גזר דין על הפקרה

להלן גזר דין בנושא גזר דין על הפקרה: גזר - דין פתח - דבר 1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרתו של הסדר טיעון, אשר הושג בין הצדדים ובעטיו תוקן כתב האישום בעניינו, בביצוען של העבירות הבאות: הפקרה לאחר פגיעה - לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון, לפי סעיפים 10(א) ו-68 לפקודה; נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת בטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, ונהיגה ברשלנות, לפי סעיף 62(2) לפקודה. הסדר הטיעון האמור לא כלל הפן העונשי אלא הוסכם בין הצדדים, כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר מבחן והצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. פרטי האישום 2. ביום 21.2.07 בשעה 18:30 לערך, כמתואר בכתב האישום המתוקן, נהג הנאשם רכבו בדרך מחנה פליטים שועפט מכיוון ענאתא לכיוון הכניסה למחנה שועפט (להלן: "הכביש"). הכביש האמור משובש, דו סטרי, בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון וללא הפרדה בין הנתיבים. הנאשם נהג במהירות מופרזת, איבד שליטה על רכבו, סטה לנתיב הנגדי - בו הלכו אותה עת הולכת רגל וחמשת ילדיה, בני שנה עד 11 שנים, בצד הכביש. הנאשם פגע ברכבו שלושה מן הילדים. כתוצאה מן התאונה אושפזה ה', ילידת 1997, למשך 4 ימים מאחר שסבלה מקונטוזיה ריאתית נרחבת ומקרע הקוטב העליון בטחול וכן אושפזה ז', ילידת 1999, למשך 5 ימים משום שסבלה מהמטומה בקרקפת, שפשופים נרחבים בגפיים ופצע עמוק בברכ? הימנית, אשר הצריך תפירה. מיד לאחר מכן, והגם שידע הנאשם, כי פגע בהולכי רגל, יצא מרכבו ונמלט מן המקום, בלא שהושיט עזרה לנפגעים, וזאת - לטענתו, משום שנאספו במקום אנשים שביקשו לתקפו. בנסיבות אלה נהג הנאשם בלא שהורשה לנהוג לכתחילה, בהיעדר רישיון נהיגה כדין רכב וללא פוליסת ביטוח רכב תקפה, וכל זאת ברשלנות ובמהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור. למעשה, נהג הנאשם נהג ברכב המעורב בתאונה, וידע בנסיבות המקרה או שהיה עליו לדעת, כי בתאונה נפגעו בני אדם. חרף זאת, לא הושיט הנאשם עזרה לנפגעים, אשר היה בכוחו להגיש בנסיבות המקרה. תסקיר המבחן בעניינו של הנאשם 3. בתסקיר המבחן צוין, כי הנאשם, תושב מחנה הפליטים שועפט, הנו רווק בן 22 שנים ומפרנס יחיד למשפחתו, המונה 10 נפשות (זוג הורים ו-8 ילדים בטווח הגילאים שבין 12 ל-30). נוסף לכך התארס הנאשם לאחרונה. הוא סיים 8 שנות לימוד ועזב את בית הספר, לדבריו, על מנת לסייע למשפחתו, כאשר בתחילה עבד עבודות אלומיניום ובהמשך עשה עבודות ניקיון. אביו הביע דאגתו אל נוכח הפגיעה הכלכלית הצפויה במשפחה למן תחילתם של ההליכים המשפטיים כנגד הנאשם וגילה יחס מגונן כלפי בנו בניסיונו לצמצם העבירה המיוחסת לו וחומרתה. 4. קצינת המבחן התרשמה מן הנאשם כבעל חשיבה ילדותית ובלתי בשלה, וכמי שנוטה להתנהג באופן בלתי שקול ולצמצם חלקו בעבירה. בהתייחסה לעברו הפלילי של הנאשם ציינה, כי הנאשם נאסר למשך חודשיים נוסף לעונש מאסר על תנאי בגין עבירה של התפרעות משנת 2000. בשנת 2006 הופנה הנאשם בשנית לשירות המבחן במסגרת ב"ש 5572/06, אשר נוהל בבית משפט השלום בירושלים - במסגרתו נדרש שירות המבחן לבדוק חלופת מעצר בעניינו. אז אובחן הנאשם (בדומה לאבחנתו הנוכחית) כבעל אישיות ילדותית עם תפיסת עולם כוחנית ונטייה להיגרר אחר אחרים ולפעול לריצויים ולהרשמתם. שירות המבחן לא המליץ אז על חלופת מעצר בעניינו. הנאשם הופנה שוב לשירות המבחן במסגרת תיק פ 3331/06 אשר התנהל בבית משפט השלום בשל עבירת אלימות, ונידון במסגרתו ל-7 חודשי מאסר. למן מועד שחרורו בשנת 2006, עבד הנאשם בתחום הבניין כשנה ומזה כחודש ימים הוא עובד כצבע. 5. הנאשם נשאל גבי העבירה הנדונה וציין, כמתואר בתסקיר, כי באירוע דנן נהג לראשונה ברכב שבבעלותו, חרף העובדה שאין ברשותו רישיון נהיגה, שהרי ניסה להוציא רישיון נהיגה בעבר ונכשל. לטענתו, הגיש סיוע לילדות - בהן פגע ואף לקחן לקופת החולים. ואולם, משהחלו להתקבץ אנשים כעוסים סביבו, בחר להתרחק מן המקום. הנאשם ביטא חרטה מילולית וצער בגין מעשיו אך לא נטל אחריות למיוחס לו בדבר הפקרת הפצועים. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מתקשה להיות "בקשר מלא עם הנזק שגרם למתלוננות" וראה לנכון שלא לבוא בהמלצה כלשהי בעניינו בשל מעורבותו במעשה העבירה על רקע אישיותו ובשל קשייו לשקול השלכותיהם של מעשיו. טיעוני הצדדים לעונש 6. ב"כ המאשימה בקש להשית על הנאשם עונש מאסר משמעותי בפועל ופסילה מלקבל רישיון נהיגה משך שנים רבות, וכן ביקש להטיל על הנאשם קנס ופיצוי למשפחתן של הילדות הנפגעות. הנאשם, לדבריו, עבר עבירה חמורה של הפקרה לאחר פגיעה, אשר המחוקק קבע בצידה 9 שנות מאסר. בהתנהגותו האמורה הביע הנאשם זלזול בחיי אדם כאשר בחר לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה, במהירות מופרזת ובאזור עירוני הומה אדם. בתנאים אלה, היה על הנאשם לצפות האפשרות להשתלשלות עניינים כזו שאירעה בבחינת "נבואה שמגשימה עצמה", כדברי ב"כ המאשימה. על כן, שומה על בית המשפט להעביר מסר ברור - הן לנאשם והן לציבור כולו - בדבר ענישה מרתיעה בעטיין של עבירות מעין אלה. 7. סנגורו של הנאשם ביקש להקל בעונשו. לדידו, קיימות נסיבות רבות ובלתי מבוטלות לקולת עונשו של הנאשם - מהן התעלם ב"כ המאשימה. כך יש לזכור, כי הנאשם הודה במיוחס לו עוד בשלב חקירתו במשטרה והביע צערו וחרטתו על אשר התרחש. הוא גם הודה במסגרת הסדר הטיעון חרף העובדה שלא הושגה הסכמה בשאלת העונש. הנאשם התארס לאחרונה ואמור להינשא בחודש מאי הקרוב. הוא מפרנס כיום את עצמו ואת משפחתו הגדולה חרף גילו הצעיר ואחריותו לבני ביתו גדולה וכבדת משקל היא. גם עברו הפלילי אינו מכביד. הרי לחובתו שתי הרשעות קודמות - האחת עניינה יידוי אבנים והשתתפות בהתפרעות ואילו האחרת בשל החזקת סכין וניסיון פציעה. בין המשפחות נערכה סולחה, כאשר משפחתו של הנאשם שילמה, לדברי אימו, 4,000 דינרים למשפחתן של הנפגעות כאשר אלה בחרו להשיב סך של 3,000 דינר ירדני לבני משפחתו של הנאשם. סנגורו של הנאשם נדרש עוד לשאלת הימלטותו של הנאשם מזירת האירוע, כנטען בכתב האישום בעניינו. לדבריו, נמלט הנאשם מן המקום, בסופו של דבר, רק לאחר שנאסף סביבו קהל גדול וכעוס, אשר ניסה לתקפו. יש להבחין לעניין זה, לשיטת הסנגור, בין המצב המתואר לעיל לבין כל סיטואציה אחרת - במסגרתה נמנע נאשם ממתן עזרה לנפגעים, בורח מן המקום ומנסה בזאת להעלים ראיות ולהערים על חקירתה של המשטרה. בנוסף, הנאשם הניח כי האנשים שהיו במקום עזרו לנפגעים והושיטו להם העזרה הדרושה. לאור אלה, טוען הסנגור כי העבירה של הפקרה הנה במדרג הכי נמוך שיש. אשר על כן, ביקש הסנגור להקל בעונשו של הנאשם ולהימנע מהשתת קנס או פיצוי בשל מצבה הכלכלי של משפחתו. הסנגור ביקש לחזק בקשתו זו בפסיקתה של המאשימה, אשר לא כללה פסיקת קנסות או פיצויים בעטיין של עבירות מעין אלה. 8. בשולי טיעוניו ביקש הסנגור להביע תמיהתו אל נוכח העובדה, שהנאשם רואיין על ידי קצינת מבחן, אשר ערבית אינה שפת אימה, וזאת אל נוכח בקשות הדחייה של שירות המבחן בהגשת התסקיר מטעמו. יש בזאת כדי להסביר הטעויות העובדתיות שבתסקיר - במסגרתו צוין, כי הנאשם לקח את הילדות לקופת חולים וכן צוין, בניגוד מוחלט לכך, כי הנאשם ברח בשל ההתגודדות במקום. עובדות אלה אינן מתיישבות זו עם זו ויש לתלות את הדבר בקשיי השפה של הנאשם וקשיי הבנתו את הנשאל כתוצאה מכך. 9. הנאשם ניצל זכותו למילה אחרונה. הוא הביע צערו וחרטתו בגין ביצוען של העבירות - בהן הורשע, והודה שעשה טעות גסה וחמורה. דיון 10. כתב האישום והודיית הנאשם במעשים המיוחסים לו מגלים חוסר אחריות מוחלט מצידו של הנאשם, המצביע על זלזול רב בחיי אדם. הנאשם ביצע עבירות חמורות, כאשר בחר לנהוג ביודעין ללא רישיון נהיגה, במהירות מופרזת, בכביש משובש ובאזור עירוני הומה אדם. התוצאה הקשה לא אחרה לבוא כאשר הנאשם, בחוסר מיומנותו, בחוסר זהירות משווע וברשלנות מזעזעת, דרס הולכי הרגל, אשר התהלכו בצידי הכביש וגרם לחלקם לפציעות בלתי מבוטלות. 11. יחד עם זאת, בצד השיקולים לחומרת עונשו של הנאשם כמתואר, קיימים גם שיקולים לקולא. הנאשם הודה כבר בחקירתו במשטרה ובפתח הדיון בעניינו בבית המשפט, וזאת חרף העובדה שלא הושג הסדר בין הצדדים בשאלת עונשו. עברו הפלילי אינו מכביד במיוחד ונסיבותיו האישיות אינן קלות שהרי הנאשם, חרף היותו צעיר כבן 22 שנים, אחראי לרווחתו הוא ולרווחתם של בני משפחתו הרבים (10 במספרם). נוסף לכל אלה, עומד הנאשם להינשא בקרוב ויידרש להתמודד אז גם עם עול פרנסתה של משפחתו הצעירה, מלבד העול הקיים של משפחת הוריו. בחינת חומרתה היחסית של העבירה מלמדת אף היא, כי זו מצויה במדרג נמוך בהשוואה לאותם המקרים, המוצגים בפסיקה מטעמה של המאשימה לדבר. הנסיבות הקיימות מעוררות ספק בשאלת הפקרתן של הילדות מרצונו החופשי של הנאשם, ואם אכן התגודד קהל רב סביב הילדות הפצועות, הרי שבפועל לא נותרו הילדות ללא עזרה כלשהי ולא נטשן במכוון, ללא כל כוונה להשיג להן העזרה הרפואית הנאותה. יש לזכור עוד, כי המאשימה הסכימה להכללת טענתו זו של הנאשם בכתב האישום (סעיף 3) באופן המצביע על הכרה כלשהי בטענה ואין להתעלם מכך כעת, משנדרש בית המשפט להעריך עונשו הראוי של הנאשם. יש להבהיר ולהדגיש, למען הסר ספק, שגם אם נקלע הנאשם למצב של סכנה כמתואר על ידו, היה עליו - לכל הפחות, להזעיק שירותי הרפואה ולהסגיר את עצמו. 11. הצדדים הגישו לעיוני פסקי דין, הנוגעים לעבירה של הפקרה לאחר פגיעה כבענייננו. הפסיקה אשר הגיש הסנגור קרובה יותר בנסיבותיה למקרה הנדון בפניי מזו שהגישה המאשימה. נאשמים, אשר הורשעו בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, כעולה מהפסיקה אשר הוגשה מטעם הסנגור, נידונו לתקופות מאסר מתונות וחלקם הגיעו להסדרים עם המאשימה. יצוין, כי לאור מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, לא מצאתי לנכון להשית על הנאשם קנס או פיצוי, היות שהדבר אך יכביד על תקופת מאסרו של הנאשם, מעבר לנדרש, באם לא יעמד בתשלומים הנדרשים. על כל פנים, לאחר ששקלתי טיעוניהם של הצדדים לחומרא ולקולא, הריני מעמיד עונשו של הנאשם על אלה: א. 5 חודשי מאסר בפועל. ב. פסילה מלקבל רישיון נהיגה לו ולהחזיק בו משך 5 שנים. ג. 18 חודשי מאסר על תנאי שלא ירצה, אלא אם יעבור עבירה ממין העבירות בהן הורשע, תוך 3 שנים מיום סיום ריצוי עונשו. הודע לנאשם על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיוםמשפט פלילידריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה