ביטול הכרעת דין

עפ"י סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, רשאי בית המשפט לבטל הכרעת דין וגזר דין אם ניתנו בהיעדרו של נאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. התנאים אינם מצטברים. להלן פסק דין בנושא ביטול הכרעת דין: פסק - דין בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה תל-אביב (כב' השופטת פראג) בתיק ת' 25404/08 מתאריך 12.5.08, לפיו הורשע המערער בהעדרו, בכך שבתאריך 2.3.08 נהג בריכבו בכביש 5, כשאין ברשותו רשיון רכב בר תוקף, ורשיון הנהיגה שלו פקע יותר מ- 6 חודשים קודם לכן. בית משפט קמא הרשיע את המערער בהיעדרו בביצוע עבירה על סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן:"פקודת התעבורה"), והשית עליו את העונשים הבאים: א. פסילה בפועל למשך שנתיים. ב. הפעלת פסילה על תנאי בת 3 חודשים שהוטלה על המערער בתאריך 18.4.05 (נשוא ההרשעה מס' 88 בגיליון ההרשעות הקודמות) וזאת באופן מצטבר לעונש הפסילה שהוטל בתיק דנן. סה"כ הפסילה בפועל בתיק דנן היא לשנתיים ושלושה חודשים. ג. פסילה על תנאי בת 6 חודשים למשך 3 שנים. ד. קנס בסך 3,000 ש"ח. (הערה: על פי גיליון הרשעותיו של המערער (הרשעה מס' 106) אין אזכור להצטברות הפעלת הפסילה על תנאי לפסילה שהוטלה בתיק דנן). פסק דינו של בית משפט קמא בית משפט קמא קבע כי נוכח 103 הרשעות קודמות שצבר המערער, כלשונו: "בעל עבר מדהים בחומרתו, וכן יש לו תנאי בר הפעלה", כמו גם העובדה, שרשיון הנהיגה שלו פקע שנים רבות קודם לכן, יש להטיל עליו העונשים דלעיל. טיעוני ב"כ המערער ב"כ המערער עותר לביהמ"ש לבטל את פסק דינו של ביהמ"ש קמא, ולהחזיר את התיק לשמיעה בפני מותב אחר, וזאת מאחר והדיון בעניינו של המערער התקיים בהיעדרו, על אף שהסניגור פנה לביהמ"ש ביום הדיון, והודיע כי הוא מייצג את המערער בתיק דנן, אך אין ביכולתו להתייצב במועד הדיון עקב זימון לדיון בתיק אחר. הבקשה לדחיית מועד הדיון נשלחה באמצעות הפקסימליה ביום הדיון עצמו (בתאריך 12.5.08 שעה 10.17), אך מהחלטת ביהמ"ש עולה כי בקשת הדחיה הועברה אליו על ידי המזכירות רק יום לאחר הדיון. ב"כ המערער ציין כי הוא לא יכול היה להודיע לביהמ"ש בטלפון על נבצרותו להגיע לדיון, מאחר וניתן להתקשר במישרין רק למרכז מידע. עוד לטענת ב"כ המערער, למרשו ייגרם עיוות דין אם לא יבוטל פסק דינו של בימ"ש קמא, שכן מרשו גילה בשנת 2005 שרשיונו נפסל לשנים ארוכות על ידי מספר בתי משפט בתיקים שונים, וזאת לאחר שמספר אנשים התחזו למערער. לתימוכין בטענתו, צרף ב"כ המערער תצהירים של אדם בשם ראמי מואסי שהוגשו בתיקים אחרים, שם התבקש ביהמ"ש להסב הדו"ח משם המערער לשמו של מואסי, ולפיו הלה עבד כשליח בחנותו של המערער, ולטענת המערער שהיה מעבידו, הלה השתמש בריכבו של המערער לצורך חלוקת ירקות לחנויות. עיון בתצהירו של מואסי שהוגש כאמור בתיק אחר - ת' 28532/05 מגלה, כי בתאריך 30.8.04, הוא יצא לחלוקת ירקות עם עובד נוסף ששמו אינו זכור לו, ושוטר עצר אותם לבדיקה שגרתית. לדבריו, הרכב הרשום על שם המערער נמסר לחזקתו, וכך על פי הרישום ביומן מעבידו, עליו הוא חתם (צילום היומן לא הוגש לביהמ"ש). על אף האמור בתצהיר שהוצג בפני בימ"ש זה, מתברר מהפרוטוקול המשקף הדיון שהתקיים בתיק שאוזכר לעיל (ת' 28532/05 בפני כב' השופט איזיקסון) שם טען ראמי מואסי בניגוד למה שטען עו"ד ג'אסר בפני. שם מואסי ציין, כי הוא לא נהג בריכבו של המערער בתאריך הרלבנטי שם, וכן ציין כי היו נהגים נוספים שנהגו על רכב זה. נוכח טענתו של מואסי הודיע הנאשם שם - המערער דכאן כי "יש לי יומן, ואני יכול לחזור ביומן ולראות מי נהג באותו יום ברכב". כמו כן הבטיח כי יגיש תצהיר תוך ימים אחדים. עוד הוסיף וטען ב"כ המערער, כי מרשו נפל קורבן למעשה הונאה של עובד אחר שלו בתיק אחר של ביהמ"ש לתעבורה תל-אביב (ת. 44410/04), ושוב בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה בר תוקף הוטל עליו עונש של פסילה לתקופה בת חודשיים ימים. הסניגור ציין, כי עקב הפסילות המרובות והלא מוצדקות, כך לטענתו, הגיע חובו של המערער בגין קנסות לסך של כ- 100,000 ₪, וכשהחוב לא שולם - סירב משרד הרישוי לחדש את רשיון הנהיגה של המערער. המערער הוסיף וטען, כי היה לו רשיון תקף ליום רישום הדו"ח נשוא הערעור (2.3.08) והוצג לביהמ"ש אישור של משרד הרישוי מתאריך 18.12.05 לפיו, רשיונו של המערער היה תקף עד לתאריך 25.11.05. לא הוצג מסמך רלוונטי לפיו המערער היה בעל רשיון נהיגה תקף למועד ביצוע העבירה נשוא הערעור. טיעוני ב"כ המשיבה ב"כ המשיבה הביעה תמיהה, הכיצד המערער שהתברר לו בחודש אוקטובר 2005 כי עובדיו להם התיר לנהוג בכלי רכב הרשומים על שמו התחזו לו, ועל אף זאת לא הגיש נגדם תלונה במשטרה או למיצער לא בירר מה עלה בגורל התלונה שהוגשה על ידי המשיבה במשטרה. זאת ועוד, על פי רישומי המשיבה, החל משנת 2006 נפתחו תיקים נוספים בגין עבירות זהות (9 עבירות). דיון אקדים ואציין, בעניין בקשת הדחיה שהוגשה בתיק דנן לבית משפט קמא, כי מאחר והיא הוגשה רק ביום הדיון, והובאה בפני השופטת לאחר הדיון - היא לא נענתה. יודגש, כי כל עוד לא ניתנה החלטה בבקשת הדחיה, לא היה רשאי המערער עצמו שלא להתייצב לדיון, גם אם בא כוחו עסוק בבית משפט אחר. עפ"י סע' 130(ח) לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, רשאי בית המשפט לבטל הכרעת דין וגזר דין אם ניתנו בהיעדרו של נאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. התנאים אינם מצטברים. ראו: ב"ש (ת"א) 92097/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל תק- מח 2007(3) 556. רע"פ 10200/03 דביר שחוח נ' מדינת ישראל תק-על 2003(4) 271. ב"ש (ת"א) 93864/05 כהן חגית נ' מדינת ישראל תק-מח 2005(4) 8072. בענייננו לא היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערער לדיון שהתקיים בתאריך 12.5.08, שהרי כאמור, גם אם ב"כ המערער לא היה יכול להתייצב בביהמ"ש - על המערער עצמו להתייצב כל עוד לא קיבל הודעה על דחיית הדיון. באשר לחלופה האחרת - מניעת עיוות דין - ב"כ המערער טען, כי מאחר ומרשו הורשע בנהיגה ללא רשיון נהיגה בר תוקף במועד בו היה בחזקתו רשיון נהיגה בר תוקף - אזי ייגרם לו עיוות דין אם לא יבוטל פסק דינו של בימ"ש קמא. מכל אסופת המסמכים שהוצגה לביהמ"ש לא מצאתי אסמכתא לטענת המערער לפיה, היה לו רשיון תקף לתאריך ביצוע העבירה - 2.3.08. משלא הציג המערער תצהיר של נהג אחר למועד הרלוונטי לביצוע העבירה במסגרת בקשה להישפט, וכן לא הציג רשיון נהיגה בר-תוקף למועד הנ"ל, אין לטענה כי נגרם לו עיוות דין על מה שתסמוך. לאור כל המקובץ לעיל - אני דוחה את הערעור. הכרעת דין