החזרת רכב מהמשטרה

להלן החלטה בנושא החזרת רכב מהמשטרה: החלטה 1. המבקשת רשומה כבעליו של כלי רכב מסוג הונדה, מס' רישוי 1977650 (להלן: "המכונית"). ביום 2.11.04, נתפס המשיב מס' 2, שהיה אסיר נמלט, אשר היה מבוקש על ידי המשטרה בחשד לעבירת רצח, כשהוא נוהג בכלי הרכב, וברשותו כלי נשק וסמים מסוכנים. המכונית נתפסה על ידי המשטרה, ומני אז היא מוחזקת ברשותה, וזאת הן לצורך הצגתה כמוצג במשפטו הפלילי של המשיב מס' 2, והן לצורך חילוטה בתום ההליך על פי סעיף 36 א' לפקודת הסמים המסוכנים , (נוסח חדש) תשל"ג-1973. 2. בקשה זו שלפני הינה בקשה להחזרת התפוס. המבקשת, טוענת בבקשתה, כי הינה רשומה כבעלי המכונית. מוסיפה המבקשת וטוענת, באותה נשימה, כי המכונית נרכשה על ידי מר יעקב סלינס (להלן: "יעקב"), אשר רכשה לשם שימושה של אשתו, כאשר הרישום על שמה של המבקשת, הינו פורמלי בלבד. יש לציין, כי המבקשת לא התייצבה כלל לדיון, בקשתה נתמכת בתצהירו של יעקב, הטוען כי הינו בעלי המכונית, וכי הבקשה הינה למסירת המכונית לחזקתו של יעקב. 3. על פי המפורט בבקשה, אלה הם גלגוליה של המכונית: א. יעקב רכש מכונית מסוג קאיה לשימושה של אשתו, סמדר, אשר חפצה להחליפה במכונית אחרת. ב. בבעלות יעקב מסעדה, אשר בין סועדיה היה אדם בשם יוסי פישמן, המוכר ליעקב כמתווך רכב. יעקב פנה לפישמן וביקשו לאתר רכב עבורו, שירכש תמורת מכונית הקאיה. ואכן פישמן הביא ליעקב את המכונית דנן, ובתמורה נטל את הקאיה, כאשר הוא היה אמור לשלם ליעקב תמורה נוספת בסך 10,000 ₪ נוספים בגין עסקת החליפין. ג. במועד מסויים, נפגעה המכונית בתאונת דרכים. על כן פנה יעקב לפישמן וביקשו לתקן את המכונית, שכן פישמן נותר חייב לו כספים. פישמן ניסה לתקן את המכונית במוסך בתל אביב. אולם, משזה דרש מחיר מופרז, העביר את המכונית למוסך הנמצא בבעלות המשיב מס' 3 (להלן: "ויקטור") וזאת לצורך תיקונה. ד. לתדהמתו של יעקב, הסתבר לו כי פישמן מכר את המכונית לויקטור וכי המכונית הועברה ממנו למשיב מס' 2 שלא כדין. ה. ויקטור, שכאמור הינו בעל מוסך לתיקוני פחחות וצבע בנתניה, העוסק מעת לעת בסחר בכלי רכב משומשים, טוען כי פישמן - המוכר לו כסוחר רכב - פנה אליו והציע לו לרכוש את המכונית, כשהיא במצבה לאחר תאונה. הוסכם, כי לאחר מציאת הרוכש, ידאג פישמן, אשר החזיק ביפוי כח חתום על ידי המבקשת, להעביר את הבעלות במכונית על שם הרוכש. ו. לטענת ויקטור, סמוך לאחר הדברים האלה, הוא נפגש באקראי עם המשיב מס' 2אשר הציע לו לרכוש את המכונית, בתמורה למכונית מסוג לומינה, שהיתה ברשותו, וכן תשלום כספי נוסף. יש לציין כי המשיב מס' 2, אף התגורר בדירה שהושכרה לו על ידי ויקטור, במושב הדר-עם, הסמוך לנתניה. לטענת ויקטור, טרם שילם לו המשיב 2 את כל תמורת המכונית. על כן אינו זכאי לקבל את המכונית, וכי הוא - ויקטור- זכאי לקבלה חזרה לרשותו, ולהירשם כבעליה. ז. המשיב מס' 2, אשר לא היה מיוצג במהלך הדיון, ואשר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תומך, עקרונית, בעמדתו של ויקטור, תוך שהוא טוען כי המכונית נרכשה על ידו מויקטור, עבור גיסו. לטענתו, הגיס מסר לו את מכונית הלומינה שבבעלותו, ואשר הועברה על ידו כחלק מן התמורה ששולמה לויקטור. 4. עד כאן, בקצירת האומר, טענותיהם העובדתיות של בעלי הדין. מן הבחינה המשפטית, טוענת המדינה, כי המכונית הינה בבעלותו של המשיב מס' 2. המבקשת טוענת כי המכונית, אשר ניטלה מיעקב שלא כדין, לאחר שנמסרה לצורך תיקון בלבד, שייכת ליעקב, ומן הדין להשיבה ליעקב כבעליה. ויקטור טוען, כי אמנם המכונית אמורה לשוב לבעלותו, אולם הוא מסכים כי הליך זה אינו ההליך הראוי לקביעת הבעלות במכונית, ועל כן הוא מסכים כי המכונית תשאר מוחזקת בידי המשטרה, עד להכרעה הולמת. כאמור, המשיב 2, אשר גרסתו עמומה קמעה, תומך בגרסתו של ויקטור, אולם טוען טענה, אשר לא נטענה קודם לכן כראוי, לפיה, גיסו הוא בעל המכונית. 5. חרף העובדה כי בית משפט זה, הדן במסגרת הליך ביניים, אשר נדון בגדרו של התיק הפלילי, אינו אמור לקבוע מי הינו בעל הזכויות הקנייניות במכונית, נאלצתי לשמוע חקירות ארוכות וממושכות של יעקב, של ויקטור, וכן של איש המשטרה, מר אלי מזור. 6. מקובלת עלי, עקרונית, עמדתו של ב"כ המבקשת, כי אין זה מן הראוי, כי המשטרה תחזיק בידה כלי רכב, אשר בדעתה לבקש את חילוטו, וכי ניתן לשמור עליו בידי הטוען לזכויות בו לתקופת הביניים עד להכרעה. אכן, נפסק לא אחת, כי הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה ברכושו ובקניינו, בניגוד לעקרונות היסוד החלים במדינתנו. לפיכך, יש לנקוט בדרך זו רק כאמצעי אחרון, בהעדר אמצעים אחרים להבטחת אותה תכלית. (ראה בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, פד"י נב(1) עמ' 14, 17-18; וכן בשפ 6665/02 אופק נ' מדינת ישראל, פד"י נו(6) 544, עמ' 549). על כן, לכאורה, מן הראוי לשחרר את המכונית לידי בעליה. 7. לו אכן, ניצב הייתי מול מקרה שכיח, בו נתפסת מכונית ברשותו של חשוד בעבירה, כאשר, הן החשוד, והן אדם שלישי, הטוען לבעלות בה, מסכימים היו כי המכונית הינה בבעלותו של הטוען, הרי, מן הסתם, הולך הייתי בדרך הסלולה, ומורה על השבתה של המכונית, לידי הטוען. הכל בכפוף להמצאת בטחונות מתאימים, אשר היה בהם כדי להבטיח את חילוט המכונית, או את השימוש בה כראיה. אלא, שבמקרה שלפנינו, אוחזין במכונית זו לפחות שלושה. כל אחד מן השלושה טוען כולה שלי . על כן, בשלב מוקדם זה של ההליך, עלי לבחון תחילה, את הראיות הלכאוריות שהובאו לבית המשפט ולהכריע על פי כן, האם מן הראוי הוא, כי המכונית תימסר לידי אחד הטוענים, ובכך יפגעו הטוענים האחרים. 8. לעניין זה, אציין, כי אכן יש טעם בטענות ב"כ המדינה, כי המבקשת עצמה אינה טוענת לזכויות במכונית. מן הבקשה עצמה עולה, כי המבקשת מודה כי רישום הזכויות על שמה, היה פיקטיבי, וכי הטוען האמיתי הינו יעקב. יעקב אינו המבקש בבקשה שלפני. על כן, הוכח, כי למבקשת אין זכויות במכונית, וממילא אינה זכאית לקבל את החזקה בה. עם זאת, גם אם אצא תוך הנחה, כי אכן למבקשת זכויות להורות למי תימסר המכונית, מסופקני אם יעקב זכאי, בנסיבות שהובאו לפתחי, לקבל את המכונית, לנוכח גרסתו הנפתלת, כפי שאפרט בהמשך. 9. בטרם אבחן את גרסתו של יעקב, עלי לציין, כי לכאורה, נרכשה המכונית על ידי המשיב 2, בתנאים העומדים בתנאי תקנת השוק, הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, הקובעת: "נמכר נכס-נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב. " המשיב 2, רכש את המכונית מויקטור - שעיסוקו אף בסחר בכלי רכב - וזאת במהלך עסקיו של ויקטור. המשיב 2 קיבל את החזקה במכונית, כאשר לא הובאו כל ראיות באשר לחוסר תום ליבו לכאורה. על פי סעיף 33 לאותו חוק, הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על דרך אחרת או מועד אחר. עובדת אי תשלום מלוא התמורה, אין בה כדי לפגוע בהעברת הבעלות. על כן, לכאורה, מכח דיני הקניין, הבעלות במכונית הינה של המשיב 2, וזכויותיו בה גוברות על זכויות המבקשת או יעקב. 10. יתר על כן: כעולה מתצהירו של ויקטור, גם ויקטור רכש את המכונית מפישמן, אשר כולם מסכימים כי עיסוקו בסחר בכלי רכב. אף כאן, נמסרה החזקה במכונית. על כן, לכאורה, הבעלות במכונית אף עברה אליו ובכך היא גוברת על זכויותיהם של המבקשת ויעקב. 11. אך בכך לא די. אמנם אין מדרכו של בית המשפט לקבוע קביעות עובדתיות במסגרת הליך ביניים מעין זה, ווודאי שלא קביעות הנוגעות לאמינות ולאמון. אולם, סבורני, כי במקרה זה, אין מנוס אלא להכנס אף לסוגיה זו, וזאת לנוכח ריבוי גרסאותיו של יעקב - גרסאות אשר היה בהן כדי לקעקע כל שמץ של אמינות, ביחס לגרסה המפורטת בבקשה. להלן אפרט את עיקרן: א. בהודעתו הראשונית של יעקב, אשר נמסרה לאיש המשטרה, מר אלי מזור - ראה מזכר מש/5 - מסר יעקב גרסה ראשונית לפיה הוא מסר את המכונית לפישמן לצורך מכירתה. ב. המבקשת הינה דודתה של אשתו. ג. בהודעתו במשטרה מסר יעקב כי רשם את המכונית על שם המבקשת, שכן היה בהליכי גירושין מאשתו. (ראה מש/1). גרסה זו מתנגשת עם עדותו, בה טען כי לא נמצא בהליכי גירושין מאשתו, (ראה עמ' 5 שורות 1-8 לפרוטוקול) וכי הסיבה הנכונה לרישום המכונית על שם המבקשת, נעוצה בחששותיו מפני עינן הבוחנת של רשויות המס, שכן הינו בעל עסק עצמאי, והינו חושש כי לא יוכל ליתן להם הסברים באשר למקורותיו הכספיים ששימשו לרכישת המכונית. כדבריו: "ת. כן, בגלל ההצהרות שלי בעסק הן לא גבוהות בשביל שמס הכנסה יבוא ויגיד לי איך קנית את האוטו. ש. זה לא קשור להליך הגירושין שלך מאשתך בכלל? ת. לא. ש. אתה גם מסכים איתי שאם אתה בריב עם אשתך ובגלל זה אתה רוצה לרשום רכב על שם אדם אחר, זה לא הגיוני לרשום על קרובת משפחה של אשתך. ת. כן הגיוני, כל זמן שיש לי יפוי כח על האוטו. והאוטו משועבד אלי." (ראה עמ' 5 שורה 25 עד עמ' 6 שורה 3) ד. אף לא סביר, כי אדם המבקש להעלים רכוש מאשתו, לנוכח הליכי גירושין, ירשום הרכוש דווקא על שם דודתה של אשתו. ה. כאמור, טוען ויקטור כי ראה יפוי כח, שהיה בידי פישמן, לצורך העברת הבעלות במכונית. ב"כ המבקשת טוען כי יפוי כח זה לא הומצא. על כן אין להסיק מסקנות לגביו. אין ספק כי הגרסה באשר ליפוי הכח הינה גרסה תמוהה, וכי לא הייתי מקבלה, לו נטענה רק מפי ויקטור. אלא, שמסתבר, כי יעקב עצמו מודה שקיבל יפוי כח כאמור וכי השאירו בתא הכפפות של המכונית במצורף לתעודת הזיהוי של המבקשת. יפוי כח זה נועד, לשיטתו, לצורך העברת המכונית מבחן רישוי שנתי. לטענתו, לא ניתן היה להעביר את המכונית מבחן רישוי שנתי, מבלי שינתן יפוי כח כאמור. גרסתו זו של יעקב מתנגשת בעובדות, ואף סותרת את עדותו. כעולה מרישיון הרכב עצמו, אשר צורף לבקשה, נרשמה הבעלות במכונית על שם המבקשת ביום 17.8.04. מאידך, עברה המכונית מבחן רישוי שנתי, ארבעה ימים קודם לכן, ביום 13.8.04. יוצא, כי במועד בו עברה המכונית מבחן רישוי שנתי, היא לא היתה רשומה על שם המבקשת. על כן, ממילא לא היה מקום לעשות שימוש ביפוי כח, שניתן על ידה, לצורך העברתה מבחן. יצויין, כי המבקש עצמו הודה, כי ברישיון שקיבל, הייתה רשומה כבר הבעלות על שם המבקשת (ר' עמ' 10 למטה). העד הוסיף וציין, בעמ' 11 למעלה, כי רישיונות אלה היו כבר במכונית כאשר נעשה הטסט. כאשר לדבריו: "ש. אתה קיבלת את רשיונות הרכב, אחרי שהעבירו את הבעלות? ת. נכון. ש. הרשיונות שקיבלת היו רשומות על שם הבעלים הקודם עם מסמך שמצויין שעשיתם העברת בעלות או על שם הבעלים הקודם. ת. על שם גב' ציטיאט. כשקיבלתי ממר פישמן היה השם של ציטיאט דמיאנה, וכך לזכרוני. ש. איפה הרשיונות המקוריים היו שקיבלת מפישמן? ת. הם היו בתוך האוטו. כשעשינו את הטסט של האוטו הייתי צריך יפוי כח שלה ותעודת זהות. תעודת הזהות והיפוי כח נשאר בתוך תא הכפפות. ש. אמרת שאת העברת הבעלות עשיתם לאחר הטסט? ת. לא. קודם העברת בעלות ואחר כך טסט. ש. אני אומרת לך שזה לא נכון. הטסט נעשה ביום 11.8.04 והבעלות נרשמה ביום 17.8.04. ת. כן. ש. אמרת לנו שלצורך העברת הבעלות נתת רק תעודת זהות בלי יפוי כח ותעודת הזהות הוחזרה לך. ת. נכון. ש. וזה אחרי הטסט. ת. אני לא זוכר. ש. החזרת את תעודת הזהות לדמיאנה? ת. לא, נשארה אצלי, שכחתי אותה בתא הכפפות שבאוטו, עם היפוי כח ועם הרשיונות של האוטו. (עמ' 10 שורה 23 עד עמ' 11 שורה 14). אין ספק, כי גרסה זו אינה הגיונית, ואין בה הסבר לצורך מה נטל יעקב יפוי כח, אשר הושאר במכונית, עת זו נמסרה לפישמן. ו. גרסה בלתי הגיונית נוספת, נוגעת למכונית החליפית שנמסרה לו על ידי פישמן לתקופת התיקון. לטענתו של יעקב, (ר' עמ' 12 למטה ועמ' 13), מסר לו פישמן מכונית חלופית מסוג סיטרואן 5-C, אשר שימשה אותו למשך התקופה, בה אמורה היתה המכונית לעבור תיקון. יעקב העיד, כי כתוצאה מכך, לא אצה לו הדרך לקבל את המכונית, שכן יכול היה לנהוג במכונית הסיטרואן כאוות נפשו. משנשאל האם הוא בטוח כי תשובתו זו נכונה, השיב בחיוב. אלא, שמסתבר כי מכונית הסיטרואן מחוסרת היתה רשיונות, וכי לא ניתן היה לנהוג בה. (ראה עדותו הנפתלת לעניין זה בעמ' 13 החל משורה 7 ואילך). יעקב אף טען כי לנוכח העובדה שלמכונית הסיטרואן לא היו רשיונות, אשתו לא נהגה בה. גרסה זו סותרת את גרסתו הראשונית, לפיה המכונית נרכשה לצורך שימושה של אשתו. 12. תמיהות אלה בגרסתו של יעקב שומטות את הקרקע תחת טענותיו. ריבוי הסתירות, יש בו כדי לקעקע את התשתית הלכאורית, הנדרשת לצורך קבלת בקשתו. מנגד, קיימת לנו גרסתו של ויקטור, אשר, חרף העובדה כי אף היא אינה נקיה מתמיהות, הרי שהיא נתמכת בחומר ראיות, אשר הובא דווקא מפי המבקשת, או יעקב. תשתית זו מלמדת כי המכונית נמסרה על ידי יעקב לפישמן שהינו סוחר רכב, כאשר בתא הכפפות שלה, מצוי יפוי כח חתום על ידי המבקשת. בנסיבות אלה, הרי גם אם פישמן מעל באמונו של יעקב, אין בכך כדי לפגוע בזכויות שנרכשו על ידי ויקטור, ובאמצעותו על ידי המשיב 2. בא כוחו של ויקטור טוען בסיכומיו, כי אכן אין ההליך דנן מהווה אכסניה נאותה לקביעה באשר לזכויות הקנייניות. על כן, הוא מסכים כי המכונית תשאר בידי המשטרה, אשר חזקה עליה כי תדע לשמרה. המשיב 2 לא הביע, למעשה, עמדה באשר למקום שמירת המכונית, אם כי ברור, כי אינו מסכים למסירתה למבקשת. 13. למעלה מן הצורך אציין, כי למעשה זכויותיו של יעקב לא נגרעו כפי המתואר בבקשה, שכן הוא קיבל מכונית חליפית מפישמן - כאשר הוא לא טרח להבהיר מה עלה בגורלה. 14. קיבוצם של הדברים הוא, כי המבקשת לא הראתה זכות לכאורית במכונית, עד כדי שאקבע כי הינה זכאית לחזקה בה. יתכן, כי לאחר דיון בתביעה אזרחית אשר תערך בהתאם לכללים, יעלה בידי המבקשת להוכיח את זכויותיה. כך גם שמורה לה הזכות להעלות טענותיה אלה במסגרת ההליך לחילוט המכונית שיערך על פי סעיף 36 א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973. עם זאת, לא מצאתי מקום, בשלב זה של ההליך, להעתר לבקשה, ובהתאם אני מורה על דחייתה. משטרהרכב