גזר דין בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה: גזר דין 1. הנאשם הורשע ע"פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ובעבירה של סירוב להיבדק, עבירה לפי סעיף 169ו(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, לפיו יוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן שתי העבירות הנ"ל, חלף שש העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי. ההסדר לא כלל הסכמה לעניין העונש. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 9.1.05 בשעה 23:20 בקירוב, נהג הנאשם במוניתו מסוג פיאט (להלן:"המונית") באשדוד, כשבמונית שני נוסעים. צוות שוטרים שנסע בניידת מוסווית, נתבקש לעצור את המונית לשם בדיקתה ובדיקת נוסעיה. שוטרי הניידת איתרו את המונית והחלו לעקוב אחריה ברחובות אשדוד. עם הגיע הנאשם לצומת רחובות, פנה הנאשם ימינה, עצר את המונית בצד הרחוב ושלושה שוטרים ניגשו אל המונית. לפתע החל הנאשם לנסוע, ביצע פניית פרסה ושעט במהירות אל הצומת הבא, תוך שהניידת החלה דולקת אחריו ומורה לו כל העת לעצור. הנאשם הוסיף לנהוג במהירות רבה, תוך שהוא נוסע בעקלתון בין הנתיבים, זאת למרות שבמקום היה עומס תנועה. התנגשות הנאשם בכלי הרכב הרבים שהיו בכביש נמנעה, אך בזכות העובדה שנהגיהם סטו מנתיבם. הנאשם פנה לרחוב יהודה הלוי, שם איבדו שוטרי הניידת קשר עין עם הנאשם. בפרק זמן זה עצר הנאשם את המונית ונמלט ממנה בריצה הנוסע שישב לימינו. שוטר שדלק אחר הנוסע לא הצליח להדביקו. הניידת נעמדה במקביל למונית, אחד השוטרים ירד ממנה, פתח את דלת הנהג במונית, הורה לנאשם לרדת מן המונית ואחז בו, אך הנאשם ניסה להתחיל בנסיעה. שוטר אחר תמרן את רכבו באופן שחסם את המשך נסיעת המונית. הנאשם, לאחר שהשוטר פתח את דלתו, הורה לו לרדת מן המונית ואחז בו, ניסה להתחיל בנסיעה. הנאשם נתבקש ע"י השוטרים לעבור בדיקה לעניין האפשרות כי נהג בשכרות, אך הוא סירב. 3. מתסקיר שירות המבחן ביחס לנאשם עולה כי, הנאשם בן 30, רווק המתגורר בבית אמו. להתרשמות קצינת המבחן, המדובר באדם בעל תפקוד תקין ונורמטיבי, כישורי חיים, מגלה חריצות ומסירות ועובד לפרנסתו. עוד התרשמה קצינת המבחן כי העבירה מבטאת אצל הנאשם קושי בוויסות דחפים המוביל במצבי לחץ לתגובות אימפולסיביות ולמימד של חוסר שליטה בהתנהגותו. הנאשם הוא בכור מבין שלושה אחים. אביו עובד כנהג מונית ואמו עקרת בית. אביו נהג בעברו להמר ולצרוך אלכוהול, נטל הפרנסה היה מוטל על האם והנאשם עזב לימודיו בתום עשר שנות לימוד, על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. הנאשם גוייס לצ.ה.ל, שירת שירות צבאי מלא כטבח. מאז שחרורו מהצבא עובד הנאשם כנהג מונית. הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים לפני מספר שנים, בה נפגע ועקב חוסר תפקוד צבר חובות כספיים עימם הוא מתמודד עד היום. ביחס לעבירה הנדונה- טען הנאשם כי מדובר בנסיבות אליהן נקלע באופן מקרי במהלך עבודתו, כאשר הסיע לקוח שהיה במעקב ע"י המשטרה. תחילה טען כי לא ידע שמדובר במרדף משטרתי ונמלט עם המונית מתוך תחושה של פחד שמא נקלע לסכסוך עבריינים. הנאשם לקח אחריות על אופי נהיגתו והסבירה על רקע האמור. לצד זה, ביטא הנאשם מרמור ותסכול רב עקב השלכות האירוע והמחיר הרב שהוא משלם בהיותו נתון בתנאים מגבילים. הנאשם מבטא מצוקה רגשית ומתאר שנה קשה בחייו המנוגדת לאורח חייו הנורמטיבי ולאופן בו הוא תופס עצמו כאדם שאינו מעורב בפלילים. לאור האמור, העדר מעורבות פלילית של הנאשם, תפקודו התקין, התמשכות ההליך המשפטי, המגבלות בהן היה נתון והשפעתן על מצבו הרגשי והכלכלי, המליצה קצינת המבחן להמנע מהטלת עונש שימנע המשך עבודתו וכי במידה ותוטל על הנאשם פסילה, היא תסווג באופן שיאפשר לו להמשיך לעבוד כנהג מונית, מקור פרנסתו היחיד. כמו כן לאור מצבו הכלכלי הסבוך שהורע בשנה זו יותר, ועל מנת למנוע פגיעה נוספת, המליצה קצינת המבחן על הטלת עבודות שירות למען הציבור בהיקף של 300 שעות, על פי תוכנית שתתווה על ידי שירות המבחן והעמדת הנאשם לפיקוח שירות המבחן למשך שנה, על מנת לסייע לנאשם להתמודד עם המשבר בו הוא מצוי מאז מעורבותו בעבירה. 4. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש עמד על נסיבות ביצוע העבירות, כאשר הנאשם שהינו נהג מונית, הסיע שני אנשים ברחובות אשדוד. בשלב מסויים ניידת מוסווית החלה לעקוב אחר המונית. בהמשך כאשר הנאשם עצר את המונית, ניגשו אליו השוטרים החבושים בכובעי זיהוי, אולם הנאשם בחר להתחיל בנסיעה מהירה ומסוכנת, הניידת פתחה במרדף אחר הנאשם ורק בזכות העובדה כי כלי הרכב האחרים בכביש סטו מנתיבם, נמנעה תאונת דרכים. השוטרים איבדו קשר עין עם הנאשם, כאשר שבו וזיהו את המונית, כששני נוסעיה נמלטים ממנה, השוטרים חסמו את נתיב נסיעת המונית, אולם גם אז ניסה הנאשם להתחיל בנסיעה. הנאשם סרב להיבדק בחשד לנהיגה בשכרות. המדובר בתופעה מוכרת בכבישי הדרום, כאשר הקורבנות הפוטנציאליים של אותה התנהגות, הם אזרחים תמימים המבקשים לנסוע בכביש. לדברי ב"כ המאשימה, אדם העובר עבירות אלו הוא אדם שבוחר לזלזל בחוק ובחייהם של אחרים. אשר לטענת הנאשם, כי חשב שמדובר בסכסוך בין עבריינים ולכן נמלט, טוען ב"כ המאשימה, כי טענה זו חסרת כל בסיס, שכן הנאשם הודה כי רק לאחר ששלושה שוטרים ניגשו אליו, החלה בריחתו. הנאשם הבין כבר בהתחלה כי מדובר בשוטרים שדולקים אחריו. ב"כ המאשימה עמד על הפסיקה המנחה בעבירות כגון אלו, בה לא נתן בית המשפט העליון משקל לעובדת היות הנאשמים נעדרי עבר פלילי והביע את עמדתו באשר לרף הענישה הנכון. עוד ציין ב"כ המאשימה כי לנאשם עבר תעבורתי, אותו הגיש לבית המשפט. לאור האמור לעיל, ביקש ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילה לתקופה משמעותית. 5. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש עמד על עברו הנקי של הנאשם ועל כך שמעולם לא התכוון לעבור על החוק. לטענתו, ביום האירוע הסיע הנאשם שני נוסעים, כשהוא אינו יודע שעם עלייתם מתבקשת ניידת בילוש אזרחית לעקוב אחר שני נוסעים אלו. באיזה שהוא שלב רצים לעבר הנאשם שלושה אנשים, הוא נכנס ללחץ, אינו יודע במה מדובר ובאותו רגע הוא עושה את הבחירה הגרועה ביותר מבחינתו, מה שהביא להרס משפחתו, גם מבחינה כלכלית. לעניין הפסיקה שהגיש ב"כ המאשימה בעבירות כגון אלו, טען הסניגור, כי המדובר במקרים של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שארעו עקב גרימת עבירה ע"י הנאשמים שם, כשהשוטרים מנסים לעצור אותם והם, כדי למנוע את מעצרם, נמלטים מאימת החוק. אך אין זה כך במקרה דנן. לדברי ב"כ הנאשם, מרשו אינו שותף לדבר עבירה והוא משלם את המחיר על החלטה לא נכונה שלקח עקב מצב לחץ שהיה נתון בו. עוד עמד ב"כ הנאשם על העובדה כי הנאשם היה נתון במעצר בית חודשים ארוכים, לא יכל היה לעבוד ועקב כך הסתבך בקשיים כלכליים. הסניגור מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניין. מטעם הנאשם העידה אמו, הגב' ננו קקיאשוילי. לדבריה, הנאשם מאז שחרורו מהצבא עזר בפרנסת המשפחה. אמו מבקשת להתחשב במצבו הנפשי של הנאשם ובמצב הכלכלי הקשה של המשפחה בעקבות האירוע, בפרט לאור העובדה שאף היא אינה עובדת בשל מעצר הבית בו נתון הנאשם. הנאשם אף הוא ביקש לומר את דברו. הנאשם הביע חרטה על מה שקרה. לדבריו, הוא נמצא במעצר בית כ- 11 חודשים ומצבו הנפשי והכלכלי קשים והוא כבר משלם את המחיר של מעשיו. ב"כ הצדדים הגישו פסיקה לתמיכה בטענותיהם. 6. העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות, בפרט העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה שהעונש הקבוע בגינה בחוק הוא עשרים שנות מאסר. הנאשם נהג בצורה פרועה, תוך סיכון חיי אדם, בנסיונו להימלט מהשוטרים שדלקו אחריו ואם לא די בכך, הרי משנעצר, סרב הנאשם להיבדק בחשד לנהיגה בשכרות. בע"פ 2410/04, מדינת ישראל נגד אבולקיעאן, תק-על 2004(4), 1262 וכן בע"פ 9733/04, מחמוד זיאד דאוד נגד מדינת ישראל, (פסק דין מיום 8.9.05, פורסם באתר בית המשפט העליון) קבע בית המשפט העליון את רמת הענישה המתחייבת בעבירה מסוג זה. גם בע"פ 342/05 פאזי אלרביעה נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 27.6.05, פורסם באתר בית המשפט העליון), נדחה ערעורו של המערער על גזר דינו של בית משפט זה שגזר על המערער 4 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נוספים וכך נאמר שם : "המערער חטא בעבירות שרבים הם החוטאים בהן באיזור הדרום. עבירות אלה, שנעשות תוך התגרות במודע באנשי החוק, מסכנות עוברי אורח תמימים ועל כן מצווים בתי המשפט להרים את תרומתם למיגור התופעה". בע"פ 9733/04 הנ"ל, אף שנקבע כי המערער אינו נמנה עם פורעי החוק, היוזמים מרדפים הכרוכים בהתגרות מודעת באנשי החוק, העמיד בית המשפט העליון את עונשו של המערער על 32 חודשי מאסר בפועל, תחת 38 חודשי מאסר בפועל, שהוטלו עליו על ידי בית משפט זה. זאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, גילו הצעיר והעובדה שהיתה זו הרשעתו הראשונה בפלילים, ומימלא היה זה לו עונש המאסר הראשון. (נסיבות ביצוע העבירה בעניין זה האחרון, חמורות יותר מאלה שבפני, שכן שם המערער לחץ על דוושת ההאצה כשאחד השוטרים היה תלוי על הרכב והחל בנסיעה מהירה שעלולה היתה לגרום למחיצת השוטר בין דפנות הניידת ובין הרכב בו נהג המערער, ואכן, רגלו של השוטר נמחצה במהלך הנסיעה). יש לדון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. הנאשם נעדר עבר פלילי, המרדף התבצע בעקבות מעקב של ניידת סמויה אחר שני נוסעים שהיו אותה עת ברכב הנאשם ולא עקב ביצוע עבירת תנועה או עבירה אחרת ע"י הנאשם, ולא נגרם כל נזק לגוף או לרכוש. מדובר אמנם בנסיעה פרועה ברחובות עיר, אך בשעת לילה מאוחרת. אף על פי כן, המלצת שירות המבחן להסתפק בעבודות שירות לתועלת הציבור והעמדת הנאשם במבחן, אינה יכולה להתקבל וגם אין להימנע מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, זאת לאור הנחיית בית המשפט העליון והעובדה שאין שוני עקרוני בין מקרה זה לאותם מקרים שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל לתקופות של ממש, וכן בשל העובדה שהיות הנאשם נהג מונית וכי מעקב המשטרה היה אחר נוסעים ברכבו ולא אחריו, אינה עומדת בהכרח לזכות הנאשם. גם אם כטענת הסניגור:"נכנס הנאשם ללחץ", כאשר ניגשו אליו שוטרים, הרי שגם לאחר המרדף ולאחר שהשוטרים חסמו את נתיב נסיעת מוניתו של הנאשם, ניסה הנאשם להימלט מהשוטרים. גם סירובו להיבדק בדיקת שכרות, אומרת דרשני. לזכות הנאשם שקלתי את הודאתו, את עברו הנקי ואת החרטה שהביע בפני. נתתי את דעתי גם לתפקודו הנורמטיבי של הנאשם עד לביצוע העבירות הנדונות, שירותו המלא בצה"ל והאמור בתסקיר שירות המבחן שהוא, כמפורט לעיל, תסקיר חיובי. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן : א. אני דנה את הנאשם ל- 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 09.01.2005 ועד יום 17.02.2005 . ב. אני דנה את הנאשם ל- 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע. ג. אני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים מיום שחרורו. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. משפט פלילימשפט תעבורהסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהתחבורה