הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה

להלן פסק דין בנושא הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה:

פסק דין

1.     מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה באשדוד (כב' השופט גיל דניאל) בב"ש 1158/06, שניתנה ביום 13.11.06, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להארכת מועד להישפט. בית משפט קמא נימק את דחיית הבקשה בטעם כי המערער אחר את המועד בהגשת בקשה שכזו, בהתאם להוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשנ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") , וכן הוסיף וקבע כי המערער לא הצליח להוכיח סיכויי הצלחה במשפטו, באם תתקבל בקשתו. לפיכך קבע כי לא קיימת הצדקה להתיר למערער להישפט באיחור כה ניכר וסגר את דלתות בית המשפט בפניו.

2.     ב"כ המערער הודה כי המערער הגיש את בקשתו להישפט באיחור ועל כן בקשתו בפני בית משפט קמא נושאת את הכותרת "בקשה להארכת מועד להישפט". טען ב"כ המערער, כי בפיו היו טעמים טובים ומוצדקים לאיחור בהגשת הבקשה, אשר מן הראוי היה לקבל את בקשתו להארכת מועד. כך הצדיק ב"כ המערער את עמדתו בטענה כי מהמועד בו הוסבו הדוחות לשמו של המערער ניהל המערער תכתובת מתמשכת עם משטרת התנועה ורק לאחר שקיבל תשובה סופית כי בקשותיו נדחות וכי עליו למצות את ההליכים בפני בית משפט, פנה לבית משפט בבקשה הנדונה להישפט. כן טען כי יש לו סיכויים טובים להצליח במשפטו, לאור העובדה כי מדובר בעבירות זהות אשר בוצעו בטווח זמנים של 6 דקות ואשר על פי הנחיות המדינה היום אין, בנסיבות שכאלה, של ביצוע עבירות זהות בסמיכות זמנים קצרה, אינטרס לציבור להעמיד את העבריין לדין בגין העבירה השנייה. בנוסף, ביקש להצביע על נסיבותיו האישיות של המערער לפיהן הינו מתפרנס מנהיגה במונית וכי הינו מפרנס משפחה המונה 7 נפשות וכי השארת הדו"ח בתוקף תביא לפסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים ועל כן ביקש לראות בכך נסיבות מיוחדות אשר לדידו מצדיקות הענות לבקשה ולתת לו את יומו בבית משפט ולאפשר לו להישפט כפי שביקש.

3.     ב"כ המשיבה תמך בהחלטת בית משפט קמא והדגיש את החשיבות שבעמידה בזמנים אותם קבע המחוקק. אשר לעבירות עצמן הצביע ב"כ המשיבה על העובדה כי המערער הודה בביצוען ועל כן אין כל טעם לגופו של דבר לאפשר לו להישפט כאשר מודה הוא בביצוע העבירה השניה. ב"כ המשיבה לא כפר בדבר קיומה של מדיניות חדשה לפיה אין נוהגת המדינה להגיש כנגד עבריין שני דוחות תנועה בגין אותה עבירה אשר בוצעה בסמיכות זמנים, אך טען כי מדיניות זו גובשה לאחר כשנה מיום ביצוע העבירות כאן ואין להחיל מדיניות זו רטרואקטיבית.

4.     סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בעבירות קנס, לפיו מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס ישלמו תוך 90 יום אלא אם כן הגיש תוך 30 ימים מיום ההמצאה בקשה לביטול או הודיע תוך 90 ימים שיש ברצונו להישפט על העבירה. נאשם שלא עשה אחת מאלה, יראו אותו בתום המועדים הקבועים בס"ק (א) כאילו הורשע בבית משפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.
סעיף 230 לחוק סדר דין הפלילי קובע כי: "בית משפט רשאי מנימוקים שירשמו לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור".

5.     בנסיבות דנן מלמדות העובדות כי המערער עובד כנהג בתחנת מוניות ועושה שימוש במונית אשר אינה רשומה על שמו. כן נלמד כי ביום 21.3.04 נמצא הוא מבצע שתי עבירות תנועה של נהיגה מעל המהירות המותרת, בסמוך: האחת בשעה 23:30 והשניה בשעה 23:36.
הדו"חות הוצאו תחילה על שם הבעלים הרשום של כלי הרכב בו עשה המערער שימוש בזמן האירוע. לאחר ששלח המערער הודעה מתאימה למשטרת ישראל בה הודה כי הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בזמן האירועים, הוציאה המדינה, ביום 17.6.05, שתי הודעות לתשלום קנס על שם המערער.
ביום 6.7.05 וביום 21.9.06 פנה המערער למשיבה בבקשה לביטול אחד הדוחות בטענה כי מדובר בהפרש זמנים קצר ביותר בין שתי הדוחות המלמד לכאורה על היותה עבירה מתמשכת.
המשיבה ברוב הגינותה הודתה כי מחודש מרץ 2005 אומץ נוהל חדש לפיו כאשר מדובר בביצוע עבירה זהה בהפרש זמנים קצר, מטעמי חוסר עניין לציבור, אין המשיבה מוציאה שתי דו"חות בגין אותה עבירה, אלא דו"ח אחד. אלא שבעניין הנדון קיבל המערער תשובה מהמשיבה, ביום 23.1.06, לפיה הנוהל הנדון אינו חל על נסיבותיו מאחר והעבירה שביצע הינה מחודש מרץ 2004 ועל כן עמדה על כך כי הדו"ח השני הינו בתוקף.
לאחר קבלת תשובה זו פנה המערער, ביום 15.5.06, לבית המשפט לתעבורה בבקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. בקשתו כאמור נדחתה.
אין חולק כי המערער שילם את הדו"ח הראשון.

6.     בית המשפט הנדרש לבקשה מסוג בקשה זו, דהיינו להארכת מועד להישפט שוקל את אותם שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי (ראה רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793). לאמור, על המערער להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע לכך בחוק וכן נדרש בית משפט לשקול האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם עיוות דין לנאשם עד כי צודק יהיה הדבר להיעתר לבקשתו.

7.     במקרה דנן, סבורתני כי לא נפלה כל שגגה בפי בית משפט קמא כאשר דחה את טעמיו של המערער ככל שהם נוגעים לנימוקיו והסבריו בדבר האיחור בהגשת הבקשה להישפט. המערער קיבל לידיו את הודעות הקנס ביום 17.6.05 ואת בקשתו להישפט הגיש כשנה לאחר מכן, ביום 15.5.06. גם אם בחר המערער לנהל תכתובת אל מול משטרת ישראל במטרה לבטל את הדו"ח השני אשר הוצע לו, אין בכך כדי לעצור את מרוץ הזמן הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי המחייב אותו במקביל להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. לא עשה כן, לא יחשב הדבר כנסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת מועד.
גם אם נכון היה לקבל את עמדת המערער ולהכיר במשך הזמן בו "התכתב" עם משטרת התנועה, כנסיבה מיוחדת המצדיקה או מסבירה את האיחור האמור בהגשת הבקשה, ומבלי שאסכים לכך, הרי שבפועל קיבל המערער את תשובתה הסופית של משטרת ישראל לכל מכתביו כבר ביום 23.1.06 ואילו בקשתו בפני בית משפט קמא באה כארבעה חודשים מאוחר יותר, מבלי שיש בפיו הסבר כלשהו להשתהות האמורה. השתהות זו מלמדת כי ויתר על זכותו להישפט.

גם באשר לסיכויי הצלחתו של המערער בבקשתו להישפט לא באו בפני בית משפט קמא נסיבות המלמדות על סיכויי הצלחה שכאלה בין השאר לנוכח העובדה כי הפער בזמנים בהוצאת הדוחות, 6 דקות, מלמד על מרחק נסיעה ניכר אותו עבר המערער עת נסע במהירות של כ-124 קמ"ש, באופן המלמד לכאורה כי אין מדובר בעבירה מתמשכת ובפועל הודה המערער כי ביצע את העבירה האמורה.

חזרתי ושקלתי בכובד ראש את השאלה אם יש לראות בשינוי מדיניות המדינה נסיבה מיוחדת אשר יש בה כדי להטות את כפות המאזנים לטובת הענות לבקשה. שהרי בית המשפט אשר נדרש לבקשה מסוג זה מאזן בין שני השיקולים העומדים על הפרק- נסיבות האיחור בהגשת הבקשה וסיכויי ההצלחה בבקשה או נסיבות המצדיקות הענות לבקשה. ואכן, אילו היה מדובר באיחור מוסבר ואשר אינו מהותי הייתי נוטה להיעתר לבקשה לאור השינוי במדיניות המאשימה. אולם, בנסיבות דנן כאשר דובר באיחור כה ניכר ולא מוסבר אין בשינוי מדיניות המאשימה כדי לגבור ודין ערעור זה להידחות. הוכח, מפי דברי ב"כ המשיבה כי המערער הזדרז להגיש את בקשתו לבית משפט קמא רק לאחר שחרב הפסילה הונפה. במילים אחרות, המערער צבר לחובתו, מאז ביצוע עבירות התעבורה הנדונות, עבירות תעבורה נוספות המעמידות אותו היום בפני פסילה בפועל. רק אז נזעק להציל עצמו. אך כאמור, אחר את המועד.

מכל הטעמים הנ"ל לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא והערעור נדחה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור תעבורה

  2. אי שמירת רווח

  3. הידרדרות עגלה

  4. מספר שלדה מזויף

  5. כניסה לאי תנועה

  6. סיבוב פרסה מסוכן

  7. זהירות במעבר חציה

  8. דחיית ערעור תעבורה

  9. ענישה בעבירות תעבורה

  10. חובת איתות לפני פניה

  11. פניית פרסה במקום אסור

  12. הצעת חוק משקיפי תנועה

  13. הסעת נוסעים ללא מלווה

  14. עבירות תנועה של עו''ד

  15. נסיעה נגד כיוון התנועה

  16. פגם ברישום דו''ח תנועה

  17. שמירת מרחק בפניית פרסה

  18. תקנה 41 לתקנות התעבורה

  19. מתי מותר לנסוע לאחור ?

  20. תקנה 567 לתקנות התעבורה

  21. סעיף 48 לפקודת התעבורה

  22. סעיף 56 לפקודת התעבורה

  23. אי האטה לפני מעבר חצייה

  24. הארכת מועד בתיקי תעבורה

  25. זיכוי לאחר ערעור תעבורה

  26. תקנה 169 לתקנות התעבורה

  27. תקנה 21 ג לתקנות התעבורה

  28. כניסה לכיכר - עבירת תנועה

  29. ערעור תעבורה ללא עורך דין

  30. תקנה 169ו' לתקנות התעבורה

  31. פניה שמאלה - תקנות התעבורה

  32. בדיקה שנתית של ממיר קטליטי

  33. האטה לפני פקק - שמירת מרחק

  34. אזהרה לא לעבור עבירות תנועה

  35. אי ידיעה על מועד דיון תעבורה

  36. ביצוע פניית פרסה שלא בזהירות

  37. הארכת מועד הגשת ערעור תעבורה

  38. עונש לא מרתיע בעבירות תעבורה

  39. דחיית ערעור תעבורה על גזר דין

  40. ערעור על חומרת גזר דין תעבורה

  41. הרשעת עורך דין בעבירות תעבורה

  42. פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי

  43. פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה

  44. ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה

  45. הארכת מועד להישפט בעבירות תעבורה

  46. קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט

  47. זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה

  48. ערעור על חומרת העונש בעבירות תעבורה

  49. תקנה 49 לתקנות התעבורה - שמירת מרחק

  50. הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה

  51. עבר תעבורתי כשיקול בערעור על גזר דין

  52. אי ייצוג ע''י עורך דין בעבירות תעבורה

  53. הצעת חוק לתיקוני ענישה בעבירות תעבורה

  54. קבלת ערעור המדינה על זיכוי בעבירת תעבורה

  55. הארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין תעבורה

  56. פניה שמאלה - סעיף 43 (א) (3) לתקנות התעבורה

  57. ערעור על גזר דין בית משפט לתעבורה תל אביב

  58. צו מס בולים (תשלום אגרות תעבורה בבולים), תש"ם-1980

  59. התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה

  60. קביעת בית המשפט לתעבורה בהכרעת הדין המרשיעה מהווה ראיה

  61. תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ''ז-1997

  62. חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשדיר - הוראת שעה), התשס"ט-2009

  63. כתב אישום בעבירות סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה

  64. כתב אישום על קיפוח זכות עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה

  65. כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), התשמ"ז-1986

  66. תקנה 40(א) - לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון

  67. סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה - לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי

  68. תקנות התעבורה (סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 57 לפקודת התעבורה וערעור על החלטות בהן), תש''ם-1980

  69. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון