להלן פסק דין בנושא דחיית ערעור על נהיגה בפסילה: פסק- דין א. פתח דבר 1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה ת"א (כב' השופט ויטלסון) בתיק פל' 977/06, אליו צורף תיק פל' 1032/04, שעניינם נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - עבירות על סעיפים 67 ו- 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961, ועבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970. בגין ההרשעות הנ"ל נגזרו על המערער העונשים כדלקמן: א. שישה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. ב. שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ג. קנס בסך 1000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. 2. ב"כ הצדדים היו חלוקים בשאלה אם הוטל על המערער בתיק הנ"ל גם עונש של פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וזאת נוכח העובדה שגזר הדין אשר צורף להודעת הערעור על ידי ב"כ המערער לא הכיל רכיב ענישה זה. על אף זאת, ציין ב"כ המערער בהודעת הערעור שהגיש, את סעיף ג' במסגרת העונשים שהוטלו על מרשו "פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים", ובסעיף 18 להודעת הערעור עתר לבית המשפט להפחית גם את עונש הפסילה. 3. לעומת זאת, מסמך שכותרתו "גזר דין" מאותו תאריך (27.3.08) אשר הוגש על ידי ב"כ המשיבה, הכיל רכיב ענישה של עונש פסילה בפועל למשך 8 חודשים מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה. מחזיקים, איפוא, הצדדים כל אחד בנוסח גזר דין שונה. דא עקא, שהמסמך שהוגש כאמור על ידי ב"כ המשיבה ונשא כותרת: "גזר דין" לא היה חתום על ידי שופט, בעוד שהעותק שצורף להודעת הערעור ליכאורה חתום על ידי כב' השופט ויטלסון. 4. זאת ועוד, ב"כ המערער הציג מסמך לבית המשפט, התומך בטענתו שלא הוטל על מרשו עונש של פסילה בפועל (למרות מה שטען בעצמו בהודעת הערעור), מדובר במסמך מתאריך 27.3.08 שעניינו בקשה לעיכוב ביצוע, לגביה נתנה החלטה מודפסת, ובסיפא הדף מצויה החלטה הנחזית להיות בכתב ידו של השופט מתאריך 9.4.03, ושם נרשם, כי ניתן עיכוב ביצוע רק לעונש המאסר. יחד עם זאת, בסעיף 5 להחלטת כב' השופט ויטלסון נרשם: "עונש הקנס, הפסילה תקפים מרגע זה", משמע שלכאורה הושת על המערער עונש של פסילה בפועל. ברם, בסיפא ההחלטה נרשם על ידי השופט החלטה כאמור כנראה בכתב ידו שלשונה: " בתיק זה אין פסילה לפי הרשום בגזר הדין. רישום זה הוא הקובע". 5. לאור האמור לעיל, אתייחס לגזר דינו של כב' השופט ויטלסון בתיק דנן, כמכיל רכיבי ענישה של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בלבד, ללא כל עונש של פסילה בפועל. טיעוני ב"כ המערער 6. לאחר ציטוטים מהמשפט הרומי לרבות התייחסות לאלת הצדק - ציטוטים שחלקם שייכים לעניין וגם כאלה שאינם לעניין, טען ב"כ המערער, כי בית משפט קמא החמיר בענישת מרשו יתר על המידה, וכי "מדובר למעשה בנהיגה בזמן פסילה מדרגת הרשלנות הנמוכה ביותר, ולא נהיגה ברשלנות קלאסית". 7. ב"כ המערער ציין כי מרשו נפסל מנהיגה למשך שלושה חודשים, וזאת בשנת 2001, והוא "היה סמוך ובטוח שסיים את פסילתו" כאשר נהג במאי 2003, וכך חשב גם כאשר נהג בשנת 2005 (סעיף 11 להודעת הערעור). 8. עוד לטענתו, הטיעונים לעונש נשמעו במשותף בתיק פל' 1032/04 ופל' 977/06, ובכך נוצר הרושם בפני בית המשפט שהמערער הינו עבריין סדרתי בנושא של עבירות נהיגה בזמן פסילה. ב"כ המערער, ציין את נסיבותיו האישיות של מרשו אשר עבר הליך גירושין קשה, במהלכו הורחק מביתו, ובסופו של דבר התגלתה לטענתו צדקתו, והוא זוכה מעבירות שייחסה לו גרושתו. כיום, הוא נמצא לדבריו, בהליך שיקומי, אך משלם סכום מזונות גבוה לגרושתו, ושליחתו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, תקשה עליו לפרנס את שני ילדיו. 9. ב"כ המערער עותר איפוא, לבית המשפט לבטל את עונש המאסר שהושת על מרשו, וכן להפחית את גובה הקנס, ולחילופין, להמיר את תקופת המאסר מאחורי סורג ובריח בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. 10. בטיעוניו בעל פה במהלך הדיון הוסיף הסנגור, כי בתיק דנן ביצעה התביעה עבודה רשלנית, שכן העמידה את מרשו לדין רק בשנת 2007 בהתייחסה לנהיגה בזמן פסילה בשנים 2003 ו- 2005, ומדובר ב"לימון שנסחט", שכן הנהיגה בזמן פסילה, מתייחסת לענישה שהושתה, זה מכבר, בשנת 2001. עוד טען ב"כ המערער, כי לאחר שהשוטרת תפסה את מרשו נוהג בזמן פסילה בשנת 2003, הוא לא נהג במשך שלושה חודשים, אם כי לא הפקיד את רישיונו, וגם לא מסר תצהיר. 11. ב"כ המערער אף הלין על כך, שהשופט קמא, לא התייחס בגזר דינו לנסיבותיו האישיות של המערער, והפנה לע"פ 70562/04, שניר רמזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם כב' השופט גורפינקל ביטל גזר דין שניתן על ידי כב' השופט ויטלסון, מאחר ולא היה בו "כל התייחסות לטיעונים הקשורים לנסיבותיו האישיות של המערער, ככל שאלה קשורים להטלת עונש של מאסר בפועל". עקב כך שונה שם גזר הדין באופן שעונש המאסר לתקופה בת תשעה חודשים - בוטל, והועמד על שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות. ב"כ המערער אף ציין, כי בענייננו, הודאת מרשו מצביעה על הפנמת המעשים על ידי המערער והבעת חרטה מצידו. 12. מטעם ההגנה הוגשה אסופת פסקי דין, מהם עולה שגם נהגים שנהגו בזמן פסילה יותר מפעם אחת נענשו במאסר על תנאי ולא במאסר מאחורי סורג ובריח (תיק פל' 1407/06 של בית המשפט תעבורה ת"א (כב' השופטת פראג), תיק פל' 1249/07 של בית משפט תעבורה ת"א (כב' השופט ע. נהרי), תיק 5600/01 של בית משפט לתעבורה באר-שבע (כב' השופט ל' לנדסמן), תיק פל' 905/07 של בית משפט לתעבורה ת"א (כב' השופט מ' דרורי), ותיק פל' 1008/06 של בית משפט לתעבורה ת"א (כב' השופטת א' שדמי). 13. בתאריך 10.6.08, הגיש בא כוח המערער בקשה לבית המשפט שכותרתה: "בקשה להוספת פסיקה ונימוקים נוספים". מבלי שבית המשפט התיר לו להגיש נימוקים או פסיקה, ומבלי שקיבל את תגובת הצד שכנגד - של בא כוח המשיבה, הדגיש בא כוח המערער כי רשיון הנהיגה של המערער פקע בתאריך 2.12.02, ועל פי התקנה שהייתה אז בתוקף - תקנה 557(ד) לתקנות התעבורה, מירוץ תקופת הפסילה החל למחרת פקיעת תוקף הרשיון. כיום, יש צורך להמציא את הרשיון עצמו או לפעול בדרך חילופית של תחליף המצאה - הגשת תצהיר, אך כאמור התקנה הנ"ל בוטלה בתאריך 9.1.03, והיא הייתה תקפה במועד פקיעת רשיונו של המערער (2.12.02). ב"כ המערער הפנה את בית המשפט גם לפסק דין שניתן על ידי כבוד השופט כבוב (ע"פ 71805/04 אל עבוד גאזי) שם נקבע כי במקרים חריגים ניתן לקבוע כלל המקל עם הנאשמים, ואפשר לפטור אותם מחובת הפקדת תצהיר, ולחשב את מניין הפסילה מיום מתן פסק הדין. ב"כ המערער איפוא חזר והדגיש כי התיק דנן איננו "מקרה קלאסי של נהיגה בזמן פסילה, כגון: לאחר שאדם נשפט בפניו, מפקיד רשיון נהיגה, ונוהג בפסילה". 14. המערער עצמו הוסיף וטען, כי הוא החל להשתקם בשנת 2003 עת פתח חברה להובלות וסחר בברזל, וקודם לכן הוא היה נהג מקצועי. טיעוני ב"כ המשיבה 15. ב"כ המשיבה הלין ובצדק כנגד טענות ב"כ המערער, כי הטיעונים לעונשים נשמעו במאוחד בשני התיקים, והדגיש כי איחוד התיקים נעשה לבקשת הסנגור, אשר ביקש לטעון לעונש בשניהם, ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו, אם הביא בדרך זו להתרשמות בית המשפט שמדובר בעבריין תעבורה סידרתי. 16. ב"כ המשיבה אף הצביע על התנהגותו של ב"כ המערער אשר חזר וטען בפני הרכבים שונים, שאין להפעיל עונשי פסילה על תנאי שהיו תלויים נגד המערער, בטענה כי הם הופעלו בתיק אחר: כך טען בתיק ת' 2553/03 של בית משפט לתעבורה רמלה (כב' השופטת טאובר) שם הורשע המערער על פי הודאתו בנהיגה במהירות מופרזת של 200 קמ"ש, וכשביקשה התובעת להפעיל תקופת פסילה על תנאי בת שלושה חודשים (נשוא הרשעה מס' 62) כפר ב"כ המערער בהרשעה זו, ומנע הפעלת הפסילה על תנאי. בית המשפט לתעבורה רמלה פסל את המערער מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 36 חודשים בשל הנהיגה המופרזת, אך עקב טיעוני הסנגור, לא הפעיל, כאמור, את הפסילה על תנאי. (בסופו של דבר, הפסילה על תנאי הופעלה מאוחר יותר בתיק אחר, ביחד עם שתי פסילות על תנאי נוספות - על ידי בית משפט לתעבורה תל-אביב (כב' השופט י' גרטי) בתיק פל' 1032/04). 17. עוד טען ב"כ המשיבה, כי לחובת המערער 96 הרשעות תעבורה קודמות, ומדובר בנהג בלתי זהיר, "המצפצף" על החוק. ב"כ המשיבה הציג לבית המשפט אסופת פסקי דין, לפיהם הוטל עונש מאסר בפועל על נהגים שנהגו בזמן פסילה. דיון 18. למערער עבר פלילי בעבירות רכוש (פריצה לרכב, פריצה לבנין, גניבה) וכן עבירות אלימות (איומים והפרת הוראה חוקית) בגינן הוא נשפט לשתי תקופות מאסר בפועל: בשנת 1996 - חמישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ובשנת 1999 - שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. למערער גם עבר תעבורתי מכביד ביותר, הכולל עונשי פסילה על תנאי, החל משנת 1985 ובשנים 1986, 1991, 1992, 1993, 1996, 1997, 1998, 1999, 2001, 2002, 2003, 2004, 2005 2006 ו- 2007, ובסך הכל 96 עבירות תעבורה. 19. ברגיל, תקופת הפסילה מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה מתחילה ביום מתן גזר הדין, ועל הנאשם היה להפקיד במזכירות בית המשפט את רישיון הנהיגה שלו, ובהעדר רישיון נהיגה תקף - היה עליו להגיש תצהיר, וכל זאת כתנאי לחישוב הפסילה ממועד הפקדת הרישיון או התצהיר. אמנם בב"ש 91345/04, צ'רלי אלבז נ' לשכת תביעות מרחב שפלה, הסכים בית המשפט (כב' השופט כבוב) לחרוג מהכלל המנחה, ולא לקבוע שמניין הפסילה יתחיל מיום מתן פסק הדין, וזאת מאחר שרישיון הנהיגה של המבקש שם, פקע 13 שנים לפני המועד בו נשפט. 20. עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה ביותר, ו"טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט". (ראה רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם ) - דברי כב' השופטת פורקצ'ה). כאשר מדובר בנאשם שחוזר ומבצע נהיגה בזמן פסילה, נדרש מסר הרתעתי ברור ותקיף כנגד מי שאינו יודע מהו מורא החוק, ונוכח עבריינותו החוזרת ונשנית על הכביש. בע"פ (ת"א) 70335/03 מדינת ישראל נ' ישראל לין תק - מח 2004 (1) 6274 קבעה כב' השופטת רוטלוי "נהיגה בעת פסילה הינה אחת מן העבירות החמורות המצדיקות ענישה מחמירה". וכן: "נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח מהווה סיכון בטיחותי חמור והמלחמה בתאונות הדרכים לא תסייע ללא הטלת עונשים חמורים בעבירות מסוג זה". 21. בע"פ 71718/06 (ת"א) נדרשה כב' השופטת אוהד לשאלת חומרת הענישה בעניינו של המערער, לאחר שהורשע בנהיגה במהירות מופרזת, והיא ציינה כי "עברו של המערער הכולל עשרות הרשעות, לרבות הרשעות בעבירות של מהירות מופרזת. ניתן לומר כי על פי עברו נהיגתו מסוכנת. מכאן שהעונש שגזר בית המשפט קמא ראוי והולם נסיבות העבירה לא מצאתי מקום להתערב בעונש זה". 22. המחוקק לא אבחן בין נהיגה בזמן פסילה בסמוך להטלת הפסילה או מאוחר יותר, כל עוד מדובר בטווחה של תקופת התנאי, ולא ניתן לקבל את הגדרתו של הסנגור כי "לא מדובר בפסילה קלאסית". המחוקק לא אבחן בין מי שהפקיד רשיונו ועל אף זאת המשיך בנהיגה לבין מי שלא הפקיד רשיונו, ונהג בתקופת פסילה. נהיגה בזמן פסילה היא פסולה ואין להתירה, ואף אין להקל ראש עם מבצעה. 23. בענייננו, המערער נתפס בכף בתאריך 25.3.03 כשהוא נוהג בזמן פסילה. לאחר שהודיעה לו על כך השוטרת רס"ב דורית באום (ראה סעיף 3 לתיק 977/06 של בית המשפט לתעבורה תל-אביב), הוא נתפס בכף פעם נוספת, בתאריך 25.8.05, כשהוא נוהג בזמן פסילה. רק לאחר שנתפס בפעם זאת, הוא הפקיד במזכירות בית המשפט לתעבורה (בתאריך 1.9.05) אישור כי רישיון הנהיגה שלו כבר פקע. משמע, המערער היה מודע לכך שיש צורך להפקיד רשיון או להגיש תצהיר או אישור על פקיעת הרשיון, ולא ניתן לקבל את טענת הסנגור, שהנאשם לא הבין בזמן נהיגתו בשתי הפעמים, כי הוא נוהג בזמן פסילה. בא כוח המערער הודה בשמו בבית המשפט בביצוע העבירות נשוא שני התיקים, ולא ניתן להחזיק "במקל משתי קצותיו": מחד גיסא, לטעון כי הנאשם לא הבין ולא היתה לו כוונה פלילית לבצע עבירה, ומאידך גיסא, להודות בביצוע העבירות. 24. קיים קושי בפיקוח על מי שרשיונו נפסל, אך כאשר הנוהג בתקופה בה הוא פסול - נתפס בכף, לדעתי נדרשת ענישה קפדנית. דבריו של כב' השופט א.א. לוי ברע"פ 6115/06 מ.י. נ' מוראד אבו לבן - יפים בענייננו. "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; ומבטא זילזול בצווים של בית המשפט; ומוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב...". ... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר עונשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן הענין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק". 25. עיינתי באסופת פסקי הדין שהציג בא כוח המערער, אך אין בהם כדי ללמד על ענייננו. בת"פ 5600/01 של בימ"ש לתעבורה באר שבע, היה מדובר בצעיר יוצא יחידה קרבית המבקש להתגייס למשטרה שלחובתו הרשעה אחת הקשורה לנהיגה בטרקטורון. בתיק ת"ד 10348/08 מ"י נ' בנימין עוזי בית משפט לתעבורה ת"א היה מדובר באדם שמעולם לא ריצה קודם לכן עונש מאסר, וביהמ"ש התרשם כי למד את ליקחו. בתיק פ.ל. 1407/06 מ.י. נ' כהן שאול בימ"ש לתעבורה בת"א, הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בשני אישומים של נהיגה בזמן פסילה, הביע חרטה, וביהמ"ש התרשם כי הוא הבין את משמעות עונש המאסר ע"ת, וכיבד את הסדר הטיעון. בתיק פ.ל. 1008/06 מ.י. נ' חיים רודריגז בימ"ש לתעבורה ת"א, ביהמ"ש התחשב בכך שעבירה של נהיגה בזמן פסילה היא עבירתו הראשונה מסוג זה, הנאשם חולה סרטן, והשתכר אל צרור נקוב. בתיק פ.ל. 905/07 מ.י. נ' לאון הרשטיין בימ"ש לתעבורה ת"א, עתרה התביעה להטלת עונש של מאסר ע"ת בלבד, ולא עונש של מאסר בפועל בצד עונש הפסילה. 26. לא מצאתי מתום בקביעת בית משפט קמא כי המערער גילה את דעתו כי מורא החוק - לא חל עליו. בנוסף, נסיבותיו האישיות אינן כה קשות המצדיקות חריגה מהענישה הראויה, ואין מקום לקבוע כי המערער ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות לאחר שהמערער ריצה פעמיים בעבר עונש מאסר בעבודות שירות (בגין עבירות רכוש), ולא למד את ליקחו. לאור כל המקובץ לעיל, אני דוחה את הערעור. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בתאריך 15.6.08, וזאת בכפוף לתנאים כדלקמן: א. ערבות עצמית בסך 7,500 ₪. ב. ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪. ג. הפקדה במזומן בסך 5000 ₪. ד. הפקדת דרכון עוד היום במזכירות בית המשפט. ה. מוצא צו איסור יציאה מהארץ נגד המערער. ניתנת אורכה בת 24 שעות להפקדת הסכום במזומן. לא ניתנת אורכה להמצאת ערבות צד ג'. אנשי המשמר יאפשרו למערער 5 שיחות טלפון להסדרת הערבויות. משפט תעבורהנהיגה בשלילהערעור