אי ציות לתמרור ב-36

להלן פסק דין בנושא אי ציות לתמרור ב-36: פסק דין 1. המשיב הועמד לדין בביהמ"ש השלום לתעבורה בנצרת בת"ד 20912/04 בעבירות הבאות: א. אי ציות לתמרור ב - 36 , עבירה לפי תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה , התשכ"א - 1961 ( להלן : "תקנות התעבורה") בקשר עם ס' 38(2) לפקודת התעבורה [ נוסח חדש ] , התשכ"א - 1961 ( להלן " פקודת התעבורה"). ב. נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי ס' 62 (2) בקשר עם ס' 38(2) לפקודת התעבורה. ג. חובתו של עובר דרך , עבירה בניגוד לתקנה 21(א)(ב)(1)(2)(3)(4) לתקנות התעבורה. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב , ע"פ הודאתו, והטיל עליו קנס בסך של 1,500 ₪ (שישולם בחמישה תשלומים ) או 15 ימי מאסר, וכן ארבעה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים. 3. ע"פ הנטען בכתב האישום בו הורשע המשיב הרי ביום 5/9/04 סמוך לשעה 13:30 נהג המשיב בעיר טבריה ברכב פרטי מסוג סיאט. המשיב נסע מכיוון כללי המשטרה ברחוב שמעון דהן, פנה שמאלה לכיוון כללי השיכונים ונכנס מבלי לציית לתמרור ב-36 המוצב בכיוון נסיעתו, לא נתן זכות וחסם דרכו של אופנוע נהוג בידי קובי ספי שהגיע משמאלו והתנגש בו וזה נדחף לעבר רכב נוסף מסוג משא אחוד נהוג בידי נידם אושרה. כתוצאה מהתאונה נפצעו הנהג השני ונוסע נוסף שנזקק לטיפול רפואי. כל כלי הרכב המעורבים ניזוקו. 4. המערערת מלינה בפניי על קולת העונש שהוטל על המשיב. לטענת ב"כ המערערת, העונש שהוטל על המשיב הינו מופרז לקולא ואינו משקף את חומרת המקרה ונסיבותיו ואין בו כל דוגמא והרתעה לא למשיב עצמו ולא לנהגים אחרים . לטענתה, מדובר בעבירה חמורה שנגרמות בגינה תאונות דרכים ולפעמים אף תאונות קטלניות. עוד היא טענה כי העונש שהוטל על המשיב הינו סמלי ויש בו מסר שלילי לפיו בעת מתן גזר הדין מייחס ביהמ"ש משקל יתר לתוצאותיו הקלות של המקרה ו/או לנסיבותיו האישיות של האחראי לתאונה מעל למשקל שהוא מייחס להתנהגות עצמה. ב"כ המערערת הפנתה לרע"פ 2350/05 שחר שיינפלד נ' מדינת ישראל וטענה כי יש להטיל על המשיב עונש פסילה שכן לשיטתה במקרה דנן אין נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מתקופת הפסילה המינימלית הקבועה בס' 38 לפקודת התעבורה. עוד היא טענה כי נסיבות המקרה שבפנינו מחייבות דווקא הטלת פסילה בפועל לתקופה ממושכת ביותר. המערערת מלינה גם על גובה הקנס שהושת על המשיב וטוענת כי סכום הקנס הינו מינורי בהתחשב בנסיבות המקרה. עוד היא טענה כי מתן אפשרות לתשלום הקנס בתשלומים מרוקנת עונש זה מכל אפקטיביות ומשמעות. 5. מנגד ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור. בין היתר הוא טוען כי כתוצאה מהתאונה לא נפגע שום גורם ולא נגרם נזק למעט נזק מזערי לרכב המעורב בתאונה כאשר לשיטתו עובדה זו מהווה נימוק מיוחד לאי הטלת עונש של פסילה בפועל. עוד טען ב"כ המשיב כי למשיב אין עבר תעבורתי, למעט עבירה טכנית משנת 2001. בא כוח המשיב הוסיף וטען כי מאז התאונה נשוא כתב האישום עברו שנתיים וחצי כאשר במהלך תקופה זו המשיב לא עבר שום עבירה תעבורתית . במידה וביהמ"ש יחליט להטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל הרי המשיב מבקש כי תקופת הפסילה תהא בתקופת הפגרה של בתי המשפט שכן המשיב הינו עו"ד במקצועו ופסילה בפועל תפגע בתנועתו. 6. כאמור, המשיב הורשע בין היתר בעבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לס' 62(2) לפקודת התעבורה. עבירה זו נמנית עם העבירות המפורטות בתוספת השניה של פקודת התעבורה. ס' 38 לפקודת התעבורה מורה; " הורשע אדם- (1) ... (2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השניה, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש (3) ... דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר." במסגרת רע"פ 2350/05 הנ"ל נתן ביהמ"ש העליון את דעתו להוראת ס' 38 הנ"ל וכן להוראת ס' 36 (ב) לפקודת התעבורה שקובעת : " ...אם נקבעה בחיקוק לגבי עבירה שעליה הורשע הנאשם פסילה לתקופת מינימום מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה (להלן בסעיף זה - תקופת מינימום), ייפסל בפועל ולא יורה בית המשפט כי הפסילה לתקופת המינימום, כולה או מקצתה, תהיה על תנאי, אולם אם הורשה בית המשפט בחיקוק להורות על פסילה לתקופה קצרה מתקופת המינימום רשאי הוא להורות כי התקופה שקבע או מקצתה תהיה על תנאי. מסקנתו של ביהמ"ש העליון היתה כי מהוראות ס' 36(ב) הנ"ל עולה כי תקופת המינימום הקבועה בס' 38 עניינה פסילה בפועל. יחד עם זאת, צירוף הוראת ס' 36(ב) סיפא עם הוראת ס' 38 סיפא מאפשר לביהמ"ש , בנסיבות מיוחדות שאותן עליו לפרט בפסק הדין , להורות כי התקופה שקבע תהא על תנאי , כולה או מקצתה. 7. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות של המקרה שבפנינו אני סבור כי יש להטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל . עם זאת אני סבור כי ישנם נימוקים מיוחדים שמצדיקים כי עונש זה יהיה לתקופה הפחותה מתקופת המינימום, ולתקופה של חודשיים בלבד. בין יתר השיקולים נציין את העובדה כי המשיב נוהג מזה כשבע שנים ולחובתו שתי הרשעות , אחת הרשעה מיום 13/1/01 בעבירה של " חוסר תאורה" והרשעה מיום 3/2/04 בעבירה טכנית. המעשים המיוחסים למשיב הינם מלפני כשנתיים וחצי. תוצאות התאונה היו, למרבה המזל, קלות. המשיב הינו עו"ד במקצועו והוא זקוק לרישיון הנהיגה שלו. מצד שני שקלתי את החומרה הרבה שבעבירה שביצע המשיב ולתוצאות הקשות שיכולה לגרום. 8. לאחר ששקלתי את האינטרס הפרטי אל מול האינטרס הציבורי מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הסנגור לפיה תקופת הפסילה תהיה בימי פגרת בתי המשפט כך שהדבר יפגע במידה מנימלית בעבודתו של המשיב. בין היתר לקחתי בחשבון כי ממילא מאז האירוע נשוא כתב האישום עברה תקופה ארוכה של יותר משנתיים וחצי. 9. באשר לקנס הרי הסכום שהושת על המשיב הינו סביר בנסיבות העניין ואין כל סיבה להתערב בו. סיכומו של דבר, אני מקבל את הערעור במובן זה, בנוסף לעונשים שהושתו עליו ע"י ביהמ"ש קמא, אני משית על המשיב חודשיים פסילת רישיון נהיגה בפועל. הפסילה תחל מיום 15/7/07.משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים