הסעת נוסעים ללא מלווה

להלן פסק דין בנושא הסעת נוסעים ללא מלווה: פ ס ק - ד י ן 1. המערער הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת בגין עבירה של הסעת 4 נוסעים ללא מלווה, בניגוד לסע' 12 א2' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, להלן: "פקודת התעבורה". עפ"י כתב האישום, ביום 25.04.07 נהג המערער בהיותו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים, והסיע ברכבו 4 נוסעים כאשר במושב הקדמי לא ישב מלווה. 2. המערער לא התייצב לישיבת ההקראה, ובימ"ש קמא הרשיע אותו במיוחס לו, והטיל עליו קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים ופסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים. ביום 27.05.07 הגיש המערער בקשה לביטול פסק-הדין הנ"ל, אולם ביהמ"ש קמא דחה בקשה זו בהתבסס על שני נימוקים: האחד לא הוגשה כל בקשת דחייה בסמוך או ביום הדיון שבו ניתן פסק הדין; והשני מדברי המערער בדיון אשר התקיים לגבי הפסילה המנהלית הודה המערער בביצוע העבירה, נוכח האמור סיכויי הגנתו קלושים. בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע פסק-הדין, נדחתה ע"י ביהמ"ש קמא. 3. הן בנימוקי הערעור והן בטיעוניו בפניי, טען המערער כי הסיבה בגינה לא התייצב לדיון לישיבת ההקראה, הייתה מחלה פתאומית אשר פקדה אותו וחייבה ריתוקו למיטת חוליו. לטענתו, המערער(באמצעות אביו) שיגר למזכירות ביהמ"ש קמא פעמיים אישור מחלה, כאשר בפעם השנייה אומתה עובדת קבלת הפקס טלפונית. לשיטתו, קיימת חובה סטטוטורית של קצין המשטרה, אשר הורה על פסילה מנהלית לנמק את החלטתו תוך בחינה פרטנית של נסיבות המקרה ובחינת הנזק אשר ייגרם לאזרח, בעוד שבעניינו של המערער לא נעשה כך. העובדה כי ביהמ"ש קמא הורה על קיצור תקופת הפסילה המנהלית, מעידה על סיכויי הערעור, על כן ראוי לתת למערער את יומו בביהמ"ש. לטענתו, אין הכרח להראות כי סיכויי ההליך להתקבל הם ממשיים, אלא די בקיום סיכוי לכך, ולו ברף הנמוך, על מנת לקבל בקשת המערער לביטול פסק-הדין. עוד טוען המערער, כי כפי שעולה מהתצהיר התומך אשר צורף לבקשה לביטול פסק-הדין, ביום ביצוע העבירה החליף המערער את הנהג, אשר נרדם תוך כדי נסיעה ביום חג, זאת כאשר אין חולקין כי לאורך הנסיעה ישב בצדו של המערער מלווה. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. לטענתו, אילו היו בפני המערער אותם שיקולים כפי שהציגם בערעור, אזי היה על המערער לטעון טענות אלה בפני ביהמ"ש קמא. לשיטתו, המערער עשה דין לעצמו ולא דאג להודיע לביהמ"ש קמא על מצבו הבריאותי, בעוד שלטענתו, התיעוד הרפואי אותו הציג המערער אינו חתום ע"י רופא ואינו נושא תאריך. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי העונש אשר הוטל על המערער הנו העונש המינימאלי, ואין מקום לכל הקלה בעונש. 4. אכן עקרונית, העבירה בה הורשע המערער חמורה ואין להקל בה ראש, נפיצותה של העבירה מחייבת הרתעה. במקרה דנן, מדובר במערער המחזיק ברישיון נהיגה מזה כשנתיים, ואין לחובתו הרשעות קודמות. אולם, בד בבד יש לזכור, כי את העבירה נשוא ערעור זה ביצע המערער במסגרת התקופה בה תופסת ההגבלה בעניין מספר הנוסעים אשר נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים מותר לו להסיע. נוכח זאת, אין לראות בהיעדר עבר תעבורתי כנסיבה מקלה. נראה לי כי בנסיבות העניין, אין בטיעוניו של המערער כדי להוות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בצדה של העבירה בה הורשע המערער (פסילה בפועל למשך 3 חודשים). עיקר טענותיו בערעור, סומך המערער על שני נימוקים: האחד אישור המחלה, והשני סיכויי הגנתו. בעניין אישור המחלה - אכן, צודק המערער בטענתו כי אישור המחלה בעניינו נשלח פעמיים. אולם בעוד שהדיון בעניינו נקבע ליום 16.05.07, הרי שהמערער הואיל לשלוח בפקס את אישור המחלה באיחור של יומיים (18.05.07), ויום לאחר מכן שלח המערער את אישור המחלה בשנית. יצוין, כי אישור המחלה הנ"ל נושא תאריך 16.05.07. כפי שידע המערער לשלוח את האישור באיחור של יומיים, הרי שחובה הייתה עליו לעשות זאת לכל המאוחר ביום 16.05.07, דהיינו בו ביום שבו ניתן אישור המחלה. העובדה כי המערער שלח את אישור המחלה יומיים אחרי שכבר התקיים דיון בעניינו, אינה פוטרת את המערער מאחריות, ואין בה כדי לבטל את הפסול שבמעשיו או לרפא את מחדלו. יתרה מזו, על התופעות אשר פקדו את המערער בעקבות מחלתו הפתאומית ניתן ללמוד מתצהירו אשר צורף לבקשה לביטול פסק דין. בעקבות מחלתו זו, ניתנו למערער 4 ימי מחלה אשר תחילתם ביום 15.05.07. מכאן שניתן להניח כי תופעות המחלה עליהן הצביע המערער בתצהירו הנ"ל פקדו אותו, לפחות בחלקן, כבר יום לפני הדיון בפני ביהמ"ש קמא. היות וכך, ולאחר שהתברר למערער כבר יום לפני הדיון כי אינו בקו הבריאות, הרי שיהיה עליו כבר ביום 15.05.07 ליידע את ביהמ"ש קמא בדבר מצבו, שכאמור ריתק אותו למיטת חוליו, ולדאוג לדחיית הדיון בעניינו למועד אחר. מכל מקום, היה על המערער לנסות ולפעול לדחיית הדיון בעניינו לכל המאוחר ביום הדיון אשר היה קבוע בפני ביהמ"ש קמא. משלא עשה כך המערער, הרי שעשה הוא דין לעצמו, ואין למערער אלא להלין על עצמו. באשר לסיכויי הגנתו של המערער, המערער בטיעוניו ניסה ללמוד מקיצור התקופה המינהלית כי סיכויי הגנתו טובים מאוד. אולם, נעלמה מעיניו העובדה כי בדיון שהתקיים בעניין הפסילה המנהלית, הוא הודה במיוחס לו, הוא אף הסביר את הרקע להחלטתו לנהוג ברכב בניגוד להוראות פקודת התעבורה, עת אמר: "... ביום העבירה היה חג והנהג שנסעתי איתו היה מאוד עייף אז החלפתי אותו. אני מודע לחוק החדש, אך אני מצטער...". להודאתו הנ"ל של המערער קדמה הודאה אחרת אשר נרשמה עת נתן המערער תגובתו בשימוע אשר התקיים בעניין הפסילה המנהלית בפני קצין המשטרה. בנסיבות העניין, הודאתו של המערער, יש בה כדי לכרסם ולפגוע בסיכויי הגנתו, דבר אשר מלמד על סיכויי הגנה קלושים. מכלול השיקולים שהובאו לעיל אינן מהווים, בנסיבות המקרה, נסיבות המצדיקות סטייה מרף הענישה המינימאלי הקבוע בצידה של העבירה בה הורשע המערער. 5. אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. הסעת נוסעים