התנגשות ברמזור

בהגיע ליד צומת כפר כנא סטה הנאשם ימינה והתנגש בעמוד רמזור שהיה על שטח הפרדה בנוי ובכך נגרמה תאונת הדרכים.

להלן פסק דין בנושא התנגשות ברמזור:

פסק דין

1.     בפני ערעור על פסק דינו של בבית משפט שלום לתעבורה בנצרת (כב' השופט דבור סאאב) מיום 19/4/05 בת.ד 10478/03.

2.     המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בנהיגה בקלות ראש וברשלנות, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); במהירות מעל המותר, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); בסטייה מנתיב הנסיעה, עבירה בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה ובהתנהגות הגורמת נזק, עבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

הערעור נסב כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש.

ההליך והקביעה בבית המשפט קמא:

3.     על פי עובדות כתב האישום, ביום 19/5/03 בסמוך לשעה 23:40 נהג המערער ברכבו הפרטי בכביש 77 מכיוון צומת המוביל לכיוון צומת גולני.

בהגיע המערער ליד צומת כפר כנא סטה הנאשם ימינה והתנגש בעמוד רמזור שהיה על שטח הפרדה בנוי ובכך נגרמה תאונת הדרכים (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבלה אשתו של המערער שנסעה עמו ברכב חבלות של ממש שהצריכו ניתוח וימי אשפוז וכן נפגעו המערער עצמו ותינוק שהיה ברכב אותה עת.

כמבואר, לאור עובדות כתב האישום כפי שתוארו לעיל הורשע המערער בעבירות שנמנו לעיל.

4.     העונשים אשר הוטלו על המערער:

א.     קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר.

ב.     פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים.

ג.     פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 10 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.

5.     על פי קביעת בית המשפט קמא עיקר העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

המערער הוא זה שנהג ברכב; הרכב סטה לימין הדרך והתנגש בעמוד רמזור המוצב על אי תנועה בצומת, כתוצאה מהתאונה נפצעו אנשים ונגרם נזק לרכוש.

6.     כפי ציון בית משפט קמא עיקר המחלוקת הנה בשאלה שעניינה סיבת הסטייה ימינה.

טענת המערער בבית המשפט קמא ובערעור הנה, כי התאונה ארעה כאשר רכב אחר שנסע בנתיב השמאלי (וזאת כאשר המערער נהג את רכבו, לדבריו, בנתיב הימני) סטה ימינה, מעשה שאילץ את המערער להסיט את רכבו באופן "חזק" וממשי לימין (וכך עלה על אי התנועה והתנגש בעמוד הרמזור), שכן לטענתו אם לא היה עושה כך, הרכב השני היה פוגע בו ותאונה חמורה יותר הייתה נגרמת, כך לפי דבריו.

7.     ראיות המשיבה נסמכות כעיקר על דו"ח פעולה, סקיצה, דו"ח הבוחן, תרשים, עדותו של הבוחן בבית המשפט והודעת הנאשם.

ראיות ההגנה נסמכות בעיקר על עדותו של המערער, עדותה של אשתו, שהייתה עמו ברכב בעת התאונה, חוו"ד מומחה מטעמו ועדות המומחה בבית המשפט.

8.     בית המשפט קמא מצא את עדותו של הבוחן המשטרתי, מר מרק ארכלימן, רציפה, עקבית ומהימנה, אשר יחד עם המסמכים המפורטים לעיל שהוגשו באמצעותו יצרו תמונה שלימה, ברורה ואמינה ביחס להתרחשויות בזירת האירוע.

מאידך, מצא השופט המלומד בבית משפט קמא סתירות ואי התאמות בין גרסאותיו השונות של המערער כפי שנמסרו בהודעתו לבוחן ובעדותו בבית משפט. כמו כן, מצא כב' השופט דלמטה סתירות בין עדותו של המערער בבית המשפט ועדותה של אשתו לבין הממצאים בשטח.

כאמור, הממצאים בשטח, דברי המערער עצמו, דברי אשתו של המערער הובילו לכלל מסקנה, כי לא היה רכב שסטה לעבר רכבו של הנאשם.

עוד נקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא, כי תחילת סימני הבלימה וכן עדות המערער, הודעתו במשטרה ודו"ח הבוחן מובילים למסקנה, כי לא הייתה כל סטייה פתאומית או חדה וכי הנאשם לא נסע בנתיב הימני בזמן שהחליט לבלום.

יתר על כן נקבע, כי המדובר הוא בתאונה "מדברת", משמע כאשר מדובר בסטייה מנתיב הנסיעה הנטל על הנאשם להראות, כי הסטייה הייתה סבירה ונגרמה מסיבה מוצדקת ואין מקורה ברשלנות.
על פי קביעת השופט המלומד בבית משפט קמא- לא עלה בידי הנאשם- המערער להרים נטל זה.

מאחר שכך הם פני הדברים העדיף בית המשפט את גרסת התביעה על פני גרסתו של המערער.

לא זו אף זו, משדחה בית המשפט קמא את גרסת המערער, לא היה בידו לקבל את מסקנותיו של העד המומחה מטעם הסנגוריה, זאת מאחר שקבע, כי התשתית העובדתית שונה מזו שעמדה לרשותו של עד הגנה זה.

מסקנה זו של בית משפט קמא התחזקה לאור העובדה, שהעד המומחה מטעמה של ההגנה לא הגיע לזירת האירוע וזאת בשונה מהבוחן המשטרתי.

טענות המערער בתמצית:

9.     עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של בית המשפט קמא. כמו כן, טוען המערער כנגד מהימנות ממצאי הבוחן וכנגד חומרת העונש.

דיון:

10.     הכלל הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר בחנה את הראיות והעדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי.

התערבות ערכאת הערעור מצומצמת למקרים חריגים ויוצאי דופן כגון מקרים בהם הגרסה העובדתית שאימצה הערכאה הראשונה אינה מתקבלת על הדעת; מקרים בהם אין לעובדות שנקבעו כל בסיס בחומר הראיות או מקרים בהם לא נקבעו עובדות שיש להן בסיס נאות בחומר הראיות.
לא כך הוא המקרה בעניינינו. (ראו בעניין זה רע"פ 5128/05 שמואל נבון נ' מ"י (טרם פורסם) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מ"ד(1) 239).

11.     כבר בפתח הדברים אציין, הערעור בעניינינו סב כל כולו על השאלה האם צדק בית משפט קמא במסקנות אותן הסיק ממערכת הנסיבות והעובדות שהוכחו בפניו. שאלות וטענות אלו, אותן מעלה המערער, אינן מעוררות בעיה שלפי טיבה ומהותה מצדיקה את התערבותה של ערכאת ערעור (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

מעיון בכתבי הטענות, הראיות והעדויות שעמדו בפני בית משפט קמא עולה, בית משפט קמא בפסק דינו, ערך ניתוח מקיף ושלם לכלל הראיות והטענות שהושמעו בפניו. פסק הדין מנמק היטב את קביעותיו ומסקנותיו, תוך שאינו מחסר התייחסות לטענה של ההגנה או התביעה.

די באמור לעיל כדי קביעה כי דין הערעור שבפנינו, לדחייה.

12.     כך גם, כעולה מדיון בטענות המערער לגופן:

א.     טענתו הראשונה של המערער הנה, כי טעה בית המשפט קמא בקובעו, כי נקודת תחילת סימן הבלימה יש בה כדי ללמד שהנאשם לא נסע ברגע תחילת הבלימה בחלק הימני ואף לא בחלק האמצעי של הנתיב הימני וכמו כן, סימן הבלימה אינו מלמד על סטייה חדה ופתאומית שנבעה מאינסטינקט פתאומי של הנאשם.

לטענת המערער, הטיית הגה שמייד לאחריה באה בלימה חזקה תנעל את הגלגלים ותיצור סימן בלימה בקו ישר מאותה נקודה. כמו כן, אין המדובר באינסטינקט אלא בתגובת הפתעה מוצדקת.

אקדים ואומר, בטענתו זו של המערער אין ממש.
בית משפט קמא הגיע למסקנתו לאחר שבחן את התרשים שערך הבוחן המשטרתי, את דו"ח הבוחן ואת עדותו של העד המומחה מטעם ההגנה, כך בלשונו של בית משפט קמא:

"מתרשים שהוגש מטעם הבוחן וסומן ת/4 וכן מדו"ח הבוחן ת/3 עולה בברור כי תחילת הבלימה הנה בקצה הימני של הנתיב השמאלי. אף העד המומחה מטעם הסנגור ציין, כי תחילת הבלימה הנה בחלק הימני הקיצוני של הנתיב השמאלי. כמו-כן הממצאים בשטח מלמדים על סטייה מתונה ולא חדה קיצונית כפי שמנסה הנאשם לתאר בדבריו."

מעיון חוזר שעיינתי בתרשים שערך הבוחן (ת/4) נראה בברור, כי סימני הבלימה החלו מהנתיב השמאלי של הכביש ככיוון כללי. גם העד המומחה מטעם ההגנה, אישר בעדותו בבית המשפט קמא כי כך הדבר:

"לפי תרשים הבוחן שאני מעיין בו כעת, הבלימה התחילה בחלקו הימני של הנתיב השמאלי. באם נדייק יותר, אז אני אומר שהגלגל האחורי השמאלי היה על קו ההפרדה המקוטע בין שני הנתיבים..." (דברי העד המומחה כפי שתועדו בפרוטוקול הדיון מיום 18/10/04 עמ' 1 שורה 16)

נתון זה מערער את היסוד עליו נשענת גרסתו של המערער, כי הוא זה שנהג בנתיב הימני ורכב מן הנתיב השמאלי נכנס לפתע לנתיב נסיעתו.

כפועל יוצא מכך, נשמט גם הבסיס לטענה, כי הבלימה הייתה כתוצאה מתגובת הפתעה מוצדקת.

על כן, מסקנתי זהה לזו של בית משפט קמא, לפיה סימן הבלימה אינו יכול שילמד על סטייה חדה ופתאומית שנבעה מתגובת הנהג לגורם מפתיע, כפי שמנסה לתאר בדבריו המערער, ותמים דעים אני עם קביעת בית משפט קמא.

ב.     טענתו הנוספת של המערער בערעור שבפנינו היא, כי טעה בית המשפט קמא בקובעו כדלקמן:

"...לא ברור מדוע, בנסיבות הנ"ל היה צריך הנאשם לבלום כאשר רכב הנוסע במהירות העולה על מהירותו (או דומה לה) סוטה לעברו. האטה מבוקרת היה בה, אף בהנחה שרכב כלשהו סטה, כדי לחמוק מן הסיכון שנוצר כתוצאה מסטייה זו." (פסק הדין של בית משפט קמא עמ' 10 שורות 14-17).

לגרסת המערער, רכב הנכנס לנתיב נסיעתו של המערער בנסיבות האמורות יגרום בהכרח לתגובת חירום ולא להאטה מבוקרת. כמו כן, סובר המערער, כי עלינו לדמות את ציר נסיעת שני הרכבים בעניינינו, כשני רכבים הנוסעים על שתי צלעות של משולש ישר זוית, כאשר רכבו של המערער נוסע על 'צלע' המשולש ואילו הרכב שסטה נוסע על 'יתר' המשולש. כך שגם אם הרכב הסוטה נסע במהירות גבוהה יותר, הרי שההתנגשות הייתה בלתי נמנעת מאחר והיה עליו לעבור דרך ארוכה יותר. במצב דברים זה, לא היה די, לסברת המערער, בהאטה מבוקרת של רכבו בכדי למנוע תאונה.

אין בידי להסכים עם הניתוח הנ"ל שערך המערער, זאת מכיוון שניתוח זה יוצא מנקודת הנחה ששני כלי הרכב יצאו משתי נקודות מקבילות זו לזו. נקודת הנחה זו עומדת בסתירה לדברי המערער עצמו בהודעתו לבוחן ובעדותו בבית המשפט (ראו: עדות המערער בבית המשפט עמ' 8 לפרוטוקול דיון מיום 9/2/04 וראו גם: שורה 16 להודעת הבוחן-ת/5).

מדברי המערער עולה, כי הפגוש של הרכב שנסע לשמאלו היה מקביל לקדמת רכבו שלו. עוד טען המערער, כי מהירות הרכבים שנסעו לשמאלו הייתה גבוהה או דומה למהירות רכבו שלו.



במצב דברים כגון דא, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי די היה בהאטה מבוקרת של רכבו של המערער ולא היה צורך בסטייה חדה של רכבו.

(האמור כאמור, מעבר לקעקוע גירסת המערער בס' 12 (א) לעיל).

ג.     טענה נוספת בפי המערער הנה, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו, כי לא נמצא עיגון לטענת הנאשם לפיה סטה באופן פתאומי ולאחר מכן ניסה להתיישר או אז התנגש בעמוד הרמזור המוצב בצומת.

לגרסת המערער, מאחר והסטייה של רכבו הייתה מלווה בבלימה חזקה, הגם שביצע פעולת היגוי של יישור הרכב הרי שגלגלי הרכב ננעלו ולא היה ביכולתו לשלוט על רכבו.

אין כל מקום להתערב בקביעתו זו של בית המשפט קמא.

מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא, כי המדובר בעניינינו הוא בתאונה "מדברת". כאשר רכב סוטה בצורה חדה ימינה כמו שארע לרכבו של המערער כאן, בהיות הרכב והכביש במקום הנסיעה תקינים- מועבר נטל הבאת הראיות בדבר אי ההתרשלות אל כתפיו של הנאשם- המערער (השוו ת"פ (חי') 343/02 מ"י נ' דוד לזימי (לא פורסם)).

עיון בחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא, מלמד שאכן לא עלה בידי המערער להביא די ראיות, שיש בכוחן לבסס את הסברו הנטען באשר לסיבת הסטייה ככלל ואת טענתו הנ"ל בדבר "יישור" רכבו בפרט.

לפיכך, קביעתי הנה כקביעת בית המשפט קמא, גרסת התביעה עדיפה ונכונה אל מול פני גרסתו של המערער.



13.     שאלת מהימנות הבוחן:

המערער אף תוקף בערעורו את מהימנות הבוחן.

אין מקום להעלאת טענות מעין אלו לראשונה בשלב הערעור ובנוסף, כאן אין מקום לקבלן, גם לגופן.

הערכותיו של הבוחן המשטרתי בדבר זמן התגובה הממוצע ובדבר מרחק סימני הבלימה עד לתמרור הביטול היו ידועות למערער כבר בערכאה הדיונית ומקומן של הטענות הללו בערכאה שם.

הערכאה הדיונית, היא זו שתפקידה לקבוע ממצאי מהימנות ולא לשם כך נועד הליך הערעור.

על כן, דין טענות אלו לדחייה.

מעבר לכך, כאמור, גם לגופו, אין בטענות כל ממש.

באשר לעונש:

14.     בהקשר זה טוען המערער, כי העונש שגזר עליו בית המשפט קמא הנו חמור במיוחד. לדבריו, יש להקל עמו בשל היותו נהג חדש שלא קיבל הכשרה בנהיגה בכביש בינעירוני בשעת לילה מאוחרת.

המערער הורשע בעבירות חמורות של נהיגה בקלות ראש וברשלנות, בנהיגה במהירות מעל למותר ובהתנהגות הגורמת נזק.

אדגיש, המערער גרם בהתנהגותו הנדונה לנזק חמור בגוף וברכוש. כמו כן, אין בידי לקבל את טענתו של המערער, כי יש להקל עמו בהיותו נהג חדש. ההפך הוא הנכון, יש לראות בחומרה רבה את עובדת היות המערער בעל רישיון נהיגה משנת 2002 ואשר בזמן כה קצר הספיק לצבור לחובתו לא פחות מ- 7 הרשעות קודמות בגין נהיגה ללא רישיון, אי ציות לתמרור, נהיגה במהירות מעל המותר ועוד.

מדובר ב"שור מועד".

עינינו הרואות, כי על אף גילו הצעיר של המערער והזמן הקצר בו הוא מחזיק רישיון נהיגה, עבר המערער מספר לא מבוטל של עבירות תעבורה. המדובר הוא במערער שיש להרתיעו מלחזור ולנהוג את רכבו באופן שיש בו משום סיכון חיים.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בגזר הדין אלא במקרים בהם העונש שנגזר בערכאה הדיונית חורג ממתחם הסבירות באופן קיצוני לקולא או לחומרה או כאשר עמדו לנגד עיניה של הערכאה הדיונית שיקולים פסולים ומטעים (ראו ע"פ 10/86 מרים זגל נ' מ"י, פ"ד מ(2) 769).

העונש שנגזר על המערער בעניינינו מצוי בתחום הענישה המקובלת ואף נוטה לקולא.

אין כל מקום להתערב בעונש אותו גזר בית המשפט קמא במקרה דנן.

15.     סוף דבר, הערעור הן על הכרעת הדין והן על העונש, נדחה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התנגשות ברמזור

  2. גלישה קדימה ברמזור אדום

  3. כניסה לצומת ברמזור אדום

  4. פגיעה ברכב שעמד לפני רמזור

  5. תאונת שרשרת פגיעה ברכב שעמד ברמזור

  6. אי ציון רמזור אדום בגרסה שנמסרה למשטרה

  7. פירוט את פרוגרמת הרמזור על ידי בוחן תנועה

  8. תאונת דרכים לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק

  9. תאונת דרכים: פגיעה מימין עקב נסיעה ברמזור אדום

  10. קביעה מי לא ציית לתמרור אדום על בסיס תמונות הנזק שהוצגו

  11. אי ציות לאור אדום ברמזור וכניסה לצומת תוך חציית קו עצירה

  12. זיכוי מחמת הספק מעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש

  13. עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, אי ציות לאור אדום ברמזור וגרימת תאונת דרכים

  14. תאונת דרכים: מי מבין שני הנהגים חצה את הצומת כאשר בכיוון נסיעתו מופע הרמזורים אדום ?

  15. איזה מבין שני הנהגים המעורבים נכנס לצומת שבו אירעה התאונה בניגוד למופע אור אדום ברמזור בכיוונו ?

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון