בקשה להאריך שלילה

להלן החלטה בנושא בקשה להאריך שלילה: החלטה א. כללי 1. זוהי בקשה שלישית, מטעם המבקשת, להאריך את תקופת פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים ומעבר לשישה חודשים נוספים. הבקשה נסמכת על סעיף 46 לפק' התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). כתב אישום העומד ביסוד הבקשה, מייחס למשיב עבירות שעניינן, הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977 והסעת תושב זר ברכב, לפי סעיף 12(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב הסיע נוסעים, שוהים בלתי חוקיים, באוטובוס זעיר פרטי. אגב ביצוע עבירות חמורות, של ביצוע פניית פרסה, בכביש שאינו פנוי ובמקום בו מצוי קו הפרדה רצוף, חסם המשיב דרכה של משאית, אשר פגעה ברכבו. כתוצאה, שני נוסעים ברכבו קיפדו את חייהם. 2. בהחלטות קודמות בעניינו של המשיב, נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה, לביסוס העבירות המיוחסות לו וכי נשקפת הימנו סכנה לציבור, בשל חומרת העבירות המיוחסות לו, כמו גם נסיבות ביצוען וכן, הרשעותיו הקודמות, המלמדות על המשיב, כי הינו נהג פורע חוק ונהיגתו מסכנת את הציבור. 3. תחילה, רשיונו נפסל לתקופה בת 6 חודשים (החלטה מיום 8.3.04 -ב"ש 20022/04), אשר בסיומה, הורה בית משפט זה על הארכתה, לבקשת המבקשת, עד לתום ההליכים. בערר שהוגש מטעם המשיב, בוטלה ההחלטה, בדבר פסילת רשיון הנהיגה עד לתום ההליכים, בשל ההגבלה החלה מכוח סעיף 46, לפיה אין לפסול רשיון נהיגה, פסילה מנהלית, מעבר לתקופה בת 6 חודשים (החלטת בית המשפט העליון מיום 14.11.04 - בש"פ 9673/04). בנסיבות אלו, הגישה המבקשת בקשה נוספת להאריך את מועד פסילת רשיונו של המשיב, אשר נענתה בחלקה ותקופת הפסילה הוגבלה עד לתאריך 1.6.05. ערר שהוגש על החלטה זו - נדחה. (בש"פ 89/05). 4. סמוך לתום תקופת הפסילה המוארכת, הוגשה הבקשה דנן, להאריך את מועד פסילת רשיונו של המשיב בשלישית, הואיל וההליך העיקרי טרם הסתיים, בעיקר בשל בקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם המשיב. באת כוח המבקשת טוענת, כי מסוכנותו של המשיב, כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ובית משפט זה - בעינה עומדת ובהינתן העובדה, לפיה התמשכות ההליך העיקרי נעוצה באשמו של המשיב, אשר תדיר עתר לדחיית מועדי הדיון - קמה עילה המצדיקה את המשך הארכת מועד הפסילה. להערכתה, הדיון עומד בפני סיום ואף מהטעם הזה, ראוי להיענות לבקשה. 5. סניגורו של המשיב, טוען מנגד, כי יש לסיים את תקופת הפסילה, המהווה מקדמה על חשבון העונש, נוכח אורכה הרב - קרוב לשנתיים. לטענתו, אין יסוד להערכת התביעה, לפיה, מועד סיום המשפט קרב וכי זה יימשך עוד פרק זמן ארוך. הסנגור מוסיף, כי הואיל ומדובר בבקשה שלישית להארכת מועד פסילת הרשיון - על בית המשפט לקפוץ את ידו ולהעדיף, בשלב זה, את נסיבותיו האישיות של המשיב, על פני נסיבות אחרות, שכן נהיגתו היא מקור פרנסתו,. 6. הדיון בבקשה זו, אף הוא התארך, בשל ניסיונות שהצדדים עשו, לסיים את ההליך על דרך הסדר. ב. דיון 1. העקרונות העומדים בבסיס החלטת בית המשפט, הנוגעת לפסילת רשיונו של נאשם, טרם הרשעתו בדין, מכוח הוראת סעיף 46 לפקודה, פורטו בהחלטותיי הקודמות ולא אשוב לפרטם. בקצרה אציין, כי אל מול נסיבותיו האישיות של המשיב, שומה על בית המשפט לבחון את מידת הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, אם יוחזר רשיונו לידיו. לעניין זה, ראה ע"פ 3883/04 כמיל אבו סיביה נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(2), 1463 עמ' 1465 (להלן: "עניין סיביה"), מפי כב' השופטת פרוקצ'יה: "תכליתה של הוראה זו להגן על הציבור מפני מסוכנותו של הנהג אשר היה מעורב בתאונה קטלנית, או בתאונה אשר גרמה פציעה חמורה לאדם או נזק רכוש רציני. חשוב לזכור כי בתאונה שבה נהרג אדם, על קצין משטרה, כבר בתחילת הדרך, לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון למשך תשעים ימים. החובה לפסול רשיון פסילה מינהלית היא במקרה זה קטיגורית. עם הגשת כתב אישום נתון שיקול דעת לבית המשפט הדן בענין להחליט האם להורות על המשך הפסילה. אולם במקרה של תאונה קטלנית, תחילתו של התהליך בפסילה המינהלית המתחייבת מלמד גם על המשכו, במובן זה שמאזן השיקולים להמשך הפסילה נוטה לחומרה, ושיקולי הגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנהג הם בעלי משקל רב במיוחד בנסיבות כאלה. אך מובן, כי בית המשפט יבחן, בראש וראשונה, את שאלת קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של הנהג בעבירה המיוחסת לו, אולם בהינתן קיומה של תשתית ראייתית כאמור, עליו לאזן בין שיקולי ההגנה על הפרט, ובתוך כך את נסיבותיו האישיות המיוחדות, וכן את קצב התנהלות המשפט ומשך הזמן הצפוי לסיומו, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים, תוך מתן משקל רב לאינטרס האחרון (בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, תק על 2000(3) 2245; בש"פ 759/99 הורביץ נ' מדינת ישראל, תק על 99(1) 888; בש"פ 540/86 דורי נ' מדינת ישראל, תק על 86(2) 251). ובהמשך, בהתייחסו לסעיף 47 לפקודה, קובע בית המשפט: "לא למותר להדגיש, כי במציאות הקשה של ריבוי תאונות דרכים חמורות בכבישי הארץ, מהן תאונות קטלניות, וקיומו של רף זהירות נמוך המאפיין את תרבות הנהיגה בדרכים, שומה על בית המשפט לנקוט יד מחמירה וקפדנית בהגנה על החיים ועל שלום הנוסעים והולכי הרגל מפני פגיעה בחייהם ובגופם . במסגרת שיקול הדעת המופעל כאמור, יש לייחס משקל גם להוראה הכללית שבסעיף 50(ב) לפקודה הקובע כי בחלוף שישה חודשים מיום שנפסל בעל רשיון וטרם ניתן פסק דין בעניינו, "בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". כלל זה נועד לקבוע מסגרת של זמן לפסילת רשיון כל עוד לא ניתן פסק-דין ולא להותיר את המשך הפסילה מחוץ למסגרת של פיקוח שיפוטי. לפיכך, על בית המשפט לשקול לאחר חלוף שישה חודשים אם יש הצדקה להמשך הפסילה מקום שטרם ניתן פסק דין, ובנסיבות אלה גובר הנטל המונח על שכם התביעה לשכנע בדבר המשך נחיצותה של הפסילה לתקופה נוספת לשם הגנה על שלום הציבור". הגם שהדברים מתייחסים לסעיף 47 לפק' - יפים הם גם לענייננו. 2. ומן הכלל אל הפרט; דבר קיומן של ראיות לכאורה נקבע בהחלטות קודמות, כמו גם קיומה של סכנה הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב. ראה לעניין זה, דברי כב' השופט ג'ובראן בעניינו של המשיב דנן: "ניתן ללמוד על מסוכנותו של העורר (המשיב בענייננו- ה.ש.) מעצם נסיבות התאונה ותוצאותיה החמורות. תאונה אשר בעטיה קופחו חייהם של שני אנשים ורבים נוספים נפצעו, וכן מגיליון הרשעותיו הקודמות של העורר. לכך יש להוסיף ולציין, כי בפרק הזמן שבין קבלת הערר בבית משפט זה ביום 14.11.04, לבין שלילת רשיונו מחדש על- ידי בית המשפט המחוזי מיום 30.12.04, היינו כחודש ומחציתו, ביצע העורר עבירת תנועה של חציית צומת ברמזור אדום!". הגם שהמשיב כפר בביצוע העבירה וטען כי אחר ביצע אותה, בעת שנהג במכוניתו, כל עוד לא הוכח אחרת, זו נזקפה לחובתו. 3. אכן, המשיב מצוי בפסילה מלהחזיק רשיון נהיגה, תקופה ארוכה, העומדת על כ - 17 חודשים. עם זאת, אין להתעלם מהטענה, לפיה, ההליך העיקרי הולך ומתמשך, בין היתר, בשל בקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעמו. בהתחשב בנסיבות החמורות בהן בוצעו, לכאורה, העבירות נשוא כתב האישום ובתוצאותיה הקטלניות של התאונה, לרבות הרשעותיו הקודמות של המשיב, המצביעות על היותו נהג מסוכן - נחה דעתי, כי אין מקום לאפשר למשיב, בשלב זה, לשוב ולנהוג. ההליך העיקרי מצוי בעיצומו ויש לקוות כי יסתיים במהרה. ודוק; מעייניו של בית המשפט נתונים להגנה על הציבור מפני המשיב, נוכח חומרתן של נסיבות המקרה ועברו, המצביעים על סכנה. הגם שאל לו לבית המשפט להתעלם מנסיבותיו האישיות של המשיב, אין באלה כדי להכריע את הכף. (ראה ב"ש 540/86 חמדאן דורי נ. מ"י תק-על 86 (2) עמ' 251). יש מקום, אפוא, להיעתר לבקשה פעם נוספת, תוך הגבלת התקופה. ברי, כי אם המשיב ייזום דחיות של מועדי הדיון בתיק העיקרי, כי אז, עליו יהא לשאת באחריות להארכת תקופת ניהול ההליך, על כל השלכותיה, לרבות המשך תקופת הפסילה. 4. יחד עם זאת, לצורך המשך הפיקוח על אורך תקופת הפסילה - היא תוארך עד לתאריך 30/12/05, או עד למועד מתן פסק הדין, לפי המוקדם. היה והמבקשת תמצא לנכון להגיש בקשה נוספת להארכת המועד, מומלץ בזאת להגישה כ - 30 יום טרם מועד פקיעת התקופה שנקבעה לעיל וזאת על מנת שיהא סיפק לבית המשפט לקיים דיון בבקשה, בתוך תקופת הפסילה וטרם סיומה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה