להלן פסק דין בנושא הרשעה בנהיגה מעל המהירות המותרת: פסק דין 1. המערער הורשע בבית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט י' ריבלין) בנהיגה במהירות של 132 קמ"ש בקטע דרך שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש, דהיינו 42 קמ"ש מעל המהירות המותרת. בית המשפט פסל את הנאשם, פסילה בפועל, מהחזיק ברישיון נהיגה ודן אותו גם לפסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים וקנס 900 ₪. 2. הערעור מכוון נגד הכרעת דין ונגד לגזר הדין. 3. עבירת המהירות נקלטה במכשיר ממל"ז, ממרחק של 206.1 מטר, כשהרכב בתנועה ופניו לעבר רכב השוטר שקלט את העבירה. הרכב לא נעצר במקום, ולדברי השוטר משום שהיה במצב של עקיפת רכב אחר, אלא נעצר במרחק של כ-300 מטר, אחרי צומת בית-עור, בדרך למודיעין. השוטר רשם בדו"ח העבירה, וכך גם העיד, שהיה "בקשר עין רצוף" עם הרכב שבו נהג המערער. הטיעונים בערעור 4. המערער טוען, כי לא הוכח שהשוטר ביצע את כל הבדיקות הנדרשות לצורך קבילות ממצאי המכשיר; לא הוכח שבתנאי השטח השוטר היה מסוגל לקיים מרדף ולשמור, בעת ובעונה אחת, על קשר עין רצוף, ולהתמקד ברכב של המערער מבין כלי רכב רבים. השוטר רשם בדו"ח פרטים מזהים שאינם נכונים, ויש להתייחס בחוסר-אמון לשאר הפרטים של הדו"ח. בכל מקרה, מתעורר ספק הפועל לטובת הנאשם. הדיון בבית המשפט והכרעת הדין 5. אין מחלוקת כי השוטר שהפעיל את המכשיר ורשם את דו"ח העבירה, לא הראה למערער את המהירות שהופיעה במכשיר. דו"ח העבירה והדברים שרשם השוטר בדו"ח, הוגשו לבית המשפט, והשוטר העיד מתוך "הקפאת זכרונו" לפי הדו"ח האמור. השוטר, רס"ר אייל אלבז, העיד בבית המשפט, כי המערער עקף רכב אחר אך הגיע לקראתו כשהרכב הוא "רכב יחיד", ואז קלט אותו במכשיר. השוטר נכנס לניידת והאיץ את מהירותו כיוון שלא הספיק להורות למערער לעצור את הרכב. השוטר נשאל על ידי בא-כוח המערער, אם לא ייתכן שהרכב ש"נתפס" במכשיר הוא הרכב הנעקף, ועל כך הוא משיב: "אין אפשרות כי הוא בעקיפה, הנאשם כבר מאיץ וממשיך הלאה, הוא עובר את הנעקף" (עמוד 3 לפרוטוקול). על השאלה מדוע המרדף התנהך לאורך 4.2 ק"מ עד שנעצר המערער, משיב השוטר, כי היה סיבוב ועיקול ושוב סיבוב ועיקול, ובטווח הזה ראה את הרכב של המערער בירידה. ועוד זאת, הרכב אינו "שגרתי" - ג'יפ כסוף, ועד אותו יום במשך ימי תפיסת עברייני מהירות על ידיו - "תפס" אך שלושה כלי רכב דומים (עמוד 5 לפרוטוקול). 6. על הטענה של המערער כי השוטר טעה בזיהוי הרכב שנוהגו נהג במהירות שנקלטה במכשיר, כותב בית המשפט בהכרעת הדין, כי אכן מדובר בעדות השוטר מול עדות המערער. השוטר, כפי שקבע בית המשפט, על פי הראיות, הוא "שוטר ותיק ולו ניסיון הפעלה רב.... עיקר תפקידו להפעיל ממל"ז" (סעיף 4 להכרעת הדין). בית המשפט קבע כי עדות השוטר אמינה בעיניו; כי הממל"ז כויל בתחילת המשמרת ובתומה; המכשיר כוון כהלכה לעבר הרכב שבו נהג המערער ונקלט במהירות שציין המכשיר. ועוד זאת, המערער נעצר אחר מרדף, שבמהלכו "הקפיד השוטר לשמור על קשר עין רצוף עם רכבו". על האפשרות של "איבוד קשר עין", כטענת ההגנה, קובע בית המשפט קמא, כי אכן אפשרות זו קיימת, תיאורטית, אך היא נשללה על ידי השוטר, ובית המשפט מקבל את עדותו כמהימנה. בית המשפט מוסיף, כי אם יקבל את טענת הנאשם, הרי שמשמעות הדבר אינה שהשוטר טעה, כי אם "שיקר במצח נחושה", אך בית המשפט דוחה אפשרות זו. גם אם בדו"ח העבירה נרשם בטעות, כי השוטר הראה למערער את המהירות, בעוד שבפועל המערער לא נאות לצאת מן הרכב כדי לראות את המהירות שצוינה במכשיר, בית המשפט אינו מייחס לסתירה זו, שתוקנה בעדות השוטר בבית המשפט, חשיבות לעניין אמינות השוטר לעניין הדברים המהותיים של עדותו. דיון 7. הכרעת הדין מבוססת על ממצאי מהימנות ואמינות ההפעלה של המכשיר על ידי שוטר מיומן בכך, שיש לו ניסיון רב-שנים בהפעלת מכשיר מסוג ממל"ז. אין זו ערובה מוחלטת או ענין שלא ניתן לסתרו, אולם בית המשפט העדיף את גרסת השוטר על פני גרסתו של המערער ובענין זה אין בדרך כלל עדיפות לערכאת הערעור. בין שאר הממצאים שקבע בית המשפט, הוא קבע כי המכשיר כויל וכי הפעלתו הייתה תקינה. בדו"ח ההפעלה שבהם מציין השוטר קיום פעולות מסוימות שחובה לציינם על פי נהלי משטרת ישראל, צוין בסעיף 5 כי הראה למערער את המהירות ואת המרחק על צג המכשיר. השוטר, תיקן בעדותו, כי הרישום האמור אינו נכון והרי העובדות סותרות מניה וביה רישום זה. אין בכך כדי לפסול את הרישום בדו"ח גבי שאר הפרטים. השוטר תיקן את הדברים והודה בטעותו לעניין רישום זה. אין ללמוד מטעות זו ברישום, כי כל הפרטים האחרים שהעיד עליהם השוטר ואימתם, ובית המשפט קיבלם כמהימנים - אינם נכונים. 8. אמת הדבר, שהטענות האחרות שהעלה המערער בערעור, מבוססות על הנחות שלא הוכחו, כלל ועיקר. הבדיקות הנדרשות והנחוצות במכשיר בוצעו, כפי שקבע בית המשפט. השוטר שמר על קשר עין עם הרכב שבו נהג המערער. מדובר ברכב בעל "תוי-זיהוי" מיוחדים ובית המשפט קמא קיבל את עדות השוטר כמהימנה ואמינה בעיניו. בכגון דא, לא התערב בית המשפט שלערעור . 9. ניתן לקבוע שלא הייתה טעות בזיהוי הרכב שמהירותו תועדה במכשיר. גם אין המערער יכול לחלוק על המהירות שצוינה במכשיר, אף אם המערער לא ראה את צג המכשיר ואת המופיע בו, מן הטעם שהוא סירב לצאת מן הרכב, על פי הזמנת השוטר, כדי לראות את המהירות על צג המכשיר. 10. הנה כי כן, אינני רואה כל הצדקה ועילה להתערב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו של בית המשפט קמא, המעוגנים בראיות שבאו לפניו. 11. על יסוד כל אלה, אני דוחה את הערעור, בכל הנוגע להכרעת הדין. 12. העונש שכלל, בעיקר, קנס ופסילה בפועל של 7 ימים בלבד, אינו חמור, בשים לב למהות העבירה. על כן, אינני רואה מקום להתערב גם בו, ודין הערעור על כל חלקיו - להידחות. 13. המערער יפקיד את רישיונו עד 8 בנובמבר 2007, ותחילת הפסילה תהיה מיום הפקדת הרישיון. הקנס ישולם עד 8.11.07.משפט פלילימשפט תעבורההרשעהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות