האם מוות מיידי של הנפגע שולל עבירת הפקרה אחרי תאונת דרכים ? לאחר שדרס הולך רגל עם משאית, עצר המערער את רכבו למספר שניות והמשיך בנסיעה מבלי שהזעיק למקום שירותי הצלה, בלי למסור את פרטיו האישיים ובאופן כללי בלי למסור כל מידע לגבי מעורבותו בתאונה. כתב האישום תוקן באופן שהעבירה של הפקרה לאחר פגיעה הוחלפה בעבירה של תאונת דרכים שתוצאותיה הריגה או פגיעת גוף עבירה לפי סע' 144 (א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. התיקון נבע מכך שהתביעה סברה כי אין מקום להרשעה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה מקום בו המנוח נפטר לרוע המזל מיד במקום, כך שבשעה שהמערער נהג כפי שנהג כבר לא היה בין החיים. להלן פסק דין בנושא האם מוות מיידי שולל עבירת הפקרה אחרי תאונת דרכים ? פסק דין בתאריך 30.3.06 פסע המנוח יליד 1912 ברח' גורדון בפ"ת. המנוח חצה את הכביש באותו מקום, במעבר חציה. המערער שבפנינו נהג באותו מקום ובאותו זמן במשאית, לאחר שהמנוח השלים חצייה של 4 מ' בתוך מעבר החציה, פגע בו המערער עם משאיתו. המערער גרר את המנוח תוך כדי נסיעה שמאלה לרחוב סמוך, ובכך גרם למותו של המנוח (להלן: "התאונה"). לאחר התאונה עצר המערער את רכבו למספר שניות והמשיך בנסיעה מבלי שהזעיק למקום שירותי הצלה, בלי למסור את פרטיו האישיים ובאופן כללי בלי למסור כל מידע לגבי מעורבותו בתאונה. המערער המשיך בנסיעתו לבית הוריו שבמושב אחיסמך ושטף בצינור את חזית המשאית. המערער נעצר בסופו של דבר רק משום שהיו עדי ראיה שסייעו למשטרה להגיע אל הנהג הפוגע. כתב האישום המקורי בתיק זה ייחס למערער עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, וכן הפקרה לאחר פגיעה והשמדת ראיה. כתב האישום תוקן באופן שהעבירה של הפקרה לאחר פגיעה הוחלפה בעבירה של תאונת דרכים שתוצאותיה הריגה או פגיעת גוף עבירה לפי סע' 144 (א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. התיקון נבע מכך שהתביעה סברה כי אין מקום להרשעה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה מקום בו המנוח נפטר לרוע המזל מיד במקום, כך שבשעה שהמערער נהג כפי שנהג כבר לא היה בין החיים. בדיעבד התיקון והחלפת העבירה מהפקרה לאחר פגיעה לעבירה על תקנה 144 עומד במוקד טיעונו של הסניגור הן בבימ"ש קמא והן בפנינו. בכתב האישום המתוקן הודה המערער, והדיון בבימ"ש הצטצמם לטיעונים לעונש. בימ"ש קמא, כב' השופטת א' וישקין, סג"נ מבית המשפט השלום בפ"ת קיבל תסקיר של שירות המבחן ביחס למערער ולאחר מכן הטיל על המערער את הוענשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרכ ע"ת של ששה חודשים וכן פסילה לתקופה של 15 שנה. על גזה"ד הערעור בפנינו כאשר הדגש הושם על תקופת המאסר בפועל ועל תקופת השלילה. בטיעונו בפנינו הפנה ב"כ המערער לנימוקים אלו: תיקון כתב האישום. המערער הודה ובכך חסך זמן רב וביטא גם לקיחת אחריות על המעשה. המערער אדם נורמטיבי גם עברו התעבורתי לא מכביד. המערער חולה סכרת, והשהות במאסר קשה עליו במיוחד. המערער הפנה לעדי האופי שנשמעו בעניניו ובמיוחד מפקדו מהצבא. לענין תקופת המאסר שנקצבה למערער הגיש הסניגור אסופה של פס"ד, מהם עולה, כך לשיטתו כי בימ"ש קמא חרג מנורמת הענישה חריגה רבתי שמצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, הסניגור הפנה הן לענישה לענין העבירה של גרימת מוות ברשלנות והן ובנפרד לענישה בגין עבירה על תקנה 144 כאשר לשיטתו צירוף שתי "טבלאות" הענישה הללו מצביעה על חריגה רבתי מהענישה המקובלת. בימ"ש קמא כך לטענת הסניגור לא "השתחרר" מהעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, שעל כן החמיר עם המערער. המדינה מסכימה כי מדובר בעונש כבד גם לענין תקופת המאסר וגם לענין תקופת הפסילה. יחד עם זאת סבורה המדינה שאין מקום להתערבות בשים לב לגורמים הבאים: המנוח היה יליד 1912, חצה במעבר חציה שהוגדר מאז ומתמיד כמבצרו של הולך הרגל, המערער הוא נהג משאית, לרוע המזל עקומת המעורבות של מעורבות נהגי משאיות גבוהה במיוחד,רשלנות המערער במקרה זה גבוהה (כפי שציין גם בימ"ש קמא) בהתחשב בכך שהוא כלל לא הבחין במנוח עד לרגע הפגיעה. כפי שניתן לצפות את הדגש שמה המדינה על התנהגות המערער לאחר המעשה. המערער כאמור לא העניק למנוח את הכבוד האחרון שהיה זכאי גם לאחר שנהרג בתאונה, לא הודיע לאיש על הטרגדיה שהתרחשה ולו גם כדי שגופתו של המנוח תלקח מיד ותטופל בכבוד הראוי לכך, המערער שטף את מכוניתו, ולולא עדי הראיה ספק אם ניתן היה להגיע אליו. בשל כל אלה סבורה המדינה כי חרף החומרה שבעונש אין מקום להתערב בו. התלבטנו לא מעט באשר לענישה בתיק זה, הדברים שנאמרו בגזה"ד מקובלים עלינו, בימ"ש קמא ציין כי גם אם תוקן כתב האישום והעבירה של הפקרה לאחר פגיעה תוקנה לעבירה לפי תקנה 144 הנה מבחינה מוסרית העובדות לא השתנו וחומרתן מדברת בעד עצמה. מקובלת עלינו התייחסותו של בימ"ש קמא להשארת המנוח ככלי אין חפץ על הכביש כאשר המערער עוזב את המקום. הדיכוטומיה שניסה הסניגור לעשות בין הענישה על עבירות של גרימת מוות ברשלנות ככלל לבין העבירה לפי תקנה 144 היא מלאכותית ואינה הולמת את הנסיבות. התמונה שהיתה בפני בית משפט קמא היא תמונה שלמה שמורכבת הן מגרימת המוות ברשלנות, הן מאופייה של הרשלנות והן מההתנהלות לאחר מעשה. לא ניתן להשליך על ענישה בנפרד שניתנה על עבירה לפי תקנה 144 לענין נורמת הענישה המתחייבת. אם בכל זאת מצאנו לנכון להתערב במידת מה בענישה הרי זה משום שאנו נותנים משקל נוסף לזה שניתן בבימ"ש קמא להודייתו של המערער, שמבטאת אכן הכרה בחטא ולקיחת אחריות. אנו נותנים משקל גם לעובדה שלמערער אין עבר מכביד גם לא בתעבורה. אכן ככלל המורשעים בעבירת גרימת מוות ברשלנות, מתאפיינים בכך שהם אנשים נורמטיבים ללא הרשעות קודמות ובכך המערער אינו חריג. יחד עם זאת, העובדה שכנהג משאית לא צבר לחובתו הרשעות תעבורה יש לה משקל מסויים. משקל נוסף אנו נותנים לבעיותיו הבריאותיות של המערער, למחלת הסכרת ממנה הוא סובל. המשקל שאנו נותנים לנתון זה הוא מוגבל, שכן מחלת הסכרת לא מנעה בעד המערער נהיגה במשאית שלא לדבר על כך שחזקה על שב"ס שיוכל להעניק לו את הטיפול המתאים. יחד עם זאת לבעיית הסכרת כפי ששמענו הצטרפה גם בעיית לב, שביחס אליה הוגש לנו מסמך שלא היה בפני בימ"ש קמא. תוך שאנו מכמתים את כל השיקולים הללו, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על 24 חודשים במקום 30, את תקופת השלילה אנו מעמידים על 12 שנה במקום 15. יתר חלקי גזה"ד ישארו בעינם.מקרי מוותמוות בתאונת דרכיםדריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרהשאלות משפטיות