הפרת הבטחה של הפרקליטות

המערער טען להפרת הבטחה של הפרקליטות לאחר שהודה. בית המשפט ציין כי יכול והודיה תיעשה בטעות על מנת לזכות בטובת הנאה, כשהנאשם מניח למשל, שהתחייבות של פרקליט מחייבת את בית המשפט, ומתוך הנחה זו הוא הודה באשמה, כי אז ירשה לו בית המשפט לחזור בו מהודייתו. להלן פסק דין בנושא טענת הפרת הבטחה של הפרקליטות: פסק - דין 1. פתח דבר א. בפני ערעור המדינה על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה ת"א (כב' השופטת פראג) בתיק ת' 27923/07 מתאריך 15.4.08, לפיו הורשע המשיב עפ"י הודאתו בנהיגה בשיכרות - עבירה בניגוד לסע' 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשס"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ב. על המשיב הושתו העונשים הבאים: (1) פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים, ללא ניכוי הפסילה המנהלית. (2) פסילה על תנאי, מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים. (3) קנס בסך 3,000 ₪. (4) התחייבות על סך 10,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מעבירות של נהיגה בשיכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה. 2. טיעוני ב"כ המערערת ג. לטענת ב"כ המערערת, בבדיקת נשיפה במכשיר הינשוף שנערכה למשיב נמצאו אצל המשיב 330 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אויר נשוף. על אף זאת, הטיל בימ"ש קמא תקופת פסילה בפועל קצרה באופן חריג המגיע לכדי רבע מעונש הפסילה המינימלי. ד. עוד לטענת ב"כ המערערת, הערת בימ"ש קמא, כי רמת אלכוהול של 330 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף אינה גבוהה - שגויה, ביחוד כשהמחוקק לא קבע מידרג ענישה לפי רמת האלכוהול. ה. ב"כ המערערת מוסיפה ומציינת, כי הענישה שהוטלה על המשיב חורגת מהענישה הראויה, ואף אינה מתיישבת עם הפסיקה של הטלת ענישה חמורה שתעקור מן השורש נהיגה בשיכרות המסכנת חיי העוברים והמשתמשים בדרך. ראו: רע"פ 11828/05 חודרה נ' מ"י; ורע"פ 6439/01 עובדיה קריטי נ' מ"י (לא פורסם). 3. טיעוני המשיב ו. המשיב היה מיוצג בבית משפט קמא ע"י עו"ד מלמה, אך בהליך הערעור בחר המשיב שלא להיות מיוצג, וזאת על מנת שיוכל להביא את דברו במישרין בפני ביהמ"ש. לטענתו, בא כוחו דאז הציג לבימ"ש קמא תעודת הצטיינות של המשיב מחיל אויר, וכן המלצות ממקומות בהם עבד, ותעודת רכישה של מכשיר בודק אלכוהול, וביהמ"ש אמר לסניגורו, כך לטענת המערער, כי אם המשיב יודה - יוטלו עליו 6 חודשי פסילה בפועל ללא ניכוי הפסילה המנהלית. דברי בימ"ש קמא כמפורט לעיל נאמרו, לטענתו, בנוכחות נציגת התביעה, אשר לא התנגדה, ואף לא הביעה טרוניה על כך. בא כוחו הודיע לו על דברי השופטת, והמשיב המעיד על עצמו שהוא שונא סיכונים, ומעדיף לגדר את הסיכון, הביע הסכמה לחזור בו מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו. בהתאם למוסכם בין הצדדים והשופטת, כך לטענתו, הוא נדון לעונשים שפורטו לעיל. על כן, לדבריו, רבה היתה הפתעתו, כשהתברר לו שהתביעה הגישה ערעור על קולת העונש. ז. בהתייחסו לדברי נציגת התביעה במהלך הטיעונים לעונש בבימ"ש קמא, הוסיף וציין המשיב, כי הוא הופתע גם אז, כי לאחר שעדי התביעה שולחו לביתם טענה נציגת התביעה בצורה שונה מזו שסוכם עליה בין הצדדים עם ביהמ"ש. ח. המשיב הדגיש כי הוא אינו מערער על גזר הדין, ורוצה כי גזר הדין ישאר על כנו. ט. משהתברר מדברי ב"כ המערערת כי מדור תביעות שנציגתו הופיעה בפני בימ"ש קמא פנה לפרקליטות בבקשה שיוגש ערעור בתיק דנן, הוריתי כי טענת המשיב תיבדק ע"י ב"כ המערערת, והצדדים יהיו רשאים להגיב בכתב לתוצאות הבירור. 4. דיון י. אין צורך להכביר מלים על תפקידו של ביהמ"ש. לעולם לא יעשה השופט את עצמו צד להסכם מחשש לפגיעה במראית פני הצדק. השופט עומד מעל למשא ומתן בין הקטגוריה לסניגוריה, ואין לו ענין בהודיית נאשם, ולא בתוצאותיה האפשריות של הודייה זו. משהובא הסכם לידיעת ביהמ"ש עליו להודיע לנאשם שאין הוא קשור בהסכם, ואינו קשור במה שהקטיגור יבקש ממנו (ראה דברי כב' השופט חשין בע.פ. 6989/99 מ.י. נ. ביטון פ"ד נד(1) 226 משמתערב שופט הדן בעניינו של נאשם בהליכים והסדר טיעון, והביע דעתו בדבר העונש הצפוי, עפ"י שיטתנו פסול הוא מלהמשיך ולדון במשפט. (ראה: דברי הנשיא ברק בע.פ 4492/02 שטרק נ. מ"י. (טרם פורסם). יא. ב"כ המערערת הודיעה לביהמ"ש בתגובתה בכתב מתאריך 23.7.08 כי לא נרקם הסדר טיעון בין הצדדים, וזאת לטענתה ניתן לראות מדברי ב"כ התביעה בבימ"ש קמא עת ביקשה להטיל על המשיב עונש של "פסילה בפועל כחוק, בניכוי הפסילה המנהלית, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס" (הדגשה שלי - י.א.). עוד הפנתה ב"כ המערער לפסק דינו של בימ"ש קמא, אשר אינו מזכיר קיומו של הסדר טיעון בין הצדדים. ברם, לדברי ב"כ המערערת, מתוך הגינות וזהירות, היא מציעה לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ולהחזיר את התיק אליו לדיון מראשיתו. אם הצעה זו תידחה, הודיעה ב"כ המערערת לביהמ"ש כי המערערת עומדת על הערעור בענין קולת העונש. יב. המשיב בתגובתו בכתב חזר וטען כי הוא הודה בעובדות כתב האישום בשל הסדר הטיעון שנעשה בנוכחות בימ"ש קמא, נציגת הפרקליטות ועורך דין מטעמו, ועל כן לא העלה "טענות חזקות" שהיו לו כנגד האישום שהוגש נגדו. הוא מלין כי "לא יתכן שהפרקליטות כנציגת המדינה תקבל את הודאת הנאשם על בסיס ענישה מוסכמת של 6 חודשי פסילה בפועל ולאחר שההודאה באמתחתה, וכן גם ההרשעה - תגיש ערעור על קולת העונש". המשיב אומנם מלין מחד גיסא, על מה שהוא מגדיר כ"התנהגות בלתי הוגנת מצד הפרקליטות", מאידך גיסא, מדגיש כי אינו רוצה בביטול פסק הדין והחזרת הדיון לבימ"ש קמא, שכן הוא גורס, כי מצבו ההתחלתי יהיה רע יותר, שכן "איך בית המשפט יתייחס לטיעונים של מי שכבר הודה במעשה?" פתיחת המשפט מחדש תגרום לו לטענתו, עוול, והוא אינו חפץ במשפט חדש, אלא בדחיית ערעור התביעה. יג. יכול והודיה תיעשה בטעות על מנת לזכות בטובת הנאה, כשהנאשם מניח למשל, שהתחייבות של פרקליט מחייבת את ביהמ"ש, ומתוך הנחה זו הוא הודה באשמה, כי אז ירשה לו ביהמ"ש לחזור בו מהודייתו. (ראה: ע.פ. 532/71 אליהו בחמוצקי נ. מ"י פד"י כ"ו 543) . שם צויין, כי ראוי שאם הגיעו צדדים להסכם יערכו הודיה בכתב שתוגש לביהמ"ש.בענייננו, לטענת המערערת, לא היה כלל הסכם עם התביעה, והמערער מדבר על הסכמה בין בא-כוחו לבימ"ש קמא. יד. אקדים ואציין, כי הענישה שהוטלה על המערער הינה חריגה בקולתה ולו הייתי משאירה הדיון בפני הייתי מטילה עונש פסילה בפועל ממושך יותר. דומני, כי הדרך הנכונה במקרה דנן, מאחר שהמשיב חושש מהחזרת הדיון, שמא השופטת לא תאמין לו לאחר שהודה, היא להחזיר את הדיון בתיק לבימ"ש קמא בפני הרכב שונה, על מנת שהדיון יהיה מראשיתו, ללא חשש המשיב מתגובת בימ"ש קמא. לאור כל המקובץ לעיל, אני מבטלת את פסק-הדין שניתן ע"י בימ"ש קמא, והדיון בתיק יוחזר לבימ"ש לתעבורה ת"א שידון בו בהרכב אחר. פרקליטות המדינהפרקליטים