הפקדת רשיון נהיגה בגלל שלילה

בית המשפט ציין כי חובת הפקדת רישיון נהיגה שנשלל ממחישה לבעל הרישיון את העובדה שהפסילה נכנסה לתוקף, והעדר רישיון הוא בעל משמעות חינוכית ופסיכולוגית התורמת להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת השלילה. להלן החלטה בנושא הפקדת רשיון נהיגה בגלל שלילה: החלטה בפניי ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופט ויטלסון) בתיק ת"ד 17354/99 מתאריך 22.6.08, לפיה בקשת המבקש לחשב את תקופת הפסילה בת 5 שנים ממועד מתן גזר הדין בתיק הנ"ל (15.7.03) - נדחתה. לטענת ב"כ המבקש, על מרשו הוטלה פסילה בפועל למשך 5 שנים בתיק ת"ד 17354/99, אך עקב אי הפקדת רשיון הנהיגה בביהמ"ש, התברר למבקש שתקופת הפסילה שריצה - איננה נחשבת כלל, ועליו לרצות תקופה נוספת בת 5 שנים. המבקש חזר וציין כי לא נהג במשך 5 שנים, ואם ביהמ"ש לערעורים יקבל את בקשתו, גם אז לא ינתן לו רשיון נהיגה באופן מיידי, אלא יהיה עליו לעמוד למבחני הרישוי: מבחן עיוני ומבחן מעשי, וכן יהיה עליו לעבור מבחני המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, אשר המליץ לפסול את רשיון הנהיגה של המבקש בשנת 2002, ומאז המבקש לא עמד בקשר עם המכון הנ"ל. ב"כ המבקש הדגיש כי מרשו היה נהג אמבולנס משנת 1981 ועד שנת 1995, ולפני כן עבד כאזרח עובד צה"ל. הוא נכה צה"ל בשיעור 50% מאז מלחמת יום הכיפורים, והוא סובל מ"הלם קרב". מאחר והמבקש טען בתצהיר כי הוא לא נהג במשך 5 שנים, והסתבר כי הוא הורשע בנהיגה בשנת 2006, טען ב"כ המשיבה כי המבקש מסר תצהיר שקר, וכמי ש"בא בידיים בלתי נקיות" לביהמ"ש - אין להעתר לבקשתו. נוכח ההרשעה התעבורתית בשנת 2006, הגיש המבקש לביהמ"ש תצהיר נוסף, ולפיו הוא חזר וטען כי הוא לא נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה - 2.4.06, וברכב נהגה בעת ביצוע העבירה מי שהיתה בת זוגו באותה תקופה - גב' יפה ויצמן. המבקש הוסיף וציין כי הוא ישב ליד גב' ויצמן עת נהגה בריכבו, וכשעצר השוטר את הרכב, ברחה הנהגת מבעד לדלת הנוסע ולא מבעד לדלת הנהג, וזאת למרות שישבה במושב הנהג, ועל כן שלא בצדק, נרשם הדו"ח על שמו. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי הנהגת מרצה כיום עונש מאסר בכלא נווה תרצה. ב"כ המבקש עתר לביהמ"ש, לפנים משורת הדין, להתחשב במצבו הבריאותי של המבקש, אשר רוצה לשוב לחיים רגילים, ונזקק לרשיון נהיגה לצורך כך. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, ולדבריו, מי שהגיש תצהירים שקריים - אינו יכול ליהנות מסיועו של ביהמ"ש, ונסיבותיו האישיות הקשות של המבקש אינן רלוונטיות במקרה דנן. להלן השתלשלות הענינים בתיק דנן: א. נגד המבקש הוגש כתב אישום בתאריך 12.12.99, המייחס לו גרימת מוות להולכת רגל אשר חצתה מעבר חציה ונפגעה בעת חצייתו. המבקש הואשם בנהיגת הרכב ברשלנות. לאחר שמיעת ראיות זוכה המבקש. המשיבה ערערה על זיכויו של המבקש, וביהמ"ש לערעורים הרשיע אותו בעבירה נשוא כתב האישום הנ"ל, והחזירה הדיון לבימ"ש קמא לשמיעת טיעונים לעונש ולגזירת הדין. בימ"ש קמא הטיל על המבקש עונש של פסילה בפועל לתקופה בת 5 שנים, וכן פסילה על תנאי. ב. בתאריך 2.4.06 חזר וביצע המבקש עבירה דומה לזו שבה הורשע, ונראה כשהוא נוהג ברכב, ובהתקרבו למעבר חציה לא איפשר להולכי הרגל שחצו במעבר להשלים המעבר בבטחה - עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). לטענת השוטר ישעיהו בנזיל, הוא הורה לרכב לעצור תוך שימוש בכריזה, וכשניגש לרכב "אז ראיתי שהנהג עובר מקום למושב של הנוסע, והנוסעת יצאה מהדלת שלה החוצה". מהאמור לעיל עולה, כך לטענת ב"כ המשיבה, כי המבקש שיקר בתצהירו כאשר טען שהוא לא נהג במשך כל 5 השנים של תקופת הפסילה. בחינת הדין הרלוונטי מגלה כדלקמן: סע' 42 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, קובע בזו הלשון: "(א) פסילה שהטיל בימ"ש מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה ביהמ"ש הוראה אחרת. (ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה, ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; (2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור". (ההדגשה שלי - י.א.). תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה מסדירות ומשלימות את ההוראה שבסע' 42 לפקודת התעבורה, והן קובעות בזו הלשון: 556. פסילה ע"י ביהמ"ש: "(א) נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעליו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט". 557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד: "(א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, למזכיר בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. (ג) מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה". תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה דורשות איפוא מעשה אקטיבי על מנת שיתחיל "מירוץ" הפסילה. חובת הפקדת הרשיון שנפסל ממחישה לבעל הרשיון את העובדה שהפסילה נכנסה לתוקף, והעדר רשיון הוא בעל משמעות חינוכית ופסיכולוגית התורמת להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. (ראו: דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מ"י, פ"ד נז(3) 467, עמ' 474-473). בענייננו, המבקש אשר היה מיוצג, לא הפקיד את רשיונו כנדרש, לאחר שנגזר דינו בתיק הקודם. הדו"ח מס' 0-0096880-1-52 של יחידת תנועה שפלה, המייחס לו נהיגה בתאריך 2.4.06 מבלי לאפשר להולכי רגל שחצו במעבר חציה להשלים את החציה בבטחה - הפך להרשעה חלוטה, וכיום אין המבקש יכול לטעון כי מישהי אחרת נהגה אותה עת ברכבו. פועל יוצא מהאמור לעיל, שטענת המבקש כי לא נהג במשך כל תקופת הפסילה - 5 שנים - מופרכת בדו"ח הנ"ל. יש אומנם צדק בטענת ב"כ המבקש, שלו הפקיד המבקש את רשיונו כדין, והיה נתפס נוהג כפי שארע בתאריך 2.4.06 - ניתן היה להעמידו לדין בנהיגה בזמן פסילה, אך אין לדעת לאיזו תקופת פסילה נוספת היה נדון. ברם, כאשר בא עותר לביהמ"ש ומבקש התחשבות במצבו, והפעלת שיקול דעת ביהמ"ש בניגוד לאמור בסע' 42(ג) לפקודת התעבורה לפיה בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות, עליו למיצער להגיע לביהמ"ש כשידיו "נקיות". לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי פסול בהחלטת בימ"ש קמא, והערעור נדחה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגההפקדת רישיוןרישיון נהיגה