הריגה תוך נהיגה ברכב

להלן פסק דין בנושא הריגה תוך נהיגה ברכב:

פסק דין

כתב האישום ייחס לנאשם עבירת הריגה תוך נהיגה ברכב, וגרימת חבלה חמורה. ביום 7.3.07 הורשע הנאשם בביצוע העבירות שיוחסו לו.
על פי העובדות שהוכחו, ב- 12.8.06 נהג הנאשם רכב לאחר בילוי עם ארבעת חבריו, ובשעה 04.00 נהג בדרך חיל השריון בת"א, מצפון לדרום, עד שהגיע לצומת הרחובות דרך בן צבי וכביש 44. בהגיעו לצומת חולון, דלק אור אדום ברמזור לכיוון נסיעתו, אולם הוא המשיך לחצות את הצומת בנסיעה דרומה בניגוד לאור האדום.
אותה עת נהג שמואל מששא בג'יפ בדרך בן צבי ממערב למזרח, ונכנס לצומת חולון כשברמזור כיוון נסיעתו דולק אור ירוק. כתוצאה מכניסת שני כלי הרכב לצומת באותה עת, פגע הג'יפ ברכבו של הנאשם בצידו הימני, ושני כלי הרכב הוסטו לכיוון גדר ההפרדה מבטון שבצומת.
רכבו של הנאשם התנגש בחוזקה בגדר ההפרדה, והג'יפ התהפך מעל אבני ההפרדה.
כתוצאה מהתאונה נהרגו 3 מחבריו של הנאשם שהיו עימו ברכב, נוסע רביעי נפגע אנושות במוחו והיה מחוסר הכרה גם ביום הגשת כתב האישום. הנאשם עצמו נחבל בצלעותיו ובפניו, ונגרם נזק כבד לשני כלי הרכב.
המחלוקת בתיק היתה איזה משני כלי הרכב נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור - האם רכבו של הנאשם או רכבו של מששא.
לאחר שמיעת העדויות בתיק, כמפורט בהכרעת הדין מיום 7.3.07, כאשר הנאשם עצמו העיד כי אינו זוכר דבר מהתאונה ולכן אינו יכול להעיד על מצב הרמזור בצומת, קבעתי כי על פי כל הראיות בתיק חצה נהג הג'יפ את הצומת כאשר הרמזור בכיוונו דלק באור ירוק, ומכאן שבעת שחצה את הצומת, דלק בכיוון נסיעתו של הנאשם אור אדום ברמזור, והנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
העונש שנגזר עליו היה 7 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר ע"ת לשלוש שנים ופסילת רשיון נהיגה למשך 20 שנה.
הנאשם הגיש ערעור על פסה"ד לביהמ"ש העליון (ע"פ 3682/07), ושם הגיש בקשה לשמיעת 2 עדויות נוספות שנתגלו לדבריו לאחר מתן פסה"ד.
בתאריך 27.3.08 הורה ביהמ"ש העליון להחזיר את הדיון לצורך שמיעת 2 העדים הנוספים, והורה להחליט בעקבות שמיעת העדויות הנוספות האם להותיר את פסה"ד בעינו או לערוך בו שינויים. בינתיים ביקש הסניגור להשמיע עדות של עד נוסף שהתגלה לו.
העד אל כרמי היה בבית הסוהר שם נפגש עם הנאשם, ולאחר שהנאשם סיפר לו על פרטי התאונה הודיע לו כרמי כי היה עד לתאונה זו. לדבריו, הוא נסע ברכבו לאחר בילוי עם חבר ברכב בו נהג החבר, כאשר הוא מאחורי רכבו של הנאשם, והבחין בבירור כי הנאשם חצה את הצומת כאשר האור ברמזור בכיוונו היה ירוק.
לדברי העד הוא עבר תאונה קטלנית בשנת 2001 כאשר ארוסתו נהרגה והוא עצמו נפצע, ולכן נרתע ממעורבות בתאונות הקשורות ברכב ועד היום נמצא בטראומה מהתאונה ועל כן בעת שראה את התאונה נשאר ברכבו ולא ירד מהרכב. לדבריו חברו התקשר למשטרה באמצעות טלפון "ביגטוק" אך לא נמצאו במשטרה רישומים לשיחה כזו.
בעדותו בביהמ"ש מסר העד כי הנאשם נסע לכיוון חולון והג'יפ נתן לו מכה מצד ימין. כאן יש לציין כי העד מסר תצהיר לב"כ הנאשם לגבי תאונת הדרכים, ושם הוא מוסר כי הג'יפ הגיע משמאל ופגע ברכבו של הנאשם מצד זה, בניגוד לעדותו בביהמ"ש שהג'יפ הגיע מימין כפי שאכן היה בפועל.
העד מעיד כי נפגש עם הנאשם בבית הסוהר מאחר שנשפט לעונש של 8 חודשי מאסר בגין נהיגה בפסילה, ולגבי החבר שנהג ברכב בו נסע, הוא טוען כי לא ניתן למוצאו כיוון שהוא בחו"ל. העד לא ראה כל רכב משטרה מתחת לגשר שם היתה התאונה, למרות שאין מחלוקת כי ניידת משטרה היתה במקום.
עדותו של העד היתה אוהדת לנאשם לכל אורך הדרך, ובסיום העדות, ניגש העד אל הנאשם ולחץ בחום את ידו.

עדותו של העד כרמי השאירה על ביהמ"ש רושם שלילי, של עד שמעוניין לסייע ככל האפשר לאדם שעימו נפגש בכלא ומאז הוא מיודד איתו.
עדותו של העד היתה מגמתית, כפי שנראה בהמשך מעדותו של העד הבא שהעיד - פור אבי - הרי תצהירו כי הג'יפ הגיע משמאל איננו טעות שבהיסח הדעת, אלא גירסה שתיאם עם העד פור, אך בהגיעו לביהמ"ש כאשר הוברר לו כי על פי העובדות רכבו של הנאשם נפגע ימין, טען העד כי הג'יפ אכן הגיע מימין והאמור בתצהירו הוא טעות דפוס.
עובדה היא שהעד לא ראה ניידת משטרה שהיתה מתחת לגשר, והיה חייב לראותה אילו אכן היה במקום. כך עולה מעדותו של ע.ת. 3 אטש ניסים שהיה בניידת מתחת לגשר בקשר לארוע אחר.
העובדה התמוהה של שבצירוף נסיבות נדיר נפגש העד עם הנאשם בבית הסוהר מעוררת חשד לגבי היותו עד לתאונה שהתרחשה שנה וחצי קודם לכן.
מוזר שהעד מגיע למקום התאונה שבו נמצאים שני כלי רכב מרוסקים ונפגעים רבים נמצאים ברכב, אולם הוא נשאר ברכב ולא טורח לצאת כדי לסייע לנפגעים ולאחר מכן למרות שלדבריו הוא עד לחפותו של הנאשם שנסע באור ירוק, הוא לא נשאר במקום כדי למסור עדות על נסיבות הארוע כדי להבהיר את חלקו של הנאשם בפרשה. לדבריו, החבר שהיה עימו ברכב התקשר למשטרה כדי לדווח על התאונה - אך לא נתקבלה במשטרה כל הודעה מסוג הטלפון שהיה כביכול בידי החבר.
התירוץ שמוסר העד לסיבת אי ירידתו מהרכב - טראומה עקב תאונת דרכים קודמת - ולכן אינו מעוניין להיות מעורב בארוע הקשור ברכב, אינו יכול להתקבל כאשר הטראומה שהוא נמצא בה לדבריו לא הפריעה לו לבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה שבעטייה נידון ל- 8 חודשי מאסר בפועל. הנסיבות מצביעות על כך שהעד מנסה ככל האפשר לסייע לנאשם איתו נפגש בכלא, ואיני מאמין לו שראה את התאונה אך לא ירד מרכבו לסייע לנפגעים, איני מאמין לו כי היה בטראומה עקב תאונת דרכים קודמת שכן טראומה זו אינה מתיישבת עם ביצוע עבירה של נהיגת רכב בזמן שהוא פסול מלנהוג, ובעיקר העובדה שבתצהירו מסר כי הג'יפ הגיע משמאל כפי שתואם עם העד, אבי פור, עובדה שאינה מתיישבת עם המציאות האוביקטיבית, כל אלה מצביעים על כך שהעד אינו ראוי לאמון, ועל כן אני דוחה את גרסתו ואת עדותו כאילו ראה את רכבו של הנאשם נוסע לכיוון הצומת כאשר ברמזור דולק אור ירוק. מדובר בעד מגמתי שניכר עליו שכל מעייניו לסייע בכל מחיר לגירסת הנאשם ולאור הסתירות שבין עדותו לבין התצהיר וחוסר האמינות שלו בדבר הישארותו ברכב לאחר התאונה, בלא שירד לסייע לנפגעים או למסור עדות על התאונה שראה, לדבריו, לרבות טענתו כי חברו התקשר למשטרה - שיחה שאין לה כל זכר ברישומי המשטרה, כל אלה מובילים למסקנה שאין לתת אמון בעדותו והיא נדחית כבלתי מהימנה.

העד נחמיאס דביר טוען כי נסע בדרך בה נהג הנאשם, והיה לפניו. הוא עמד בצומת כאשר האור ברמזור היה אדום, וכאשר התחלף לירוק פנה שמאלה וראה מבעד למראה אורות רכב מאחוריו במרחק של 100-150 מ' ממנו, העד פנה שמאלה ולא נוצר עוד קשר עין עם האורות שמאחוריו, וכאשר הגיע לרמזור שמתחת למחלף שמע קול של התנגשות מאחוריו. הוא לא ראה את התאונה, כאמור גם לא את הרכב שמאחוריו אלא רק אורות במרחק.
העד הגיע למקום ממנו נשמע קול ההתנגשות, וסייע בשפיכת מים על מכסה המנוע ברכבו של הנאשם מחשש שיתלקח, אולם לא נשאר במקום כדי למסור עדות או פרטים על נסיבות התאונה.
לדבריו, בדרך מקרה, שוחח עם חבר באפריל 2008 דהיינו לאחר החלטת ביהמ"ש העליון להשמיע את עדותם של שני עדים אחרים, ואז סיפר לו החבר כי הנאשם הוא חברו שמעורב בתאונת דרכים זו. אז נזכר העד בתאונה שלדבריו ראה.
העד לא ראה את התרחשות התאונה וגם לא ראה את רכבו של הנאשם מאחור, אלא לכל היותר ראה אורות של רכב מאחוריו במרחק 100-150 מ', כשהוא מניח כי הם שייכים לרכבו של הנאשם. העד פנה שמאלה כך שלא ראה עוד שום רכב מאחוריו, ומאחר שלא המשיך ישר, לא היה לו כל קשר עין עם האורות שמאחור ועל כן הוא יכול רק להניח הנחה שמדובר ברכבו של הנאשם אך לא יכול להעיד כי רכב זה הוא זה שאכן היה מעורב בתאונה.
גם העד הזה אינו זוכר ניידת משטרה שעמדה מתחת למחלף.

בניגוד לעד אל כרמי שעדותו בלתי מהימנת לחלוטין, ואיני מאמין לו שהיה עד לתאונה, לא אוכל לקבוע כי העד נחמיאס ממציא את הימצאותו במקום בו התרחשה התאונה, אולם העד אינו יכול לאמת כי הרכב שאת אורותיו ראה מאחור הוא רכבו של הנאשם דווקא, שכן מייד כשהתחלף האור ברמזור לירוק הוא פנה שמאלה ומאז לא ראה כל רכב מאחור וידע שהתרחשה תאונה רק עקב רעש ההתנגשות.
לעומת עדותו של העד שהיא עדות של סברה או של מסקנה, שהוא מסיק כי הרכב שמאחוריו היה של הנאשם, היו עדויות מהימנות של עדים שהעידו בישיבות הקודמות שלפיהן ניתן היה לקבוע בוודאות כי דווקא הגי'פ הוא זה שנסע באור ירוק, ומכאן שהנאשם שנסע בדרך החוצה, נסע בניגוד לאור האדום שברמזור ועל כן אין בעדותו של נחמיאס כדי להשפיע על הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין.

העד פור אבי הוא בעל קיוסק ברח' בן צבי, ולדבריו שוחח עם בחורה שהגיעה זה עתה לשכונתו, וסיפרה לו על חבר שלה שנאסר בגין התאונה נשוא הדיון. "לפתע" נזכר העד כי היה עד לארוע זה ובעקבות שיחתו עם הבחורה, הגיעה אליו אימו של הנאשם וביקשה ממנו למסור עדות.
העד מעיד כי נסע עם רכבו ועמד מאחורי רכבו של הנאשם עקב אור אדום ברמזור. כאשר התחלף האור לירוק, נסע הנאשם, והעד נסע מאחוריו, ולפתע הגיע ג'יפ מצד שמאל ופגע ברכבו של הנאשם. הוא לא נשאר במקום כדי למסור עדות שכן היה ברור לדבריו שבוחן התנועה יוכל להגיע למסקנות הנכונות בכוחות עצמו.
כמו העד כרמי, כך גם העד פור מסר תצהיר לפני ב"כ הנאשם שלפיו ראה את הג'יפ מגיע מצד שמאל ומתנגש ברכבו של הנאשם.
הדברים מלמדים על תיאום גרסאות בין שני העדים.
עוד טוען העד פור כי כאשר נסע מאחורי הנאשם הוא היה בדרך בן צבי ואילו הג'יפ הגיע מכיוון צפון לדרום. עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת לכל הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש ואינן שנויות במחלוקת גם על דעת ההגנה, כי רכבו של הנאשם היה בדרך חיל השריון מכיוון צפון לדרום, ואילו רכבו של נהג הג'יפ מששא היה בדרך בן צבי ממערב למזרח וכן אין מחלוקת כי הפגיעה ברכבו של הנאשם היתה בצד ימין ולכן רק הוא עצמו שישב משמאל נפגע פגיעות קלות יחסית, לעומת חבריו שהיו מימין ומאחור באיזור הפגיעה שנהרגו ואחד נפגע באורח אנוש.
עדותו של העד פור היא עדות שקרית על פניה הן באשר לכיוון נסיעת הנאשם, שעה שברור שהרכב השני דווקא הוא שנסע בדרך עליה העיד העד כאילו נסע מאחורי הנאשם והן בכך שברור שהתאונה ארעה כשרכבו של מששא הגיע מימין ופגע ברכב הנאשם בעוד העד מתעקש על כך כי הג'יפ הגיע מצד שמאל.
כאמור על פי כל העובדות הפגיעה היתה מצד ימין של הרכב.
המסקנה המתבקשת היא כי פור וכרמי תיאמו ביניהם עדויות שיקריות ועל כן מסרו בתצהירים כי הפגיעה היתה מצד שמאל, ואינני מאמין להם שראו את התאונה, כל עדותם באה בעקבות בקשת הנאשם ומשפחתו לסייע להם באמצעות מסירת עדויות שקר בדבר היותם עדים כביכול לתאונה.
לאור דחיית עדויותיהם של שני העדים כרמי ופור כעדויות שקר, ולאחר שהעד השלישי שנמצא "לפתע" נחמיאס דביר, לא היה עד לתאונה אלא לכל היותר עד שמיעה, ואין אפשרות להסיק מסקנות כלשהן מעדותו, נמצא שלא חל כל שינוי בעובדות שנקבעו בהכרעת הדין ואין בשלוש העדויות כדי לשנות את הקביעות.
על פי הראיות כפי שנקבעו בהכרעת הדין, עולה כי מששא עבר את הצומת באור ירוק, כך עולה גם מדבריו וגם מעדויות העדים שנסעו בדרך מאחוריו, ועל כן המסקנה היא כי הנאשם הוא שנכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור, ולפיכך אין מקום לשנות את קביעות הכרעת הדין מיום 7.3.07 וממילא את גזה"ד מיום 15.4.08.
פסה"ד נשאר איפוא בתוקפו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון