ביטול צו פסילה מנהלית

להלן החלטה בנושא ביטול צו פסילה מנהלית: החלטה 1. בפני ערר כנגד החלטתו של בית משפט לתעבורה באשקלון (כב' השופטת ד' קליימן) מיום 25.12.06, בתיק ב"ש 1498/06, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לביטול צו פסילה מנהלית מיום 3.12.06, לתקופה של 60 יום שניתן על ידי קצין משטרה, מכוח הסמכות הנתונה בסעיף 47 לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961. 2. על פי הנטען, בתאריך 3.12.06, סמוך לשעה 08:00, פגע אוטובוס "אגד" בו נהג הנאשם, בילד, יליד שנת 2000, אשר חצה את הכביש, במעבר חציה, סמוך לבית ספר, ברח' גדעון בן יואש באשקלון. הילד נפגע בפניו וראשו, נגרם לו שבר בגולגולת והוא שוחרר מבית חולים לאחר 3 ימי אישפוז. כמו כן נפגעו ארבעה מנוסעי האוטובוס, באורח קל, בעקבות בלימת חירום, ונזקקו לטיפול רפואי ראשוני. 3. בית המשפט קמא מציין בהחלטתו כי חומר הראיות כנגד העורר, מבוסס על עדות הילד ואחותו, ילידת 1996, לפיה בוצעה החציה במעבר חציה, והילד, שתיק בית ספר על גבו, הספיק לצעוד כחמישה צעדים לפני שנפגע. עוד צוין כי העורר מסר בהודעתו כי לפני התאונה, הבחין בילד ובילדה "המשחקים על המדרכה בסמוך למעבר החציה, ולפיכך, בשלב הזה, הורדתי את הרגל מהגז, והייתי מוכן עם הרגל על הבלם...". יצוין כי העורר טען בהודעתו כי נהג במהירות של 50 קמ"ש והורידה לאחר שהבחין כאמור בילדים; מסימני בלימה עולה כי עובר לתאונה נהג במהירות של כ- 33 קמ"ש. העורר טען בנוסף, כי הילד פרץ לכביש בריצה אלכסונית, והפגיעה אירעה כשני מטרים לאחר מעבר החציה. עם זאת, ב"כ העורר לא חלק בבית המשפט קמא ובמסגרת עררו, על קיומן של ראיות לכאורה, לאחריותו של העורר לתאונה. בית המשפט קמא קבע לפיכך, כי בנסיבות אלה חלה על העורר חובת זהירות מוגברת, ולפיכך אין להתערב בהוראת הפסילה. 4. העורר טוען בעררו, כי היה מקום לקיצור תקופת הפסילה המנהלית, לאחר שרשלנותו הנטענת של הנאשם לא הייתה גבוהה נוכח מהירות הנסיעה; עוד נטען כי הפגיעה בילד לא הייתה חמורה, למרבית המזל, והוא שוחרר בינתיים מבית חולים וחזר ללימודים. בנוסף נטען, כי פרנסתו של העורר, שהינו נהג מקצועי, קופחה שכן נותר ללא עיסוק, ועברו התעבורתי, חרף שנות נהיגה ארוכות, אינו מכביד כלל ועיקר. 5. ב"כ המשיבה, טוענת כי יש לאמץ את החלטת בית משפט קמא, מנימוקיה. 6. בסעיף 48 לפקודת התעבורה נקבע : "מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור". ב- בש"פ 8450/02 - זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל,(טרם פורסם), צויינו השיקולים העומדים ביסוד הפסילה המנהלית: "האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. (השווה ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח(215 ,(5). לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (" צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(145 (מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב(331 (3). 7. כאמור, אין ב"כ העורר מסתייג, לפי שעה - ולצורך דיון זה בו לא נבחנות הראיות לגופן - מקיומן של ראיות המצביעות על כך כי הפגיעה אירעה על מעבר החציה, וזאת בהתבסס על הודעותיהם של שני הילדים. אין גם חולק כי הנאשם הבחין בעוד מועד בשני הילדים המשחקים על המדרכה, וכי לטענתו נקט אמצעי זהירות ראשוני בהפחתת המהירות. אולם בכך לא סגי. העורר היה ער לאפשרות כי שני הילדים, עשויים, כדרכם של ילדים, להתעלם מהיתקרבו של האוטובוס, ולעשות פעולה חפוזה העלולה לסכנם, ובמיוחד אם "שיחקו" על המדרכה כטענתו. השעה, המקום, ומראם של הילדים, לימדו בנוסף, כי הילדים מתעתדים, לכאורה, לחצות את הכביש בדרכם לבית הספר. ניתן היה גם להניח כי הילד החוצה ישים מבטחו במעבר החציה, המסומן והמרומזר, כפי שעולה מהראיות. כזכור, העורר הינו נהג וותיק האמור להכיר את מקום התאונה וסיכוניו. בנסיבות אלה, ולאחר שהעורר הינו נהג רכב כבד, והוא אחראי גם לשלום נוסעיו, היה עליו לנקוט באמצעי זהירות מוגברים- נהיגה מזדחלת וצפירה מקדימה- נוכח רמת הסיכון הגבוהה שנשקפה מהתנהגותם של הילדים, גם לפי גירסתו, שכאמור, אינה מתיישבת עם עדויות הילדים כי הוחל כבר בחצייה, על גבי מעבר החציה. 8. בנסיבות אלה, איני סבור כי רשלנותו של הנאשם מבוטלת. גם תוצאותיה אינן מבוטלות. הילד נפגע בראשו, ונתון במעקב רפואי. מקצת מנוסעי האוטובוס, שאינם עולי ימים על פי העדויות, נפגעו אף הם. אכן, מסכים אני עם ב"כ העורר כי עברו של העורר אינו מכביד, ואולם, בד בבד סובר אני, כי משעסקינן בנהגו של רכב ציבורי, ונוכח נסיבותיה של התאונה, קיים סיכון מהחזרתו של העורר לנהיגה בשלב זה, וראוי כי "תקופת הצינון" על פי החלטת הפסילה תמוצה עד תום. הערר נדחה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהצווים