה של המשאית. לטענתו, לא ידע מי מסר ההודעה על כך לאביו. אחר כך אמר, שהתקשרו לאביו והודיעו לו על הגניבה. בכך סתר דבריו של אביו, אשר ציין בתלונתו במשטרה (נ/1), כי בנו, הנאשם, הוא שגילה דבר הגניבה. יצוין, שהאב מסר אף הוא דברים סותרים בעניין זה. הרי בעדותו טען, כי ההודעה נמסרה לו כאשר היה הנאשם לידו, בסתירה לדבריו שלו בנדון במשטרה.
ג.     עדי ההגנה מסרו גרסאות שונות לעניין השאלה היכן גרו הנאשם ואשתו במועד הרלוונטי. כזכור, הנאשם ואביו מסרו בבית המשפט שהנאשם ואשתו גרו בבית המשפחה שבבית חנינה. בהודעתו של האב במשטרה (נ/1) מסר האב דברים סותרים: "הרכב שלי .. היה אצל הבן שלי באל רם .. והחנה אותו ליד הבית בשעה 18:00, ובשעה 21:00 גילה שגנבו אותו..". העדה היחידה שאמרה את האמת הייתה אשתו של הנאשם. היא סיפרה, כי היא מתגוררת עם בעלה באל רם (עמ' 37, ש' 25) וכי ראתה את בעלה מחנה את המשאית ליד הבית באל רם. עוד ציינה שבעלה מגיע לבית עם המשאית (עמ' 38, ש' 11-15). העדה ניסתה אמנם לתקן דבריה וטענה שהם היו בבית חנינה, אך סתרה אז דבריו של חמ? באמרה: "היינו בבית חנינה בימים אלה כי הייתי בהריון, אסור לי היה לצאת מהבית..." (עמ' 37, ש' 27), בעוד שחמ? העיד שבמשך היום נמצאים היא ובני משפחתה באל רם ובאים אליו בערב לבית חנינה.
ד.     הנאשם ואביו הסתבכו בשקרים בשאלה - האם היו סימני פריצה במשאית. בהודעתו במשטרה (ת/2ב), אמר הנאשם, כי לא היו סימני פריצה במשאית - "המשאית שלמה וגם הסוויץ' שלם" (גיליון 2, ש' 15), ואילו בעדותו בבית המשפט אמר: "הם חתכו מתחת לסוויץ' את כל הכבלים" (עמ' 35, ש' 6). גם האב טען תחילה, בעת הגשת התלונה במשטרה הישראלית, כי המשאית נמצאה ללא כל נזק בעוד אחרי כן, במהלך עדותו, שינה גרסתו וטען ההיפך. כשהתבקש האב להסביר הסתירה, לא היסס לטעון שבמשטרה אמר כי היו "תקלות ברכב", תוך שפרטן (עמ' 44, ש' 7). האב הסתבך בסתירה נוספת גם לעניין השאלה - האם ראה הנאשם את הנזקים הנטענים על ידו. הנאשם אמר שלא ראה את הנזקים ולא הלך לקבל את המשאית מהמשטרה הפלסטינית, בעוד אביו אמר ההפך, שהרי מדברי האב עולה, כי הנאשם התלווה אליו למשטרה הפלסטינית, על מנת לקבל את המשאית, היינו: עוד בטרם תוקנה. ברי, כי הבן ראה את הנזקים, אם אכן היו כאלה, במשאית.
ה.     מי הלך לאל רם על מנת לבדוק האם אכן נגנבה המשאית? - לא ברור מן העדויות בנדון. הנאשם טען כי אביו הלך עוד לפני שפנה להגיש תלונה במשטרה (עמ' 35, ש' 16-18). האב מצדו אמר ההפך, כי שלח את הנאשם לאל רם לבדוק אם המשאית שם. הנאשם בדק, לדברי האב, ואישר שהמשאית נגנבה (עמ' 43, ש' 30). בדבריו אלה סתר האב גם את דבריו שלו כאשר העיד, כי הלך בעצמו לבדוק אם נגנבה המשאית: "קודם הלכנו לבית ולא מצאנו את הרכב..." (עמ' 40, ש' 8). כשהעמידו ב"כ המאשימה על הסתירה בדבריו, אמר האב: "תסתכל, אני אומר לך שהוא הלך ואני הלכתי, זה נמצא 5 דקות מבית חנינה לאל רם. בטוח שהוא הלך למקום באל רם ואני הלכתי למקום באל רם..." (עמ' 44, ש' 2-4).
ו.     סתירה נוספת בדברי הנאשם ואביו נגעה להימצאות בנו האחר, פרג', באזור בית עור אל תחתא באותו ערב. סימונה העידה שפרג' טען בפניה כי היה בדרכו לבילוי בתל אביב, אינו מתעסק כלל בענייני גז, וכי אינו יודע דבר על גניבת המשאית. על פי עדויותיהם של הנאשם ואביו, פרג' יצא, כמו כולם, לחפש אחר המשאית באזור. פרג' היה בבית שבבית חנינה "יחד עם כל הילדים" בזמן זה, לדברי האב. כאשר הובהר לו כי פרג' נתפס בכניסה לבית עור אל תחתא, עמד האב על גרסתו כי פרג יצא, כמו כל היתר, לחיפושים, כשהוא מוסיף: "אני רק אומר את האמת..." (עמ' 42, ש' 7). יצוין, כי פרג' לא הובא לעדות בנדון מטעמו של הנאשם והשלכות הדבר ידועות. עוד יצוין, כי מוזר בעיני שאף שנודע לנאשם ואביו כי המשאית נגנבה בדרך לתל אביב, מצא הנאשם לנכון לציין, כי הלך לחפשה בדרך ליריחו - חברון דווקא.
ז.     סימונה והאב נפגשו בתחנת המשטרה וניהלו שיחה. בחקירתו הראשית לא עומת האב עם דבריה של סימונה, לפיהם ניסה האב לתרץ התנהגותו של הנאשם באירוע. הסנגור הסתפק בשאלה סתמית ("מה היה") גבי תוכן השיחה. האב אישר בתשובתו, כי התנהלה השיחה האמורה בנוגע לפגיעה ברכבה של סימונה, תוך שהגן על נימוסיו הטובים של בנו. תשובה כזו, לעניות דעתי, איננה הולמת גרסתו של האב, כי בנו היה לצידו באותה עת.
30.     על יסוד האמור יש לקבוע, כי גרסתה של ההגנה אינה אמינה ולוקה בסתירות רבות בכל הנוגע לגניבתה של המשאית. משכך, יש להעדיף גרסתה של התביעה כגרסה אמינה ומהימנה ולקבוע, לאור זאת, כי המשאית לא נגנבה וכי הנאשם הוא שנהג בה בליל האירוע.
31.     היש בממצאים האמורים כדי להביא להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום? אפתח הדיון בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיפים 332(2) ו-332(5) לחוק העונשין.
סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה
32.     אין ספק, לאור תיאורם של עדי התביעה, כי הנאשם יצר סיכון בהתנהגותו, לשניהם, במהלך המרדף אחריו. טמבורו תאר התנהגותו של הנאשם בעת שסימונה ניסתה לעקוף אותו, כנהיגה מסוכנת: "הוא נסע בנתיב הימני והיא בנתיב השמאלי והוא חתך את ההגה לכיוון שמאלה והתקרב אליה במרחק מאוד קטן... יכול להיות אם היה ממשיך שמאלה הוא היה מדביק אותה לבטונדות" (עמ' 10, ש' 9-12). סימונה העידה כי הנאשם "הדביקה" לשול הדרך שבנתיב השמאלי, שרט רכבה והסיט משאיתו שמאלה אל עבר רכבה, כך שהיא נחבטה בשוליים ורכבה נמחץ בין משאיתו של הנאשם לבין גדר הביטחון (עמ' 23, ש' 26-31). גם כאשר נסעה סימונה לפני המשאית והאטה מעט מהירות נסיעתה על מנת לגרום לנאשם להאט, הגביר הנאשם מהירות נסיעתו, פגע ברכבה מאחור והדפה קדימה מספר פעמים (עמ' 24, ש' 4).
33.     בהתנהגותו זו קיים הנאשם יסודותיה של עבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה כאמור, הקבועה בסעיפים 332(2) ו-332(5) לחוק העונשין, כלהלן:
"העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע נתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו - מאסר עשרים שנים:
...
(2) מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה, או בכל דבר שעליהם או בקרבתם, בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים;
...
(5) גורם לסיכון בטיחותו של נוסע כאמור בהימנעות מעשות מעשה שחובה עליו לעשותו".
אין ספק כי באופן נהיגתו כמתואר, בניסיונותיו להסיט המפקחים מן הכביש ובנהיגתו כנגד כיוון התנועה, יצר הנאשם סיכון לבטיחותם של המצויים בנתיב התחבורה. ברי, כי היסוד העובדתי הנדרש לעניינה של עבירה זו חל בנסיבות המקרה דנן. סעיף 20(ב) לחוק העונשין, המבאר פירושה של "כוונה", כנדרש לסעיף הנבחן, קובע כי ראיה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי - כמוה כמטרה לגרמן. כל נהג סביר יראה הפגיעה בחיי אדם או לכל הפחות סיכונם, בנסיבות המקרה המתואר, כאפשרות קרובה לוודאי. הרי הנאשם דחף, בנסיבות ענייננו, רכבו של נוסע אחר מאחור, הסיט רכבו של האחר הצידה וכן נסע בכיוון הנגדי לכיוון הנסיעה. זאת עשה לשם השגת מטרה מרכזית אחת, והיא: לחמוק מן המפקחים, עדי התביעה - דבר שיתאפשר רק כשאלה יחדלו מלרדוף אחריו. הנאשם, אשר שם לו למטרה "נטרולם" של המפקחים לשם הימלטות מהם, ביקש להדפם מעליו והיווה בהתנהגותו זו סכנה, הן להם והן ליתר עוברי הדרך. על כן, מתקיים, בנסיבות האמורות, גם היסוד הנפשי הנדרש לביסוסה של עבירה זו.
נהיגה בקלות ראש
34.     סעיף 62(2) לפקודת התעבורה קובע ככלל, כי "הנוהג ברכב בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימאלית שנקבעה" עובר עבירה ויידון בשל כך לשנתיים מאסר או לקנס.
הנאשם נהג במהירות, במשאית עמוסה במיכלי גז, תוך שדחף בדרכו גושי בטון, נהג בכיוון המנוגד לתנועה והתקרב עד כדי נגיעה בכלי רכבם של המפקחים והדיפתם. בכל אלה יש כדי לבסס העבירה המוצגת לעיל ולקבוע, כי הנאשם נהג בקלות ראש, היוצרת סיכון לנהגים אחרים בדרך.
חבלה בכוונה מחמירה
35.     סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, קובע כלהלן:
"(א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים:
...
(2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר".
סעיף 329(א) האמור מונה שורת תכליות חילופיות, המבטאות דרישה לכוונה מחמירה. החלופה הרלבנטית בענייננו הנה זו הנוגעת למניעתו של מעצר או עיכוב כדין. פקחי הגז ביקשו לעצור הנאשם לביקורת דרכים, בהתאם לסמכותם שבחוק. הנאשם בחר שלא להעמיד משאיתו לביקורתם של המפקחים ועשה כל שבכוחו כדי להימלט מהם. כשביקשו המפקחים לבצע פעולות אכיפה מתוקף סמכותם כדין, לא הייתה לנאשם כל סמכות להתנגד לכך בדרך זו או אחרת (ראו י' קדמי על הדין בפלילים חוק העונשין - הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, תשס"ו) בעמ' 1282). ואולם, הנאשם בחר לנגח רכביהם של המפקחים במשאיתו הגדולה בכמה מידות, ביקש להורידם לשולי הדרך, פרץ מחסום העשוי קוביות בטון במטרה להימלט ואף נסע בניגוד לכיוון התנועה בציר ראשי ככביש 443, תוך סיכון יתר עוברי הדרך, וכל זאת כשמטרה אחת ויחידה ניצבת אל נגד עיניו, והיא: התחמקות מפקחי הגז.
36.     האם נתקיימו רכיבי היסוד העובדתי הדרושים לביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה? - סבורני, כי יש להשיב לדבר בחיוב.
סעיף 329(א)(2) קובע למעשה, בהיבט העובדתי, ככל שנוגע הדבר לנסיבות ענייננו, כי המנסה שלא כדין לפגוע באדם, באמצעות נשק מסוכן או פוגעני אחר בכוונה למנוע מעצרו או עיכובו כאמור, ייענש בגין עבירתו זו. הנאשם, כעולה מעדויותיהם של המפקחים, נגח ברכביהם במכוון על מנת לחמוק מן הביקורת שביקשו לערוך במשאיתו. טמבורו תאר הכיצד ניסה הנאשם להשתחל במשאיתו בין רכביהם של שני המפקחים, תוך שדחף רכבו של טמבורו לצד השמאלי של הכביש אל עבר גושי הבטון המפרידים בין הנתיבים עד אשר נאלץ טמבורו לבלום רכבו. סימונה הוסיפה, כי נסעה לפני משאיתו של הנאשם במטרה להאט מהירותו, אך הנאשם בחר להגביר מהירותו תוך שפגע ברכבה של סימונה מאחור ודחף אותה מספר פעמים קדימה. לקראת תום המרדף אחריו, פגע הנאשם בחוזקה ברכביהם של המפקחים כאשר ביקש לצאת מן האזור של תחנת הדלק "דור אלון" במעבר שבין רכביהם ויצא אל עבר כביש 443, בניגוד לכיוון התנועה.
ברור אם כן, שהנאשם נגח במכוון במשאיתו גדולת המימדים ברכביהם הקטנים של המפקחים, כשמטרתו אחת היא: לברוח מפניהם ולמנוע את מעצרו. האם רכב הנו בגדר "נשק מסוכן או פוגעני" כנדרש להרשעה בסעיף 329(א)(2)? - הפסיקה השיבה לשאלה זו בחיוב כאשר נקבע למעשה, כי פרשנותו הראויה של המונח "נשק" אינה נוגעת אך לכלי אשר נועד על פי טיבו לפגוע באדם אלא כוללת כל כלי אחר, שיש בו, בנסיבות המתאימות, כדי לפגוע באדם (ע"פ 1184/00 מחמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 159, 169). אין חולק, כי משאיתו של הנאשם הייתה בגדר "נשק פוגעני" בנסיבות ענייננו ודומה, לאור המובהר, כי אין כל צורך להרחיב על כך את הדיבור. יש לזכור, כי הנאשם נהג משאיתו בפראות, על מנת לנגח המפקחים, אשר נהגו בסביבתו בכביש, ובנזקים שנגרמו לרכביהם של המפקחים יש כדי לשקף נאמנה הסכנה הפוטנציאלית לחייהם של המפקחים עצמם.
37.     האם עשה כן הנאשם בכוונה לפגוע במפקחים? - תחילה יצוין, כי בעבירה של ניסיון עסקינן, אשר תוצאותיה הסופיות אינן רלבנטיות, ככל שנוגע הדבר לקביעה כי בוצע דבר העבירה. הדגש, בבחינת ביצועה של עבירה מעין זו, מונח על ה"כוונה", המלווה את מעשה הניסיון - בין שתוצאת החבלה נתממשה, הלכה למעשה, ובין שלאו (ע"פ 5225/03 חבאס נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 25). ה"כוונה" הנדרשת, לאור סעיף 90א(2) לחוק העונשין הנה למעשה המניע שמתוכו נעשה המעשה או המטרה להשיג היעד אשר נקבע בעבירה, ובנסיבות ענייננו: הכוונה הנדרשת צריכה להיות כזו, הטומנת בחובה סיכון ממשי לגרם חבלה גופנית קשה, לשם השגת המטרה (י' קדמי על הדין בפלילים חוק העונשין - הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, תשס"ו) בעמ' 1277, 1280). הנאשם בענייננו שם לו למטרה, כאמור, לברוח מביקורתם של המפקחים, ויהי מה. גם כאשר התקרבו אליו המפקחים ברכביהם ואף כאשר הגיע למחסום צבאי, בחר שלא "להיכנע ולהניח נשקו" וכן להסגיר עצמו לידי גורמי האכיפה, אלא הרהיב חוצפתו בהימלטותו האגרסיבית מן המפקחים, תוך שנגח ברכביהם, טלטל רכביהם בצידי הכביש וכן גרם לרכביהם נזקים בלתי מבוטלים. ברי, כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירה כגון דא נתקיים בנסיבות ענייננו, כך שיש להרשיע הנאשם בעבירה דנן.
הפקרה אחרי פגיעה
38.     סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה קובע, כי נוהג רכב מבצע עבירה של הפקרה אחרי פגיעה באם מעורב נוהג הרכב בתאונה וידע או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, אך לא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאותיה של התאונה.
     הנאשם, כעולה מעדויותיהם של המפקחים, נגח ברכביהם במכוון על מנת לחמוק מן הביקורת אשר ביקשו לערוך ברכבו. טמבורו תאר כיצד ניסה הנאשם להשתחל במשאיתו בין המזדה והטויוטה, תוך שדחף רכבו של טמבורו לצד השמאלי של הכביש אל עבר גושי הבטון המפרידים בין הנתיבים עד אשר נאלץ טמבורו לבלום רכבו. סימונה הוסיפה, כי נסעה לפני הנאשם במטרה להאט מהירות נסיעתו אך הנאשם לא רק שלא האט אלא אף הגביר מהירותו, פגע ברכבה מאחור והעיף אותה פעמים מספר קדימה. האירוע הגיע לשיאו, כעולה מעדויותיהם של המפקחים, כאשר פנה הנאשם ימינה לתחנת דלק "דור" שעל כביש 443, גילה שהגיע לדרך ללא מוצא, סב על עקבותיו ונסע כמובן לכיוונם של המפקחים, אשר היו מאחוריו קודם לכן. הנאשם ניסה לצלוח המפקחים כאשר עבר בין רכביהם אך פגע ברכבים בחוזקה והמשיך בדרכו בכביש 443, בניגוד לכיוון התנועה.
39.     האם היה על הנאשם לדעת, במצב דברים זה, כי המפקחים עשויים היו להיפגע כך שהיה עליו לעצור נסיעתו ולגשת לרכביהם כדי לבחון מצבם? - סבורני, כי התשובה לדבר שלילית. אין חולק, כי היה על הנאשם להכיר באפשרות לפגיעה בגופם של המפקחים בשל בחירתו להדוף רכביהם הפרטיים והקטנים יחסית באמצעות משאיתו הגדולה יותר, כשמשאיתו עמוסת מיכלי גז וכן כשהוא נוסע במהירות גבוהה וחוצה נתיבי הכביש בפראות. ואולם, המפקחים הוסיפו לרדוף אחר הנאשם עד שהגיעו לדרך המובילה לכפר בית עור א-תחתא. משנוכח הנאשם, כי המפקחים ממשיכים לדלוק אחריו ברכביהם במרץ, כאשר סימונה אף עשתה כן בניגוד לכיוון התנועה, אזי אין לקבוע כי ידע או היה עליו לדעת שהמפקחים נפגעו במהלך ניהולו של המרדף. במצב דברים זה, יש לזכות הנאשם מעבירה של הפקרה אחרי פגיעה. אוסיף, כי בדרך בה נהגו הפקחים יש קורטוב של הסתכנות מרצון. אין חולק כי נהיגתו של הנאשם הייתה פרועה לאורך כל מהלך המרדף אחריו ביודעם כי הוא נוהג במשאית כבדה ומלאה בבלוני גז, חרף זאת, לא שקלו הפקחים לנקוט בדרך פחות מסוכנת לגביהם על מנת לעצור את הנאשם, כגון בקשת סיוע מהמשטרה.
סיכומם של דברים
40.     הריני לזכות הנאשם, כשם שצוין בראשיתם של דברים, מעבירה של הפקרה אחרי פגיעה - לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה.
הריני להרשיע הנאשם בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - לפי סעיפים 332(2) ו-332(5) לחוק העונשין, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין וכן בעבירה של נהיגה בקלות ראש - לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. טענת כבר זוכיתי

  2. זיכוי בעבירות מס

  3. זיכוי בעבירת הפקרה

  4. הסעת שב''ח - זיכוי

  5. זיכוי מעבירת תקיפה

  6. זיכוי מהחזקת הרואין

  7. זיכוי מעבירת גניבת רכב

  8. זיכוי חשבון בנק בטעות

  9. זיכוי מעבירת פיצול דירה

  10. זיכוי מעבירת חניה בנכים

  11. זיכוי מעבירת תקיפת שוטר

  12. זיכוי לאחר ערעור תעבורה

  13. זיכוי מעבירת ניסיון גניבה

  14. זיכוי מס לאשה בחישוב נפרד

  15. פיצוי נוסף על זיכוי בערעור

  16. זיכוי מעבירת בניה ללא היתר

  17. זיכוי של נהג חדש בלי מלווה

  18. זיכוי מעבירת תקיפת שוטרי מג"ב

  19. זיכוי בעבירות אלימות במשפחה

  20. זיכוי מעבירת חניה על המדרכה

  21. זיכוי מחמת הספק נהיגה בשכרות

  22. זיכוי בעבירת קשירת קשר להצתה

  23. זיכוי מעבירת החזקת רכוש גנוב

  24. זיכוי מעבירת אלימות נגד בת זוג

  25. זיכוי עקב אי הגשת תלונה על גניבה

  26. זיכוי עקב נזק ראייתי במשפט הפלילי

  27. זיכוי על העסקת תאילנדים ללא היתר

  28. זיכוי בערעור מעבירת תקיפת שוטרים

  29. זיכוי מחמת הספק מעבירת מעשה מגונה

  30. זיכוי מחמת הספק בעבירת מעשה מגונה

  31. זיכוי מטפלת מעבירת גניבת כסף מהבית

  32. זיכוי מחמת הספק - תאונת דרכים קטלנית

  33. זיכוי מעבירת שיווק בשר ללא אישור וטרינר

  34. זיכוי בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

  35. כ-100,000 ש''ח פיצויים בגין זיכוי בהליך פלילי

  36. בקשת ההגנה לפסיקת הוצאות להגנה בעקבות זיכויו של הנאשם בתיק

  37. זיכוי מחמת הספק מעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון