להלן גזר דין בנושא בריחה משוטר במהלך בדיקת רישיון: גזר דין 1. הנאשם הורשע, בתום הליך הוכחות, בביצוע שורת העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף והפרת הוראה חוקית. 2. עובדות האירוע תוארו בהרחבה בהכרעת הדין ולא ארחיב בהן שנית. בקצרה יאמר כי בליל 7/11/06 נהג הנאשם ברכב מסוג סובארו ללא ביטוח ובעת שרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף. הנאשם נעצר בצד הדרך בידי שוטרים שביקשו לבדוק את רישיונותיו. הוא פתח את דלת הנהג והוציא מכיסו תעודה שנחזתה כרישיון נהיגה, אולם החזירה לכיסו טרם שהציגה לשוטר. השוטר ביקש מהנאשם להוציא את מפתחות הרכב ולהניחם על לוח המחוונים, אולם הנאשם הניע במהירות את הרכב והחל לנסוע קדימה, למרות שהיתה מדרכה בדרכו. הנאשם הסיט את רכבו שמאלה ונסע לעבר השוטר, שנאלץ לקפוץ לאחור על מנת להימנע מדריסתו בידי הנאשם ופגיעה מדלת הרכב הנוסע. מרגע זה החל מרדף פרוע בכבישי העיר ערד, בעוד הנאשם נס בנסיעה מהירה ופראית ושוטרים דולקים אחריו בניידות משטרתיות. במהלך מרדף זה הנאשם לא שעה להוראת שוטרים שהורו לו כל העת לעצור את רכבו. הוא התעלם מתמרור תן זכות קדימה ושעט לתוך צומת לא פנוי כשהוא מאלץ נהגים בצומת לבלום בלימת חירום ולהסיט את רכבם על מנת להימנע מהתנגשות ברכבו של הנאשם. הנאשם נסע בפראות ובמהירות גבוהה של 160 קמ"ש לפחות, ועבר מנתיב לנתיב בנסיעת עקלתון על מנת למנוע את עקיפתו בידי הניידות המשטרתיות שדלקו אחריו, תוך שהוא מתעלם מקו הפרדה רצוף בין הנתיבים ומאלץ נהגים שנסעו כדין במסלול הנגדי לסטות עם רכבם ולבלום על מנת להימנע מהתנגשות עימו. הנאשם אף ניסה לגרום לניידת שנסעה במקביל אליו לסטות לשולי הכביש ולהתהפך על ידי הסטת רכבו שמאלה, ובכך למנוע את מעצרו. בשלב מסוים הנאשם הסיט את רכבו לתוך שטח עפר, שם נטש את הרכב וברח יחד עם הנוסע שהיה עמו. עבירות אלה בוצעו בעת שהנאשם היה בחופשה ממאסר והיה עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלא. 3. במסגרת הטיעונים לעונש טענה ב"כ המאשימה כי נסיבות ביצוע העבירה- בעת שהיה הנאשם בחופשה ממאסר- מצביעות על כך שהנאשם פעל כפי שפעל באופן מודע ומתוך רצון להתחמק מהשוטרים, שכן הוא ידע שאם ייתפס יהיה עליו לתת על כך את הדין. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירה ואת העובדה שאך בנס לא נגרם נזק לחיי אדם או לרכוש. נטען כי תופעת הנהיגה תוך סיכון חיי אדם הפכה לתופעה רווחת באזור הנגב והפנתה לפסיקת בית המשפט העליון אשר קרא להחמיר בעונשיהם של עבריינים אלה, תוך קביעת רף מינימאלי לענישה של 4 שנות מאסר בפועל, על נאשמים נטולי עבר פלילי שהודו במיוחס להם ושנסיבותיהם קלות הרבה יותר מנסיבותיו של הנאשם בענייננו. מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי הכולל גם עבירה של נהיגה בשכרות. לנאשם גם עבר פלילי קודם בגין עבירות שוד, מעשה מגונה באיומים והחזקת סכין שעבר בשנת 2004. זהו אינו מאסרו הראשון. הנאשם נמלט מהמשטרה בהיותו אסיר בחופשה. הוא הפגין זלזול בוטה כלפי רשויות אכיפת החוק ועל כן יש להחמיר בעונשו אף מעבר לרף המינימאלי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון. לעניין תקופת המאסר טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם נעצר ביום 19/12/07, אולם היה אסיר בתיק אחר עד ליום 18/09/07 ,כך שאין לנכות מתקופת המאסר שתיגזר עליו את ימי המעצר שריצה בהיותו אסיר. 4. ב"כ הנאשם טענה כי על אף שהנאשם ניהל את הליך הוכחות עד תומו, הוא לא הערים קשיים ותרם לניהולו ביעילות והגינות. הסנגורית הזכירה כי בעקבות מעשיו של הנאשם לא נגרם נזק לרכוש או לגוף וציינה כי אין זו יד המקרה כי אם כוונה מפורשת של הנאשם שלא לגרום לנזק. משפחתו של הנאשם היא משפחה קשת יום ומצבה הכלכלי לא טוב. נטען כי עברו התעבורתי של הנאשם אינו מכביד, פרט לעבירה של נהיגה בשכרות שעברו כבר 5 שנים ממועד ביצועה. באשר לעברו הפלילי של הנאשם נטען כי הוא אינו רלוונטי ומדובר בסוג אחר של עבירות. באשר לימי המעצר, הסנגורית טענה שיש להפחית ימים אלה מתקופת המאסר שתיגזר על הנאשם, שכן מאז מעצרו הוא לא יצא עוד לחופשות ממאסרו למרות שהיה בסבב חופשות קבוע, תכנית השיקום שנבנתה עבורו נגנזה וכן אפס הסיכוי שלו לשחרור מוקדם במסגרת החלטת ועדת השחרורים. אחיו הבכור של הנאשם, מר סאלם אמטיראת, ביקש אף הוא להקל בעונשו של הנאשם. הוא סיפר כי הוא אינו עובד וכי מצבה הכלכלי של המשפחה קשה מאוד. גם הנאשם אמר דברו וציין כי בשל מעורבותו בתיק זה לא יכול היה להתחיל בתכנית השיקום שנבנתה עבורו בשב"ס. 5. העבירה העיקרית בה הורשע המערער- סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה- היא עבירה חמורה אשר עונש חמור קבוע בצידה. תופעת הנהיגה הפרועה בכבישי דרום הארץ, ניהול מרדפים תוך התחמקות וזלזול באנשי החוק ותוך יצירת סיכון מוחשי למשתמשים האחרים בדרך היא תופעה אשר בתי המשפט נדרשים לה, לצערי, לעיתים קרובות מדי. תופעה זו הפכה ל"מכת אזור" של ממש, המחייבת תגובה עונשית הולמת וכואבת שיהא בה די כדי להרתיע את העבריינים ולמגרה במידת מה. בית המשפט העליון נדרש אף הוא לעניין זה ובשורת פסקי דין קרא להחמרה ברמת הענישה הנקוטה בעבירה זו, שתיתן מענה הולם לרכיב ההרתעה שבענישה [ראה למשל: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אלקיעאן, ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן, ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל, ע"פ 3383/05 אנוואר נ' מדינת ישראל]. בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11/11/04), נקבע מפי כב' השופט א' לוי כך: "המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם". מדיניות הענישה שהתוותה בידי בית המשפט העליון בשורת פסקי הדין הנ"ל, הציבה רף תחתון של 4 שנות מאסר בפועל, גם לנאשמים צעירים וחסרי עבר פלילי. עם זאת הובהר כי היא אינה באה להחליף את שיקול הדעת השיפוטי ואת שיקולי הענישה האינדיבידואלית שבכל תיק ותיק, אלא שיש ליתן דגש דווקא לשיקולי הגמול וההרתעה. 6. בענייננו, אין זו בלבד שנסיבותיו של הנאשם אינן מצדיקות הקלה בעונשו אלא שאני סבור כי יש מקום להחמיר בעונשו אף מעבר לרמת הענישה המינימאלית הנקוטה בעבירה זו. לבד מן העבירה העיקרית שאליה התייחסתי, הנאשם הורשע בשורת עבירות נוספות והחמורה שבהן- חבלה בכוונה מחמירה- בשל ניסיונו לפגוע בשוטר שעמד בצד רכבו בעת בדיקת רישיונותיו. הנאשם נהג בפראות, לא ציית להוראות השוטרים, התעלם מכללי הדרך ואך בנס לא נגרם נזק לרכוש או לגוף. כל זאת עשה שעה שאין בידו רישיון נהיגה תקף ותעודת ביטוח לרכב. שקלתי לחומרה כי לא מדובר בנאשם שהמשיך בנסיעה שעה ששוטרים סימנו לו לעצור את רכבו, כי אם בנאשם שעמד בצד הדרך לצורך בדיקת רישיונותיו ובנסותו להתחמק מבדיקה כאמור, הניע את רכבו, פתח בנסיעה מהירה ופרועה וברח משוטרים שהיו לצד רכבו. מדובר בפגיעה בוטה בחוק, בשלטון החוק ובאנשים האמונים על שמירתו. לא זו בלבד, אלא שיש להוסיף לכך את העובדה שהנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע בעת שהיה בחופשה ממאסר והיה עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלא, תנאים אשר למותר לציין- הופרו. כפי שהובהר, לנאשם עבר פלילי וזוהי אינה הפעם הראשונה שהוא מרצה תקופת מאסר. 7. באשר לשיקולים לקולת העונש, התחשבתי במצבו האישי של הנאשם, כפי שעלה מטיעוני הסנגורית, ובכך שעברו התעבורתי אינו מכביד במיוחד. אינני סבור כי לעובדה שבעקבות מעצרו נמנע מהנאשם הסיכוי להשתחרר מוקדם ממאסרו הקודם במסגרת דיון בוועדת השחרורים יש משקל לעניין גזירת עונשו כאן, שכן מדובר בעונשים נפרדים. כאן המקום גם להזכיר שהחלטת ועדת השחרורים כאמור אינה מובטחת לכל אסיר והיא בגדר "סיכוי" בלבד. 8. באיזון מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 54 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מיום 18/09/07. מובהר בזה כי אין להפחית מתקופה זו את ימי מעצרו מיום 19/12/06 ועד 18/09/07, עת שריצה מאסר בתיק אחר. ב. 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור בתקופה זו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או עבירת חבלה בכוונה מחמירה. ג. פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 5 שנים מיום שחרורו. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.משטרהמשפט תעבורהסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהתחבורהשוטר