ביטול פסק דין בהעדר התייצבות - תעבורה

להלן פסק דין בנושא ביטול פסק דין בהעדר התייצבות - תעבורה: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופט גיל דניאל) בתיק פ"ל 33/06 מיום 11.7.07, אשר הרשיע את המערער בהעדרו בעבירה של נהיגה רשלנית ונהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") וסעיפים 62 (3) + 39 א לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים במצב העלול לסכן את העושים שימוש בדרך לפי תקנה 26 (1) (2) (3) (4) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), בעבירה של גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה וכן בעבירה של חניה המפריעה לתנועה לפי תקנה 71 (1) לתקנות התעבורה. בהתאם, השית עליו בית משפט קמא את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪ ופסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה ל - 36 חודשים. 2. ביום 31.7.07 הגיש המערער בקשה לבית משפט קמא לביטול פסק דין (ב"ש 1339/07) ובקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט מאותו יום כאשר בית משפט ראה לנכון לציין כי קיים אישור מסירה כדין בתיק, המבסס את הקביעה כי המערער הוזמן למשפטו כדין וכן התייחס לאמור בבקשה ממנה גזר את המסקנה כי המערער הודה באישום המיוחס לו. בנסיבות אלו לא ראה לנכון בית משפט קמא להיעתר לבקשה. 3. המערער לא ראה נחת בהחלטה זו וחזר והגיש בקשה נוספת לביטול פסק דין ביום 21.8.07 (ב"ש 1386/07), הגם שהיתה זו בקשה חוזרת, קבע בית משפט קמא את הבקשה לדיון ובדיון שהתקיים ביום 11.2.08 ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, דחה בית משפט קמא את בקשתו של המערער מאחר ולא ראה בהסבריו של המערער לאי התייצבותו לדיון כהסבר מניח את הדעת וכן לא ראה כי למערער סיכוי של ממש להוכיח את חפותו וזאת בהעדר כל פירוט בבקשתו ביחס לסיכויי הצלחתו ולנוכח הודאתו באמרתו במשטרה כי נהג בזמן האירוע. 4. בערעורו זה ביקש המערער להשיג אחר קביעת בית משפט קמא, אשר לא נאות לבטל את פסק הדין אשר ניתן בהעדרו, וטען כי כלל לא נהג בכלי הרכב בזמן האירוע. המערער הוסיף ועמד על נסיבותיו האישיות והדגיש את הנטל הכלכלי הכבד המוטל על כתפיו, כמפרנס משפחה בת 6 נפשות. לטענתו, כבעל עסק עצמאי יש בשלילת רישיון הנהיגה שלו כדי להכביד ולהקשות על ניהול עסקיו ובהתאם לפגוע במקור פרנסתו. בנוסף, טען לראשונה בהודעת הערעור כנגד האופן בו נלקחה מן המערער דגימת הדם וכי לא הוסברה לו זכותו להתייעץ עם עורך דין. עוד עמד ב"כ המערער על הטענה כי בפועל נמצא המערער כשהוא ישן ברכבו ולפיכך אין כל עדות כי נהג ברכב באופן היכול לבסס הרשעה בעבירות במיוחסות לו. 5. ב"כ המשיבה טען מנגד כי אין להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, אשר עמד על מכלול הנסיבות ודחה את בקשותיו של המערער לביטול פסק דין שניתן בהעדרו, עת לא ראה בהסבריו של המערער בדבר אי התייצבותו לדין כמניחים את הדעת וגם לא ראה סיכוי של ממש למערער להוכיח הגנתו. לטענתו, המקום בו נמצא המערער עם רכבו, כ- 20 מטר מצומת רחובות, בנתיב השמאלי של מסלול הנהיגה, מלמד כי המערער נהג ברכבו עד לאותה נקודה ולאחר שחש שלא בטוב עצר מנהיגתו. ב"כ המשיבה הפנה לדו"ח פעולה של שוטר שמצא את המערער בזירה וכן לאמרתו של המערער עצמו אשר הודה כי נהג ברכבו ועצר כי לא חש בטוב. עוד הפנה ב"כ המשיבה לאמרתו של המערער במשטרה שם הודה בעישון סמים. 6. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים סבורה אנוכי כי דין הערעור להדחות. למערער היה יומו בבית משפט אך זה לא התיצב אליו והסבריו השונים נדחו בדין אחת לאחת על ידי בית משפט קמא. המערער הינו אדם בגיר וחזקה כי משקיבל הזמנה לדין יתייצב במועד. הטענה כי אימו קיבלה את ההזמנה והטעתה אותו באשר למועד הקבוע לא תשמע. ההזמנה הגיעה למקום מגוריו של המערער וגם אם ההזמנה לדין הגיעה לידי אמו חזקה כי יעיין בה בעצמו, ירשום לעצמו את מועד הדיון ויתייצב למועד שנקבע. הסבריו כי הסתמך על המידע בעל פה שקיבל מאמו אכן הסבר דחוק הוא ונכון ראה בית משפט קמא לדחותו. (לעניין זה ראה רע"פ 418/85 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (3)279 ורע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז (6) 793). 7. גם לגופם של דברים לא הוכיח המערער את סיכויי הצלחתו במשפט. הטענה היחידה אותה הביא בפני בית משפט קמא כבסיס לסיכויי הצלחתו במשפט הייתה כי לא נהג ברכב מבלי שהוסיף ופרט. בערעור בפני הוסיף כאמור טענות נוספות באשר לפסלות הראייה של דגימת הדם, אשר לטענתו נלקחה מגופו מבלי שהוסברו לו זכויותיו כמו גם מבלי שניתנה לו הזדמנות להתייעץ עם עורך דין. תחילה יאמר כי טענות אותן לא הביא המערער בפני בית משפט קמא, כבסיס לביטול פסק דין, לא יעמדו בפני ערכאת הערעור. החלטה של הערכאה הדיונית היא זו העומדת במבחן הביקורת של ערכאת הערעור והדבר יעשה אך על בסיס הטיעונים אשר באו בפני הערכאה הדיונית והנימוקים שניתנו לכך. טענות אשר לא באו בפני הערכאה הדיונית ולא נבחנו על ידה לא יבואו בפני ערכאת הערעור. 8. הטיעון היחידי עליו ביקש אפוא המערער לבסס את סיכויי הצלחתו התבסס על הטענה כי לא נהג ברכב. אכן, שוטרים אשר הגיעו לזירת האירוע מצאו את המערער ישן ברכבו. אולם, מכלל הראיות והעדויות הנסיבתיות ניתן להסיק על נקלה את המסקנה כי המערער נהג ברכבו עד לאותה נקודה שם נרדם. המערער הודה כי נהג ברכבו וכי מאחר ולא חש בטוב עצר את נהיגתו. המערער לא עצר בצד הדרך כי אם בנתיב השמאלי של מסלול נהיגה, בסמוך לצומת רחובות, באופן בו הפריע לתנועה. הוכחת פעולת הנהיגה אינה מחייבת הימצאותה של עדות ראיה ישירה וניתן להסיק את עצם פעולת הנהיגה מכלל הנסיבות. בנסיבות דנן, ניתן על נקלא להסיק את המסקנה כי המערער נהג ברכבו עד לרגע בו עצר ונרדם. כן קיימת ראיה בדבר המצאות סם בגופו של המערער. המערער אמנם טען כי לא צרך סמים באותו יום אך לא הכחיש כי הוא צורך סמים וטען להגנתו כי צרך סמים יום קודם לאירוע. 9. לאור כל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא אשר בחן את בקשותיו של המערער לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו. 10. המערער לא השיג אחר חומרת העונש אשר הושת עליו במסגרת גזר הדין וטוב שעשה כן שכן, בית משפט קמא עשה עימו חסד עת הסתפק בעונש של פסילה בפועל לתקופה של 36- חודשים בלבד. 11. בהינתן האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות את הערעור.משפט תעבורהפסק דין בהעדר התייצבותאי התייצבות לדיוןפסק דין בהעדר (תעבורה)ביטול פסק דין