דחיית בקשה להישפט על דוחות

להלן פסק דין בנושא דחיית בקשה להישפט על דוחות: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה (כב' השופט לנדסמן) מיום 22.10.06, לפיה החליט בית המשפט לדחות את בקשת המערער להישפט, מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). 2. אין חולק כי ביום 10.8.06 הגיש המערער בקשה להישפט בגין שלושה דוחות תנועה. המערער בבקשתו, בפני בית משפט קמא, ציין כי קיבל לידיו ממשרד הרישוי הודעה בגין רישום הדוחות הנ"ל, אשר צברו ניקוד לחובתו וכי רק במעמד קבלת ההודעה גילה כי לחובתו נרשמו הדוחות כאמור. לטענתו, פנה לממונים במשרד הרישוי תוך מתן הסבר כי אין הוא נושא באחריות לביצוע העבירות וכי רישום הדוחות על שמו נעשה מכח היותו הבעלים של הרכב, בזמנים הרלבנטיים, וכי הוא כלל לא נהג בכלי הרכב בעת ביצוע העבירות האמורות. פניתו הושבה ריקם והוא הופנה להביא פניתו בפני משטרת ישראל. לפיכך, פנה למשטרת ישראל בבקשה להסב את הדוחות על שם מבצע העבירה תוך צירוף תצהיר של מי שביצע את העבירות, מר יהודה דנינו, אשר הצהיר כי הוא זה אשר ביצע את העבירות. לנוכח העובדה כי משטרת התנועה חדלה מלבצע הסבת עבירות, כדוגמת בקשת המערער, בנסיבות בהן מוגשת הבקשה בחלוף 30 יום מיום הוצאת הדוח, הגיש המערער את בקשתו לבית משפט קמא, בהיותו השער היחיד שנותר בפניו. 3. בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 22.10.06, דחה את בקשת המערער, מבלי לקיים דיון בבקשה ומבלי לשמוע את טענות הצדדים והכל בהתבסס על נימוקי הבקשה והתנגדותה של המדינה, בטעם כי המערער הגיש תצהירים שקריים. קבע בית משפט קמא בהחלטתו כי לנוכח העובדה שהמערער הסתיר מפניו את העובדה כי הקנסות בגין הדוחות שולמו במועדם, עובדה המלמדת לכאורה כי המבקש קיבל את הדוחות לידיובמועד בו נשלחו, באופן העומד בסתירה על תוכן תצהירו, התומך בבקשתו, לפיו ידע אודות הדוחות האמורים רק כאשר קיבל הודעה ממשרד הרישוי אודות הפסילה. עוד הוסיף בית משפט קמא ונתן את הדעת לתוכן התצהירים שבאו בפניו כשהוא מציין כי אין הוא משוכנע בדבר אמיתות התצהירים ולכן ראה בנסיבות העניין כנסיון של המערער למצוא דרך להיחלץ מחובת הפסילה של משרד הרישוי עקב צבירת ניקוד גבוה, נסיון לו לא היה מוכן בית המשפט לתת יד. 4. בערעור שבפני טוען ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא משהחליט לדחות את בקשת המערער להישפט בגין הדוחות כאמור, ללא קיום דיון בבקשה אף לשם בירור עובדות נוספות וקבלת מענה לשאלות העולות מהחלטתו של בית משפט קמא. כן טען ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא משהסיק מסקנות שליליות אודות המערער וכי בפועל לא היה בדעת המערער להעלים מעיניו של בית המשפט את דבר תשלומם של הדוחות, אשר בפועל שולמו על ידי מר דנינו, מי שביצע את העבירות ולקח על עצמו אחריות. ב"כ המערער הוסיף וטען כי גם בנסיבות בהן שולם הקנס אין בכך כדי להוות מעשה בית דין ולסגור את דלתות בית המשפט בפני המערער. 5. ב"כ המדינה הגן על החלטת בית משפט קמא כשהוא מדגיש כי לבית משפט קמא סמכות לדון בבקשה בהעדר הצדדים וליתן החלטה בעניין. כן טען כי בנסיבות העניין יש לראות בתשלום הקנס משום הודעת בעל דין בעבירות המבוצעות ולפיכך יש לראות בכך משום מעשה בית דין באופן אשר יש בו כדי לסגור את הדלת בפני המערער לחזור ולהישפט בפני בית משפט קמא. 6. אשר לסמכותו של בית משפט קמא לדון בבקשת המערער להישפט, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בהעדר הצדדים, הרי שסמכות שכזאת קיימת. ראה בעניין זה רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז (6) 793 וכן פסק דינו של כב' השופט אלון בע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסאם דאהש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.8.05). אשר לבקשת המערער אשר באה בפני בית משפט קמא לצורך הסבת דוחות הקנס על שמו של מר דנינו, אשר הודה בתצהירו כי הוא זה אשר ביצע את העבירות, נראה על פניו אך צודק ליתן למערער את יומו ולהוכיח את טענתו. אמנם, כמפורט לעיל, רשאי בית משפט ליתן החלטה בבקשה מסוג זה בהעדר הצדדים אך כאשר מתעוררת שאלה של מהימנות גירסאות אך נכון לברר את הדברים במעמד הצדדים. אך כאשר מתעורר חשד בליבו של בית משפט כי מדובר בתצהירים שאינם אמת, אין חשד שכזה יכול להיות מבוסס על תחושת בטן ובאם לבית משפט חשד שכזה, עליו לברר את הדברים בדרך של קיום דיון במעמד הצדדים. דיון לו עתר גם ב"כ המדינה בפני בית משפט קמא. בכך שגה בית משפט כאשר סתם את הגולל בפני המערער כשהוא מטיל דופי במהימנות הגרסאות מבלי לקיים דיון בפניו. בית משפט קמא בהחלטה אחרת שלו (בש 1538/06 אבו ערער חליל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.8.06)) נתן את הדעת לנסיבות דומות ואיפשר למבקש שם להישפט לצורך הסבת הדוחות על שם אדם אחר. לא שוכנעתי על פניו כי הנסיבות כאן היו שונות. גם אם שגה המערער כאן ולא ציין בפני בית משפט קמא את דבר תשלום הדוחות, לא היה בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף מבלי לברר את הדברים עובדתית אל מול המערער. 7. לאור כל האמור לעיל, ולאור הצהרת המערער כי בקשתו להישפט נועדה אך ורק כדי להסב את הדוחות משמו על שמו של מר דנינו, ולאור תצהירו של מר דנינו הלוקח אחריות מלאה לביצוע העבירות, סבורתני כי יש לתת למערער את יומו. יחד עם זאת, לאור הספקות בדבר המהימנות אותה ביקש בית משפט קמא ליחס למערער אני מורה כי הדיון יוחזר לבית משפט קמא אשר יחזור וידון בבקשה לאחר שיבוא בפניו תצהיר משלים של מר יהודה דנינו ובו יוסיף ויצהיר כי הוא מסכים כי הדוחות נשוא הערעור, אשר בגינם שולמו הקנסות, יזקפו לחובתו. סבורה אני כי בכפוף לקבלת תצהיר שכזה, יש להסב את רישום הדוחות על שמו של מר דנינו כמבוקש על ידי המערער.בקשה להישפט