אי הפעלת עונש מאסר על תנאי

בערעור זה מערערת המדינה כנגד קולת העונש לעניין אי הפעלת עונש מאסר על תנאי בר ההפעלה של 6 חודשים שהוטל בגזר הדין הקודם והן לעניין תקופת הפסילה בפועל של ששה חודשים בלבד. להלן פסק דין בנושא אי הפעלת עונש מאסר על תנאי: פסק דין 1. ביום 2.7.03 הורשע המערער עפ"י הודאתו בבימ"ש השלום לתעבורה באשקלון [ת/12309/03] בכך שנהג מכונית ביום 26.6.03 בעת שנפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה [עבירה לפי סעיף 67 (א) לפקודת התעבורה] ושעה שרשיון הנהיגה שלו פג תוקפו ארבעה חודשים לפני כן. אותו היום נגזר דינו ל-6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפסילת רשיון לתקופה של 20 חודשים, לקנס כספי ולפסילת רשיון על תנאי. חלפו להם תשעה חודשים בלבד, וביום 14.3.04 נתפס המערער כשהוא נוהג במכוניתו בעיר אשדוד, שעה שתקופת הפסילה השיפוטית הנ"ל של 20 החודשים טרם הגיעה אפילו למחציתה, שעה שרשיון הנהיגה שלו פג תוקפו מזה שלושה חודשים וממילא פוליסת הביטוח גם היא לא היתה בתוקפה, ועל כל אלה הוסיף באותה הנהיגה ופנה בפניה לא מותרת שמאלה בניגוד לתמרור האוסר זאת תוך חציית אי תנועה ונסיעה נגד כיוון התנועה. בשל כל אלה הוגש נגדו כתב אישום לבימ"ש לתעבורה בבאר שבע [פ.ל. 1032/04] ובו הואשם במעשים הנ"ל ובעטיים בעבירות בניגוד לסעיף 67 לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי ותקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. ביום 28.11.04 הודה המערער, מפי סנגורו, בביצוע כל המעשים והעבירות הנ"ל והורשע עפ"י הודאתו. בגזר הדין מיום 12.12.04 נמנע בימ"ש קמא [כב' השופטת ר. גליקליס] מהפעלת המאסר על תנאי שהוטל עליו בגזר הדין הקודם וחלף זאת הורה על הארכת התנאי לשנתיים נוספות. כמו כן הוטלו עליו ששה חודשי פסילת רשיון [בתוקף מיום גזר הדין], קנס כספי ופסילה על תנאי. 2. בערעור זה שבפני מערערת המדינה כנגד קולת העונש. זאת הן לעניין אי הפעלת עונש המאסר על תנאי בר ההפעלה של 6 חודשים שהוטל עליו בגזר הדין הקודם והן לעניין תקופת הפסילה בפועל של ששה חודשים בלבד. 3. ערעור זה בדין יסודו. עפ"י סעיף 55 (א) לחוק העונשין - "מי שנדון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת יצווה ביהמ"ש על הפעלת המאסר על תנאי" - זה הכלל על פיו אמור ביהמ"ש לפעול. החריג לכלל מצוי בסעיף 56 (א) לאותו החוק ולפיו: "ביהמ"ש שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת... רשאי על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי - לצוות מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת... אם שוכנע ביהמ"ש שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי". בנסיבותיו של המערער דנן לא זו בלבד שאין בגזר הדין טעמים שנרשמו להארכת תקופת התנאי או נימוקים מכוחם שוכנע בימ"ש קמא כי בנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעילו - אלא שמתוך הנמקתו הקצרה של גזר הדין מתבקשת המסקנה ההפוכה. וכך מצינו לעניין הנסיבות דנן בגזר הדין: "אין ספק כי מדובר בעבירה חמורה, שכן בניגוד לשאר עבירות התעבורה שנעברות מתוך רשלנות, עבירה זו [דהיינו-נהיגה בזמן פסילה - י.א.] נעברת עם כוונה מיוחדת ומכאן חומרתה. בהתחשב בטיעוני הצדדים, בהודאה, בהרשעות הקודמות הרבות שצבר הנאשם במשך שבע שנות נהיגה בלבד, בפסילה, ובנסיבותיו האישיות - אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים..." תמים דעים אני עם בימ"ש קמא כי נהיגת רכב בתקופת פסילה הינה עבירה חמורה בהיבטה התעבורתי ומעל לכך בהיבט פריעת החוק הבוטה הגלום בה. עברו התעבורתי של המערער עשיר בהרשעות קודמות [למעלה מ-50 הרשעות במהלך שבע שנים]. העבירות בהן הורשע בתיק זה נעברו על ידו תשעה חודשים בלבד לאחר שנפסל ע"י בימ"ש מנהיגת רכב לתקופה של 20 חודשים, וכאשר בעברו הרשעות תעבורה רבות שחלק ניכר מהן עבירות של נהיגת רכב לאחר פקיעת תוקף רשיון הנהיגה. כל אלה נימוקים חד משמעיים הם לאחיזה בכלל הקבוע בסעיף 55 לחוק ולפיו משהורשע המערער בעבירה הזהה והנוספת תוך תקופת התנאי, דין הוא שאותו מאסר על תנאי יופעל כנגדו. לא נמצאו לי בעניין המערער דנן נסיבות מיוחדות שיש בהן להצדיק את החריגה מכלל זה ולא מצאנו בגזר הדין קמא טעמים שכאלה - רשומים או שאינם רשומים. 4. המערער גילה עצמו כמי שמורא הדין וביהמ"ש ממנו והלאה. בדבריו בישיבת הטיעונים לעונש [מיום 12.12.04] מוסר הוא לביהמ"ש כי "נאלצתי ליסוע ברכב כיוון שלא היה מי שיקח אותי [למקום העבודה שהוצע לו לדבריו - י.א.] ופחדתי לאבד את העבודה... אני יודע שבפעם הבאה אני אהיה בבית סוהר". דא עקא, שגם בטיעוניו לעונש בהליך הקודם [שבו הוטל עליו עונש המאסר על תנאי] נרשם מפיו כי "...אני עובד בכל מיני עבודות... אין לי רשיון בתוקף". לאמור, הוראות החוק, עונשי פסילת הרשיון וגם עונש של מאסר על תנאי - כל אלה אינם מרתיעים אותו מלשוב ולחטוא באותן העבירות. לטעמי, הימנעותו של בימ"ש קמא מהפעלת עונש המאסר על תנאי בעניינו של המערער דנן, מחטיאה את מטרת הענישה בעבירות בהן הורשע ובנסיבות ביצוען, אינה עולה בקנה אחד עם מצוות המחוקק שבסעיף 55 לחוק העונשין ולא באה בגדר אותם החריגים לו שבסעיף 56 לחוק העונשין. באיזון הנדרש לבחינת ענישתו הראוייה של הנאשם, איני מוצא בנסיבותיו האישיות או בהודאתו באשמה נימוקים שיש בהם להצדיק את החריגה מהכלל ולפיו מי שהורשע בעבירה נוספת, תוך כדי תקופת התנאי, יופעל כנגדו עונש המאסר על תנאי. 5. גם לעניין פסילת הרשיון הקל בימ"ש קמא יתר על הראוי עם המערער. כמפורט לעיל, ביום 2.7.03 הוטל עליו בגין הרשעתו הקודמת בעבירה של נהיגת רכב בתקופת פסילה - עונש של פסילת רשיון ל-20 חודשים - החל מאותו המועד. דהיינו, מכח אותו גזר דין, פסול היה המערער מנהיגת רכב עד ליום 1.3.05. בגזר הדין נשוא ערעור זה הטיל עליו בימ"ש קמא עונש של פסילת רשיון לתקופה של 6 חודשים מיום גזר הדין [12.12.04]. לאמור, תקופת הפסילה בפועל אינה אלא בת שלושה חודשים בלבד, שכן אותו היום עדיין נותרו שלושה חודשי פסילה לריצוי מתוך 20 חודשי הפסילה שהוטלו עליו ב-2.7.03. תוצאה זו מופרזת עד למאד בקולתה, במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. 6. סוף דבר, אני מקבל את הערעור ומורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי של 6 חודשים שהוטל על המערער ביום 2.7.03 בביהמ"ש לתעבורה באשקלון בתיק ת/12309/03. כמו כן תקופת הפסילה בפועל תהיה ל-12 חודשים שתחילתם ביום 1.3.05 [במקום 6חודשים שתחילתם ביום 12.12.04] . יתר חלקי גזר הדין [דהיינו הקנס והפסילה על תנאי] יישארו בעינם. מאסר על תנאימאסר