אי ציות להוראת שוטר תעבורה

להלן פסק דין בנושא אי ציות להוראת שוטר: פסק דין 1. ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט יוסף ריבלין) בתיק 017757/07 מיום 14.10.2007, לפיו הורשע המערער בעבירה של אי ציות להוראת שוטר, ובית המשפט קמא דן אותו לפסילה בפועל מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 21 יום, לפסילה על תנאי ולקנס - 900 ₪. 2. בדו"ח העבירה פירט רס"ר יוחנן בירוטקר, שרשם את הדו"ח, את נסיבות המקרה. לפי הכתוב בדו"ח, ששימש יסוד לעדותו של רס"ר בירוטקר בבית המשפט קמא, המתינו מספר ילדות להגעתו של האוטובוס שיאסוף אותן. משהגיע המערער למקום האיסוף, מרחוב הנביאים לכיוון "ככר הדוידקה" בירושלים, ביקש השוטר למנוע את עצירת האוטובוס וחסימת הכביש. באותו יום נעשו הסדרי חסימה ונסיעה עקב מהומות בככר השבת. השוטר ניגש למערער, אחר שעבר את הצומת ועצר אחרי הצומת, כשאחריו נעצרים גם כלי רכב אחרים, ודרש ממנו להתקדם ולאסוף את הילדות במקום מרוחק יותר, אך המערער סירב באומרו: "אני צריך לאסוף אותם, לא רוצה לנסוע, תעשה מה אתה רוצה". אחר חילופי דברים, סגר השוטר בעצמו את הדלת האחורית שדרכה היו אמורות הילדות להיכנס לאוטובוס, ולדברי המערער אף לא איפשר לו לרדת מן האוטובוס כדי להסביר לילדות היכן יאסוף אותן. מכאן היסוד לכתב האישום בעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א) לתקנות התעבורה, השתכ"א-1961. הדיון בבית המשפט קמא והכרעת הדין 3. רס"ר בירוטקר העיד, כי משראה את הילדות על המדרכה, הבין כי הגיע האוטובוס שאמור לאסוף אותן, אחר שעבר את מעבר החצייה ואת הצומת. העד פנה למערער, דרך הדלת הקדמית, לאחר שירדו מהאוטובוס מספר נוסעים, והורה לו לנסוע ולעצור במרחק של 30 מטר מן המקום שבו עצר את האוטובוס, ולאסוף שם את הילדות (אחרי הצומת הבא). אולם, המערער סירב, וביקש לרדת כדי להסביר את הדבר לילדות. השוטר אמר לו כי הוא בעצמו יסביר להן את השינוי במקום האיסוף, אך המערער עמד על דעתו. משקם המערער מכסאו: "אמרתי לו לחזור להגה כשאני עומד בדלת... ולהתקדם קדימה. הוא סירב בתוקף. ביקשתי רשיונות והוא גם סירב... אמרתי לבנות להמשיך קדימה עוד 30 מ', הנאשם פתח את הדלת האחורית... אחרי שראיתי את הבנות הולכות לכיוון האוטובוס לדלת האחורית, ביקשתי ממנו לסגור את הדלת, הוא סירב בתוקף, אני לחצתי על הכפתור...". 4. המערער מתאר בעדותו, שעד שהגיע השוטר אליו, חלק מן הבנות כבר עלו לאוטובוס. השוטר החל לצרוח עליו "והבנות בכו". ועוד זאת, משנדרש על ידי השוטר לעזוב את המקום "אמרתי לו שעולים לי בנות לאוטובוס, ואני נהג ציבורי, ואני לוקח אחריות על מה שאני עושה, ואני לא אסגור את הדלת שעה שעולות בנות. לאחר שהוא צעק עלי, משכתי את בלם היד, רציתי לרדת לבנות ולהגיד להם שלא יעלו ולנסוע להיכן שהשוטר אמר לי לנסוע. השוטר לא העיד נכון, אלא היה לידי כשאני ליד ההגה, כשבאתי להתרומם הוא דחף אותי בחוזקה בבטן ואמר לי לשבת והוא נעל את הדלת האחורית בעצמו". המערער טען, כי אילו היה מציית לשוטר וסוגר את הדלת ונוסע, היה גורם סיכון ופגיעה בילדות שהחלו לעלות, כשהוא יוצא מהמפרץ. 5. העיד גם אליהו נחום כהן שנסע באוטובוס, ובירידה ממנו ראה ושמע חלק מן האירוע. העד מתאר צעקות של השוטר כלפי המערער "שיעוף מהמקום". הוא שמע את המערער אומר לשוטר "שיש בנות שצריכות לעלות וכשהן יעלו הוא יזוז". העד מוסיף, כי לא שמע שהשוטר ביקש מהמערער להתקדם 30 מטר ולאסוף את הבנות שם, כי אם צעק עליו שיעוף מהמקום. 6. בית המשפט קמא קבע, כי הצדדים חלוקים ביניהם בשני עניינים: המקום שבו עצר המערער את האוטובוס, ולעיתוי הפנייה של השוטר למערער והדרישה להזיז את האוטובוס. בית המשפט הניח, נוכח עדויות ההגנה, כי המערער החנה את האוטובוס במפרץ החנייה, וכי השוטר ניגש לאוטובוס וביקש מהמערער להזיזו, לאחר שהחלו הילדות לעלות לאוטובוס. ואולם, בית המשפט קמא קבע,כי גם אם גרסת ההגנה היא הנכונה, לפי הנחתו של בית המשפט קמא, כאמור, הרי שמשנדרש הנאשם לסגור את דלתות האוטובוס ולהזיזו אף שכבר החלו הנוסעות לעלות היה הנאשם צריך לציית להוראות שוטר. הנאשם צריך היה ויכול היה להזהיר הנוסעות, לוודא שאין סיכון לסגור את הדלתות ולזוז מהמקום". בית המשפט עוד קובע, כי המערער "מסכים שסירב לציית להוראת שוטר, ומכאן שהנאשם עבר העבירה שיוחסה לו, ואני מרשיעו". הערעור 7. המערער משיג על מסקנתו של בית המשפט קמא, בעניין החובה המוטלת על נוהג רכב לציית להוראת השוטר, משום שהיה יכול וצריך להזהיר את הילדות, ואחר כך לסגור את הדלתות ולהתקדם לפי הוראת השוטר. ועוד זאת, כל שביקש המערער הוא להזהיר בעצמו את הילדות שהמתינו לו, ולצורך כך לרדת מן האוטובוס ולהסביר להן את השינוי במקום האיסוף. אולם, השוטר התעקש שהמערער יסגור לאלתר את הדלתות, לפני שהמערער יזהיר את נוסעותיו שהן ילדות בנות 10-6 שנים שהיו נתונות לסיכון, בשל התנהגות השוטר. דיון 8. כפי שעולה מהעדויות העיקריות בבית המשפט קמא, האירוע היה "טעון ורגשי", שלא לצורך, מצד השוטר ומצד המערער. השוטר שהיה צריך להסדיר את התנועה בכניסה לרחוב שטראוס, שנחסם כאמור בשל הפגנה של חרדים נגד "מצעד הגאווה" שנועד להתקיים בירושלים, ביקש למנוע את איסוף הילדות על ידי המערער שעצר, כנראה, במפרץ חנייה, ולהרחיקו מהר ככל האפשר מהמקום, על מנת שהילדות יעלו לאוטובוס במקום המרוחק כ-30 מטר ממקום עומדו. לעומתו, המערער, מתוך דאגה לילדות, ביקש להעלותן לאוטובוס במקום שנועד מתחילה. אחר כך הוא נאחז בטענה, כי לפני שיזיז את האוטובוס, הוא מבקש, בעצמו, ולא באמצעות השוטר, להסביר לילדות את פשר השינוי במקום האיסוף והעלייה לאוטובוס, אפילו "במחיר אי-ציות להוראת השוטר". 9. ברור, כי התנהגות זו, לעצמה, מבססת את יסודות העבירה של אי-ציות להוראת שוטר, לפי תקנה 23(א) לתקנות התעבורה. אמת הדבר, שאם ההוראה היתה בלתי חוקית, בעליל, הרי שלא היה יסוד להאשים את המערער בעבירה. אולם, ההוראה שנתן השוטר היתה חוקית, ובנסיבות העניין והסדרי התנועה שהיו דרושים במקום, הציווי להזיז את האוטובוס, נדרש להסדר התעבורה ולבטיחותה. אלמלא המתח והרגישות שנלוו לאירוע, על יד שתי הדמויות המרכזיות באירוע, אפשר שלא היה צורך בדיונים בבית המשפט קמא ובערכאת הערעור. 10. בית המשפט קמא, ביסס נכונה את הכרעתו על הוראות תקנה 439 לתקנות התעבורה. ומסקנותיו מעוגנות בממצאים העובדתיים שקבע. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בהכרעת הדין. 11. עם זאת, ואחר שבחנתי את הטענות ואת נסיבות המקרה, נראה לי לקבל את הערעור על העונש באופן שהפסילה בפועל תבוטל והעונש יעמוד על קנס 900 ש"ח ופסילת רשיון נהיגה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים. 12. בית המשפט קמא עיכב את ביצועו של גזר הדין לענין הפסילה בלבד. לפיכך, החלטת בית המשפט קמא לענין תשלום הקנס, תישאר בעינה. משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרשוטר