החזרת רשיון נהיגה מופקד

להלן פסק דין בנושא החזרת רשיון נהיגה מופקד: פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בחדרה (כב' השופט גנות), (להלן, "בימ"ש קמא"). ההחלטה ניתנה ביום 2.8.07, בת. פ. 000103/06, (להלן "ההחלטה") ואשר על פיה נדחתה בקשת המערער להחזרת רישיון הנהיגה המופקד בתיק בימ"ש קמא. יש לציין שעניינו של הנאשם נידון בעבר הן בבימ"ש קמא והן בבימ"ש זה, לשם כך אסקור להלן את מהלך העניינים. 2. העובדות הרלוונטיות לענייננו הן: המערער הורשע ביום 27.1.04 בהעדרו בתיק ת. 5281/04 ע"י בית משפט לתעבורה בחדרה (להלן "בימ"ש לתעבורה"), עקב זאת הוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים בניכוי חודש של פסילה מנהלית - (ראה סעיף 1 לכתב האישום בת. פ. 103/06, להלן "כתב האישום"). מכתב האישום עולה כי ההודעה על הפסילה נמסרה ביום 9.2.04, לידי קרוב משפחתו של המערער, אחיו למחצה, אימן שמו, חרף זאת הוא לא הפקיד את רישיון הנהיגה. המערער הגיש ביום 6.12.04, באמצעות סנגורו, בקשה לביטול פסק הדין, מבלי שיפקיד את רישיונו. הבקשה נדחתה. בו ביום ובשעה 11:35, נתפס המערער נוהג בזמן פסילה. בישיבה מיום 16.1.07, נדחה הדיון ע"י ביהמ"ש לתעבורה ליום 1.5.07. המועד נקבע במעמד הסניגור (אחיו של המערער). הסנגור לא התייצב לישיבה הנדחית ובקשתו לדחיית הדיון, שהוגשה יום קודם לכן, נדחתה. במצב דברים זה הורשע המערער בהעדרו, בגין העבירה של נהיגה בזמן פסילה. בישיבה מיום 1.5.07, נגזר דינו של המערער לקנס, פסילה ממשית של 18 חודשים ופסילה על תנאי. על פסק דין זה, הוגש ערעור שנידון בע"פ 2337/07 בבית משפט זה, (להלן "הערעור הראשון") שנידון בפני כב' השופט מ. פינקלשטיין (להלן "בימ"ש מחוזי"). ביום 11.06.07, נתן בית משפט מחוזי (כב' השופט מ. פינקלשטיין), פסק דין בערעור הראשון (ע"פ 2337/07), שעל פיו בוטל פסק הדין של ביהמ"ש לתעבורה והדיון הוחזר אליו, בהסכמת המערער, זאת בכפוף לשני תנאים: האחד : חיוב המערער בתשלום הוצאות בסך של 2500 ₪ והשני: רישיון הנהיגה שהופקד בתיק ביהמ"ש לתעבורה, יישאר מופקד עד למתן פסק הדין שם. כב' השופט פינקלשטיין קבע בערעור הראשון כי לאור מכלול הנסיבות והחשש לעיוות דין, למרות התהיות שגרסת המערער מעלה ובעיקר : [ ...] (ו)לאור הצהרת הסנגור- הן באשר למוכנות להיות מחויב בהוצאות והן באשר להמשך אי נהיגתו של המערער, הרי נראה לי, לאחר התלבטות, כי ניתן בתנאים אלה לקבל את הערעור." ראה עמ' 3 לפסק הדין. על יסוד האמור לעיל, בוטל פסק הדין של ביהמ"ש לתעבורה והדיון בעניינו של המערער, הוחזר אליו . המערער טוען כיום באמצעות עו"ד ג'ברין ג'בר, שנכנס לנעליו של עו"ד חטיב גמיל, אחיו של המערער ואשר יצג אותו בבימ"ש קמא ובערעור הראשון שהתנהל בפני כב' השופט מ. פינקלשטיין, כי המערער שלם את ההוצאות שנפסקו, אך הוא לא העריך שהדיון בעניינו יתמשך זמן רב. מתברר עוד כי ההקראה אמורה להתקיים ביום 28.10.07 וכי, ככל הנראה, לא יהיה ניתן לקבוע מועד לשמיעת הראיות עובר ליוני 2008, כטענת עו"ד ג'ברין. זאת ועוד רישיון הנהיגה מופקד מזה חודשיים וכי עד לשמיעת הראיות, תחלוף כשנה ואף יותר. מה גם, שהמשיבה לא עתרה לפסילת המערער עד תום ההליכים, לכן מתבקש ביהמ"ש להורות על החזרת רישיון הנהיגה. לטעם המערער משפסק הדין של בימ"ש לתעבורה, בוטל, ובאין החלטה המורה על פסילת המערער ושלילת הרישיון עד לתום ההליכים, מזכירות ביהמ"ש לתעבורה מתקשה להגדיר את מעמדו של המערער לשם הנפקת אישור לידיו על ההפקדה דנן, לאור כל אלה נתבקש ביהמ"ש המחוזי, כב' השופט פינקלשטיין להורות על החזרת הרישיון, בהתאם לבקשה 3134/07. בעקבות הבקשה הנ"ל החליט כב' השופט פינקלשטיין כי נושא החזרת הרישיון ידון על ידי בימ"ש קמא - ראה החלטה מיום 23.7.07. 3. כאמור בימ"ש קמא החליט לדחות את הבקשה להחזרת הרישיון. הוא ביסס את החלטתו על שני התנאים שנקבעו בפסק הדין שניתן בערעור הראשון והיוו הבסיס לביטולו של פסק הדין של ביהמ"ש לתעבורה. יש לציין כי בפני בימ"ש קמא הונחה גם כן, ההחלטה מיום 23.7.07, שבה נקבע כי: " על הבקשה להיות מוגשת בבית משפט קמא, שם נידון המשפט.", אך מהחלטת בימ"ש קמא ניתן להתרשם שהוא סבר שעניינה של ההחלטה דנן הקדמת הדיון בלבד - ראה סעיף 10 להחלטת השופט גנות. המערער מלין על כך, שרישיונו נשלל בטרם הורשע וכי הוא אישית לא הסכים לתנאי זה והסכמת ב"כ (אחיו), אינה מחייבת אותו. טענה זו אינה מקובלת עלי. עו"ד בכל מעמד (סנגור או תובע) משמש כקצין בית המשפט וכי ניתן להניח שהצהרותיו משקפות עמדת מרשו, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, כלומר לא הוכח שהסנגור או התובע חרג מההרשאה שניתנה לו, ובענייננו, לא זו בלבד שהדבר לא נטען, אלא פני הדברים היו אחרת. 4. החלפת הסנגור בעניין זה, לטעמי, באה כדי לאפשר למערער להתכחש להסכמתו בערעור הראשון והשאלה המתבקשת האם על בית המשפט להתיר מצב שכזה או עליו לדחותו בשתי ידיים כי יש בהתנהלות שכזו, יותר מניסיון לא ראוי של ניצול לרעה את הליכי המשפט? מבלי להכריע בשאלה הנ"ל אומר כי בעיקר בעניין שבפני, בימ"ש לתעבורה יידרש לבחון אם המערער נהג בזמן פסילה ביום 6.12.04, משמע שהוא נפסל מלנהוג או להחזיק רישיון נהיגה עוד קודם לכן, ולבחון את תוקפה של הפסילה הראשונית, מכל מקום העניין הזה לא התבהר במידה מספקת בפני בימ"ש זה. חרף האמור לעיל נראה לו כי ספק אם הפקדת הרישיון בהתאם להחלטת בימ"ש מחוזי, בערעור הראשון מעוגנת דיה ומהווה פסילה במובנה המשפטי, זאת ללא בקשת המשיבה וקביעה על פי דין, שההפקדה מהווה פסילה עד תום ההליכים, בעיקר משום שהמערער בחזקת חף מפשע עד להוכחת אשמתו. 5. בערעור הראשון, התנהלות המערער לא זכתה לאהדה, בלשון המעטה. בעניין זה, כב' השופט פינקלשטיין הביע חוסר שביעות רצונו מכך, תוך שהוא נותן ביטוי ברור וממשי לכך בפסק דינו. כמובן, בחילופי הסנגור, שוב מוכיח המערער את ההתנהלות הזו גם בשלב זה. מהלך זה של המערער כשלעצמו, אינו יכול לתת לו דרור בהעלאת טענות ואינו מעניק לו רשות להתכחש להסכמות והתחייבויות שקבל על עצמו בערעור הראשון, כשהסכמה זו שירתה את ענייניו. אין ספק שלו היתה נקבעת להסכמות המערער בערעור הראשון, מסגרת משפטית מתאימה כגון שהמשיבה היתה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי המשך ההפקדה של הרישיון, צעד שהסכים לו המערער, יהווה פסילה עד לתום ההליכים, הסכמה שביהמ"ש היה נותן לה, תוקף משפטי כהחלטה, ברי שלא היה ניתן ליחס לטענות המערער דהיום כל משקל וגם אם היה מעלה אותן, הן היו נדחות בשתי ידיים. כיום אין כנגד המערער כל פס"ד מרשיע ולא ניתנה כל החלטה בעניין פסילתו. כך, שהפקדת רשיונו במזכירות ביהמ"ש אינה מעוגנת בהחלטה לפסול אותו בדרך כלשהיא, לכן גם אם יורשע בעתיד קיים ספק באם תקופת ההפקדה תחשב כתקופת פסילה. 6. התנהלות המערער לאורך כל הדרך, מחייבת אותנו לדקדק עמו. התנהגותו מהווה דוגמה מובהקת של ניצול הליכים משפטיים לרעה, זה מחד גיסא, אך מאידך גיסא נותרה קונסטלציה משפטית שלפיה רישיון הנהיגה שלו מופקד במזכירות בית המשפט, מבלי שיוכל לקבל אישור כי הוא מצוי בהליך פסילה כלשהו, לכן מצב שכזה אינו יכול להמשיך ולהתקיים, בעיקר משפסק הדין המרשיע של בימ"ש לתעבורה, בוטל וההליך המשפטי אמור להמשך זמן לא קצר. בנסיבות אלו אני מחליט לקבל את הערעור ולהורות על החזרת רישיון הנהיגה לידי המערער, אך לאור התנהלותו אני מחייבו לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.משפט תעבורההחזרת רישיון נהיגהרישיון נהיגה