אי הפקדת רשיון נהיגה

תחילת מרוץ תקופת שלילה היא החל מהמועד המאוחר ביותר לביצוע הפעולות הקבועות בחוק, לאמור: את הרשיון יש להפקיד גם אם פג תוקפו ומרוץ התקופה יתחיל עם הפקדתו.

אם אבד הרשיון יש להצהיר על אובדנו ומרוץ התקופה יתחיל לאחר מתן ההצהרה.

בכל אותם מקרים כאשר לא מילא הנהג שרשיונו נפסל אחר הוראות החוק ולא עשה את הפעולות הנדרשות ממנו, נמצא הוא בתקופת פסילה.

משך תקופת הפסילה שנגזרה עליו מתחיל להימנות מאותו מועד בו עשה הנאשם את הפעולה שהחוק דורש ממנו לעשותה.

קיים הסדר כמפורט וכמבואר לעיל הנוגע להליך של פסילה ותחילת מניינה, מכאן שעל הנהג שנפסל רשיונו מוטל לנקוט בצעדים מעשים, התלויים בנסיבות, לאחר מתן גזר הדין, לאחר שזה כבר נחתם, כגון הפקדה ומתן תצהיר בנסיבות מסוימות (היה והרשיון אבד וכדומה).



להלן פסק דין בנושא אי הפקדת רשיון נהיגה:

פסק דין

ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בצפת (כב' השופט סאאב דבור) בתיק תעבורה 447/99 מיום 27/10/04:

א.     רקע עובדתי:

1.     המערער הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בצפת בגין נהיגה בדרך שאינה
עירונית בניגוד למהירות המרבית המותרת (184 קמ"ש במקום בו מהירות מותרת של 80 קמ"ש) בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

2.     ביום 24/02/99 ניתן גזר דין בהעדר הנאשם, בית משפט קמא גזר על המערער
העונשים המפורטים לקמן:

א.     קנס בסך 3,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתם.

ב.     פסילת רשיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים.

ג.     פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

3.     ביום 6/5/99 נדון המערער בבית משפט השלום לתעבורה בטבריה (בתיק
1532/99) ונדון בין היתר גם לעונש פסילה לתקופה של שנתיים (שלדברי המערער הומר לקנס).

     4.     רק ביום 5/7/2000, הפקיד המערער את רשיונו וזאת, במסגרת התיק 1532/99
ולא אחרת.

אולם, שעה שהתקבלה בקשת המערער לביטול פסה"ד בתיק 1532/99 הסתיימה כבר תקופת ההפקדה.

מכאן, המערער הפקיד את הרשיון שהיה בחזקתו כשנה וחצי מעת גזר הדין הראשון.

5.     ב"כ המערער הגיש ביום 23/08/04 הגיש לבית משפט קמא בקשה דחופה
לביטול החלטת הפסילה במסוף המשטרה ולחילופין לעיכוב ביצוע הפסילה.

6.     בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 1/9/04 - ימי הפסילה ימנו החל מיום 15/8/04 וזאת, במצטבר לכל עונש פסילה אחר, במידה וקיים.

7.     ביום 14/9/04 הגיש ב"כ המערער בקשה דחופה לביטול הפסילה או לחילופין
קביעת דיון לבירור העובדות או עיכוב ביצוע פסק הדין עד הדיון.

8.     בית המשפט נעתר לבקשתו והורה על עיכוב ביצוע עונש הפסילה עד ליום 22/9/04 וכן, חזר על החלטתו מיום 1/9/04.

9.      ביום 23/9/04 בוטל עיכוב הביצוע , המערער טרם הפקיד רשיונו.

10.      ב"כ המערער הגיש בשלישית (ביום 27/9/04) בקשת דחייה למניין ימי הפסילה לתקופה בת 60 יום, ולקביעת מועד דיון.

11.     בית המשפט קמא חזר גם על החלטתו מיום 1/9/04 (ביום 13/10/04).

12.     ביום 24/10/04 הגיש ב"כ מערער בקשה לחישוב פסילה , לאור תקנה 557
לתקנות התעבורה.

13.     בית משפט קמא חזר בפעם הרביעית על החלטתו מיום 1/9/04.

14.     על קביעות אלה של בימ"ש קמא מלין המערער בערעורו כאן.

15.     מועד הדיון בערעור נקבע ליום 30/11/04 אך בהעדר אישור מסירה למערער נדחה
הדיון ליום 4/1/05, במועד האמור לא התייצב המערער ובא כוחו איחר אך התייצב וניתן פסק דין לפיו נמחק הערעור.

16.     ביום 4/1/05 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי אי התייצבותו
של המערער ואחור בא כוחו נבע מנימוקים שהינם סבירים בנסיבות המפורט בבקשה.

17.     ביום 22/2/05 התקיים דיון, פסה"ד בוטל לפנים משורת הדין וב"כ הצדדים
הגישו טיעוניהם לגופו של ערעור.

ב.     דיון:

תקנה 557 (א) לתקנות התעבורה קובעת כמפורט:

"הודע לבעל רשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו ע"י ביהמ"ש או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי ימציא רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר תוקף אותה שעה".

על מנת לנתח את התקנה הנ"ל, יש לבחון סעיפי חקיקה נוספים ובהם:

ס' 42 (א) לפקודת התעבורה הקובע כי פסילה שהטיל ביהמ"ש מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה תחל ביום מתן גזר הדין.

המחוקק סייג את ס' 42 (א) לפקודה ע"י הוספת ס' 42 (ג) (1) לפקודה הקובע כי בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה.

סעיפי החקיקה השונים הנם בעלי משמעות ותכלית זהה הקובעים פעולות שונות על מנת שמרוץ הפסילה יחל עם הפקדת הרשיון, ראה לענין זה רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מ"י (פד"י נ"ד (2), 481).

"...תחילת מרוץ תקופת הפסילה היא החל מהמועד המאוחר ביותר לביצוע הפעולות הקבועות בחוק, לאמור: את הרשיון יש להפקיד גם אם פג תוקפו ומרוץ התקופה יתחיל עם הפקדתו. אם אבד הרשיון יש להצהיר על אובדנו ומרוץ התקופה יתחיל לאחר מתן ההצהרה...בכל אותם מקרים כאשר לא מילא הנהג שרשיונו נפסל אחר הוראות החוק ולא עשה את הפעולות הנדרשות ממנו, נמצא הוא בתקופת פסילה.
משך תקופת הפסילה שנגזרה עליו מתחיל להימנות מאותו מועד בו עשה הנאשם את הפעולה שהחוק דורש ממנו לעשותה".

קיים הסדר כמפורט וכמבואר לעיל הנוגע להליך של פסילה ותחילת מניינה, מכאן שעל הנהג שנפסל רשיונו מוטל לנקוט בצעדים מעשים, התלויים בנסיבות, לאחר מתן גזר הדין, לאחר שזה כבר נחתם, כגון הפקדה ומתן תצהיר בנסיבות מסוימות (היה והרשיון אבד וכדומה).



תקנה 557 (ד) קובעת:

557 (ד) לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל פקע ולא חודש, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תקפו של הרשיון.

תקנה זו באה להוסיף על קודמותיה ולהסדיר מצב דברים בו נפסל אדם מלהחזיק רשיון ולאחר מכן אבד הרשיון ולא ניתן תצהיר והוא פקע, שאז יחל מרוץ תקופת הפסילה מיום שלמחרת הפקיעה.

מלשון התקנה, ממיקומה כתקנת משנה (ד) ומהתייחסותה לתקנה בכללותה, עולה בברור כי עניינה ברשיון נהיגה שנפסל, אבד, ולא ניתנה הצהרה על אובדנו והוא פקע ולא חודש. במקרה של הצטברות תנאים אלה בסדר האמור, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרשיון.
(ראה רע"פ 9237/99 הנ"ל - רונן מאיר נ' מדינת ישראל שם ,עמ' 484-485).

במקרה דנן, המערער לא הפקיד רשיונו כנדרש וכן לא מסר כל תצהיר אלא שטען, כי היות ורשיונו פג ביום 10/1/99 סבר כי לא מוטלת עליו החובה לעשות כן.

המערער עשה דין לעצמו לא רק במקרה דנן, אלא גם בתיקי תעבורה נוספים אותם איזכר בבקשותיו השונות כאשר נמנע להתייצב לדיון וכן גם איחר בהפקדת רשיונו.

המערער בניגוד גמור לנטען - היה מודע לחובת ההפקדה של רשיונו ונמנע מכך במודע (מעבר לחזקה כמובן כי אדם מודע לחוק וכי עליו לציית לפסיקת ביהמ"ש).

הפרשנות הניתנת לתקנה 557(ד) על ידי בא-כוח המערער לפיה בכל מקרה של פקיעת רשיון, גם אם פקע קודם לגזר הדין בו נפסל הרשיון, מתחילה הפסילה ביום הפקיעה איננה מתקבלת על הדעת. אין להעמיד את מי שרשיונו לא היה בתוקף בעת שנפסל על ידי בית משפט מלהחזיק בו, במצב טוב יותר ממי שרשיונו היה בתוקף בעת שנפסל.

על השניים חלה - מיום שהודע להם גזר הדין - חובת המצאת הרשיון ועד למועד בו יומצא, נוהגים השנים באיסור נהיגה.

כל עוד הרשיון שפקע לא הומצא, לא מתחיל מרוץ תקופת הפסילה.

מרוץ זה יתחיל במועד הפקדת הרשיון או תצהיר בנסיבות אובדן וכו'.

אין כל בסיס לטענה כאילו פרשנות כזו עלולה להביא למצב בו ביום גזר הדין כבר נסתיימה תקופת הפסילה של מי שרשיונו אבד או פקע קודם ליום זה נהפוך הוא, פרשנותו של המבקש היא זו היכולה להביא לתוצאה כזו.

המערער טרח להלין על עצם הפסילה רק 5 שנים (!) לאחר מתן פסק הדין, וככל הנראה סבר כי מאן דהוא ברשויות ילקה בשכחה באשר לתיק דנן.

תום לבו של המערער נפגם גם לאור העובדה כי ביום 6/5/99 נשלל רשיונו בשנית על ידי בית המשפט בטבריה ואילו בתיק זה הפקיד המערער את רשיונו ב - 5/7/00, לדברי ב"כ המערער פסילה זו בוטלה ותקופת ההפקדה הסתיימה לאחר כשבעה חודשים ביום 1/3/01.

ביום 23/8/04 הגיש המערער בקשה לביטול הפסילה אשר נגזרו עליו
ביום 24/2/99 וזאת, לאחר שבאקראי נשלל רשיונו של המערער במהלך בדיקה שגרתית של המשטרה.

בית משפט קמא דחה בקשתו של המערער (ביום 1.9.04) וקבע כי מניין ימי הפסילה יחושבו מיום מתן תצהירו של המערער וזאת במצטבר לכל עונש אחר.

דעתו של המערער לא נחה ולאחר מתן ההחלטה לעיל הגיש המערער שתי בקשות:

האחת, בקשה מיום 14/9/04 שכותרתה "בקשה דחופה לביטול פסילה ו/או קביעת דיון לבירור עובדות ו/או עיכוב ביצוע פסק הדין עד הדיון", ב"כ המערער מנמק בקשתו לעיל באומרו כי הפסילה אשר הוטלה בגין תיק זה חושבה במסגרת הליך שהתנהל כנגד המערער בבית המשפט לתעבורה בטבריה אשר לגביו כבר מיצה המערער את הדין.

במסגרת הבקשה לעיל החליט בית המשפט לעכב הביצוע עד ליום 22.9.04 אך גם בחלוף המועד האמור לעיל לא הפקיד המערער את רשיונו.

השניה, בקשה מיום 27/9/04 שכותרתה "בקשה דחופה ביותר לדחיית מניין הפסילה בתיק 4477/99 לתקופה של 60 יום וקביעת מועד לדיון במעמד הצדדים".

בית המשפט קבע כי ההחלטה מיום 1/9/04 עומדת בעינה.

אך גם לאחר החלטה זו של בית המשפט לא הרפה המערער והגיש בקשה לחשוב פסילה ביום 27/4/04 בטענה כי תקנה 577 לתקנות התעבורה (אשר בוטלה בשנת 2003) חלה במקרה דנן.

בית המשפט ביום 13/10/04 בתגובה לבקשה לעיל חזר על החלטתו מיום 1/9/04.

כמבואר וכמפורט לעיל על ההחלטה לעיל מלין המערער.

כפי באורנו בדיון כאן, אין המערער יכול לעשות דין לעצמו, במקרה דנן המערער לא רק שלא הפקיד רשיונו בעקבות הפסילה שנגזרה עליו ביום 24/2/99 אלא גם שלאחר 5 שנים ממחדלו כאשר ניתנה בידו הזדמנות נוספת לתקן המעוות, נמנע מכך.

בלשון פשוטה, המערער ניסה ומנסה להבנות בדרך מתוחכמת לאמור, להנות מהפקדת הרשיון (ת"פ 1532/99 שלום טבריה) בתיק השני כאילו אין ולא היה כל צורך בהפקדה בתיק הראשון (ת"פ 447/99 שלום צפת) ויש לדחות זאת מכל וכל.

החלטת בימ"ש קמא לפיה חישוב יהא מיום מתן תצהירו של המערער, בדין היא.

מכל אלה, דין הערעור לדחיה וכך אני מורה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיוף רשיון נהיגה

  2. הפקדת רשיון נהיגה

  3. עיכוב רכב ללא רשיון

  4. אי הפקדת רשיון נהיגה

  5. הפקדת רשיון לא בתוקף

  6. ערעור על החזרת רישיון

  7. בקשה להשבת רשיון נהיגה

  8. נהיגה ללא רישיון נהיגה

  9. החזרת רשיון נהיגה מופקד

  10. עונש על תאונה ללא רשיון

  11. רישיון נהיגה זר - ביטוח

  12. בטלות יחסית רישיון נהיגה

  13. ערר על החזרת רישיון נהיגה

  14. סירוב נהג לתת רישיון לשוטר

  15. סירוב להציג רישיונות לשוטר

  16. התליית רישיון - כיסוי ביטוחי

  17. בריחה משוטר במהלך בדיקת רישיון

  18. רישיון נהיגה פסול - תאונת דרכים

  19. אי הפקדת רשיון במזכירות בית המשפט

  20. שלילת רישיון נהיגה ע''י משרד הרישוי

  21. השכרת רכב למי שאינו בעל רישיון נהיגה

  22. הגבלת רישיון נהיגה של נכה בהוצאה לפועל

  23. תאונת דרכים בישראל עם רישיון נהיגה גרמני

  24. ערר על החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים

  25. נהיגה ללא רישיון נהיגה - מעצר עד תום ההליכים

  26. תקנות השיפוט הצבאי (הרשות להמצאת רשיון הנהיגה), תשל''ו-1975

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון