בקשה לחישוב ימי פסילה

להלן החלטה בנושא בקשה לחישוב ימי פסילה: החלטה 1. בקשה לחישוב ימי פסילה. 2. ביום 15.8.07 הורשע המבקש בעבירה של נסיון לרצח, החזקת נשק ש0לא כדין, נשיאת נשק שלא כדין, קשירת קשר לביצוע פשע ונהיגה בקלות ראש. ביום 11.10.99 נגזר דינו של המבקש ל-4 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי ורשיונו נפסל למשך 6 שנים "מתאריך הפקדתו". 3. ביום 21.8.04 הגיש המבקש בקשה לחישוב פסילה (כך בכותרתה) בה עתר לחישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין בעניינו - 10.11.99 (צ.ל. 11.10.99). בית המשפט דחה את הבקשה תוך שהוא מותיר את דלתו פתוחה להגשת בקשה חדשה ברורה יותר. בקשה שכזו הוגשה ביום 15.4.07 - זו הבקשה שבפני. 4. בבקשה עותר המבקש לחישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין בעניינו, לחילופין מיום שחרורו ממאסר (5.6.01) ולחילופי חילופין מיום פקיעתו של רשיון הנהיגה שהיה בידיו (9.7.03). 5. בישיבת יום 10.10.07 חזר בו המבקש מבקשתו לחישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין בעניינו וביקש, כי זו תמנה מיום שחרורו מהמאסר. לחישוב תקופת הפסילה מיום פקיעת הרשיון (9.7.03), ניתנה הסכמת המשיבה עוד בישיבת יום 17.6.05 (ר' לענין זה גם דברי ב"כ המשיבה בישיבת יום 10.10.07 עמ' 5 לפרוטוקול). 6. אפתח ואומר, כי הבקשה בכתב, שהגיש המבקש, לקונית ובלתי ברורה ולא ניתן להבין ממנה על מה ולמה יש לחשב את תקופת הפסילה מיום שחרורו מהמאסר. 7. בישיבת יום 10.10.07 התבהרו הדברים. לטענת המבקש, ביום בו נגזר דינו, 11.10.99, לא היה לו רשיון בר תוקף. בנסיבות אלה חלה בעניינו תקנה 557 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 הקובעת בתקנת משנה (ד) - שהיתה בתוקף לעת מתן גזר הדין בעניינו - כי מירוץ תקופת הפסילה של בעל רשיון נהיגה שלעת פסילתו, רשיונו פקע ולא חודש, ולא נתן הצהרה כאמור בתקנת משנה (ב) לתקנה זו יחל "מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרשיון". לתמיכה בטענתו צירף המבקש אישור ממשרד התחבורה - אגף הרישוי (מיום 6.6.04 לבקשה הראשונה ומיום 9.6.05 לבקשה הנוכחית) לפיו הונפק לו רשיון נהיגה זמני ביום 8.7.99 לתקופה של 3 חודשים. תוקפו של רשיון זה פקע ביום 8.10.99, 3 ימים לפני מתן גזר הדין בעניינו, כך שלעת מתן גזר הדין שפסל את רשיונו לא היה לו רשיון בר תוקף. מכאן מכוון המבקש לתחולת תקנה 557(ד) בעניינו. טענות המשיבה 8. המשיבה מפנה לתקנות 556(א) ו-557(א) סיפא לתקנות התעבורה ומבקשת לדחות את הבקשה תוך שהיא מפנה לנתון אחר המופיע באשור משרד התחבורה - אגף הרישוי (עליו סמך ב"כ המבקש) לפיו חודש רשיונו של המבקש ביום 28.7.98 וזה היה בתוקף עד יום 9.7.03. מכאן הסכמתה לחישוב תקופת הפסילה ממועד זה, מועד פקיעתו של רשיון הנהיגה, 9.7.03. לענין זה משיב ב"כ המבקש ואומר, כי אין משמעות לרשיון הנהיגה האמור, שכן בפועל לא נמסר לידיו אלא רשיון זמני בשל קנסות שהוטלו עליו ולא שולמו, ומשתוקפו של זה (הזמני) פקע, יש להחיל עליו את תקנה 557(ד) הנ"ל. דיון 9. א. סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], העוסק בפסילה ובחישוב תקופתה, קובע, כי פסילה שהטיל בימ"ש מקבל או מהמחזיק רשיון נהיגה תחל ביום מתן גזר הדין אלא אם הורה בית המשפט הוראה אחרת. סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה קובע, כי בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במנין התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך ובדרך שנקבעה. ב. תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה משלימות את סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה וקובעות את "הרשות" ואת "הדרך" על פיה יש לנהוג במסירת הרשיון. ג. תקנה 556 לתקנות התעבורה קובעת את חובת המסירה (הפקדה) של הרשיון ומורה למי שרשיונו נפסל להמציא את רשיונו לבית המשפט שהורה על הפסילה מיד לאחר שהודע לו על הפסילה, כשתקנה 557(א) מבהירה, כי חובת המסירה (הפקדה) של רשיון הנהיגה חלה גם אם הרשיון אינו בר תוקף אותה שעה מחמת שפקע תוקפו קודם למתן גזר הדין שהורה על הפסילה ואף קודם לבצוע העבירה. תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה מתווה את ה"דרך" למי שרשיון הנהיגה "אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון". במקרה כזה, הפקדת תצהיר על כך בידי מזכיר ביהמ"ש שהורה על הפסילה, תהווה תחליף למסירה (הפקדה) ומנין תקופת הפסילה יחל מיום מסירת התצהיר. 10. תקנה 557(ד) לתקנות התעבורה, אליה מכוון ב"כ המבקשים, בוטלה ביום 9.1.03. תקנה זו קובעת: "לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל פקע ולא חודש, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרשיון". לתקנה זו נדרש ביהמ"ש העליון בע"פ 4446/04; 5217/05; 5218/05 נסים ביטון ואח' נ' מדינת ישראל תק-על 2004(3) 1041. בפרשה זו קובע ביהמ"ש העליון, כי תקנה זו כוונה לחול על מי שנפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה שהיה בתוקף בעת מתן גזר הדין ולאחר מועד זה פקע תוקף רשיונו ולא חודש והוא לא טרח להמציא תצהיר על אובדנו למזכיר בית המשפט. למקרה זה, קובע ביהמ"ש, נקבע ההסדר המיוחד בתקנת משנה (ד) לאמור, שמניינה של תקופת הפסילה, יתחיל מן היום שלאחר הפקיעה. בכך דחה בית המשפט העליון את הנסיון לפרש את התקנה כחלה גם על מי שרשיונו פקע לפני גזר הדין תוך שהוא מקבל במלואם את דברי כב' השופטת טובה שטרסברג כהן ברע"פ 9237/99, רונן מאיר נ' מדינת ישראל נ"ד(2) 481 בדבר חוסר ההגיון בקבלת פרשנות זו. 11. נוכח פרשנות זו של תקנת משנה (ד) אינני רואה מקום להידרש לשאלת תחולתה של תקנה זו על מי שרשיונו נפסל טרם ביטולה שכן בענייננו, אליבא דהמבקש, תוקפו של רשיון הנהיגה שהיה בידו - הזמני לטענתו - פקע ביום 8.10.99, שלושה ימים לפני שנגזר דינו. בנסיבות אלה - וכפי שהיה גם בענין נסים ביטון ואח' הנ"ל - לא היתה תחולה לתקנה זו בעניינו והוא היה כפוף להסדר הקבוע בתקנות משנה (א) (ב) לתקנה 557, לפיו היה עליו להפקיד את רשיון הנהיגה שלו - שלא היה בר תוקף אותה שעה - ולחילופין תצהיר - וממועד ההפקדה / מסירת התצהיר תחושב תקופת הפסילה שלו. 12. המבקש לא עשה לא את זה ולא את זה. משכך, מוטב היה לו לקבל מלכתחילה את הסכמת המדינה לחשוב הפסילה מיום בו פקע רשיון הנהיגה שלו - 9.7.03 - מה גם שבימ"ש בעניינו הורה אחרת וקבע, כי מנין תקופת הפסילה יחל מיום ההפקדה. 13. נוכח פרשנות זו של תקנה 557(ד) אינני רואה גם צורך להידרש לטענת ב"כ המבקש, כי העובדה שהוא שילם את האגרה עבור רשיון הנהיגה שחודש עד 9.7.03 אין משמעותה, כי היה בידו, לעת מתן גזר הדין בעניינו, רשיון נהיגה בר תוקף, שכן בפועל הרשיון לא נמסר לידו אלא רק רשיון זמני משום קנסות שרבצו עליו. הטעם לכך - ממה נפשך - אם יש לראות אותו כמי שהיה בידו רשיון תקף לעת מתן גזר הדין משום אותו רשיון שחודש לו ביום 28.7.98 והיה בתוקף עד יום 9.7.03, בוודאי שיש לדחות את בקשתו ואם יש לראותו כבעל רשיון (זמני) שפקע - ממילא אין תחולה לתקנה 557(ד) לגביו ויש להחיל עליו את סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה ותקנות 556 + 557(א) לתקנות התעבורה. 14. למותר לציין, כי הפסיקה אותה הביא ב"כ המבקש לעיוני - פסיקה של בתי משפט מחוזיים - לפיה חלה תקנה 557(ד) גם על מי שרשיונו פקע טרם שנפסל רשיונו עומדת בסתירה לפרשנות שניתנה לתקנה זו בפרשת נסים ביטון (שם) וגם העובדות שם לפיהן פקע הרשיון שנים רבות טרם הפסילה אינן תואמות את ענייננו, בו פקע הרשיון הזמני 3 ימים לפני הפסילה. סוף דבר מנין תקופת הפסילה של המבקש יחל ביום 9.7.03.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה