בקשת חישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין

להלן פסק דין בנושא בקשת חישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין: פסק דין 1. בפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בחדרה (כב' השופת נילי פלד), מיום 22.4.07לפיה נדחתה בקשת המערער לחישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין. 2. בהחלטת בית משפט קמא נקבע: "הנאשם הפקיד תצהיר ב- 11.3.07, וחזקה כי אז נודע לו על גזר הדין, לפיכך תיחשב הפסילה מיום ההפקדה". 3. השתלשלות ההליכים בתיק זה הייתה כדלהלן: המערער הורשע ביום 31.1.06 בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בהעדרו, ונדון, בין היתר, לשנת פסילה בפועל. בתיק מצוי מסמך של בית המשפט לתעבורה בחדרה שהודפס ביום 11.3.07 ונשלח אל המערער. נאמר בו כי הוא נפסל ביום 31.1.06 לתקופה של שנה, כי "רשיון נהיגה הופקד במזכירות בתאריך 11.3.07", וכי "המסמך המופקד הוא": "אינו מורשה לנהיגה". 4. ביום 10.4.07 הגיש המערער בקשה לבית המשפט לחישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין, בהטעימו כי מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, ולכן לא יכול היה להפקיד רישיון נהיגה. כמו כן נטען, כי כל עוד לא הסתיימה תקופת הפסילה - כלומר גם כיום - לא אושרה בקשתו ללמוד נהיגה. עוד נטען, כי פקודת התעבורה על תקנותיה מחייבת הפקדת תצהיר מאדם שרישיונו אבד, אך לא במקרה מעין זה, שבו האדם שנפסל מלנהוג כלל אינו מחזיק ברישיון נהיגה. בימ"ש קמא, דחה, כאמור, את הבקשה. 5. ביום 11.7.07 קיימתי דיון בנוכחות באי כוח הצדדים. סנגורו של המערער, עו"ד בויראת, חזר בטיעוניו בע"פ על טיעוני הערעור. ב"כ המשיבה, עו"ד סלאמה, סבר כי דין הערעור להידחות, וזאת משום שקיים צורך בהפקדה אקטיבית של תצהיר או רישיון כדי שיתחיל לרוץ מניין ימי הפסילה. לטענתו, יש לעצם האקט של ההצהרה וההפקדה תפקיד הרתעתי. עו"ד סלאמה הפנה לרע"פ 9896/06 פלוני נ. מדינת ישראל, תק-על 2007(1) 2700, שממנו עולה לדעתו, כי גם מי שאין בידו רישיון נהיגה ואף לא היה לו רישיון כזה, חייב בהפקדה. ב"כ המערער טען בתגובה, כי הנסיבות בפסק הדין אליו הפנה ב"כ המשיבה שונות מנסיבות מקרה זה, ועל כן חזר על בקשתו למנות את ימי הפסילה מיום גזר הדין. 6. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, סבורני כי דין הערעור להתקבל, כפי שיובהר להלן. 7. על פי סעיף 42 לפקודת התעבורה, בחישוב תקופת הפסילה שהטיל בית המשפט, לא תבוא במניין, התקופה שהחלפה עד למסירת הרישיון כאמור בתקנות. על פי תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה, משהודע לבעל הרישיון על פסילת רישיונו, עליו להמציא את רישיונו לבית המשפט שהורה על פסילתו, זאת אף אם רישיונו אינו בר-תוקף אותה שעה. על פי הוראת תקנה 557(ב), במקרה בו אבד רישיון הנהיגה ואין בידי בעל הרישיון עותק של הרישיון, מאפשרות התקנות להוכיח זאת באמצעות תצהיר, ובמקרה מעין זה יחל מירוץ תקופת הפסילה מיום מסירת ההצהרה. להשלמת התמונה נפנה לסעיף 67 לפקודת התעבורה, הקובע כי מי שנהג לאחר שהודע לו כי נפסל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה, עובר עבירה של נהיגה בזמן פסילה. 8. אין חולק, כי מתקין התקנות ראה חשיבות לקבוע הסדר שיכלול מסירה בפועל של רישיון הנהיגה, בין אם הוא עדיין בתוקף, ובין אם תוקפו פקע. למסירת הרישיון בפועל ישנה בין השאר משמעות חינוכית-פסיכולוגית, שעניינה הפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה (השוו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 6.10.05). 9. ואולם, המקרה שבפניי הוא שונה. בענייננו, המערער לא החזיק מעולם ברישיון נהיגה, הוא לא הורשה לנהוג מעולם, ומשכך אין הוא נכנס בגדר הוראות תקנות 556 ו-557, הקובעות כך: 556. פסילה על ידי בית-המשפט (א) נפסל בעל רשיון נהיגה על-ידי בית-משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית-המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית-המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית-המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית-המשפט. (ב) מזכיר בית המשפט שהומצא לו רישיון נהיגה שבעליו נפסל מהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה או על עונש המאסר שהוטל, ואת מספר התיק של בית המשפט. (ג) ביטל או שינה בית-המשפט את ההרשעה, הפסילה או העונש האחר שהוטלו על בעל רשיון נהיגה, יודיע מזכיר בית-המשפט לרשות הרישוי על השינוי או על הביטול. 557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על-ידי בית-המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי [ ] , התשל"א-1971, למזכיר של בית-המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. (ג) מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית-המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה. (ד) (בוטלה). 10. תקנות 556 ו-557 עוסקות אפוא במי שהוא "בעל רשיון נהיגה". בתקנה 556 מדובר על המצאת הרישיון ע"י בעל הרישיון במעמד שמיעת גזר הדין, או לאחר מכן, אם הרישיון אינו בידי בעל הרישיון. בתקנה 557 מדובר על המצאת הרישיון על ידי בעל רישיון נהיגה שהודע לו על כך שנפסל רשיונו. חובת ההמצאה חלה גם על בעל רשיון נהיגה שרשיונו אינו בר-תוקף. הגשת תצהיר נעשית לפי תקנה זו על ידי בעל רשיון נהיגה שרשיונו אבד. המכנה המשותף בכל המצבים האלה הוא אפוא שמדובר בבעל רשיון נהיגה. כאשר מדובר במי שלא היה בעל רשיון נהיגה אין חלה עליו חובה לפי התקנות להמציא רשיון או להפקיד תצהיר. עיון ברע"פ 9896/06 הנ"ל אינו מביא למסקנה שונה. ראשית יצוין, כי מדובר היה שם בקטין שנדון לפסילת רשיון עד גיל מסוים (גיל 17 לגבי רכב כלשהו וגיל 18 לגבי רכב דו-גלגלי), ועל כן לא הייתה משמעות ליום שבו החל מניין הימים של פסילת הרישיון. דבר זה צוין במפורש בפסק הדין. הדברים המתייחסים לחובת ההפקדה באים בפסק הדין רק לאחר מכן, ונאמר כי זו הערה "מעבר לדרוש". זאת ועוד, הוטעמה שם "רוח" החלטת בית המשפט. כמו כן, ובדברו על חובת "מעשה פעיל", מפנה בית המשפט להחלטתה של השופטת שטרסברג כהן ברע"פ 9237/99 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 481, 484-485. החלטה זו עסקה בחובת ההפקדה ע"י בעל רישיון (בין שרשיונו בתוקף ובין שתוקף רשיונו פקע). 11. יש לחזור אפוא לנקודת ההתחלה. רשיונו של המערער נפסל ביום 31.1.06. אמנם הפסילה הייתה בהעדרו, אך יש להניח כי נשלחה לו הודעה כנדרש וכמקובל על כך שרשיונו נפסל. לפיכך יש לחשב את תחילת תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין. מצוי אמנם בתיק מסמך בדבר הפקדת רישיון ביום 11.3.07 (כמצוין לעיל). ואולם אין נראה ממסמך זה, כי הדבר מעיד על כך שרק אז נודע למערער על גזר הדין (כסברת בימ"ש קמא). אוסיף, כי טיבו של מסמך זה אינו ברור כל צורכו. 12. לפיכך הערעור מתקבל ותקופת הפסילה שהושתה על המערער תימנה מיום מתן גזר הדין, 31.1.06. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה